נאום במליאה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, צריך לומר לציבור את האמת. אין בישראל הנהגה שאומרת לו את האמת. אין בישראל הנהגה שאומרת לציבור הישראלי את האמת. אין במדינת ישראל הנהגה שתעמוד ותגיד שהבטחנו ניצחון מוחלט, ואנחנו רואים את המצב, שיש מטרות גלויות שלא מימשנו אותן ויש מטרות נסתרות, כמו הגירוש, הטיהור האתני, הטרנספר, שלא הצלחנו כלל וכלל. אין במדינת ישראל הנהגה שתגיד לציבור הישראלי שאין פתרון צבאי.

אני חושב שהמלחמה הזאת הוכיחה יותר מכל מלחמה אחרת שאין פתרון צבאי. מה עוד אפשר לעשות? מה עוד? 471 ימים מול העם הפלסטיני. מה מדינת ישראל לא ביצעה? מה לא ביצעה? הרג, הרג ילדים מתחת לגיל עשר, נשים, עשרות אלפים. כן, כן, עשרות אלפים. הציבור צריך לדעת שהילדים מתחת לגיל עשר והנשים הם שני שלישים מההרוגים בעזה. הציבור צריך לדעת זאת. וצריך לשאול את עצמו: מה עוד אפשר לעשות? כמה פשעים על המצפון שלנו? כמה? ככה אני מצפה מבן אדם נורמלי. ככה הוא צריך לחשוב. והוא צריך לחשוב פוליטית אם יש פתרון צבאי לסכסוך הזה.

אין הנהגה שיכולה להביט בפני הציבור ולהגיד לו את האמת, שאי-אפשר לנצח עם שלם. אי-אפשר, מה לעשות. מהקונגרס הציוני הראשון ניסינו לדמיין לעצמנו שזאת ארץ ללא עם לעם ללא ארץ. שיקרנו. פשוט מאוד שיקרנו. צריך הנהגה שתגיד את זה לציבור: שיקרנו, ביצענו נכבה איומה. דוגמה קטנה. בעיר שלי, חיפה, היו 70,000 ערבים – הפכו ל-2,000. מ-70,000 ל-2,000 אנשים. איפה הדודים שלי? איפה הדודות? דודה שלי נפטרה בעמאן, במחנה פליטים, לפני חודשיים; פליטה משנת 1948. הדודה שלי פתחייה, כמוני, כמו העם שלי.

ניסינו כיבוש, ניסינו אפרטהייד, ניסינו הפרדה, ניסינו מצור, לחנוק את עזה. הנהגה אמיתית צריכה להגיד לציבור שלה כך: אי-אפשר לנצח עם שלם; ובעיקר צריכה להגיד לציבור שלה: רצינו או לא רצינו, אהבנו או לא אהבנו – יש פה שני עמים ולא רק עם אחד, וצריך לכבד את העובדה הזאת. צריך להגיד לציבור שמאז מלחמת העולם השנייה אין מקום שנחרב כליל כמו עזה, וצריך להגיד לציבור הישראלי: תסתכלו על האנשים שחוזרים. אין להם בתים. הם חוזרים לאדמה בשביל לבנות אוהל במקום הזה. זהו המצב עכשיו. עשרות אלפי או מאות אלפי עזתים חוזרים לצפון, למקום הטבעי שלהם. צריך להגיד את האמת לציבור הישראלי, שאת העם הזה צריך לכבד.

סליחה, האם מותר לעליזה לדבר?

היא מפריעה לי.

אין הנהגה שתגיד – אני דווקא רוצה לענות לך, דווקא אתה.

אני רוצה להגיד לציבור הישראלי: איך אתם לא חושבים על התינוקות והילדים בעזה שראו מה שעשיתם להם? איך אתם לא חושבים על מאות אלפי ילדים? מה תגידו להם? אנשים שראו את אימא שלהם, איך נקטעה לה היד, הרגל, ללא משככי כאבים. היא מתה, מתה מול הילד שלה. איך תסבירו לילד הזה? מה תגידו לו? מה תגידו למאות אלפי ילדים שראו את הפשעים שלכם, את הפשעים שלכם? איך תסבירו להם את הדברים הללו? איך תסבירו?

אין הנהגה בישראל שתגיד לציבור את האמת, אבל בגלל שאני מאמין שכל בן אדם הוא עולם ומלואו, הוא עולם ומלואו, לכן אני מאמין שאין עם שניצח במלחמה הזאת, אין עם שניצח. אין. אבל יש אפשרות ששני העמים ינצחו, וזה כשמכבדים את הזכויות הלאומיות של שני העמים. אין הנהגה בישראל, לא מהימין, ולא ממה שנקרא שמאל, שאומרת את הדברים הללו, שצריך לכבד את הזכויות הלאומיות של שני העמים. בואו, תקפצו אתם, כביכול שמאל, שקרנים. תגידו שמגיעה לעם הפלסטיני זכות להגדרה עצמית, שמגיעות זכויות לאומיות לשני העמים, שמגיעה זכות להגדרה עצמית לשני העמים. אופוזיציה שקרית. הבעיה שנתניהו העביר כסף לחמאס? אין אחד מכם שאומר שהבעיה שיש מצור על עזה. אין אחד מכם שאומר שיש כיבוש נגד העם הפלסטיני. אופוזיציה שקרית.

אנחנו אומרים את האמת לציבור כולו. אנחנו אומרים את האמת ליהודים ולערבים. אנחנו אומרים את האמת לישראלים ולפלסטינים: שיש פה שני עמים, צריך לכבד את שניהם, צריך לכבד את הזכות להגדרה עצמית גם ליהודים וגם לפלסטינים – ורק שלום על בסיס שתי מדינות, עם הסדרי ביטחון, עם כל מה שצריך. יחד עם זאת, להבין ולהפנים שהצדק הוא ביטחון, הצדק הוא ביטחון והשלום הוא ביטחון. צבא חזק ללא צדק זה לא ביטחון. צריך להגיד את האמת לציבור הישראלי. אין הנהגה, לא מהימין ולא מהשמאל כביכול, שאומרת את האמת לציבור הישראלי. אני פה להגיד לציבור הישראלי את האמת: צריך לכבד את שני העמים, זכות להגדרה עצמית לשני העמים, הסדרי ביטחון, כל מה שצריך. צריך לבחור בחיים: חיים לנו, לבנים שלנו, לנכדים שלנו, כי אין יותר חשוב, ואין ערך עליון יותר מהבן אדם. תודה.