אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתם יודעים, תלמידי חכמים – אדוני היושב-ראש, אתה יודע, תלמידי חכמים, אסור שרבב ידבק בבגדם. למה? כיוון שהבגד שלהם, חבר הכנסת עטאונה, מכבד אותם, וכשהם נושאים את התורה שלהם הם צריכים בגדים מכובדים. צריך עטיפה מכובדת לתוכן מכובד.
אבל אתמול נפל דבר בישראל. אתמול מונה לבית המשפט העליון, לנשיא בית המשפט העליון, אדם שהרבב לא דבק בבגדו אלא דבק בו, שעננה כבדה של מעשים פליליים לכאורה מרחפת מעל ראשו, או לפחות ישיבה בדין מתוך ניגוד עניינים, או לפחות עבירה על עבירות בנייה, ביצוע בנייה שלא כדין. והכול לכאורה, כמובן. אבל אתמול נפל דבר בישראל. אתמול מונה אדם למשרה הכי גבוהה בישראל, והאדם הזה שמונה לא טרח לנקות את שמו לפני שמונה למשרה הרמה. מעל ראש ממשלה, מעל נשיא המדינה. בנקודה הזאת, חברים, מי שאמור להתמנות למשרה הרמה הזאת צריך להיות צח כשלג. אסור שרבב ידבק בו. אסור שכתם אחד קטן יהיה כרוך בעקבו.
בעבר בישראל קנו את הכהונה הגדולה בכסף. היום אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את המציאות הזאת. לכן, מעבר לשאלה אם אנחנו מכירים בנשיא בית המשפט העליון או לא מכירים בו, הציבור צריך לדעת, והשופטים צריכים לדעת, וכל מי שיקרה לו מערכת המשפט צריך לדעת: אמון הציבור בבית המשפט העליון הוא זה שנפגע, כיוון שמהותית הציבור לא יכול לשאת עיניים לעבר המשרה הרמה הזאת, לעבר מי שעומד בראש הפירמידה, ולראות אדם שנכרכו בעקבו חשדות כבדים כל כך. אני מתפלל "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה", "אחרי כן יִקָּרא לך עיר הצדק קריה נאמנה". תודה רבה.
241 מילים של אביחי אברהם בוארון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.