קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה להגיד לחבר הכנסת פינדרוס. קודם כול, חבר הכנסת פינדרוס, אני רוצה להודות על דבר תורה שאמרת כאן. אתה יודע, לפעמים אני אומר: לפעמים עדיף כבר להגיד דבר תורה פה מאשר לענות.
כן. אדוני היושב-ראש, אני – – –
חזק וברוך. אצלנו בבית הכנסת הוא היה מקבל על זה מי שבירך, ועושים גם קדיש.
טוב. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני עדיין לא נרגע ממה שראיתי לפני כשבוע, באחד ממוצאי השבת. ראיתי את לפיד עולה לאיזה הפגנה וצורח שמה צרחות – את זה אני לא הבנתי: אנחנו הרוב, אנחנו ננצח. אתה יודע, בהתחלה לא הבנתי, מרוב שהוא צרח, לא הבנתי מה הוא אומר. לא משנה שמילא את כל המיקרופון בכל הרוק שלו, הרס את המיקרופון עצמו. לפעמים אני צובט את עצמי להאמין, האם הבן אדם מאמין באמת בבלופים של עצמו? הרי גם כששואלים אותו מה השעה הוא משקר. לרוב, גם כששואלים מה השעה, גם כשלא צריך לשקר, הבן אדם משקר. והגעתי – ואני באמת הרבה שנים חושב על כך, ואני שואל את עצמי: האם הוא באמת מאמין בבלוף של עצמו, אדוני היושב-ראש.
הגעתי למסקנה – אתה יודע מה? אי-אפשר לשקר כל כך הרבה ועדיין לצאת בתעוזה ולעלות כאן כל שבוע, ולהמשיך להגיד דבר והיפוכו, כשאתה בעצם אומר דבר א', ולמחרת אתה אומר דבר ב'. אתה יודע, כשזה קורה למישהו, לאיש ציבור, אז הוא מרגיש לא נוח איזה חודש, חודש וחצי, חודשיים. הוא אפילו לא עולה לדבר. אבל אצל לפיד זה דבר שהוא בעצם בשגרה, כדבר יום ביומו, והוא באמת מאמין בשקרים של עצמו.
אתה יודע, זה מזכיר לי את הבדיחה, אדוני היושב-ראש: היו שני כפריים שהיו באיזה כפר נידח. היו עניים והיו להם משפחות. הם אמרו: בוא נלך לעיר הגדולה ושם נתפרנס כמה שנים ונחזור למשפחה. בקיצור, מכרו את כל רכושם, קנו חמור והתחילו לרכוב עליו. עברו שבוע, שבועיים, חודש – מת להם החמור. ישבו, חפרו בור, קברו את החמור, ישבו והתחילו לבכות על מר גורלם. עברו אנשים לידם, ראו שהם בוכים, ישבו גם הם ובכו. לאט-לאט החבר'ה החליטו: שמע, אנחנו יכולים לעשות פה ביזנס. התחילו למכור נרות, התחילו למכור כל מיני סרטים אדומים, כל מיני מזכרות, ואללה, נהיו עשירים.
אחרי איזה חמש או שבע שנים בא ראובן לשמעון, אומר לו: תשמע, אנחנו חייבים לבקר בחזרה את המשפחה. אתה זוכר? יש לנו עוד משפחה. אומר לו שמעון: אני לא זז מפה. אומר לו: אז איך אני אדע שאתה לא גונב? אומר לו: נשבע לך בצדיק. זה הבלוף של לפיד – הוא נשבע בצדיק. הוא נשבע כל היום בבלופים של עצמו, שבהם הוא מאמין. שמע, בן אדם, עלה לפה יום אחד – ולכן אני אומר לך: מר לפיד, איך אמרתי לך פעם? למה אתה מדבר ככה, מר לפיד? למה אתה צורח? למה אתה מתלהם ומסית? לפעמים אתה גם מעוות את הקול כאילו אתה בחבובות, כאילו ככה הוא בן אדם יותר רציני. זה תמיד מזכיר לי את הימים שהוא היה עושה פרסומות. ככה היו מלהקים אותו.
אתה יודע, כשהוא אמר לנתניהו: לא ייקרא רחוב על שמך, לא מעגל תנועה, לא תמרור, לא כלום – בגלל שזה מה שמעניין אותך, מה לפיד, מה ייקרא על שמך. אני אומר לך, כלום. להפך, אתה תהיה אפיזודה חולפת. אנשים עוד יתביישו, איך יכול להיות שאתה היית חבר כנסת ועוד ראש ממשלה לאיזה שעתיים ורבע. אף אחד לא יאמין שבן אדם שלא שירת בצה"ל באופן מעשי, אלא כל חייו בזבז בקפה דובנוב – דרך אגב, הוא אלוף בסוגי הקפה, מומחה לקפה, לדעתי בין הגדולים בארץ. למה? כבר מגיל 10, 15 הוא יושב ושותה קפה, את כל הסוגים. לכן אני הייתי מציע לו: לך, תהיה טועם קפה, נראה לי שם לפחות תועיל למישהו.
דרך אגב, הבן אדם לא עשה דבר וחצי דבר. התגייס לעיתון במחנה וסיפר לנו בדיחה. הדבר שהכי הדהים אותי, שהוא עשה סרט על עצמו – לא תגיד שמישהו אחר עושה לו; הוא על עצמו – ואומר: טיל נפל ליד הבית שלי; טיל עבר לידי; בזוקה חלפה לי ליד האוזן; רימון התפוצץ. ואללה, אני מסתכל ואני אומר: תקשיב, הבן אדם הזוי. פשוט לא ייאמן. הוא מפרסם את זה, זה לא מישהו אחר. לפעמים, אתה יודע, אתה מדבר, אגב אורחא משוויץ קצת פה, משוויץ שם, ומישהו מצלם ומפיץ. הוא עושה את העריכה של הסרט של עצמו. הוא כנראה ירה טילים באמבטיה כשהוא היה ילד. אלה הטילים היחידים שהוא ראה.
אבל אני רוצה להגיד לך משהו, אדוני היושב-ראש, כמה הבן אדם הזה רדוד, נמוך ולא ישר. אתה יודע, היה לנו כאן – פעם במפלגתו היה יהודי, יעקב פרי, שהיה ראש השב"כ. אתם לא הייתם אז בכנסת – אני חושב שזה היה ב-2015, 2016, 2017 – ואז יעקב פרי כתב איזשהו ספר על עצמו, מזמן. מישהו שם הסתכל וראה שהוא לא שירת בצה"ל, כנראה, אבל הוא היה ראש השב"כ. לפיד בא ואילץ אותו להתפטר. למה? הוא שיקר. לפעמים בחיים אתה עושה שקר קטן, אתה יודע, בשביל הכבוד שלך. לא שזה משנה למישהו. אתה כבר בגיל 70, אתה כבר שירת את עם ישראל, דרך אגב, בכל שרשרת הפיקוד של השב"כ – לא פחות מהצבא. ומי מדיח אותו? כתב במחנה, שנפצעה לו האצבע. אני אומר לך, נתנו לו אות גבורה, למה נפל לו העט והוא תפס אותו עוד לפני שהוא הגיע לרצפה. השתפשפה לו פה הציפורן טיפה. לכן, אני באמת חושב שמגיעים לך תמלוגים מצה"ל. אתה יכול להגדיר את עצמך כאחד שנפגע בצבא.
אבל לאחר ששמעתי אותך במוצאי השבת, אני אומר לך, מר לפיד, מגיע לך מביטוח לאומי רכב חינם, תאמין לי. כל מי ששמע אותך צורח, מבין שמשהו נדפק לך בקופסה. לכן, אני אומר לך: בוא, תנצל את הזכויות שלך. ביטוח לאומי, יש לו איגרת, אתה יכול לקרוא אותה, לראות בדיוק מה הזכויות שלך. דרך אגב, אני מציע לך לראות איך דיברת, איך צרחת, איך השתוללת. הייתי בטוח שאתה נמצא על אירוע אחר לגמרי. בן אדם נורמלי לא צורח ככה, לא מדבר ככה. אבל בוא תנצל לפחות את הזכויות שלך.
