יום לענייני החברה הערבית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, היום היה פה יום עמוס בכנסת ישראל בנושאים רבים ומגוונים. אני מודה לחברי מנסור עבאס על היוזמה של היום הזה. אני אומר כמה דברים, ולדעתי זה הכיוון שצריך ללכת אליו. זה אולי בגדול, אבל זה מחבר את כולנו למקום משותף, לדעתי, לכולנו.

"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".

מגילת העצמאות הזו, שהקראתי קטע מתוכה, היא ציר, מצפן, שכולנו בבסיס מתחברים אליה, ומפה כדאי להתחיל. זו ראשית הצירים של כולנו. מגילת העצמאות כוננה את העקרונות הבסיסיים ביותר של המדינה. צריך לזכור גם את התקופה שבה היא נכתבה – עם ויכוחים, אבל בסוף עם הסכמה – תקופה קשה ומדממת של הקמת מדינה, עם מתח אדיר, קשה מנשוא, שהיה אז, שאי-אפשר להשוות אותו אפילו למציאות הקשה של ימינו. אבל זה הציור האמיתי של דמותה, וזוהי ראשית הצירים.

21% מתושבי מדינת ישראל הם ערבים. הם בני הארץ הזו, הם אזרחי המדינה. לא כולם חשים כך, והחובה עלינו, על כולנו, כנבחרי ציבור, אל מול ערכיה אלה של המדינה שהקראתי קודם, שהביטוי להם הוא מצד אחד הבנת השונות התרבותית והגיוון – גיוון הוא יופי. אנחנו לפעמים לא מדברים על היופי של הגיוון. גיוון הוא יופי. בסוף יש גם הכרה עמוקה, בסיסית, אמיתית, של כל אחד מאיתנו כבני אדם שכולנו ישראלים. זה המשותף. זה נכון לכל אחד מתחומי החיים – חינוך, תרבות, בריאות, תעסוקה, כלכלה, הזדמנויות להגשים חלומות ושאיפות, לטובת כלל מדינת ישראל ולטובת האנשים כפרטים, ומדינה שמאפשרת לאנשים להגשים חלומות זו מדינה שאבותינו חלמו עליה, שתהיה מקום שניתן להגשים בו חלומות.

זה המשותף לכולנו. אנחנו רוצים את זה לילדינו, לבנינו ולבנותינו. זה מכיל שורה ארוכה של דברים "טכניים", של חוסר באזורי תעשייה, היעדר ההסדרה התכנונית לאורך שנים, מחסור בתוכניות מתאר, תעסוקת נשים, חסמים של שפה, תשתיות תחבורתיות, תשתיות בתחום החינוך הפורמלי והבלתי-פורמלי. אך מעל כל הדברים האלה מרחפת בשנים האחרונות הבעיה הקשה ביותר, שמקיפה הכול, שבלעדיה אי-אפשר לחלום. אי-אפשר לחלום במקומות שאנשים פוחדים. כשאנשים פוחדים הם לא חולמים. ואנחנו רוצים שהמדינה הזו תהיה מדינה של אנשים שרוצים להגשים את עצמם. פה זה מתחבר. זו הבעיה הקשה ביותר היום בישראל – –

– – שהיא בחברה הערבית, אבל היא בישראל. יש איזשהו מסך לפעמים, לפעמים יותר דק, לפעמים פחות דק, בין מה שקורה מעבר, אצל השונה מאיתנו. לצערנו, המציאות הקשה של פשיעה ואלימות מרימה את המסך הזה. והשאלה היא אם אנחנו, אחרי שהרימו את המסך הזה – ואני מדבר עליי, עלינו – אם אנחנו רואים מה קורה שם ומה עלינו לעשות. ואני מאמין שהטוב המשותף יכול לנצח, אם רוצים. והנתונים הם קשים. ויש שר חדש במשרד, וזו חובה שלו וזכות שלו, זכות גדולה, להציל חיים.

ואנחנו היום בנתונים מזעזעים. אנחנו עם 130% עלייה במקרי הרצח. אגיד משהו שאמרתי היום באחת הוועדות: אנחנו לא סופרים את הפצועים. בטמרה, לפני יומיים וחצי, היו שבעה נפגעים מאירועי ירי ברמות פציעה שונות. ירו גם על רכבה של מנהלת בית ספר לחינוך מיוחד, וזה אפילו לא כותרת בעיתון, עד כדי כך אנחנו נרמלנו. אפשר, אם רוצים. ואני חושב שהביקורת שלי על מעשי הממשלה ידועה, ויש שר חדש, וזו חובתו, וזו גם זכותו, להציל חיים. הוא יכול לעשות אם הוא ייקח דברים אמיתיים ויעשה אותם ממחר בבוקר.

ולקראת סיום, אני לא יכול שלא להגיד ולהתפלל יחד עם כולם להחזרתם של כל החטופים אחרי 501 ימים. לקראת חודש הרמדאן, שיתחיל בסוף החודש, עוד עשרה ימים מהיום, הייתי רוצה לאחל לכל תושבי ותושבות מדינת ישראל רמדאן מבורך, רמדאן כרים. תודה רבה.