קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אלעזר, אני רוצה שתדע משהו. יש לפחות חצי מאזרחי ישראל שמסתובבים עם תחושה, ככל הנראה מוצדקת, שגוזלים אותם, שהם לא מקבלים את הייצוג שמגיע להם, לא במערכת המשפט – –
– – לא בצבא, לא באקדמיה. בהרבה מאוד מקומות – – –
בהרבה מאוד מקומות הציבור שלנו – – –
הציבור שאני וחברי יושב-ראש הכנסת מייצגים מרגיש את הקיפוח הזה לאורך שנים וזועק את הזעקה הזאת לאורך שנים. מה עשו שופטי בית המשפט העליון בתשובה על הזעקה הזאת שעולה ועל התחושה הזאת שאני מייצג ומציג בפניך? התכנסו בוועדה משל עצמם, ללא נוכחות של נציגי הקואליציה.
כי יש להם רוב מובנה בוועדה שהם לא רצו לשנות את הרכבה – –
– – והם בחרו לעצמם נשיא בית משפט עליון.
רגע, סליחה. ואני אומר לך, אני לא ארד לצד הפחות-מכובד פה. אני לא אדבר על ענייניו של השופט עמית. זה לא מענייני כרגע, ואני לא רוצה לדבר על זה. יש ציבור, קורא את הדברים, יודע לשפוט – ראוי, לא ראוי. אין שום בעיה עם זה. נשים את זה כרגע בצד. אבל שים לב לתהליך, שים לב לדרך.
שים לב לדרך. אני אומר לך, חבר הכנסת שטרן, שאם רמת האמון בבית המשפט העליון הייתה רעה, אז היום היא כבר גרועה, אפילו זוועה. הציבור הישראלי, שאמור לתת אמון במערכת המשפט – – –
לא רק שהאמון נשחק – הוא לדעתי כמעט לא נותר, לחלוטין. איפה האמון הזה עדיין קיים? אתם יודעים איפה? בצד הזה של האולם. מחנה השמאל הוא בין האחרונים שעוד תומכים, מאמינים, אמון בבית המשפט. זה נראה לכם סביר?
– – שהגענו לנקודה שמערכת משפטית, שצריכה לייצג את כל חלקי העם כך שגם אזרח מקצה מדינת ישראל, מדימונה או מאופקים, יוכל להרגיש שהמערכת הזו מייצגת אותו – היום הדבר הזה כבר כמעט שלא קיים?
זה הולך ונשחק בגלל דורסנות. הייתי מגדיר את זה אפילו רודנות – –
– – מצד המערכת המשפטית כלפי מחנה אחד, דמוקרטי, שקיבל אמון דמוקרטי מאזרחי ישראל, שנבחר על ידי אזרחי ישראל פעם אחר פעם להנהיג את מדינת ישראל, והתשובה שאנחנו מקבלים היא בוז.
בוז מוחלט של המערכת המשפטית כלפינו. ומה חשבו במערכת המשפטית – –
– – שאזרחי ישראל אינם שמים לב לזה?
שתומכי הממשלה הזו והכנסת הזו לא כועסים על ההחלטות האלו? לא ימחו נגד ההחלטות האלו?
רגע, רגע. לא, אני אענה לך על ועדת החקירה. אני רק רוצה להסביר לך על מה שאמרת – –
– – על כל מה שקשור למערכת המשפט, אז אני עונה לך על מערכת המשפט. אגב, גם בעניין הדעה והעמדה שהבעת בפני היושב-ראש. משום שהיושב-ראש יושב על הכיסא הזה ורוצה לכבד את מעמדו של הכיסא הזה הוא לא רצה להשיב לך, אז אני פה כדי לומר לך: גם ליושב-ראש הכנסת מותר שיהיו עמדות, גם אם אתה לא אוהב אותן. ויש לו עמדות ברורות, והוא יכול להציג אותן, גם אם זה לא נוח לך לשמיעה.
אז עם כל הכבוד, עם כל הכבוד, אתה רוצה להטיף על ממלכתיות?
חבר'ה, תסתכלו במראה, תפשפשו במעשיכם. ממלכתיות היא אינה מנת חלקכם. אינה מנת חלקכם, לצערי הרב.
אז אני חייב לומר את זה קודם כול כדי שהדברים יובהרו.
עכשיו לגבי הנושא שדיברת עליו, נושא חשוב מאין כמוהו, עניין של ועדת חקירה ממלכתית. אני רוצה להסביר לרגע מה אומר החוק על ועדת חקירה ממלכתית. בוא נקרא לזה אולי בשם הנכון – מה מהותה של ועדת חקירה ממלכתית. המהות שלה היא של ועדה בלתי תלויה, שיכולה לעשות את עבודתה באופן ממלכתי.
האמן לי, לא תצא עם שאלה אחת ממה שאני אומר עכשיו.
היא יכולה באופן ממלכתי – כשמו כן הוא – בעצם לעשות את הפעולות באופן אובייקטיבי לחלוטין, ענייני לחלוטין, מקצועי לחלוטין, לטובת כל אזרחי ישראל, כל אלו – רגע, רגע, דקה, אנחנו נדבר על החוק – כדי שכל אזרחי ישראל יוכלו לומר שיש להם ישות, נקרא לה, שהיא במקרה הזה ועדת חקירה ממלכתית, שהם יכולים לסמוך עליה ולהאמין לטענותיה ולמסקנותיה. זה העיקרון המרכזי מאחורי החוק. הרעיון המסדר של חוק ועדת חקירה ממלכתית הוא מה שהצגתי עכשיו.
עכשיו אני רוצה לחזור איתך חצי שנייה לתחילת דבריי. מה אנחנו כרגע חשים ממערכת המשפט? מה רמת האמון בינינו לבין מערכת המשפט? אתה אומר לי: קח את מערכת המשפט, על פי החוק הקיים, ותן לה לנהל את ועדת החקירה הממלכתית.
כשאני רואה כיצד מערכת המשפט נוהגת בחצי מהעם, בחצי מנבחריו, אני אומר לך שאין לי שום אפשרות להסכים שמערכת המשפט תוביל את ועדת החקירה הממלכתית הזו, משום שמי שעל פי החוק אמור להוביל את ועדת החקירה הממלכתית המתבקשת הוא מערכת המשפט.
אנחנו לא רק מתגוננים ממערכת המשפט, אלא נרדפים על ידי מערכת המשפט.
לא, אני אומר דבר פשוט: ועדת חקירה צריכה לקום, והיא צריכה להיות עצמאית, היא צריכה להיות בלתי תלויה – אבל לא בהרכבה הנוכחי, שכולו מושתת על מערכת משפטית שמוכיחה פעם אחר פעם למה אין לנו יכולת להביע בה אמון. הרי למה האמון נסדק מול העם? בגלל ההתנהלות של המערכת הזאת. אז אתה מצפה ממני להגיד, כשהמערכת המשפטית שפגעה פעם אחר פעם באמון הציבור, ובפרט באמון המחנה שאני חלק ממנו, מחנה הימין – להגיד להם: חבר'ה, חצי מהעם יקבלו ייצוג בוועדת החקירה הממלכתית – –
– – והחצי השני לא יקבלו ייצוג?
