ערב טוב לעם ישראל, אני רוצה רגע להסביר לכם מה קורה כאן. בעצם אתמול הוועדה למינוי שופטים, הוועדה לבחירת שופטים, התכנסה. היא לא התכנסה כדין, אבל אני לא יכולה לומר שהבחירה היא לא כדין, כי הכשרנו את האי-כדין כשנבחרו אתמול בלילה עוד 39 שופטים בהסכמת הקואליציה, נציגי הקואליציה. זאת אומרת שזה לא משנה מה אני אגיד פה.
אני רוצה לספר משהו אחר, בסדר? תחשבו לעצמכם כמה זמן לוקח לכם לבקש כינוס של הוועדה לתכנון ובנייה. אם זה לוקח לכם חודשים, זה במקרה הטוב. פה אני פונה ליו"ר ועדת התכנון והבנייה ולשר ארבל, בואו תגלו לי איך יכול להיות שכינסתם לכבודו של השופט יצחק עמית את הוועדה לתכנון ובנייה מהרגע להרגע. זה לא קורה. לכבוד יצחק עמית כינסתם את הוועדה. לא כתבתם על זה, לא פרסמתם על זה, לא הוספתם לסדר-היום בצורה של לפי הנהלים, עם פרסום והתנגדות ותגובות וכו'. כלום. כי זה יצחק עמית. אדוני הנשיא, אני פונה אליך ב"אדוני הנשיא" כי אתה נשיא בית המשפט העליון, לא לעולם חוסן. באמת לא לעולם חוסן. כי זה דבר נוראי בכל קנה מידה. ואני רוצה על זה תשובות ולא קיבלתי. והתלוננתי, אגב, במשטרה על יו"ר התכנון והבנייה. מי שלח אותך? איך ידעת? איך ידעת שצריך לכנס מהרגע להרגע ועדה? זה – אחד.
נבחרת הדירקטורים – אתם יודעים מה זה נבחרת הדירקטורים? נבחרת הדירקטורים בחברות ממשלתיות. חברים שם אנשים מאוד מסוימים. אנשים מאוד מסוימים. אני לא חברה שם; מיקי, גם אתה לא. אבל מי כן חבר בוועדת נבחרת הדירקטורים? אח של יצחק עמית. דודי אמסלם היה שר, החליט שהוא מבטל את נבחרת הדירקטורים. לא מתאים, זה מוגזם, זה רק קבוצה מסוימת. הוגשה על זה עתירה, נגד ההחלטה של אמסלם. המשמעות של קבלת העתירה היא שנבחרת הדירקטורים נשארת על כנה. ואם נדחית העתירה, אז ההחלטה של אמסלם נשארת על כנה. איזה קטע, אם העמדה של העותרים תתקבל, אח של יצחק עמית יישאר דירקטור. מי יושב בדיון? אהה, יצחק עמית, בצו על תנאי. הינה, יושב ואומר לי – לא היה בדיון. תראה את התגובה שלו פשוט. יצחק עמית – אח שלו נהנה ישירות מההחלטה הזאת של נבחרת הדירקטורים. ומה התשובה של יצחק עמית, למה הוא לא פסל את עצמו, או לפחות אמר לצדדים: אח שלי הוא אחד מנבחרת הדירקטורים? הסיבה שהוא אמר: 1. ההחלטה שלי לא משפיעה רק על אח שלי, אלא על כל המעורבים בנבחרת הדירקטורים. וואו, אותו יצחק עמית שפסל, פסל, קלדנית בבית משפט השלום; בן הזוג שלה – תביעה שלו התבררה בבית המשפט שלום בירושלים, והוא העביר את התיק. לא מפריע לו לומר שזה משפיע על אחרים. אחר כך התירוץ היה בעוד תגובה שלו, שהמינוי של אח שלו לדירקטור היה רק בשנת 2021. אבל זה גם היה בשנת 2022.
ובכן, זה לא משנה. אני לא צריכה לקבוע שיצחק עמית עבריין. זה לא מעניין אותי. אני רוצה שיהיו לו ידיים נקיות. דעותיי עליו ידועות, לא רציתי שהוא יהיה נשיא בגלל שהוא פרוגרסיבי שמסכן את הגדרת המדינה כמדינת יהודית ודמוקרטית. אבל לפני ואחרי הכול, באמת, אף אחד לא רוצה לברר מה היה? אף אחד לא רוצה לדעת מה קורה כאן? ופה אני אומרת לשר המשפטים: אדוני, הגשת קובלנה – לפי חוק בתי המשפט זה אך ורק בידיים שלך. כן מכיר אותו, לא מכיר אותו, זה לא מעניין. הוא הנשיא כרגע, אבל הוא שופט לכל דבר ועניין. ולכן, הגשת קובלנה, קובלנה משמעתית – תכנס את בית הדין המשמעתי, שזה שופטי בית המשפט העליון, ולפני שתגידו לי: וואו, הם ישפטו את עצמם ויזכו אותו – –
– – כבר ראיתי אותם שופטים שופטים. לכן אדוני, תכנס את בית הדין המשמעתי. שם נברר את הטענות הללו. ויש להם סמכות ענישה, אפילו הדחה.
אז יהיה פה – אנחנו ננצח בשיטה שלנו. אם לא הייתה להם סבלנות לחכות עם המינוי, בית הדין המשמעתי יקבע אם הוא עבד בניגוד עניינים, אם הייתה פה פגיעה בטוהר המידות ואם יש פה חוסר ידיים נקיות. כך חובתנו לעשות.
615 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.