אני רוצה לעבור שנייה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, ליועמ"שית שלנו. תראה, אתמול קראתי משהו – ראיתי איזה סרטון שהדהים אותי. אני שומע שיחה בין הבן שלה לאותו אחד שגנבו לו את האפוד. הבן שלה מדבר איתו ומתחיל לנחם אותו על זה שגנבו לו את האפוד, וזה לא יפה. הוא לא ידע עדיין שההוא יודע – שעוד מעט יסתבר שהוא זה שגנב לו את האפוד. תבין, הבן אדם מתקשר לחייל, מנחם אותו, אומר לו: זה לא יפה, זה לא נחמד, זה לא מוסרי, רק הוא שכח לספר לו שהאפוד בבגז'. רק לאחר מכן, כשאנחנו רואים בטלוויזיה – דרך אגב, לא תראה את זה, לא בערוץ 11, לא בערוץ 12 ולא בערוץ 13. אני אגיד לכם למה זה חמור. אני באמת מאמין – איש-איש בחטאו. זה שאימא שלו יועמ"שית והוא גנב, אלה שני דברים שונים. לא חייבים. אבל איפה הפואנטה פה? קודם כול, בואו נראה מה הוא עשה. הוא הלך וגנב אפוד של חייל שבא מארצות הברית וקנה את האפוד הקרמי ללחימה. הבן אדם הזה הודח מצה"ל, דרך אגב, הבן שלה, בכלל עוד לפני כל האירוע. עכשיו, החייל יודע שיש לו אפוד מדוגם עם מחסניות, עם כל הציוד.
אני אחדד את מה שאתה אומר. אני רוצה לחדד את זה. שנייה, אני רוצה לחדד את זה. אנחנו לא נמצאים בשעה רגילה, אנחנו בעת מלחמה. זאת אומרת, אם אני קם בבוקר ואני צריך עכשיו להסתער, יורים, אני הולך בודק ואין לי אפוד. זה בשעת מלחמה לעולם לא קורה. עלק, שיחקו אותה כל מיני כאלה שבקושי היו בצבא: יש השלמת ציוד.
אני אגיד לכם מה זה השלמת ציוד, רבותיי. כשאנחנו מסיימים מילואים וחסר לנו לפעמים איזה לום פה, פה איזה מפתח פתוח ואנחנו רוצים להזדכות, אז אנחנו הולכים לטנקים ליד – הם באים, לקחו לנו, אנחנו לוקחים להם, אבל בסוף הכול ציוד צה"לי. לא בשעת מלחמה.
אני לא ראיתי מישהו בשעת מלחמה בא לטנק שלי, פתח ולקח איזשהו משהו. זה משהו מטורף. עכשיו, מה הבחור מספר? אני זרקתי אותו ליד הבסיס. הוא זרק אותו כמו שאני זרקתי אותו. אם כבר תפסו אותו – תפסו אותך, תתנצל, תגיד: סליחה, טעיתי, ותחזיר את זה לחייל.
הוא לא מחזיר לחייל, והוא מנהל איתו משא ומתן. מה המשא ומתן? תראה כמה טמאע הבן אדם: כבר תפסו אותך גונב. הבן אדם אומר לך: קניתי את זה ב-2,800 דולר. גם בן אדם קמצן ביותר, אחרי הפדיחה, היה אומר לו: אתה יודע מה, קח 3,000 דולר, בוא נגמור את העניין. מתווכח איתו על המחיר. איך הוא אומר לו כנראה? בוא ניפגש באמצע, חצי-חצי.
חברת הכנסת גוטליב, האהבלים האלה לא מבינים שהיינו בצבא. הם לא היו, לכן הם לא מבינים על מה מדובר.
דקה. בן אדם שהוא גם עם ערכים נמוכים. אתה, כבר תפסו אותך על חם שגנבת; מצלמה צילמה אותך, מה שנקרא, יש אקדח מעשן. אתה לא יכול להגיד: זה לא אני, זה לא ההוא – כל הסיפורים שאימא שלך מספרת בדרך כלל.
אני אסביר. לכן אני אומר: זו הרמה. בוא נבין קודם כול את הרמה של הילד. על אילו ערכים גידלו אותו בבית? בוא נתחיל מזה. עכשיו הוא גם אומר שהוא זרק את הווסט – –
– – לצד הדרך, עם התחמושת, כנראה. אז ממה נפשך? גנבת וסט עם תחמושת שהייתה בפנים. אם לקחת אותו הביתה, גם גנבת את התחמושת, אז גנבת גם תחמושת מצה"ל.
כן. ואם זרקת אותו עם התחמושת, זה עוד יותר גרוע, בגלל שהפקרת את התחמושת.
מחסניות, רימונים, כל מה שיש בכל וסט של לוחם. זו חוצפה גדולה. אבל עד עכשיו, איך אמרנו? עד עכשיו – עליזה, תקשיבי – עד עכשיו אמרנו: זה הבן שלה. הבן שלה. לא יישא – "איש בחטאו ימות". עכשיו אני בא לפואנטה. יש מג"ד בגדוד; הוא יודע את זה, שומע, למה החייל מתלונן. מג"ד נורמלי, מה עושה?
בוודאי, מתלונן למצ"ח, ויש כאן עבירה חמורה ביותר – פגיעה בכוננות של חייל בשעת מלחמה, גנבה, הוצאת ציוד ללא רשות, גנבת תחמושת. זה כמה שנות מאסר. מה עושה המג"ד? מתקשר לחבר שלו, עורך הדין.
מי זה הבוס שלו? הבוס שלו הוא ממשרד עורכי הדין בין הגדולים בארץ. איך קוראים לו?
שיבולת שועל. כולם שועלים שם. מה עושה השיבולת שועל? מרים טלפון לחייל ואומר לו: שמע, בוא נשב, אנחנו נגמור את זה בשקט. אני יודע להגיע למשפחה. קודם כול, זה שיבוש חקירה, שיבוש הליכי חקירה.
דרך אגב, הכול מכול כול. דרך אגב, בכל תחנה אני מודיע: אם זה היה הבן של דוד אמסלם או דוד אמסלם כפונה – אני כבר נמצא במגרש הרוסים, עם רגליים וידיים. דרך אגב, הייתי שם פעם, על כלום, לא על דברים כאלה.
ככה ככה. סימון, ביקשתי שיסדרו לך את זה יותר טוב, שאתה לא תגיע לשם. אבל אני באמת מדבר מנהמת ליבי. תסתכל מה קורה. היועמ"שית, נודע לה הדבר – נודע לה שהבן שלה גנב, גנב בשעת מלחמה אפוד של 3,000 דולר.
וקסדה. קסדה זה בשביל קפלן, לא יודע, שלא יזרקו עליו, בשביל ההפגנות, שהשוטרים שם – אם באה מכת"זית, הוא מוריד את הקסדה והוא מוגן. אבל הקסדה, אני לא יודע אם היא הייתה של החייל – זאת אומרת, שהוא קנה אותה – אבל את הקרמי הוא קנה מכספו בארצות הברית. היא שומעת את זה. נניח שעד עכשיו, כפי שאמרתי, היא לא רואה בעין ימין. יש לה את מה שנקרא בכל מה שקשור לימין, היא מממשת את הכלל של שלושת הקופים: לא שומעת, לא מריחה, לא רואה. אבל זה הבן שלה, מישהו הרי סיפר לה. או שהבן שלה בא אליה ואמר לה: אימא, תראי מה קורה פה. כל המדינה עוד יסתערו עליי עכשיו; ערוץ 14.