אני מצטער שאתה צריך לצאת, אבל את האמת אתה צריך לשמוע וגם לדעת לקבל אותה, כי זו האמת. חצי מהעם לא יוכל להביע אמון בוועדת חקירה שמורכבת ומושתתת על מערכת משפטית שרודפת את מחנה הימין. זה לא ייתכן.
(חבר הכנסת אלעזר שטרן יוצא מאולם המליאה.)
עכשיו אני אומר לכם דבר נוסף, ואתם לא תאמינו למה שאני אומר לכם: חצי מאזרחי ישראל, כפי שאנחנו מייצגים, גם שירתו במילואים, גם, לצערי, נפלו בקרב, גם איבדו את בניהם ובנותיהם ב-7 באוקטובר. להם לא מגיע ייצוג אובייקטיבי בוועדת חקירה ממלכתית? להם לא מגיע ייצוג, שהם יוכלו אחר כך לומר: אני מאמין וסומך על מסקנות הוועדה הזו? מבחינתכם לא. למה? כי כמו שאמרתי בתחילת הנאום שלי, אתם מרוכזים בעצמכם, אתם מרוכזים בגחמות פוליטיות, שהן אינן הדבר החשוב ביותר. בוא נאמר שוב: ממלכתיות היא אינה מנת חלקכם. תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – חבר הכנסת קריב, העלית טענה מאוד מעניינת. טענת שראש הממשלה בנימין נתניהו הוא פחדן. אוקיי, אני מבין שאותו פחדן, לכאורה, נתן הנחיה לחסל את מנהיג חיזבאללה נסראללה, הוביל לחיסול מנהיג הטרור הגדול ביותר בעולם – –
– – פירק כמעט לחלוטין את הארגון הזה שנקרא חיזבאללה, במדיניות שהיא הפוכה ממדיניות פחדנית – –
– – אלא היא מדיניות אמיצה בצורה בלתי רגילה. כי הרי כולם יודעים שלארגון הזה יש טילים, יש יכולות. זה לא הרתיע את נתניהו לקבל את ההחלטה לחסל את הארגון הזה ואת ראש הארגון הזה. אגב, גם את יורשי ראש הארגון הזה הוא נתן הנחיה לחסל.
אותו ראש ממשלה שקראת לו "פחדן" תקף באיראן מתקפה סופר-משמעותית, שפגעה דרמטית ביכולת ייצור הטילים שלהם, שפגעה דרמטית במערכות ההגנה שלהם; אותו ראש ממשלה, שאתה כינית "פחדן" ברגע זה, נתן הנחיה לחסל את ארגון הטרור חמאס. אבל באותה נשימה עשה דבר אמיץ ביותר: הביא עסקת חטופים, כשהייתה בתוך המחנה שלו התנגדות לא קטנה לעסקה הזו, ובאומץ אמר למחנה: אני הולך להחזיר את הילדים הביתה. וזה אומץ, זו לא פחדנות.
עכשיו אתה מציג – אני יכול לתת לך עוד הרבה מאוד דוגמאות: ראש ממשלה שלא היסס לתקוף בתימן, שלא היסס לתקוף בעיראק, שלא היסס לחסל את כל צבא סוריה, בזמן שראינו את כל ההפיכה בסוריה מול משטר אסד הנלוז. ואתה קורא לראש ממשלת ישראל "פחדן"?
אז בוא ואני אקריא לך, אני אגיד לך מה אני חושב שאתה: אתה בעיניי הזוי. אם אתה קורא לראש ממשלת ישראל "פחדן", ההגדרה שלך היא "הזוי".
אתה לא יכול לקרוא לראש הממשלה את הקריאה הזו בזמן שאתה ראית במו עיניך מה הוא עשה במו ידיו.
אתה ישבת באופוזיציה, זעקת את זעקתך כחבר אופוזיציה, אך אנא ממך, בסס את הטענות שלך בעובדות.
איך אתה יכול להציג ראש ממשלה כזה – –
– – בכינוי המוזר הזה שבחרת לעצמך, שהוא "פחדן"? ההפך, הוא אמיץ, הוא ראש ממשלה אמיץ, אגב, יש כאלה שיאמרו שאולי האמיץ ביותר שהיה למדינת ישראל. אבל אתה בוחר להכפיש אותו. למה? כי בסך הכול מה אתה עושה? מדבר אל הבייס שלך, מדבר לציבור מצומצם, שכנראה מנוי על חברי מפלגת העבודה, דמוקרטים, אני לא יודע מה נשאר מכם. ואתה חושב שזה ירים אותך בפריימריז, שתקרא לראש הממשלה בכינוי שלו, ולמציאות אין שום קשר. אז גלעד, טעית, כנראה לא בפעם הראשונה, ואולי גם לא בפעם האחרונה.
עכשיו תראו, אנחנו יודעים שרוב העיסוקים סביב עבודת הממשלה היום הם רק על עניין המלחמה. לא עוסקים בפעילות השוטפת של ממשלת ישראל, על מגוון משרדיה ושריה ושרותיה, שעושים אין-ספור.
כל משרדי הממשלה, גם המשרד שלי.
אין-ספור פרויקטים ופעולות למען אזרחי ישראל.
מכיר אותם היטב. הפוקוס כולו מופנה כרגע לאירועי המלחמה. אגב, די מובן, בצדק – יש פה המלחמה, הכי גדולה, כנראה, שהייתה לישראל בכל זמן קיומה, ויכול מאוד להיות שהפוקוס הולך דווקא לשם. אגב, אל תחפשו בכלי התקשורת אינפורמציה חיובית על הממשלה. שם לא תמצאו.
אבל נבוא ונאמר את הדבר הבא: יש המון המון עשייה לממשלה באין-ספור תחומים. אם אתם רוצים, אני צריך הרבה מאוד זמן פה, אדוני היושב-ראש, לספר על מעשי משרד התרבות והספורט בשנתיים האחרונות. אין-ספור פרויקטים; אין ספור משאבים; תקציבים חסרי תקדים; קידמנו כל תחום אפשרי בתרבות ובספורט; הקמנו אגף ספורט נשים במשרד התרבות והספורט; נתנו מענקים לשיתוף ישראלים במשחקי ספורט; עשינו מופעים אדירים בכל רחבי הארץ, ובפרט בפריפריה; שמרנו על תקציבי המשרד למרות הקיצוצים; את חוק המאמנים העברנו. אני צריך פה עוד שעות כדי לספר לכם את הדברים שעשינו במשרד. את זה לא יזכירו. את זה אתם, חברי האופוזיציה, כנראה לא תעריכו. אבל יש דבר שבסוף מנחם לפחות אותי – מי שמעריך את זה אלו אזרחי ישראל. אזרחי ישראל רואים היטב את העשייה של הממשלה הזו, שמים לב היטב למה שהממשלה הזאת עושה למענם, אבל לא פחות חשוב, חבריי לאופוזיציה – סליחה, חברי האופוזיציה. אני בקואליציה. סליחה.
לא פחות חשוב, אזרחי ישראל יודעים שיש ידיים נכונות על ההגה ויש על מי לסמוך. ואם אתם מעדיפים להיות בתוך המיליה המאוד-מצומצם שלכם – –
– – ולחשוב שאתם מייצגי ציבור. הביטו בסקרים לרגע, חברים ממפלגת יש עתיד, כדוגמה. מפלגת יש עתיד לא צומחת בסקרים.
אני שואל שאלה: מפלגת יש עתיד צומחת בסקרים ואני טועה? לא, היא לא.
