יום לענייני החברה הערבית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, היום הזה הוא יום חשוב ביותר, אבל אני חושב שביום הזה גם צריך להזכיר את המילה "צביעות". כי כשאנחנו משתמשים במונח הזה, אנחנו צריכים להבין שהנאומים ששמענו כאן מלא מעט חברי כנסת זה צביעות בהתגלמותה.

צועקים כאן חברי הכנסת מהמפלגות הערביות, זועקים בכל מקום כמה אכפת להם מהציבור שלהם, כמה הם נגד מעשי הרצח והפשע. אני חייב להגיד לכם משהו: שנתיים הייתי במשרד לביטחון לאומי – הינה כאן השר חיים כץ, שמכהן היום כשר, ואני מאחל לו הצלחה גדולה גדולה – שנתיים של הצלחות, ברוך השם: בתי הסוהר – –

– – עשינו רפורמה.

הפסקנו את הקייטנות.

הפסקנו את הקייטנות. צא מהמליאה כבר, נו. אתה, אכפת לך מהציבור הערבי?

עשינו קייטנות – הפסקנו את הקייטנות בבתי הסוהר. נשקים – – –

אתם יודעים, לפניי, 8,000 רישיונות היו – –

– – היום – 200,000, 200,000 רישיונות. מה זה?

אני מקווה שאדוני גם מוסיף לי את הזמן.

200,000 כלי נשק. היה לפניי, השר הקודם, היו 8,000 רישיונות. 200,000 רישיונות בשנה. תבינו איזה עוצמה. 1,000 כיתות כוננות. זה עוצמה, זה הצלחה גדולה.

אבל בדבר אחד עדיין לא הצלחנו באופן מלא, ובגללכם זה קרה – בגלל חברי הכנסת מהמפלגות האלה. כשלדוגמה הבאנו לכאן צו, חוק, שמאפשר בלי צו להיכנס לבתים ולמצוא נשק שם, לחפש נשק – תנחשו מי התנגד? חבר הכנסת אלהואשלה, חברת הכנסת תומא סלימאן, אחמד טיבי, איימן עודה, עופר כסיף – כל חברי הכנסת האלה. אתם התנגדתם. אתם התנגדתם. אני פשוט לא מאמין. אנחנו באים לטפל במצוקות, בתחלואים, ואתם מתנגדים לדבר כל חשוב, לדבר כל כך נצרך.

הלאה. חוק עונשי מינימום – רצינו לטפל במשפחות הפשע, להיכנס בהן, לקרוע להן את הצורה. אף אחד מכם לא הסכים לדבר הזה. אף אחד מכם לא נתן יד לדבר הזה.

ואני אומר – – –

חבר הכנסת פוגל – עוד דוגמה – הציע חוק כל חשוב, הגנה מפני ארגוני הפשיעה, צווים מינהליים, מעצרים מינהליים. מי לא נכח? מי נעלם? מי לא היה? תנחשו. האנשים האלה, שטוענים שאכפת להם מהפשע ומהרצח וכן הלאה וכן הלאה.

מנסור, הציבור שלכם לא טיפש. אני פוגש אותם כל הזמן. הם כל הזמן באים אליי, אומרים לי: בן גביר, למה הלכת? בוא תעשה אצלנו סדר. אנחנו צריכים אותך.

אנחנו אוהבים אותך. אתה יודע, הסתובבתי בג'יסר, באום אל-פחם, בסח'נין – היית צריך לראות את התגובות. הייתם צריכים לראות איזה תגובות הציבור שלכם. הציבור שלכם בא אליי, אומר לי: בן גביר, מה שעשית חשוב. טוב מאוד שנתת נשקים, טוב מאוד שפתחת כיתות כוננות וטוב מאוד – – –

טוב מאוד, טוב מאוד שרציתם – –

– – לעשות את כל הרפורמות – – –

טוב מאוד שרציתם לעשות את כל הרפורמות האלה ועשיתם, ואנחנו תומכים במעצרים מינהליים למשפחות פשע. כן, אנחנו תומכים במעצרים מינהליים למשפחות פשע, ואנחנו תומכים בזה שרצית להוציא את הנשקים מרהט, ואנחנו תומכים בזה שרצית להוציא את הנשקים מאום אל-פחם, כי אנחנו יודעים שבסוף, הילדה בת השמונה באום אל פחם או ברהט – מי דואג לה? אתה דואג לה? אתה, מעניין את הסבתא שלך. אתה, אכפת לך מפלסטין, פלסטין ועוד פעם פלסטין.

אתם באים לכאן רק לדבר על פלסטין. לא מעניין אתכם שום דבר. אתם, אכפת לכם מעוד פלסטין ועוד פלסטין ועוד פלסטין – –

– – מדברים על עזה, וכשאתה מגיע – – –

אדוני – – –

אתם, לא אכפת לכם. זה לא עניין אתכם אף פעם; זה לא יעניין אתכם אף פעם. אתם באתם לכאן עם אג'נדה פוליטית. הציבור פחות מעניין אתכם. כשאני הולך בג'יסר, כשאני הולך באום אל-פחם, אתם צריכים לראות כמה אהדה. באים אליי ואומרים לי: בן גביר, אנחנו לא מאמינים בחברי הכנסת שטוענים שהם מייצגים אותנו. אנחנו לא מאמינים להם. הם לא מייצגים אותנו. אל תתבלבל, הם לא מייצגים אותנו.

לכן ביום הזה אני מודיע שאנחנו נמשיך לפעול כדי להוציא את הנשקים מרהט, לפעול כדי להוציא את הנשקים מאום אל-פחם.

אני חייב להגיד לכם את זה. ההבדל בינינו וביניכם הוא דבר אחד – אני אומר לכם את זה בכאב, כי אתם לא באמת מייצגים את הציבור הערבי. אכפת לי מהילדה בת השמונה באום אל-פחם, ולכן בשנתיים האלה עשיתי כדי להוציא משם את הנשקים. אתם לא עזרתם. תודה רבה.