אז במקום שהיועמ"שית תראה שבעצם נעברה עבירה חמורה ביותר, תפנה לפצ"רית, חברה שלה – הרי הן חברות טובות. הרי הן חברות טובות מאוד. זו אותה פצ"רית שהוזמנה לאיזו מסיבה, טסה על חשבון החברים, טסה והתארחה באיזה בית מלון – יש חוק המתנות, גברתי היועמ"שית. אני הייתי עובד מדינה. יש חוק המתנות. הוא לא מופעל. אבל על נתניהו – סיגרים ב-100 שקל, אין בעיה. פינוק של כמה עשרות אלפי שקלים, כנראה את ובעלך, הכול מאשי. זה מזכיר לי את השיר "הלכתי לשכת העבודה" – תגיד לי מאיפה אתה. באתי מהשמאל – תעבור מהר, גם באדום.
אני עוקב, כידוע לך, חברת הכנסת גוטליב, אחרי כל הפרשייה הזאת כבר כמה שנים טובות. דרך אגב, הראשון שעלה פה בכנסת לפני שבע שנים ואמר: תופרים תיק לראש הממשלה, זה אני. עשו אותי הזוי.
רק אחרי זה עליתי לכאן ואמרתי שפתחו מתפרות תיקים – –
– – מפעלים שלמים. חשבו שאני גם מעורער בדעתי.
עשו אותי עבריין. דרך אגב, הפגינו נגדי ונגד דוד ביטן עם תמונות של שימפנזים בתל אביב, בכיכר ההפגנות שם ליד הבימה. לא זוכר את הרחוב; רוטשילד, רוטשילד.
אבל בואו נחזור לענייננו. הגברת מכירה את הפצ"רית. תרימי טלפון לפצ"רית ותגידי לה – זה מה שאני הייתי עושה, מרים טלפון לפצ"ר ואומר לו: תקשיב טוב, אם הבן שלי עבר על החוק, טפל בו כמו כולם. למה? שילמד לקח ושידע שיש מחיר לכל דבר. זה לא עלה עם ג'יפ ונתקע. זה לא הלך לשקם ולקח פחית שתייה. היא לא עשתה את זה. למה שתעשה את זה? זה הבן שלה. הרי כבר סיכמנו שהילדים שלהם הם מעל הכול. הילדים שלהם יהיו בכל המקומות – בסיירות. איך אמר לפיד – ועוד מעט גם נגיע לזה? לפני שבועיים אני יושב פה ולא מאמין. הוא אמר: אם החבר'ה של אמסלם הם 300 איש – עוד מעט אני אתייחס גם לזה, אבל בואו נגמור עם הפצ"רית.
הפצ"רית הזאת שמעה את זה, היא צריכה לפתוח בחקירה. הרי כשהיא העלילה על חיילי צה"ל עלילת דם – דרך אגב, אני הייתי אז בקבינט. שאלנו: אני שומע 11 חיילים מואשמים באונס. אני מתראיין אצל קלמן-ליברמן, אני אומר להם: חבר'ה, זו עלילת דם. הם אומרים לי: דודי, איך אתה יודע? אמרתי להם: 11 איש, עם מצלמות, לא יכולים לאנוס בן אדם. אין דבר כזה. תשכחו מזה. זה לא קרה ולא יקרה. חיילי צה"ל לא עושים דברים כאלה. אולי נתנו לו צ'פחה, אבל לא אנסו אותו, בגלל שיש עוד אנשים. רואים.
11 איש? 11 איש? אז בסוף באנו לקבינט. אנחנו שואלים את הרמטכ"ל: תגיד, מה קורה בשדה תימן? והם, דרך אגב, התפלצו על זה שבאו אזרחים. התפוצצו. נסעו לבסיס. זה הרג אותם, למה יש יהודים חמים, מתפוצצים, רואים דבר כזה, משתגעים. זה הרג אותם. לא שהם העלילו עלילת דם, שהיום כל חייל כמעט שנוסע בעולם יכול להיפצע או להיהרג על ידי אנטישמי כזה או אחר. זה לא עניין אותם. דרך אגב, הסיפור הזה, לטעמי, פגע בביטחון המדינה ובמדינת ישראל ברמות הגבוהות ביותר בתולדות המדינה.
אני אומר, דרך אגב, זה ברמה של בגידה, זה ברמה של פגיעה בביטחון המדינה, ובאמת תדלוק האנטישמיות בעולם. הרי אתה אומר שיש אנסים בצבא. אתה אומר שהחיילים שלנו אנסים. קם הרמטכ"ל ואומר: אני מגבה את הפצ"רית. מתחילים לחקור. היום אנחנו יודעים – – –
עצרו אותם, באו אליהם הביתה, באו אליהם הביתה, עם מסכות, רעולי פנים, כנראה יחידות מובחרות ביותר בצה"ל. במקום שיילחמו בנוח'בות, לקחו אותם לבאר שבע. דרך אגב, אם תבדקו מי בא, מי האנשים האלה – הבן של הפצ"רית, דרך אגב, לא יהיה בשדה תימן בחיים; לא שלה, ולא הבן של עמית, ולא הבן של הרצי הלוי. רק אני יודע מאיפה באים בלי לבדוק שם. אני ביקרתי כמעט בכל בתי הסוהר בארץ כשהייתי יושב-ראש ועדת הפנים, ואני אומר לכם, כל הסוהרים כמעט הם או בני עדות המזרח או דרוזים. היה אשכנזי אחד, הוא היה דובר בית הסוהר. אני אומר לכם שזה קורה גם בשדה תימן. דרך אגב, זו העבודה הכי קשה בעולם. למה? גם אתה אסיר, רק השאלה היא מאיזה כיוון של הגדר אתה נמצא, אם מפה או פה.
להפך, ועוד הנוח'בות האלה מתגרים בך, משפילים אותך, זורקים עליך דברים, יורקים עליך, למה? כי אין להם מה להפסיד. ואתה, אם תעז לפגוע בשערה משערות ראשם, ישלחו ישר את השופטת רונן – –
– – שתבדוק אם קנו לו מזרן עמינח טוב או קינג דייוויד; האם הוא מקבל אוכל – דרך אגב, בשר אנטריקוט; האם הוא מקבל נייר טואלט.
אני רוצה לספר לה שכשההורים עלו לארץ, לא היה נייר טואלט, לא היה נייר טואלט במעברות. ושיהיה להם דפים ועטים לכתוב עתירות.
אתה רואה את זה, וזה מתממש אצלך באמת. אתה יודע, הם מחזקים אותי באמונה. "מקום המשפט שמה הרשע" – זה הפירוש הכי חזק של האירוע הזה. עלק, שופטת במדינת ישראל, בבית המשפט העליון, מקבלת 100,000 שקל לחודש לדאוג לנוח'בות. אבל היא לא הלכה לבדוק מה קורה עם הנגד; היא לא הלכה לבדוק מה קורה עם החבר'ה שעצרו אותם בשדה תימן.
סיפור שדה תימן עוד ילווה את המדינה הרבה מאוד שנים.
כשהשמאלנים האלה ייעלמו, ונחליף את האליטות ונתחיל לברר את כל הדברים. הדברים האלה ייכנסו לספרי ההיסטוריה. הנכדים והנינים שלנו עוד ילמדו בעוד 50 שנה. הם יראו איזה רשע היה פה. הלכו רעולי פנים, משכו אותם מהבתים. מה קרה? תקרא לו בטלפון – יבוא.
עצרו אותם, ידיים, רגליים, ביישו אותם, עשו אותם אנסים. בושה וחרפה שזו הפצ"רית. דרך אגב, למה לא העמדתם אותם לדין עד עכשיו, עכשיו? הרי עברו חודשים.
בואו נגיד כך, חברת הכנסת גוטליב – –
– – בסוף עברה מאז חצי שנה. זו עלילת דם הכי גדולה שיכולה להיות.