בינתיים גלעד קריב עולה פה למליאה ושותה אתכם כל יום. אז אני אומר, חבר'ה, תהיו קצת הגיוניים ותדברו אל הלב של הציבור, אל הלב של הציבור.
מה הלב של הציבור רוצה, אתם יודעים מה?
הוא רוצה נבחרי ציבור – סיפרתי לכם קודם, אבל רגע – הוא רוצה נבחרי ציבור – –
– – שאכפת להם ממנו. לא שכל היום מתעסקים בקואליציה, בשרים, בראש הממשלה. תתעסקו במה שחשוב לאזרחי ישראל, מה שחשוב לאלו ששלחו אתכם אל הכנסת. זה המעשה הנכון.
אני אומר כך, גם לגבי עניין המלחמה. אני רוצה להזכיר שלפני שהממשלה שלנו עלתה לשלטון, בסוף שנת 2022, הייתה פה עוד ממשלה, שהיא לא הייתה ממשלה שלנו. היא הייתה ממשלה שכיהנה פה שנה וחצי או שנתיים, אני לא זוכר את המספר המדויק. היו בה שר חוץ ושר ביטחון וראש ממשלה חליפי, והיו בה כל התפקידים שיש בממשלה הזו. והם ניהלו את המדינה, לא אנחנו. ובשנתיים האלה כולם יודעים שהייתה התעצמות מטורפת של חמאס. הכסף שעליו הם דיברו נכנס גם נכנס כל חודש לרצועה. הטענות – – –
סליחה, זה לא נכון? זה לא נכון? אתם לא הייתם פה לפני כן? אתם לא הייתם פה לפני כן?
אני שואל, אתם לא הייתם – קודם כול, לא טסתי כמעט בכלל מאז שנבחרתי להיות שר. אז הטענה שלך פחות מתאימה. אני הרבה בארץ.
אבל אני שואל, אתם לא הייתם פה לפנינו?
סליחה, רגע, רגע. בממשלה שלכם הכסף נכנס לחמאס או לא נכנס?
מה אתה – – – נו, באמת, אתה צוחק.
מה זה משנה איך? בהעברות בנקאיות. סליחה, אדוני היושב-ראש, אני חוזר בי. הממשלה הקודמת העבירה העברה בנקאית לחמאס, היא לא העבירה את זה במזומן.
זה היה בביט, בסדר? אבל הכסף עבר, עבר.
עכשיו, כסף עבר? עבר. התעצמות חמאס הייתה בשנתיים האלה? הייתה. הגישה והתפיסה והקונספציה שעליה אתם מדברים הייתה גם מנת חלקכם. אז לבוא ולומר שאנחנו האשמים הבלעדיים? לא.
האחריות על מה שקרה מוטלת על הממשלה המכהנת, זה נכון. אבל היא מוטלת באותה נשימה על כל באי הבית הזה, מלבד אלו שאמרו – אגב, אני מביניהם. אמרתי את זה. הייתי יושב באולפנים ואומר אחרי כל סבב: חבר'ה, צריך לכבוש את הרצועה ולפרז אותה. אתם יודעים מה הייתם אומרים עליי? הייתם אומרים: הוא הזוי, הוא משיחי, הוא רוצה שייהרגו חיילים לחינם. אף אחד לא היה מוכן בשעת הפריחה והשגשוג של מדינת ישראל לפני 7 באוקטובר לצאת למלחמה, לסגור את השלטר, ללכת להיהרג בעזה. לא היה אחד – אולי בודדים, אמרתי לך, יכול להיות שאני אחד מהם, שהיו מוכנים לצאת למלחמה הזאת.
לא, אני חושב שאמרתי את זה, הארכיון לא שוכח. אמרתי את זה כמה וכמה פעמים. לא הקשיבו לי.
עכשיו, תראו, אני אומר דבר נוסף. בסופו של יום – – –
בסופו של יום האירועים של 7 באוקטובר – –
– – כפו על מדינת ישראל מלחמה עקובה מדם, המלחמה אולי הקשה ביותר שידעה בכל תולדותיה. אבל יש דבר שצריך לומר: החיילים שלנו, המפקדים שלנו, "דור הטיקטוק" קראו להם – ההפך. הדור האמיץ הזה הוכיח לכל אויבינו שמדינת ישראל היא מדינה חזקה שלא כדאי לפתוח מולה מלחמות, ושהמחירים של המלחמה הם כואבים לשני הצדדים, אבל ישראל יודעת להילחם. ואת הדבר זה הוכחנו בהובלת הדרג המדיני המכהן, לא הדרג המדיני הקודם. בהובלת הדרג המדיני המכהן.
לא אמרתי את זה. אמרתי: האחריות מוטלת על הממשלה שלנו כמו שהיא מוטלת גם עליכם, עם הממשלה הקודמת.
היא מוטלת על כל מי שחשב שצריך להשהות את העניין הזה. וגם הממשלה הקודמת חשבה את אותו הדבר והעבירה בהעברות בנקאיות כסף לחמאס. אז לבוא ולהגיד: רק נתניהו, רק הממשלה – זאת צביעות לשמה. זאת צביעות לשמה.
אנא מכם, קצת אובייקטיביות לא תזיק. קצת יושרה לא תזיק, כי האמת בסוף מנצחת את הכול. והציבור גם יביע את דברו בעניין הזה. זה הכול.
דרך אגב, בחירות בהחלט יקרו, בתום ימי הכהונה של הממשלה הזאת. הממשלה הזאת נבחרה לארבע שנים על פי כל אמת מידה דמוקרטית, קיבלה את אמון העם, והיא תמלא את ימיה. ובתום ימי הממשלה נערוך פה – –
– – מערכת בחירות דמוקרטית שתקבע מי ינהיג את מדינת ישראל. אגב, ככה צריכה לפעול דמוקרטיה. אצה לכם הדרך, חברים. קיבלנו את אמון העם, לא גזלנו את אמון העם – אגב, בשונה מהממשלה הקודמת, שגזלה את אמון העם. הייתה בחירה ברורה של אזרחי ישראל במשהו מסוים, והם קיבלו משהו אחר לגמרי, בתמיכתו של מנסור עבאס בממשלה שייצגה את המחנה השמאלי של המפה, אף שהיו בה גורמים שקיבלו את אמון הציבור הימני.
לכן אני אומר, חברים, עם כל הכבוד, יש דמוקרטיה, כך היא צריכה לפעול. יגיע מועד הבחירות בזמנו, נקיים מערכת בחירות, ייבחרו הנבחרים החדשים והם ירכיבו את הממשלה הבאה. ככה צריכה לפעול דמוקרטיה. תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – –
אתה יודע איך אמר על זה נתניהו? אני לא מתערב בתוך המלחמות שלהם בשמאל.
אני יכול להגיד לכם דבר אחד – –
– – אני מאחל לחבר הכנסת עודה, שהביע פה את עמדתו, שידאג לציבור הערבי בישראל כמו שהוא דואג לפלסטיני. אם הוא היה דואג לציבור הישראלי – – –
אם הוא היה דואג לציבור הערבי-הישראלי כמו שהוא דואג לציבור הפלסטיני, האמינו לי, מצבו של הציבור הערבי הישראלי היה טוב יותר.
הדאגה שלו לציבור הפלסטיני מעוררת השראה, איך צריך לדאוג לציבור הערבי-ישראלי.
