יום המאבק בפשיעה באוכלוסייה הערבית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הכנסת מציינת היום את יום הפשיעה בחברה הערבית, יום אחד כאן בכנסת שאנחנו עולים לכאן ומדברים על הנושא הזה ומתייחסים אליו – וכמובן בוועדות הכנסת. אבל במשך כל השנה מתקיימים דיונים בוועדות, גם בכנסת ומחוץ לכנסת, גם ברשויות המקומיות, על כל מה שקורה בחברה הערבית ועל כל מה שמתרחש בה. אבל מוקד קבלת ההחלטות לא נמצא כאן בוועדות, ולא ברשויות, ולא בוועד ראשי הרשויות; הוא נמצא על שולחן ראש הממשלה.

ראיתי לפני זמן קצר שהרמטכ"ל הודיע על סיום הכהונה שלו. הוא מסיים את התפקיד שלו. לפני זה היו לחצים כבדים על הרמטכ"ל על מנת לעשות את הצעד הזה מכיוון שרים, מפלגות, חברי כנסת וכו'. אבל לא ראינו את אותו לחץ מופעל על ראש הממשלה כאשר הנרצחים רבים. ראינו בשנה שעברה בחברה הערבית – וגם בשנה לפני כן ומאז שנות האלפיים אנחנו רואים שיש עלייה מתמדת, אדוני היושב-ראש, במספר הנרצחים בחברה הערבית. לכן אסור לממשלה לקחת צד אחד או להסתכל רק על מה שקורה בצד אחד, ולהפקיר את החברה הערבית.

עלה לכאן לפניי חבר הכנסת אברהם בצלאל ואמר שהחברה הערבית היא חלק מכלל אזרחי המדינה. נכון שאנחנו אזרחי המדינה. אבל הממשלה לא מתייחסת בצורה כזו לאזרחים שלה. היא הפקירה את החברה הערבית. עם העובדות אי-אפשר להתווכח. הרי יש מעל 2,000 נרצחים בחברה הערבית מאז שנות האלפיים. זה כמו להגיע לכפר בחברה הערבית ולטבוח בו, לעשות בו טבח שלם. 2,000 נרצחים בחברה הערבית – אלפי משפחות, אלפי ילדים יתומים. מי מטפל בהם? מי דואג להם?

היום ישבנו בוועדה לקידום מעמד האישה, אדוני היושב-ראש, ומישהי מהחברות הזכירה שם שפעם האחרונה שהוקמה ועדת חקירה פרלמנטרית, בנושא הפשיעה ובנושא האלימות נגד נשים, שקשור לפשיעה, הייתה ב-1995, והפעילות שלה הסתיימה ב-1996. ראש הממשלה שעלה ב-1996 הוא ביבי נתניהו, שמאז הוא ראש הממשלה של האזרחים, הוא זה שאמור לקבל החלטות. הוא הגיע לוועדת הכנסת, ישב עם אזרחים, ישב עם נשים מהחברה הערבית, פגש תלמידים, ביקר ביישובים הערביים – באום אל-פחם, בערערה בנגב. הבטיח הבטחות מפה עד הודעה חדשה אבל לא עשה כלום. איך אנחנו מודדים שר או חבר כנסת בעשייה שלו, או ראש ממשלה? בביצועים שלו. אבל לצערנו הרב בנושא הזה כל פעם הוא הבטיח הבטחות סרק, לא עשה כלום למען החברה הערבית בנושא הפשיעה.

עכשיו, אני לא רוצה להתייחס לנושאים אחרים. אבל בנושא הספציפי הזה לא נעשה כלום. לצערנו הרב המספר רק עולה. בניגוד למה שעשה בשנים קודמות, כאשר רצה ועשה – הוא מיגר את הפשיעה בבת ים ובחולון, אדוני היושב-ראש, לכן הוא יכול לעשות את זה. אם רוצים ויכולים, ורוצים לקבל החלטה על מנת למנוע או למגר את הפשיעה בחברה הערבית, יכולים לעשות את זה. למדינה יש את הכלים, יש המשאבים לעשות את זה. אנחנו, אין לנו גוף משטרתי. אין לנו משרד לביטחון לאומי. אין לנו משרד משפטים, גוף אכיפה.

לכן מחובתה של הממשלה – אני חוזר על זה כמעט כל שבוע ומדבר כאן לחברי כנסת וגם לאנשים אחראיים בממשלה שיושבים כאן. אנחנו לא הגענו לכנסת על מנת לעלות לפודיום ולדבר, וזהו. לא. רבותיי, אנחנו רוצים שהממשלה תתעשת ותקבל החלטות למען כלל האזרחים, במיוחד האזרחים הערבים, בנושא הפשיעה. תודה, אדוני היושב-ראש.