בדיוק. אם יש לכם משהו, תוך שבוע הייתם צריכים להביא את זה. בסוף, הרי אלו עובדות. יש מצלמות. הרי אתם טוענים שהעסק צולם, אז אם צולם משהו, אם יש ראייה של צילום, מה יש פה לשאול? אבל אתם גם הפצתם. את, הפצ"רית, ואנשייך, הפצתם סרטון שהוא מבוים.
ערכתם אותו, ושמתם אותו בערוץ 12 ואצל גיא פלד וחבר מרעיו, להכפיש את החיילים. דרך אגב, מדוע לא חקרתם את זה, השב"כ? אני פונה לראש השב"כ. הרי בסוף אתה יודע, רונן, שום דבר לא נסתר מעינינו. הכול ברשימה. אם זה לא נראה לך פגיעה בביטחון מדינת ישראל, פגיעה בחיילי צה"ל, השפלת חיילי צה"ל.
אני עוד קורא בכמה מקומות, מה נכון ומה לא, שיכול להיות שמדובר בסייען של השב"כ. הרי הוא לא רצה להתלונן. אתם שכנעתם אותו, הבטחתם לו דברים, בגלל שהוא היה סייען שלכם.
כן כן כן. לא חילק דוחות, עזר לקשישות לעבור במעברי חציה.
ואני אומר, כל עם ישראל ראה את זה.
כל עם ישראל חווה וחווה עד היום את ההשפלה הזו.
אתם, הפצ"רייה, אתם לא מבינים מה זה השפלה של עם ישראל, איך התושבים, האזרחים, הולכים ברחוב. אתם מנותקים. אתם נמצאים אי שם באיזה כוכב אחר. צאו לרחוב, תשמעו מה אנשים חשים – אתם תתפוצצו, לא תאמינו. אתם השפלתם את הילדים שלנו; לא שלכם, שלנו. הילדים שלכם לא נמצאים בשדה תימן.
בהקשר של הסרטון והפצ"רית – הגיע לוועדת החוץ והביטחון הפרקליט הצבאי הראשי, ואמר לנו בשלב מעצר הימים שכל הסרטונים בידיים שלהם, והפצ"רית – לא זזים בתיק בלי לשאול מה עמדתה. ולכן, אמרתי לה בפנים – אומנם יולי העניש אותי והוציא אותי מהדיון, אבל אמרתי לה: את, ובידיעתך, הודלף הסרטון לגיא פלג. מה יותר פשוט, דודי, לקחת את הטלפון שלה, לעשות מחקר תקשורת מי התכתב עם מי? מה הבעיה? איזו פעולת חקירה מופלגת צריך לעשות פה? בינינו.
בואו נגיד כך, אנחנו לא צריכים אנשים יותר מדי מתוחכמים כדי לדעת מי לקח את הסרטון הזה ולאן שלח אותו.
דרך אגב, אני מניח שזה היה בסמכות וברשות.
בגלל שהם הבינו את העליהום הציבורי, אז מה זה משנה? מפרסמים איזה סרטון ערוך. למה? מה זה משנה החיילים?
מיהם? עלה נידף ברוח. אנחנו צריכים להגן על עצמנו בפני האג כשנטוס להאג. נטוס לכל מיני מקומות בעולם שהחברים שלנו יזמינו אותנו למסיבות ונוכל לטוס וליהנות בבתי מלון, ואנחנו צריכים להקריב כמה חיילים למולך. את הפשוטים, את פשוטי העם – מבאר שבע, מקריית מלאכי, מדימונה, אלה אבק, אף אחד לא ידבר בשמם. זאת החוצפה, ההתנשאות שלהם, שמשגעת אותי ומוציאה אותי מדעתי כל פעם מחדש.
אמרתי לך, הרי הם עשו פשע. עד היום, דרך אגב, אף אחד לא מדבר על זה, אבל האנשים האלה גמורים. האנשים האלה הולכים שבורים, הרוסים. כל עם ישראל הולך שבור, הרוס. כל מי שנזכר בזה בבית, אני בטוח, כל אזרח שפתאום זה עולה לו בראש, כולו מתמלא זעם וחלחלה, בגלל שהאנשים האלה חושבים שמותר להם הכול. הכול מכול כול. ולכן גם זה אני מעריך, בעזרת השם, יבוא יום שתהיה לנו, יהיה לנו יועץ משפטי איש ישר והגון. אנחנו לא מבקשים שום דבר, אנחנו רק מבקשים שיהיה איש ישר והגון. גם כשלפעמים הוא טועה, אין בעיה, רק שיהיה ישר והגון. ואז אנחנו נביא בפניהם את כל הסיפורים שעברנו כאן בשנתיים האחרונות, נראה כמה פעמים הפצ"רית עברה על החוק ברגל גסה, היא, גיל לימון ונשיא בית המשפט העליון עמית, שעשו מהחוק חוכא ואטלולא, באיזה מובן? אין חוק.
אתה יודע, אתה מכיר את המערכון – – –
יצחק, אתה זוכר את המערכון של הגשש "אופסייד סטורי", ששמה האוהדים בבית"ר? אז הוא אומר לו: זה השופט, קובע את התוצאה, מזג האוויר והשעה והכול. זה עמית – הוא קובע את מזג האוויר, קובע את השעה, קובע כל דבר ודבר. הוא אלוהים. אני אומר לך, הבן אדם הולך בתחושה כזאת. בן אדם בינוני ומטה. כשאני קורא את ההחלטות שלו, אני צובט את עצמי אם להאמין שזה אמיתי.
ועכשיו אני רוצה – עוד מעט ניכנס לסיפור היועמ"שית, מה עשתה לנו. לכן, דרך אגב, היועמ"שית והפצ"רית, אתן עוברות על החוק, ואני חושב שצריך להעמיד אתכן לדין. אתן עוד תועמדו לדין לדעתי על הדבר הזה. בוודאי גם הפצ"רית, אני מחכה רק שיהיו חילופים בתוך צה"ל, ואז את תלכי הביתה ונגיש תלונה נגדך, מסודרת, למשטרת ישראל על מנת לחקור אותך על פגיעה בביטחון ישראל, פגיעה בחיילי צה"ל, פגיעה בעם ישראל, ברגש הלאומי של עם ישראל, והגדלת והגברת האנטישמיות בעולם. כשאת מסתכלת במראה, תסתכלי בדיוק על הנושאים האלה שדיברתי עכשיו. את, את תרמת לזה תרומה נכבדה ביותר.
עכשיו אני חוזר לפצ"רית עם הבן שלה. היא צריכה – – –
היועמ"שית. היא צריכה לפנות לפצ"רית, להגיד לה: תקשיבי טוב, הבן שלי עבר עבירה, נא לקרוא לו. אבל מאז אתה שומע בערוצי התבהלה: עזוב אותך, משהו קטן. אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת פינדרוס, את משה סויסה, זיכרונו לברכה, הם שלחו – היועמ"שית בכבודה ובעצמה הגישה תלונה במשטרה, הורתה ליאח"ה לחקור אותו, איך יכול להיות שרציתי למנות אותו למנכ"ל של המשרד שלי. הוא מילא טפסים, והייתה רובריקה שהוא לא כתב שהייתה לו עבירת משמעת לפני 30 שנה.