חבר הכנסת טיבי, אני יודע שאתה דואג לציבור הערבי-ישראלי, ראינו אותך עושה לא מעט למענם. הבעיה, שאני חוזר עליה, של חברי הכנסת שמייצגים את הציבור הערבי בכנסת בישראל היא ה-Over Minded בעניין הפלסטיני. כל הזמן: מתי תקום פה מדינה פלסטינית? מה קורה עם הפלסטינים בעזה?
ואני רוצה לשאול דבר אחד. הפלסטינים בעזה לא תמכו לאורך השנים בארגון הטרור חמאס? לא נתנו לו גיבוי לאורך שנים להיות בהנהגת עזה? הם לא רקדו ברחובות כשהבנות שלנו נחטפו לעזה? הם לא צוהלים עכשיו בזמן שאנחנו עושים עסקת חטופים, יחד עם חמאס, כשהנשקים שלופים? איך מצפים מאיתנו לעשות שלום עם אנשים כאלה, שפעם אחר פעם מאכזבים, וכשאנחנו מושיטים את היד לשלום, התמורה שלנו זה נשק מכוון עלינו, היהודים? איך אנחנו יכולים לסלוח? איך יכול להיות שחמאס, בתוך פרק זמן קצר, הצליח לגייס אלפי עזתים להילחם בישראל? אלפי עזתים שמחזיקים נשק.
הרגנו איזה 10,000 או 15,000 מחבלים, ויש עכשיו עוד 10,000 או 15,000 מחבלים.
מאיפה הם באים? הם באים מגישה ותפיסה שבמשך עשרות שנים מושרשת בעזה, של בואו נהרוג את היהודים. והדבר הזה לא משתנה. איך הוא ישתנה? כשיהיו אנשים אחרים שיובילו את עזה, כשיהיו אנשים שהם רודפי שלום.
לא, סמוטריץ' לא רוצה. סמוטריץ' רוצה משהו אחר בעזה.
חבר הכנסת טיבי, סמוטריץ' רוצה משהו אחר בעזה.
הוא רוצה התיישבות בעזה – אגב, שזה דבר מבורך בכל קנה מידה, לפי האידיאולוגיה שלי.
כן, אני בעד התיישבות בכל חלקי ארץ ישראל. אני אומר את זה בפה מלא ובגאווה גדולה.
לעומת זאת, חבר הכנסת טיבי, כפי שאתה מכיר אותי, ומעבודתי במשרד, זה לא פוגע בכהוא זה בעבודה שאני עושה בתוך המגזר הערבי הישראלי. יש עניין אחד. יש את השטחים ברצועת עזה, יש את השטחים ביהודה ושומרון – יש לי עמדות ברורות בעניין הזה. הם אינם אזרחי ישראל. הפלסטינים הם לא אזרחי ישראל וגם לא יהיו אזרחי ישראל.
לעומת זאת, אזרחי ישראל הערבים זה סיפור אחר לגמרי. צריך לתת להם כל מה שצריך. לתת להם שוויון זכויות, לתת להם ספורט ותרבות שאנחנו מתאמצים כל הזמן לתת להם, כי זה מגיע להם. אבל אני כל הזמן מעלה את הטענה, גם כלפי חבר הכנסת איימן עודה, שלצערי עשה מעשה פסול – הוא הוציא הודעה שהוא בעצם משבח את שחרור האסירים. הוא קרא לזה "שחרור האסירים". האנשים ששוחררו הם אנשים שרצחו בנו.
אנחנו עשינו מעשה אמיץ כדי להחזיר את החטופים שלנו הביתה, ואנחנו משלמים על זה מחירים כואבים. שחררנו רוצחים. זה לא כיף ולא קל, ואפילו בלתי אפשרי. אבל עשינו את המעשה האמיץ הזה כדי להחזיר את החטופים והחטופות הביתה. אבל לשבח שחרור של מחבלים – – –
אנחנו עשינו את זה מהמקום הערכי, ההומני, הדמוקרטי, כי אנחנו מדינה דמוקרטית שוחרת שלום, שמקדשת את החיים, והסכמנו לשלם מחירים כואבים על שחרור מחבלים.
אבל דבר אחד אני רוצה לומר. אנחנו רצינו לשחרר את החטופים שלנו. שילמנו מחירים כואבים בשחרור מחבלים. אבל זה עדיין לא מונע מהתושבים ברצועת עזה להמשיך לעודד טרור, להמשיך למחוא כפיים למחבלים, לעשות חגיגות, לחלק בקלאוות. עד מתי, עד מתי נוכל לראות את הזוועות האלה ולהגיד: אלו בסך הכול אנשים תמימים, אזרחים תמימים, תושבים תמימים. הם קורבן, הם קורבן של החמאס. לא, הם לא קורבן של החמאס. הם מעודדים, תומכים בחמאס. והדבר הזה הוא דבר שאני לא יכול לקבל ולא יכול להסכים איתו, ולא יכול להגיד שזה בסדר מבחינתי ולעבור על זה לסדר-היום.
תראו, אני לא יודע מתי יגיעו, ואם יגיעו, ימי – – –
הינה, נושא חשוב למען הציבור הערבי הישראלי. אתה פנית אליי בנושא האצטדיון בטירה, והינה, אני אומר – אני משבח אותך, חבר הכנסת טיבי, על כך שפנית אליי בנושא של ציבור ערבי ישראלי; במקום להתעסק בפלסטינים – מה יהיה, מתי תהיה להם מדינה. אנחנו נקים להם מדינה? אנחנו נקים להם מדינה אחרי מה שהם עושים לנו, כשרוצחים ואונסים את הבנות שלנו? אנחנו נקים להם מדינה? תגידו, אתם השתגעתם? אתם איבדתם כל היגיון?
איך נקים להם מדינה? הם רוצים לרצוח בנו. מפנים נגדנו נשק כשאנחנו מושיטים יד לשלום, ולהם נקים מדינה? אז אני אומר לכם, אני לא יודע אם זה יקרה, ואני לא יודע מתי זה יקרה. אבל דבר אחד אני יודע: אני, כל עוד שאני כאן, וכל עוד שהציבור הישראלי ימשיך להביע בי אמון, אם בתוך המפלגה שלי, ואם לאחר מכן הציבור הישראלי בכללותו, לא אתן יד להקמת מדינה פלסטינית שתהיה מדינת טרור שיופנה נגד יהודים במדינת ישראל, ואגב, תתפלאו, גם נגד ערבים במדינת ישראל.
רגע, שנייה. עניתי על זה קודם. לא היית פה, חבר הכנסת טיבי. עניתי ארוכות. אני אענה עוד פעם, אם תרצה, בשמחה.
אמרתי, אבל יש לזה סייג קטן. צודק.
לא, ממלכתית. אני בעד ועדת חקירה ממלכתית, אבל – –
– – ואבל גדול, שלא תונהג על ידי מערכת המשפט. נכון להיום – – –
רגע. קודם כול, מצב האמון היום שלנו, המחנה שלי, מול מערכת המשפט אינו קיים. אין אמון. האמון – לא רק שהוא לא נסדק, הוא אינו קיים. אם אתם מצפים ממני להקים ועדת חקירה, שבראשה יעמוד שופט שמגיע ממערכת משפטית שהיא עוינת אותנו, ושאנחנו מתגוננים בפניה, אז אני אומר לך: לא נוכל להסכים לזה משום – –
שופט ערבי – יכול להיות מעניין.
