תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, קודם כול, לא ידעתי אם הרגשתם היום את משק כנפי ההיסטוריה על משיכת ההתפטרות המפוארת של שר האוצר. כמובן שזה לא היה צפוי ואף אחד לא חשב שזה יקרה, ולא ידענו על זה מזמן, אבל יש פה אירוע – אני כבר לא יודע, חבר הכנסת מיקי לוי, אתה הרבה יותר ותיק ממני פה, אני מניח שיש גם ותיקים, אבל תראו באיזה אירוע אנחנו. בא שר שהוא נורבגי, הוא עכשיו כתוצאה מאיזה משחקי כבוד שעכשיו קורים בין פיתמר לבין ראש הממשלה, אני שם את זה בצד; פיתמר התפטר אז הסיעה שלהם התפצלה, ועכשיו יש פה דיל שנרקם על חבר כנסת שאינו מהסיעה שלו, מסיעה אחרת, שהופך להיות פרוקסי. כל הצבעה שלו תהיה מותנית בזה שהוא צריך להודיע מראש מה הוא מצביע, לשר שהוא לא במפלגה שלו, כן? אמרו שזאת לא עסקה מספיק טובה, צירפו את אלמוג, שהוא כבר באמת בחוץ לגמרי מעוצמה יהודית.
אלמוג קורא לעצמו אלמוג, אני רק מציין, גברת שטה. אלמוג הוא באירוע, הוא עכשיו יצביע איך שהוא רוצה עם הקואליציה, אבל זה לא ייספר לו כתנאי לפרישה – תגיד, מה זה? אתם לקחתם את המשחק המאוד-מאוד פשוט, משחק הכיסאות, שזה משחק נחמד. יש בו מוזיקה, רוקדים מסביב למעגל, מחלקים פיתה עם מלפפון חמוץ וחומוס ומסיבת יום הולדת, ואתם הפכתם אותו לאירוע פסיכי. אשכרה עכשיו יש שר ששולט בחבר כנסת. הוא יגיד לו מה להצביע, מתי להצביע, הוא מחויב להודיע לו מה הוא מצביע. וזה נראה לכולם בסדר גמור. אף אחד אפילו לא מדבר על זה, כולם עכשיו עסוקים – – –
באמת, with all due respect, כמו שארז אומר. לא, אני צועק כי אני פשוט לא שומע.
כמובן שחוט המחשבה שלי יצא לקצונה, כמו – – –
אני רציתי לומר – תודה רבה על החידוד, חברת הכנסת גוטליב, תודה. אני גם בטוח שאת מסכימה איתי שזה אירוע לא נורמלי, כי יושב חבר כנסת, והוא מחויב בדיווח והצבעה.
כל האירוע הזה לא מדובר בכלל. למה הוא לא מדובר? כי במדינת ישראל יש קצב חדשות כאילו כמו בנגב, בסדר? כלי הנשק נגב, אתה יודע, מכיר? לא משנה. כל הזמן אנחנו נמצאים תחת התקפה: אתמול שר המשפטים אומר: אני לא מכיר בבחירה. מצטרפים אליו חברי כנסת, ואומרים: אני לא מכיר בבחירה, כי אין אמון במערכת המשפטית – שזה הכי מצחיק בעולם, כי במערכת הפוליטית יש אמון? מישהו מאמין לנו? תסתכלו איך אנחנו נראים. עושים פה משחק כיסאות על מנת לשמר קולות, וזה אירוע לא נורמלי לחלוטין, אבל כמו שאמר המשורר הנודע – אין לי מושג כבר מה לומר. באמת, מיקי, אני חסר מילים לחלוטין. באמת, חסר מילים, אבל תודה רבה.
איך אמרת? מה כתבת אתמול?
על עמית – הוא לא הבחירה שלי? הוא לא הנשיא שלי?
אם הנשיא עמית לא הנשיא שלכם, אז אתם לגמרי לא הממשלה שלי.
444 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.