והתקשרו אליו, הוא חטף התקף לב בבית חולים. ואחרי שהוא יצא מבית החולים הוא התקשר לחוקר, הוא אמר לו: נו, תחקור אותי, יצאתי. הוא אומר לו: לא, מה זה, רצח? יש לנו זמן. ואני אחרי שבעה חודשים מתקשר לראש להב. חברת הכנסת גוטליב, ההוא מרים את הטלפון: כן, דודי אמסלם. אני אומר לו: כן, מה שלומך? אומר לי: בסדר. אמרתי לו: תגיד, מה קורה עם התיק של סויסה? אומר לי: דודי, לא ידעתי שאתה רוצה לדבר איתי. אז אמרתי לו: בוא, תקשיב טוב, תתבייש לך שאתה מקבל תלונה מהסוג הזה בכלל. תגיד לי, אתה שאוויש שלה? מי היא בכלל? היא יכולה להורות לך לפתוח בחקירה? לא הבנתי, אתה עבד נרצע שלה? אין לך כבוד אישי? חוקרי להב צריכים להתעסק לדעתך עם איזה רובריקה שלא כתבו באיזשהו מקום בהגשה למועמדות? פעם זה קרה במדינת ישראל? הרי אחת השופטות בבית המשפט העליון שיקרה ביודעין בפרופיל של קורות החיים שלה; עד היום כמדומני מזוז חייב כסף שהוא לא רוצה להחזיר אותו, וגם אותה שופטת שכתב עליה גולדברג כשהיה מבקר המדינה, אמר שהיא תחזיר איזה 150,000 שקל – לא רצתה. אמרתי לו: תגיד, אתה השתגעת? יכול להיות שסויסה הלך, לקח, טעם בפיצוחיה גם שני בוטנים; היא לא אמרה לך לחקור אותו על גנבה? אז אתה מבין את האירוע. אתה מבין מה קורה פה.
לכן אני אומר לך, אנחנו מחר עוברים, רק מורידים את הרגל במעבר החציה – אנחנו יכולים לקבל מעצר עד תום ההליכים. זאת מדינה קומוניסטית לכל דבר ועניין. רק, אני אומר, בצפון קוריאה האזרחים יודעים שהם נמצאים במשטר כזה. איך אמרתי, בצפון קוריאה, שאף אחד לא יתבלבל, יש בתי משפט, יש פרקליטות, יש חוקים, יש משטרה, יש הכול. כל התפאורה קיימת, כמו אצלנו, רק שם האזרח יודע שהוא חי בדיקטטורה. פה רק היום האזרחים מבינים, רובם המכריע, בוודאי היהודים – –
רק שנייה. – – שהם חיים בדיקטטורה, דרך אגב, שהולכת ומחמירה. מתי שמעת על איזה יועץ משפטי בעולם שכותב לנשיא או לראש הממשלה שלו: אני מבקש ממך לפטר שר. אתה יודע, הייתי בהלם. בשוק. תבין את הרדידות, תבין את גסות הרוח, תבין את חוסר ההיגיון והלוגיקה שלהם.
הרי אם יש לך חומר מסוים – אני יודע עד היום ששר לא יכול להיות שר וצריכים לפטר אותו כשהוגש נגדו כתב אישום. ואם הוא מבקש מהכנסת – זה, אפרופו, עוד מעט אדבר על חוק החסינות – לא להסיר את חסינותו, והיא מחליטה שלא, ועדת הכנסת לא מסירה את החסינות שלו. היא בלי זה, תבין. בעל הבית עצבני. היא החליטה: בן גביר לא בא לי טוב, אז היא באה, כותבת לראש הממשלה, שולחת את מח"ש, היחידה; יש לה עוד יחידת זרוע שיושבת במשרד המשפטים – שגם, זה דבר מטורף שמי שמפעיל אותם זה היא. יש לה שתי יחידות, שתי יחידות קלגסים – אחת 433 ואחת מח"ש. ולמי היא שולחת אותם? שולחים אותם לעצור את ראש השב"ס קובי יעקובי.
באמצע היום. תבינו טוב, אזרחי ישראל, ראש השב"ס זה כמו הרמטכ"ל, כמו המפכ"ל, כמו ראש השב"כ, רק דבר אחד שונה – הוא עושה את העבודה הכי קשה מכולם וכל השנה וכל השנים. הוא החליט, דרך אגב, לטפל בארגוני הפשיעה. עד היום – דרך אגב, הוא ירושלמי, אני מכיר אותו כבר עשרות שנים; איש אהוב על הבריות, איש מקצוע, איש חרוץ, איש נאמן, איש בעל שכל ולב.
אין שוטר שעבר את המחוז ולא מכיר אותו מאז שהוא היה ילד. זה נכון שהוא גדל בקטמונים. אנחנו, זה הבעיה שלנו; איך אמר לי פעם דרוויש – אתה מכיר אותו: דודי, תיזהר, אנחנו נשרפים כמו דג. אשכנזים רק זורקים גפרור – מדליקים אותנו. אמרתי לו: בזה אתה צודק.
הם הלכו, עצרו אותו באמצע הרחוב, כמו אחרון העבריינים. עכשיו, יש איתו בכלל – הרי למה יש לו אבטחה? ראש שב"ס רגיל, אין לו אבטחה. בגלל שהוא מאוים, הוא ובני ביתו. יש ידיעות שרוצים לחסל אותו ולפגוע במשפחתו.
נכון, אתה צודק. אני מסכים איתך שהוא לא העריך את סכנת האיום. הוא חשב שיש לו רק ארגוני פשיעה, והוא לא הבין שיש ארגון פשיעה יותר גרוע מארגון הפשיעה, שזה מח"ש, בהפעלתה, דרך אגב, של היועמ"שית, וכמובן את מר איסמן לא נשכח, זה שאמר: אם יש לה חוטיני בארון – – –
מנומר, הוא אוהב מנומרים. מנומר. חוצפה. זה, היה מדבר לבת שלי ככה. אתה יודע, אני צובט – הם מינו אותו.
דרך אגב, הוא הומלץ לעבירת משמעת והעמידו אותו על עבירת משמעת.
והם טשטשו את הכול. הכול. אתה דיברת – דרך אגב, זה לא אנשים ברחוב. זה הפרקליטות שלך, שאתה הבוס שלהן. הם מדברים איתי על כל מיני אנשים, זמרים. דבר על עצמך, דבר עליו, איסמן עצמו. לפי מה שקראתי, חולה, הבן אדם – התבטאויות כאלה לנשים נשואות, משהו מזעזע. איך אתה בכלל יש לך את האומץ? אתה יודע מה, בפני עצמך. לא רואים, לא מתלוננים. איך אתה מדבר ככה לאישה?
כן, שהיא תחתיך, אישה נשואה. זו הרמה. אלה הערכים. שהפצ"רית והזה – אלה הערכים שלהם. יש להם רק ערך אחד – אתה שומע, חבר הכנסת פינדרוס? אנחנו שומרים רק על עצמנו. זה הערך היחיד שיש להם. מותר לגנוב, מותר לעבור על החוק, מותר לעבוד בניגוד עניינים, מותר לשפוט גם כשבעלה מייצג את חברת הביטוח. קראתי משהו מזעזע רק השבוע על חיות ועוד שופטת שם, שהבעלים שלהן ייצגו באיזה תביעה ייצוגית.
כן, והחליטו לתת להם 30 מיליון שקל. מי השופט? רק להם. אתה מבין את הבלוף? אתה מבין את הרמאות, עומק הרמאות? אפילו בסדום לא היו דברים כאלה. והם חושבים שאנשים טיפשים – לא רואים, לא קוראים, לא יודעים. שום דבר, ולא אישי. עולם כמנהגו נוהג. דפקנו שוד היום – מחר עוד אחד. הרי קראתי, גם עמית הרי דן בתיקים, לפחות אני קראתי, אם אני לא טועה, אצל קלמן ליבסקינד, של אח שלו וגיסו, אחד היה גם באיזה בנק. להם אין ניגוד עניינים. הם מעל, מעל. מעל. אמרנו. אני אמרתי להם: רבותיי, יש לי בבית במחסן 15 – אתה לא תאמין, חבר הכנסת פינדרוס, יצחק, יש לי בבית במחסן 15 זוגות כנפיים ובייגלה. אמרתי: נשלח למלאכים האלה, שיתלבשו עם הלבוש הטבעי שלהם. ישימו את הכנפיים, את הבייגלה, יתחילו לשוטט, לעשות מה שהם רוצים. אתה יודע, אנשים הזויים. מה שמשגע אותי, שזה לא מעניין אותם. הם חושבים שכולם דפ"רים.