– – שחצי מאזרחי ישראל לא יוכלו להביע אמון בוועדת החקירה הזו. לא יוכלו לומר שמה שהיא מסיקה, או מגיעה בעבודתה לאיזושהי מסקנה – לא נוכל להאמין בזה. נגיד שזה לא אובייקטיבי. אתם רוצים ועדת חקירה שהציבור בכללותו לא מביע בה אמון? אתם רוצים ועדת חקירה משל עצמכם? הקמתם כבר אחת. לדעתי, כבר הקמתם.
אתם יודעים למה? כי לא מסבירים לציבור את מה שאני מסביר עכשיו.
הציבור חושב שוועדת חקירה ממלכתית היא משהו אובייקטיבי. ועדת חקירה ממלכתית על פי החוק הקיים בכנסת לא תהיה אובייקטיבית, משום שהיא תושתת על מערכת המשפט. ולהשתית ועדה כזו על מערכת משפטית שתוקפת אותנו ורודפת אותנו, הוא לא דבר הגון.
אני רוצה להזכיר לכם שחצי מהעם הזה גם שירת במילואים, גם נפל בקרב, גם עשה את כל מה שעשו כל חלקי העם, והדבר הזה, לא הגיוני שלוועדה כזו יהיה ייצוג רק של חצי מהעם. לכן אנחנו אומרים: ועדת חקירה ממלכתית שתהיה אובייקטיבית קום תקום. מה זה "ממלכתיות"? זה באמת המושג הזה שהוא גם קשור לאובייקטיביות. שעושים את הפעולות בצורה מקצועית, עניינית, לטובת המערכת. שאינם מוטים בקבלת ההחלטה שלהם. אלו, בסופו של דבר, הנתונים שצריכים להיות בוועדת חקירה ממלכתית.
יכול להיות, אגב, שאם יהיה שופט מבית המשפט העליון שנחשב אובייקטיבי, לא משתייך למחנה מסוים, שנחשב אובייקטיבי – –
– – ושאינו משויך, בעמדותיו לפחות, או בפסיקותיו, למחנה מסוים, יכול להיות מאוד שאפשר יהיה לשים אותו בראשות ועדה שכזו – כן. אבל אני לא יודע אם זה דווקא השופט שאתה נקבת בשמו.
בוא נגיד שאת השופט עמית כנראה לא נרצה שם בתור מי שיוביל את הוועדה הזו. אבל יכול להיות שופט אחר שנחשב לאובייקטיבי.
אני רוצה לדעת מה עם יו"ר הקואליציה ומנהלי הסיעה.
אוקיי, אז עוברים לדיון סיעתי. אני לא צריך להמשיך למשוך זמן? תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נציגות נהדרת של האופוזיציה, ללא כל צל של ספק.
אני כרגע, ברגעים אלו ממש, ממתין לעדכון מיושב-ראש הקואליציה.
שייתכן מאוד שאנחנו מחרימים את ההצבעה.
חילי, עד שאני רואה אותך אחרי הרבה זמן.
אני מסתפק במשרד התרבות והספורט בשלב הזה. עוד יהיו ימים של משרדים אחרים, אולי, אבל בינתיים אני מאוד מרוצה מהמשרד הזה, משרד נהדר בכל קנה מידה.
תראו, אני רוצה, ברשותכם, להגיב על כמה דברים שנאמרו.
אין לי מושג, אני מחכה ליו"ר הקואליציה, לשמוע מה עמדתו. מישהו מוכן בבקשה לקרוא לו? איתי, לקרוא ליושב-ראש הקואליציה כדי להבין מה הוא רוצה שנעשה פה כרגע.
חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש.
בהמשך למה שנאמר פה קודם על ידי חברי הכנסת של הסיעות הערביות בכנסת, אני חייב לומר קודם כל דבר אחד: נכון, עניין מיגור הפשיעה במגזר הערבי הוא עניין שלא קיבל מענה עד רגע זה וצריך לקבל מענה, משום שאנחנו רואים את ההתפשטות של הפשיעה במגזר הערבי, שהולכת וגוברת מיום ליום. דם נשפך ברחובות, ואנחנו צריכים לעשות מעשה שיהיה – נקרא לו "דרמטי" – על מנת לשנות את המשוואה. הדרך לעשות את זה – ואני לא השר לביטחון לאומי, אני שר התרבות והספורט, אבל אני חושב שאני יודע – – –
בכנות, מפתיע אותי שנתנו לי את המשימה הזו. אבל אני אוהב את בצלאל, אז אין בעיה.
רוצים שאספר לכם מה בצלאל עשה איתי שמגיעות לו 20 הדקות האלו? למה לא מעניין אותך? זה חשוב לציבור הישראלי בכללותו. לא קיצצו במשרד התרבות והספורט, זה לא מעניין אותך?
בתקציב שצפוי להיות מאושר אין קיצוץ למשרד התרבות והספורט. זה אמור לשמח אותך. אתה אזרח ישראל, אתה אוהב תרבות וספורט, נכון?
אחזור לעניין הטיפול בפשיעה במגזר הערבי. תראו, הטיפול בפשיעה במגזר הערבי יכול להיעשות – ואני אומר את זה גם לכם, חבריי חברי הכנסת מהסיעות הערביות בכנסת – צריך להכניס לאירוע את השב"כ. אני חושב – – –
אתה שומע את עמדתי. מותר לי להביע אותה, לא?
ראש הממשלה רוצה לפתור את בעיית הפשיעה במגזר הערבי – –
– – וכדי לעשות את זה אני חושב שצריך להכניס פנימה את השב"כ. אני חושב – – –
אני חושב שאם השב"כ – אני מביע את עמדתי, אפשר לחלוק עליי – אם השב"כ ייכנס לאירוע הזה תהיה לו היכולת לעזור במיגור תופעת הפשיעה במגזר הערבי. תופעת הפשיעה במגזר הערבי הולכת וגואה בשנים האחרונות. רבים מארגוני הפשיעה הישראלים מגיעים – – –
אני אגיד לך מה. עצם העובדה שלא קיצצנו גם בתקציבי המגזר הערבי, בזכות העמדה של סמוטריץ', אז אנחנו צריכים לתת לו את 20 הדקות האלה.
ידידי, הרשה לי לחדש לך שמשרד התרבות והספורט הודיע שלא יהיו קיצוצים בתוכנית החומש. הודיע – – –
ויספרו לך, הציבור הערבי בישראל, שלא קוצץ בתקציבם. כך החלטתי, למה? כי הציבור הערבי צריך לקבל את מה שצריך לתת לו. זו עמדתי.
קודם דיברת על טירה, עכשיו גם טייבה? התיאבון שלך גדול, חביבי.
כמה איצטדיונים אני יכול להוציא למגזר הערבי? אחד יצא, אבל שניים? נראה, נעשה מאמץ.
חד-משמעית, הכדורגלנים הערבים הם מצוינים. אני יכול להגיד לך עוד דבר: כשאני מסתובב במגזר הערבי אני מזהה את כל החיבה לעולם הספורט ולכדורגל וזה פשוט מרשים. אגב, אם אתם שואלים אותי, ככל שנרבה בתרבות ובספורט למגזר הערבי כך נצמצם את הפשיעה במגזר הערבי, וצריך לעשות את זה כמה שיותר מהר.
