תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כמה מרגש היה לראות את החיילות החטופות שלנו חוזרות הביתה, את החיוכים, את המילים על הלוח המחיק במסוק, את עמידתן האיתנה מול מרצחי החמאס. אני שמחה על חזרת כל החטופות והחטופים, ומצפה לשובם של כל השאר.
ועדיין חשוב לי לעסוק במיוחד במקרה של תצפיתניות נחל עוז. כל כך התרגלנו לשמוע את השמות שלהן, שלא שמנו לב שהעלימו את הדרגה הצבאית שלהן. איש בציבור או בתקשורת לא יודע מה הדרגה שלהן, במקרה או שלא במקרה. מייד ידענו את הדרגות של גלעד שליט, של אורון שאול, של הדר גולדין – למה הוסתרה הדרגה של אותן החיילות? הרי הן לא רק הבנות של הוריהן – הן גם חיילות שהופקרו על ידי מפקדיהן, על ידי בכירי הצבא והדרג המדיני. העלמת הדרגה שלהן לא תעלים את זה שהן חיילות ותעלים את האשמה הזו.
עם כל יום שעובר אנחנו מגלים עוד ועוד לא רק על חרפת ההפקרה שלהן, אלא גם על תעצומות הנפש והגבורה שלהן בשבי. על החיילת שעמדה מול המרצחים במנהרה ומנעה הוצאה להורג של אזרחית; החיילות שחבשו את חברותיהן הפצועות ואזרחים נוספים; חיילת אחרת שהתעקשה לשווא להישאר בשבי עם חברתה שלא עמדה להשתחרר. רעות, אחוות לוחמות, אומץ וגבורה, כל זאת לאחר שהופקרו לשרת ללא נשק, מטרים בודדים מחטיבות החמאס שפלשו לישראל, והופקרו על ידי ממשלה שראתה בחמאס נכס, נכס שיש למממנו ולטפחו. יותר מ-477 ימים הם היו בשבי. האחרונה, אני מקווה, תשוחרר השבוע. הן שרדו את התעלמות מפקדיהן לפני 7 באוקטובר, שרדו את הטבח בבסיסן, שרדו עינויי גוף ונפש במנהרות, הרעבה, השפלה, איומים, ולפי העדויות חיזקו אחת את השנייה וגם חטופות וחטופים נוספים, אזרחים.
הדבר הראשון שחייב לקרות לאחר שחרור החיילת האחרונה הוא שראש הממשלה בנימין נתניהו והרמטכ"ל הפורש הרצי הלוי ייפגשו עם הגיבורות האלה, יסתכלו להן בעיניים ופשוט יבקשו מהן סליחה. ויש על מה להתנצל. וכל זאת לא מתקרב לתשלום החוב הענק שצה"ל, ממשלת ישראל ומדינת ישראל חייבים להן. אך זו ההתחלה. הדבר השני הוא הענקת עיטור הגבורה לכל אחת ואחת מהן, בזכות ולא בחסד.
לירי אלבג, דניאלה גלבוע, נעמה לוי, קרינה ארייב, אגם ברגר – גיבורות ישראל. ומפה, אדוני היושב-ראש, מכנסת ישראל, תודה לכן וסליחה מכן. תודה רבה.
343 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.