חמישה בג"צים הגשתי בשביל לגייס את הערבים לשירות לאומי. אמרתי: צבא או שירות לאומי, צבא – שירות לאומי. איפה? בקהילה שלהם. אתה יודע מה אומר לי עמית?
לא מיצית הליכים. אני אומר לו: מה זה לא מיציתי הליכים? אני אומר: מה זה לא מיציתי הליכים? בשנת 1998 היה בג"ץ. 1997 – היה החרדים, 1998 – הם. מי מנהל מחלקת הבג"צים? פוגלמן. איך אמרתי? לימים נהיה מוכשר, נהיה סגן נשיא בית המשפט העליון. עכשיו הוא יושב איתם. הוא יודע מה היה בשנת 1998. הוא כתב אז: לבית המשפט אין טעם לקבל החלטה. דינם של הערבים כמו דינם של החרדים, ואנחנו הולכים לתקן את זה. אז בית המשפט אמר: אוקיי, אם ככה, אין טעם – אם אתם מבינים את זה – תקנו. ב-2024 הוא יושב גם איתם שם, יושבים בבוקר, אתה יודע, יש להם הפתיחה על הבורקס הטורקי והביצה עד שמתחילים לעבוד ב-11:00. יושבים החבר'ה, יש מה שנקרא גיבושון בוקר. אומר להם עמית: ואללה, אמסלם עוד פעם, הנודניק הזה, החוצפן הזה, הגיש לנו בג"ץ. הוא חושב שמותר לו לבוא לפה בכלל, שזה הבניין שלו בכלל. משוגע, זה. לכו תחטאו את הרצפה בקומה הראשונה איפה שהוא עבר להגיש את הטפסים.
אוי, טוב, מה נעשה? אז בוא נגיד לו – אתה יודע, זה בדיוק הסיפור של השפן, עם כובע, בלי כובע – בוא נגיד לו שהוא לא מיצה הליכים. ואללה, כותבים לי – אני מגיש ערעור. אני אומר: מה לא מיציתי הליכים? זה אתה, פוגלמן. אני מעביר לו את ההחלטה שלו, כתוב. לא מיצית הליכים. דחו. טוב, הגשתי עוד אחד. מה כותב להם גיל לימון, מילה במילה? אמסלם שר בממשלה – שיעשה דיון בממשלה. לא הבנתי. אני מדבר על החוק. אני מבין שאם מחר מישהו בא, כן, ואני רואה אותו יורה בחבר שלו, ואני מגיש והמשטרה לא עושה כלום ואני מגיש בג"ץ – אומר לו: למה? לך תעשה דיון בממשלה. הם אפילו לא מבינים. כן, מר עמית וחבר מרעיו, הממשלה לא מחוקקת חוקים. הממשלה עושה דיונים בהליכים מינהליים. הכנסת פה צריכה לחוקק, והכנסת חוקקה, ויש חוק שכל אזרח ישראלי באשר הוא, כולל, לא משנה אם זה ערבי, חרדי, צ'רקסי או כל עדה אחרת, בגיל 16 מגיע ללשכת גיוס, כמו שכולנו הגענו ללשכת גיוס. אתם זוכרים? בלשכת גיוס עושים לך את המיונים ומחליטים מה עושים איתך.
אז תלמיד הישיבה אומר בגיל 16, אדוני היושב-ראש: אני לומד בישיבה, אז נותנים לו דיחוי – לא פטור – דיחוי לשנה. אומרים לו: בשנה הבאה תחזור אלינו, תביא פתק מהישיבה, אנחנו רוצים לראות. וכל שנה הוא בא. הערבי, לא קוראים לו. מעולם לא קראו לו. הערבי בגיל 18 כבר נרשם לאוניברסיטה. דרך אגב, זה עלות של עשרות מיליארדי שקלים. הסטודנטים הערבים לדעתי ממומנים באמצעות המדינה לפחות ב-3, 4, 5 מיליארד שקל כל שנה, בגלל שאני עושה את החשבון: מספר הסטודנטים במדינת ישראל, חלקם של הערבים בתוך הזה, מה המל"ג מקבל – 15 מיליארד – מחלק. פשוט, לא צריך להיות גאון גדול. חלקם כבר בגיל 18 ושלושה חודשים מרימים את דגל אש"ף בקמפוסים ונלחמים במדינת ישראל. זה, אין להם בעיה.
רוצים שאני אעשה דיון בממשלה. אמרתי להם: חבר'ה, אני לא יוזם דיונים. בשביל זה יש שבתרבות. שבתרבות – נעשה דיון. אני מבקש לאכוף את החוק. וזה מה שהם כתבו לי: אתה שר בממשלה – תעשה דיון. אז לקחנו, ראיתי – שמע, הם זורקים אותי מהדלת – יוצא מהחלון. אה, אחד הגדיל לעשות, מאיים עליי, אומר לי – תראה, לא משנה שאני משלם את ההוצאות גם של העורך דין שאני איתו ביחד, את כל האגרות, את כל הזה – הגדיל לעשות, מאיים עליי: אנחנו הפעם ויתרנו לך על החזר ההוצאות. לא משנה שהג'ינג'י כל רבע שעה מגיש, הכול, כל העמותות האלה, הטיפשיות, מכוני המחקר הטיפשיים, אלה שלא עושים דבר וחצי דבר, לא אמרו דבר אמת אחד, ממומנים על ידי כסף מחוץ לארץ. הם רק מתפרנסים כדי להפיץ את השקרים האלה שהם חוזרים עליהם כל הזמן. המכון הישראלי לדמוקרטיה עלק. אני רק אמרתי: תוסיף שצפון קוריאה, זהו, ואז המשפט פחות או יותר בסדר, אומר לי, תשמע, מאיים עליי: אני עוד בפעם הבאה אחייב אותך.
יש בחור ישיבה שרצה להתגייס, בא, דיבר איתי. אמרתי לו: אתה תגיש את הבג"ץ. אתה יכול לעשות דיון בממשלה? לא. יש חוק? יש חוק. אתה בא עכשיו ומגיש את הבג"ץ. תגיד להם: רבותיי, אנחנו רוצים שכולם יעבדו על פי החוק. כל אזרח במדינת ישראל – ואני מאמין בזה, דרך אגב, בניגוד להרבה אנשים; אני מאמין שכל אזרח שווה חובות וזכויות במדינה במישור האזרחי – עד ביטחון מדינת ישראל ועד הנושא הלאומי. פה יש לנו לאום אחד, ויש לנו ביטחון של מדינת ישראל אחת וצה"ל אחד. הזכויות הרגילות, מי שלא פוגע במדינה וכו', מגיע לו, כמו כל יהודי. אבל כאן, הוא בא ועתר לבג"ץ. עכשיו מה קרה, חברת הכנסת גוטליב? הגשנו את הבג"ץ הזה לפני שישה חודשים.
עכשיו, זה בא לכבוב, נפל על כבוב. אמרו: איך כבוב ידון בזה עכשיו? הרי הוא עצמו לא היה בצבא. מה הוא יגיד על העתירה של הערבים? אז העבירו את זה לעמית. את שומעת, חברת הכנסת טלי גוטליב? לא תאמיני. הוא נתן להם ארבעה חודשים לתת תשובה מקדמית. ממתי מבקשים תשובה מקדמית?
ארבעה, תקשיבי. קודם כול, מי מבקש תשובה מקדמית? יש חוק, תראה את החוק. היום אתם דנים על גיוס החרדים ואתם הולכים איתם בדרך הכי קשה בכל יום. אבל הערבים זאת הקבוצה שלכם, זה בבת עיניכם. אתם נאורים. עוברים ארבעה חודשים, אדוני היושב-ראש, ואז הפרקליטות מבקשת להאריך בעוד חודש וחצי. לא היה להם זמן, בגלל שהיועמ"שית הייתה עסוקה בגנבה של האפוד של הבן שלה. ואז כמובן בית המשפט – אתה יודע, אמרתי לך, תבוא ללשכת העבודה – זה לא בית משפט באמת ולא פרקליטות באמת, זה הכול חרטא. זה גוף אחד, זה אחד נוגח, אחד מרים את הקרן, אחד זז מהשער ואחד מכניס את הגול.