אני רוצה לומר לכם בעניין הטיפול בפשיעה שאכן צריך לעשות מעשה, מעשה דרמטי, מעשה דרמטי בכל קנה מידה, שמכניס פנימה את השב"כ, שיוכל לפעול בשיטות ובכלים שיש לו על מנת למגר את התופעה הזו, שהלכה וגברה, לצערי, בשנים האחרונות. אנחנו יודעים שחלק גדול – – –
בשנים האחרונות. אני יכול לתת לך – זה לא נכון.
אתה שימשת כסגן השר לביטחון לאומי, ובמשמרת שלך פשיעה הייתה גם הייתה, בסדרי גודל שלא היו מעולם. אצלך, חבר הכנסת סגלוביץ', נשברו שיאים חדשים.
תחת כהונתך נשברו שיאים חדשים של פשיעה במגזר הערבי.
זה שהפשיעה הלכה וגברה גם אחר כך, לא אומר שבכהונה שלו לא נשברו שיאים חדשים של פשיעה במגזר הערבי. אנחנו עקבנו אחרי הנתונים. כן.
אני שואל, חבר הכנסת סגלוביץ' נכנס לתפקידו בשנת 2021?
הייתה פחות או יותר? תענה על זה. אתה נכנסת לתפקידך בשנת 2021, חבר הכנסת סגלוביץ'. האם בשנת 2020 היו פחות או יותר פעולות פשיעה במגזר הערבי? אז אני עונה לך: היו יותר. ב-2021 היו יותר משנת 2020. תחת הכהונה שלך.
תודה רבה על המחמאה. הלוואי שיכולתי להיות לוליין. זה דבר, דרך אגב, שהוא לא רע לפוליטיקה. יש בו יתרונות לפוליטיקאים.
טוב, תודה רבה על המחמאה, חבר הכנסת קריב. אני מניח שבגלל שקודם כיניתי אותך "הזוי" אתה מחזיר לי ב"ליצן". אז אנחנו תיקו.
על זה נאמר בכדורגל: השווית בדקה ה-90. תראו, חברים – – –
הנתונים שהיו בשנת 2020, לפני כהונתו של חבר הכנסת סגלוביץ' כסגן השר לביטחון לאומי, היו טובים יותר מתקופת כהונתו. נקודה. הנתונים מדברים בעד עצמם.
אני זוכר פה את חברי הכנסת הערבים זועקים כנגד סגן השר דאז סגלוביץ' והשר לביטחון לאומי דאז בר לב על חוסר מעש ופעולה לטיפול בפשיעה במגזר הערבי. אני זוכר את זה היטב. ישבתי פה, בצד שאתם יושבים, כחבר אופוזיציה, והצטרפתי לזעקה. לכן לא ניתן להכחיש או להפריך את הטענות.
אגב, אני, ברשותכם, אחזור לדברים שאמר פה קודם חבר הכנסת קריב. חבר הכנסת קריב החליט לכנות את בנימין נתניהו – הוא קרא לו "פחדן". אני שואל את עצמי שאלה, ואמרתי את זה גם קודם: איך חבר הכנסת קריב מכנה אדם שנתן את ההנחיה לחסל את נסראללה, שנתן את ההנחיה לחסל את הצבא הסורי, שנתן את ההנחיה להכות בחמאס כפי שהוא מוכה, שנתן את ההנחיה להכות באיראן למרות שכולם פחדו להתעסק איתם, שנתן את ההנחיה להכות בתימן, שנתן את ההנחיה למתקפת הביפרים, שנתן את ההנחיה לחיסול הנייה באדמת איראן – איך אפשר לכנות אדם כזה "פחדן"? מה שאפשר להגיד עליו זה אולי הכול חוץ מפחדן. בוא נגיד כך, אומץ לב הוא מנת חלקו של בנימין נתניהו, ולו רק מההנחיות שהוא נתן.
אבל איפה האומץ הגדול ביותר שיש היום לנתניהו? את זה באופוזיציה לא רוצים לומר. בנימין נתניהו הוביל כבר לשתי עסקאות חטופים, עסקה ראשונה, ועכשיו עסקה שנייה, כאשר אנחנו יודעים שחלק לא קטן במחנה שלנו לא רצה לעשות עסקת חטופים, וחשב שהדבר הוא אינו נכון. והוא באומץ לב החליט באופן מנהיגותי להוביל לעסקת חטופים, ולהעביר אותה בממשלה, בהתנגדות חלק מחברי הממשלה. זה לא אומץ לב? זו פחדנות בעיניכם? מי שקורא לבנימין נתניהו, שהיה לוחם בסיירת מטכ"ל, שכמעט איבד את חייו, שהקדיש את חייו לביטחון ישראל, "פחדן", בעיניי לא ראוי, לא מכובד. אתם יודעים מה? כמו שאמרתי לחבר הכנסת קריב, אפילו הזוי. אפשר לבקר, אפשר לא להסכים, אפשר לטעון טענות, אבל לכנות אותו בכינוי הזה? בעיניי מופרך.
עכשיו אני ברשותכם אדבר על ועדת החקירה הממלכתית. אתם רוצים לשמוע, אני מניח.
דעתי היא שהשיקול המרכזי בהמשך המלחמה יהיה השיקול הביטחוני, ולא השיקול הלא-נכון שאתה הצגת. אין שום ערבוב בין ההחלטות הביטחוניות הלאומיות לבין ההחלטות הפוליטיות. הן לא חלק ממגוון השיקולים, למרות שאתם טוענים את זה באופוזיציה כנגדנו, אגב, שלא בצדק, בהרבה מאוד מקרים באופן לא הוגן ולא ראוי. אבל אנחנו מתעקשים לומר שההחלטות הן החלטות אובייקטיביות. ענייניות. אגב, אם יש דבר שמאפיין מאוד את נתניהו כראש ממשלה הוא קבלת החלטות ענייניות בנושאים ביטחוניים. לפעמים, לא מעט פעמים, הוא עמד מול הרבה מאוד זעם שהופנה כלפיו, גם ממחנה שאליו הוא משתייך, משום שהוא קיבל החלטות אובייקטיביות, ענייניות וממלכתיות בכל מה שקשור לביטחון המדינה.
ברשותכם, נדבר על ועדת החקירה הממלכתית.
דמוקרטיה. בדמוקרטיה זה בסדר להקשיב גם למי שאתה לא מסכים איתו. זה חלק מהעניין.
מצוין. ככה פועלת דמוקרטיה. אפשר להקשיב גם למישהו שלא מסכימים איתו.
תודה על העצה. עכשיו אני ברשותכם אעבור לעניין ועדת החקירה הממלכתית, שעליה גם דיברתי קודם. אנחנו אומרים דבר פשוט: ועדת חקירה ממלכתית חייבת להיות אובייקטיבית. היא חייבת להיות עניינית, שאינה מוטית ומקובלת על רוב חלקי העם, בוא נגיד ככה. אם תקום ועדה שרוב חלקי העם לא תומך בה, או חצי מהעם לא תומך בה או, בוא נקרא לזה – באובייקטיביות שלה, איך מסקנותיה יוכלו להתקבל על ידי הציבור בכללותו? איך מסקנותיה יוכלו להיות כמי שנשמעות בפני כל חלקי העם, ולא רק בפני צד אחד של המפה הפוליטית? אנחנו רוצים שהמסקנות שלה יהיו אמינות בעיני רוב הציבור. כדי שזה יקרה הוועדה הזו חייבת להיות מורכבת מאנשים אובייקטיביים.
נכון להיום החוק הקיים קובע שהוועדה תהיה בנויה מאנשי מערכת המשפט. ואני רוצה להזכיר לכם: יש משבר אמון עמוק בין מערכת המשפט לבין המחנה שאליו אני משתייך, מחנה הימין.
המשבר העמוק עם מערכת המשפט רק הולך ומחמיר בימים אלו ממש, כשבית המשפט העליון ממנה לעצמו נשיא באופן חד-צדדי, באופן אפילו דיקטטורי, יש לומר.
איפה הדמוקרטיה? איפה כל חלקי העם שצריכים לקבל את הייצוג שלהם בבית המשפט העליון? איפה ההתחשבות גם בציבור ימני, שתורם את חלקו למדינה לא פחות מציבור שאינו משתייך למחנה הימין? אבל זה פחות מעניין את מערכת המשפט, לצערי הרב. אתם אומרים לנו: תקימו ועדת חקירה ממלכתית על פי החוק הקיים, שבעצם קובע שמערכת המשפט, שאינה אמינה בעינינו נכון להיום, היא זו שבעצם תנהל ותוביל את ועדת החקירה הזו. זה לא דבר הגיוני בשום קנה מידה. מחנה הימין תרם את חלקו במלחמה הזאת לא פחות ממחנות אחרים, ולכן צריך להקים ועדה אובייקטיבית.
אני אומר לך, חבר הכנסת מיקי לוי, הוועדה צריכה להיות מורכבת מאנשים שאינם מזוהים, לא פוליטית ולא משפטית – –
– – כי יש היום במדינת ישראל גם זיהוי משפטי. הזיהוי המשפטי הנוכחי, לצערי הרב, נכון להיום, הוא זיהוי שמאופיין לא לצד שאני משתייך אליו, הוא מאופיין לצד אחר של המפה הפוליטית. וחבל מאוד שזה המצב. כן.
אני אומר לך בצורה ברורה, חברת הכנסת ניר, אני חושב שההצעה שלך היא הצעה מעניינת מאוד. ראוי, ראוי, ראוי – –
– – ראוי שנמצא אדם אובייקטיבי שיעמוד בראשות הוועדה ויתחיל את עבודתה בצורה מקצועית, ואובייקטיבית וממלכתית – –
– – כפי ששם הוועדה הוא "ועדת חקירה ממלכתית".
אז אני אומר לך רק דבר אחד: הכדור הוא עגול, המגרש הוא אותו מגרש, אבל תלוי מי השחקנים.
אתה לא היית רוצה – חבר הכנסת סובה, אמרת דבר מעניין: הכדור הוא עגול, המגרש הוא אותו מגרש. אבל יש עוד שני מרכיבים: 1. מי השחקנים; 2. מי השופט. אתה היית רוצה לעלות למגרש כשהשופט נגדך מראש?
אתה היית רוצה לעלות למשחק כשהשופט בדקה הראשונה מוציא שני אדומים לקבוצה שלך?
לא, נכון? כי אתה לא רוצה להיות בחיסרון. אתה רוצה שזה יהיה הוגן, אובייקטיבי.
יש שחקנים מימין ויש שחקנים משמאל.
הדבר שאתה היית רוצה שיהיה זה שהשופט ששופט את המשחק יהיה שופט אובייקטיבי. ככה אתה רוצה.
אז זהו, שהיום אנחנו לא יושבים בכובע השחקן, אנחנו יושבים בכובע הרשות המכוננת – –
– – שתפקידה לקבוע גם מי יהיה השופט. זאת הסמכות שניתנה לכנסת – גם מי יהיה השופט. ואם אנחנו רוצים להביא שופט אובייקטיבי, באופוזיציה אמורים לברך על כך.
אתם מעדיפים שופט לא אובייקטיבי, ואנחנו מעוניינים בשופט כן אובייקטיבי. לא אמרנו שופט מטעמנו.
שופט אובייקטיבי – שאינו מוטה פוליטית. שאינו רודף אחרי מחנה מסוים – –
– – אלא שפועל באופן ענייני, באופן אובייקטיבי, באופן הוגן וישר.
זאת הדרישה, בקשה. בעיניי היא סופר-לגיטימית.
אני אגיד לך משהו. מה ההבדל – – –
ברשותך, אני אמשיך בהקבלה הזאת של משחק: את זה אתה לא יכול לעשות במשחק הגמר. אתה אולי יכול לעשות את זה בליגה, במחזורים השוטפים, לא במשחק המכריע של הגמר. ועדת חקירה היא עניין קריטי לעתיד מדינת ישראל, עניין חשוב להמשך ביטחונה של ישראל.
באירוע כזה אתה לא תגיד: לא נורא, שים עוד שופט, יהיה בסדר, כשייגמר בתוצאה נראה מה עושים.
זו לא אמירה הגיונית בעיניי ולא נכונה בעיניי.
בוא נגיד שה-VAR לא מוכיח את עצמו עכשיו מי יודע מה. הרס את המשחק, אם אתה שואל אותי. בעיניי, הרס את המשחק.
ה-VAR הרס את המשחק. פעם היה יותר מעניין גם בלי ה-VAR.
דניאל, מה התוכנית? אני יכול לסיים? אפשר לרדת? יש הצבעה שמית, למיטב ידיעתי.
יכול להיות רעיון, באמת. אתם רוצים שנדבר על פרשת השבוע? אני קורא אותה.
אל תגזים, לא להגזים. אתה חסיד. כמה דקות?
אני אומר לכם: עוד מהימים שלי פה – עשר שנים ביליתי פה, שנתיים שר, שמונה שנים בכנסת – לא אהבתי לעשות פיליבסטרים, זה לא היה דבר שהייתי אוהב לעשות, אבל עשיתי את זה.
2020. ב-2021 הוא היה. יואב נבחר להיות סגן השר ב-2021.
אבל תגיד לי את 2020. למה אתה לא אומר לי את 2020? למה אתה לא אומר מה היה בשנת 2020? היה פחות.
חבר הכנסת מיקי לוי, לא אמרתי שהמצב השתפר. אמרתי שכשיואב סגלוביץ' מונה לסגן שר המצב החמיר. והטענה שלי מדויקת.
אבל, חבר הכנסת לוי, הטענה שלי לא ניתנת להפרכה. אמרתי שבשנת 2021, כאשר יואב סגלוביץ' נכנס לתפקידו, מספר הרציחות עלה.
בשנת 2020 היו 89, ב-2021 היו 129.
הבחירות היו במרץ, נכון. אבל בכל מצב, אין ספק שתחת כהונתו הפשיעה הייתה גבוהה יותר מלפני שהוא כיהן.
אלו המספרים. אני לא אמרתי שאצלנו זה השתפר – –
– – אבל גם אצל יואב סגלוביץ' ואצל בר לב זה לא השתפר, זה החמיר. זה בתהליך החמרה מתמשך.
אבל זה ממוצע שנתי. תעשה ממוצע של חודש ותגיע לתוצאה. היו לו 20 נרצחים בחודש.
מה זה אומר ?שהוא לא שיפר את המצב. המצב החמיר אצלו.