השופט בוודאי, השופט מנצח על כל הטריבונה, מה קרה לך? במיוחד הוא, עמית. הוא גם שחצן, יש לו התנשאות ושחצנות, הוא באופן ספציפי. גס רוח, אלים ומתנשא.
עכשיו, את שומעת, חברת הכנסת? עובר חודש וחצי, אני מתקשר לעורך הדין שלי והוא אומר לי: אתה יודע מה, דודי, אתה לא תאמין, עוד לא ענו לנו, אבל בוא נחכה, יש לנו עוד כמה שעות. הוא מתקשר אליי בלילה, הוא אומר לי: תקשיב, ביקשו עוד חודש וחצי, וכתב שם השופט עמית: לא נעלם מעיניי. אמרתי לו: אבל לא נעלם מעיניו כלום. הרי גם בראשון לא נעלם מעיניו, גם בשני לא נעלם מעיניו. אני כבר ארבע שנים איתו ולא נעלם מעיניו. אדוני השופט, נעלם מעיניך הכול. אתה לא רואה, אתה עיוור, אתה עיוור מרוב שנאה. מה יש פה בכלל לראות? עד היום, דרך אגב. הם קבעו את זה לדעתי לאמצע ינואר.
בוא נראה, אדוני השופט עמית, איזה שפן תוציא הפעם מהכיס. מה תגיד? שים עליך את המשקפיים, אתה יודע, העבים, כדי שיחשבו שאתה חכם גדול יותר מאשר שאתה באמת, ובוא נראה איזה תירוץ תביא לנו הפעם. אתה צריך להבין, אתה וחבר מרעיך שם, שיושבים איתכם שם לארוחת בוקר – בכל פעם שאתם יושבים בבוקר על הבורקס הטורקי עם הביצה ועם המלפפון, בשעה 11:00, כשאתם מתחילים את העבודה – –
– – ומדברים ביניכם, ועושים ביניכם מה שנקרא סיעור מוחות את מי מעיפים היום, את מי מעיפים מחר, למי נותנים וולה ושפיץ בראש ואת מי מגלגלים מהמדרגות. וכמובן שהג'ינג'י מגיש – הם מפעילים. ראיתי שיש להם שם מערכת הגברה. בכל פעם שהג'ינג'י והמכון הזה, יש להם: "שאו שערים", ככה הכול שם. אתה מבין את האנשים הבזויים האלה? האנשים שדרדרו את המדינה.
ומה אני שומע? אני שומע את נשיא אוניברסיטת תל אביב – שכחתי את שמו כרגע, אבל זה לא משנה – הוא אומר שאם נעשה את הרפורמה הם ישביתו את המשק ויצאו למרי; כנראה, אני לא זוכר אם מרי, אבל הם יעשו בלגן במדינה כמו שהיה לפני כן, אדוני.
כן, פרופסור דה לה שמאטה. פרופ' ליכטיג בר-זוהר, את יודעת. אתה מכיר את המערכון של הגשש – באיזה צבע אתה רוצה את פס הכסף? זה פרופ' פורת, פרופ' ליכטיג בר-זוהר הזה. עכשיו הם מאיימים עלינו היום. איך אמר לפיד פה בשבוע שעבר? אני בהתחלה חשבתי – שבועיים לפני כן הוא הלך לג'ינג'י; הרי לג'ינג'י יש עמותה, צריך לארגן כסף. דרך אגב, הוא בא לבתי המשפט, פעם בליכוד הוא ייצג שני אנשים, אחד בירושלים ואחד בתל אביב, על אותה תביעה. באחד הוא טען א' בגלל שזה השכיר אותו לא', והשני – ב'. אתה לא תאמין. הייתי בשוק, על אותו דבר, שני האנשים עשו אותו דבר. זה היה במערכת הבחירות של הליכוד, אותו דבר, משהו מטורף. הבן אדם הזה יודע לגבות דמי טרחה גבוהים מאוד. לא מזמן קראתי שהוא גבה ממישהי כמעט מיליון שקל.
אישה בעצם מוכת גורל. והוא עוד יוצא בטלוויזיה ואומר: עוד עשיתי לה טובה. הג'ינג'י הזה עושה את הכנסים שלו וגם מחלק מדליות, אתה יודע. יש להם מדליות, יש להם הכול. חנוך, יש להם הכול.
תקשיבי, הם עשו לעצמם דגל, המנון, יש להם פרסים.
בוודאי. ראית מה הדובר של לזימי כתב אתמול על ראש הממשלה?
אני רואה יהודי – לא משנה, לא יהודי, כל בן אדם, אלא אם כן הוא אויב ישראל – נכנס לבית החולים, נאחל לו החלמה. בוודאי, על אחת כמה וכמה אם הוא יהודי. דרך אגב, זה לא משנה לי מי זה בכלל. קראת מה הוא כתב היועץ של לזימי, הדובר שלה, עלק? איזה טשרניחובסקי אחד או איזה משהו עם שיץ אחד.
כן. אני אפילו מתבייש להגיד את זה. אתה קראת את זה, אדוני היושב-ראש?
אתה יודע, אני בשוק. לא, עזבי תלונות. למה? למה? הם מדברים עלינו: איך אתם מדברים? אתם ברוטליים, אין לכם ממלכתיות. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, ישבנו השבוע בשבת, יצאנו מבית הכנסת ודיברנו. את שומעת, חברת הכנסת גוטליב?
לא משנה. לא, לא צריך, אני זוכר אותו בראש, אני לא רוצה להגיד. חבר הכנסת דרעי, מישהו שאל אותי: דודי, מה זה ממלכתיות? אתה יודע, חשבתי, ואמרתי לו: אתה יודע מה, אני חושב על זה שנה, שנה וחצי. ואללה, הבאת לי את ההברקה: ממלכתיות זה אשכנזיות, זאת ממלכתיות. דרך אגב, לא משנה מה תגיד, אני אגיד משהו ויבוא לפיד ויגיד משהו – – –
אני אומר לך, אנחנו נגיד את אותם הדברים – –
לא הבנת, יש אשכנזים שהם ספרדים – – –
אני, מבחינתי, האשכנזים והספרדים – לא חשוב לי המוצא, זה לא הרעיון.
חשוב לי סט הערכים שאנחנו מביאים מהבית.
ולכן – כמובן, אני עושה הכללה גסה.
יש רבע מהאשכנזים שהם ספרדים ויש רבע מהספרדים שהם אשכנזים, באופי.
והספרדים שהם אשכנזים הם המומרים, הכי גרועים.
נכון, נכון. לכן אני אומר, כשאנחנו באים וכשאני מדבר על ספרדי, אני יודע מה בית הגידול שלו. הוא בא מבית – לרוב אבא שלו או סבא שלו היו אנשים דתיים. הם עלו לארץ ישראל, לא התלוננו מילה. סבא שלי כשהגיע לארץ טעם מעפרה של ארץ ישראל, הוא סיפר לי את זה, אני זוכר שהוא סיפר לי את זה. אנשים ששמחו – גרו במעברות, בגשם, הכול נפל עליהם, תלונה לא הייתה להם. עם עשרה ילדים. רק אוכל. אבל הם היו קמים בבוקר והרגישו שיש להם זכות עצומה לגור בארץ ישראל. לא שמו אותם בתל אביב. למה? תל אביב שלנו. לא ברעננה. אנחנו צריכים ליישב את הגבולות. אבל המזל שלהם שהם באמת היו אנשים תמימים במובן הטוב של המילה. לא טיפשים; "תמים תהיה עם השם אלוקיך" – לא הכוונה שתהיה איתו טיפש, לא. לך איתו עם הלב בתמימות אמיתית. לכן יש חשיבות עצומה. כשאני רואה בן אדם שמקבל החלטה, לרוב אני יודע מאיפה הוא בא בלי לראות אותו, וגם לא לשמוע את השם שלו. אני יודע. אם הוא פוגע בעם ישראל, במסורת, בארץ ישראל, הוא פוגע בשוויוניות, הוא משפיל מישהו – אני יודע מאיפה הוא בא, בלי לשמוע את השם שלו ובלי לדעת מי זה. אני יכול לנחש מאיזה מחוזות הוא מגיע, ולרוב אני אפגע בהסתברות גבוהה. למה? ככה זה.