אמרתי, לא אמרתי שהמצב אצלנו השתפר.
בינתיים הוא עזב לבד, אנחנו לא עשינו כלום. אני ממתין לעמדת הקואליציה.
יש עניין אחר שבגינו אני צריך – – –
העניין הוא השר סמוטריץ'. הוא צריך להביע את עמדתו.
אם הוא חוזר בו מההתפטרות שלו או לא. אנחנו בוחנים את הנושא ברגעים אלה ממש. ולכן, אני צריך לדבר פה, ואתם צריכים לשמוע את עמדותיי.
אני רוצה לדבר על הפרשה שחלפה, פרשת וירא.
קראנו השבוע – רגע אני אשים כיפה, חשוב.
היא גם סרוגה וגם שחורה ביחד. יש לך סיכה, אולי?
בבקשה, אפשר לדבר על פרשת השבוע. פרשת וירא מספרת על משה רבנו, שצריך להגיע למלך פרעה ולשכנע אותו לשחרר את עם ישראל. הקדוש ברוך הוא אומר למשה: אני מתכוון להקשות את לב פרעה, היה ערוך ומוכן. אבל לא בכל המכות – בהתחלה משה רבנו יבקש לשחרר את עם ישראל ופרעה יקשה את ליבו מעצמו, ובהמשך הקדוש ברוך הוא יכביד את ליבו של פרעה כדי שימשיך להקשות את ליבו, על מנת שכולם יוכלו לראות את הניסים ואת האותות והמופתים הגדולים שעשה הקדוש ברוך הוא לעם ישראל.
משה רבנו מגיע יחד עם אהרן הכוהן, ואהרן הכוהן משמש כפה למשה רבנו. משום שמשה רבנו היה כבד לשון, הקדוש ברוך הוא מינה את אהרן להיות הדובר בשם הקדוש ברוך הוא. משה רבנו קיבל את האינפורמציה מהקדוש ברוך הוא, העביר אותה לאהרן, ואהרן סיפר אותה לפרעה.
אנחנו יודעים, ולמדנו מזה מסקנה גדולה: כשמשה רבנו – אגב, גם סמוטריץ' לא יעצור את דבר התורה הזה עכשיו ואת פרשת השבוע הזאת.
אני לא יודע. כרגע, כשאני מדבר על משה רבנו, שום דבר לא מעניין אותי, גם לא שר האוצר.
אני רוצה לומר לכם בהמשך שמשה רבנו, שימו לב, אף שהייתה לו יכולת להכות ביאור או לחלופין לעשות את הפעולה – –
– – שהביאה גם את המכות הנוספות, הוא החליט – אני אומר את פרשת השבוע, ידידי, צריך לשים כיפה.
דולרים זה היה דווקא בכהונה אחרת, של ראש ממשלה אחר, ממפלגת העבודה. אני אומר כך: אני חוזר ואומר שמשה רבנו נהג בכבוד ביאור. למה הוא נהג בכבוד ביאור? כי הוא הנהר שהציל אותו. אז הוא אמר: אני לא אכה ביאור. מי שיכה ביאור דווקא יהיה אהרן אחי. וכשהכו ביאור היאור התמלא דם, ולאחר מכן הגיעו המכות הנוספות. אני לא אאריך לכם, אבל הגיעו המכות הנוספות. ופרעה פעם אחר פעם הקשה את ליבו, לא רצה לשלוח את עם ישראל אפילו לא ללכת למדבר לעבוד את אלוקים. כי הרי הם לא ביקשו ממנו: תשחרר לגמרי, רק תן לנו ללכת למדבר ולעבוד את בורא עולם. ופרעה אמר: לא, אני לא מוכן. ועוד מכה ועוד מכה. הגיעו הצפרדעים, הגיעו הכינים, הגיע הערוב.
אמת. אחרי מכת הכינים הלכו החרטומים לפרעה.
נכון. ואתה יודע מה, הוא גם מתקשה להתמודד איתה, כמו החרטומים, שאמרו: אנחנו לא יודעים לעשות את זה. הלכו לפרעה ואמרו לו: זה מעשה אלוקים, זה לא מעשה של כשפים. וזה לא שכנע את פרעה. בסך הכול בפרשה הזאת הגיעו שבע מכות. שבע מכות קשות למצרים, שעדיין לא גרמו לפרעה לשחרר את עם ישראל.
אנחנו צריכים ללמוד מהדבר הזה משהו חשוב. חטא היוהרה וחטא הגאווה היו מנת חלקו של פרעה. ואל לנו, חלילה, כעם ישראל ליפול לחטא הזה, משום שחטא היוהרה והגאווה הוא מקור כל צרה, כל צרה שלנו וכל צרה בעולם. אנחנו צריכים ללמוד את מרכיב הצניעות, את מרכיב ההסתכלות הרחבה, וכן, את מרכיב האמונה בבורא עולם. מרכיב האמונה בבורא עולם, שעוזר לעם הזה ואוהב את העם הזה, כי הוא העם הנבחר, ונותן לו אין-ספור הישגים וניסים.
אני בדבר תורה, עם כל הכבוד. אני עכשיו בפרשת השבוע, גם זה לא יכול להיעצר, עם כל הכבוד.
והאמונה בבורא עולם צריכה להזכיר לכולנו כמה הניסים שקיבלנו הם אינם מובנים מאליהם.
אני אספר לכם סיפור אחרון, ובזה ארד, סיפור שלמדתי בזוהר הקדוש, כי אני לעיתים קרובות חוקר קצת בזוהר הקדוש, שבו יש סודות ועומקים מהתורה.
כן, אחרי גיל 40. חיכיתי בסבלנות כי רציתי ללמוד את הסודות. הסיפור הוא על המבול. המבול, בזוהר הקדוש נאמר, לא הגיע רק בגלל כפירה או חוסר, נקרא לזה, אמונה בבורא עולם או לחלופין חטאים גדולים; המבול הגיע משום שתושבי הארץ בעת ההיא, או תושבי העולם בעת ההיא, סברו שהם יותר חזקים מבורא עולם, שהם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם בלי עזרתו של בורא עולם. היו להם יכולות שאז היו והיום הן אינן, היו להם כל מיני קסמים וכשפים שהם ידעו לעשות מספר שהאדם הראשון השאיר כירושה.
נכון. הם לקחו את הספר הזה ועשו קסמים וכשפים, ואמרו: מה צריך את בורא עולם?
חבר הכנסת ליברמן, אני מקווה שאתה מרוצה מדברי התורה האלו, זה מעניין אותך, אני מניח.
אני יודע. אני יודע. בגלל אני רוצה שישמע. הוא היה בוגר ישיבה.
ומה שקורה פה, חברים, אתם צריכים להבין.
ברגע שבורא עולם זיהה שתושבי הארץ הזו, העולם הזה לפני המבול, לא בטוחים שהקיום הזה הוא מבורא עולם, הוא הביא את המבול והחריב את העולם. מה אנחנו צריכים ללמוד? יש לנו צבא חזק, יש לנו חיילים נהדרים, יש לנו מדינה נהדרת ואזרחים נפלאים, ויש לנו גם את בורא עולם. לא נשכח שיש לנו את בורא עולם, ששומר עלינו, מחזק אותנו, מסייע לנו. את זה תמיד נזכור. תודה רבה.
6,553 מילים של מכלוף מיקי זוהר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.