אז לפיד עולה לנו לכאן בשבוע שעבר. דרך אגב, הוא הלך לג'ינג'י, וכמו שאמרתי לך, הג'ינג'י כבר מכין לו איזה פרס יפה. אמרתי לו לאחר ששמעתי אותו: תקנה לו את הספר "מעשה בחמישה בלונים", ולאט-לאט שהוא יפוצץ כל בלון עד שהוא יבין שהוא כלום, אפילו בלון נפוח הוא לא. בקיצור, הוא הולך לשם ואומר להם: החבר'ה של אמסלם – יש 300 איש שיכולים לנהל את החברות. האם החבר'ה של אמסלם יודעים לקחת אחריות על 300 חברות בארץ? תזכרו, אמסלם הוא גם השר הממונה על הוועדה לאנרגיה אטומית. אתם ישנים טוב בלילה? דרך אגב, הוא לא גזען, חס ושלום. זה איש ספר, איש רוח. מרוב שהוא איש רוח הוא כבר עבר את האטמוספירה, כבר אין לו אוויר במוח. הבן אדם מדבר ככה.
חשבתי, אדוני היושב-ראש, הוא עשה טעות. הוא עלה לפה שבוע אחרי זה, ומה הוא אומר? כמובן, אומר שבגללנו עוזבים את הארץ כל הטובים – הרופאים, המדענים, החוקרים, כל משלמי המיסים – ונשארים פה רק הלא-ציונים. תקשיבו, אני אגיד לכם את האמת, אני לפעמים שואל את עצמי איך החבר'ה שלו מוכנים שעגל כזה יוביל אותם. איך? אתה יודע, בסוף בפוליטיקה יש גבול לכל תעלול. איך הם שמים אותו בקצה, ואיך יש אזרחים שמצביעים לטיפש הזה, לגזען הזה, לנבוב הזה, לבן אדם שלא תרם דבר וחצי דבר למדינת ישראל אף פעם וגם לא יתרום כלום. לכן כל פעם אני יוצא מתוסכל מהסיפור הזה.
אה, בנקל. הם צריכים לקבל את זה כי הוא בטח גובה איזה 30%, לא?
ודאי, בגלל זה אתה גם שם את השלטים.
אבל, אתה יודע מה, חנוך, בוא אני אספר לך סיפור. כשעבדתי בעירייה, אתה יודע, בעירייה, אני הייתי מגיע – לא רק אני, כל המנהלים הבכירים בעירייה היו מגיעים בסביבות 06:15 לעבודה ויוצאים ב-22:00 עד 24:00 כל יום. היה לי מנהל בשם שבתאי אלוני. היה מגיל 16 – דרך אגב, הוא הלך לבית עולמו לפני בערך שנה וחצי, אדוני היושב-ראש. הוא יהודי שבנה את ירושלים ביד, אתה יודע, זה לא אנשים של דיבורים. היו קמים בבוקר, היו מרימים את הסלעים. איך הוא אמר לי? דודי, אני פה בניתי את המדרחוב. אפילו הייתי במילואים, ביקשתי שישחררו אותי כמה ימים כדי לסיים. הם אנשים שלא עבדו עם מקלדת. הגב שלהם הלך כבר בגיל 40. היבלות – היית רואה את הידיים שלהם ככה מיובלות ומחוספסות. אלה בנו את ירושלים.
אדוני היושב-ראש, יום אחד לפני כ-25 שנה הוא קורא לי, אתה שומע? הוא אומר לי: תשמע, דודי, אני חייב להתייעץ איתך. אמרתי לו: מה קרה? אומר לי: תראה – אז היינו בדירוג דרגה בכל העיריות. הוא אמר לי: בא הממונה על השכר ומבקש ממני החזר של 180,00 שקל. אני אומר לו: על מה? הוא טוען שנתנו לי דרגה לפני 15 שנה כשהיה אסור לתת להם. אני אומר לו: אבל שבתאי, אתה הרי לא הבנת כלום. בא איזה פקיד ונתן לך ולאחרים, חשב שאפשר לתת עוד דרגה. אז מילא, מכאן ולהבא – בסדר. אמרתי לו: אל תסכים. בגלל שבן אדם שבא לעבודה, כל עובד – אתה בא, שואל: חבר'ה, כמה אני מרוויח? לא שואל, כלום. אומרים לי: 10,000 שקל – אני יכול להחליט, בא לעבוד או לא בא לעבוד.
הוא רואה את התלוש – אומר: זה התלוש שלי, אני לא מבין ממה הוא מורכב, זה לא מעניין. הלכו לבית דין לעבודה. מה אתה חושב שקרה? הם החזירו את כל הכסף ורק נתנו לו הנחה, פרסו לו את זה ל-36 תשלומים. זה איש עובד כפיים, תבין טוב. זה בן אדם שבנה את ירושלים פיזית, זה בן אדם שעבד, אני אומר לך, עבד פיזית יותר מכל איש צה"ל, כל קצין בצה"ל. פיזית. אני לא מדבר על האחריות שלו, שהייתה על כל התשתיות בעיר. החזירו את הכסף. אבל כשאתה מגיע לפנסיות – היום אני קורא, היום, אדוני היושב-ראש: היועמ"שית מתנגדת להסדר הפרישה הכספי שעשו ליועמ"שים. אני הצבעתי בממשלה נגד. אתה יודע מה רוצים לתת להם? אתה לא תאמין. לא חסר שייתנו להם דירה בצפון תל אביב עם נהג ומרצדס. עובדים שבחוזה שלהם כתוב שבע שנים. כתוב. הבן אדם חתם על חוזה, שבע שנים, נשאר עשר שנים. במקום שיגידו להם: חבר'ה, איך יכול להיות שהוא עבד עוד שלוש שנים? נא להוציא אותו אתמול – הם מנהלים איתם משא ומתן כספי. אתם לא תאמינו, הם רוצים לתת להם למעלה משנה או שנתיים הסתגלות, לדעתי.
אני בא לממשלה, אני אומר: חבר'ה, למה אתם מסכימים? הרי זה שוד. זה כסף שמגיע בקצה לעם ישראל. אומרים לי: דודי, מה אתה רוצה שנעשה? אנחנו רוצים כבר להתקדם. ומה היועמ"שית אומרת להם? יש מניעה משפטית. עד שלא יקבלו וילה בהרצליה, כן, איזה מסוק כל אחד מהם ואיזה אאודי 8, יש מניעה משפטית. אתה מבין את הרמה? עכשיו, היא לא מבינה, אני הייתי פקיד 30 שנה. מה שהיא עוד לא למדה, אני שכחתי לפני 10, 15 שנה. אין דבר כזה. בפקידות הממשלתית הציבורית אין דבר כזה. לבן אדם פג התוקף של החוזה – הולך הביתה; רוצים להאריך לו – נותנים לו עוד שנה. בוודאי הוא לא מבקש תנאים. חבר'ה, הרי כדי להסכים לפרוש – מה זה תסכים לפרוש? החוזה שלך הסתיים. הסתיים החוזה. זאת היועמ"שית שאתה מדבר עליה, חנוך.
עכשיו אני רוצה לעבור בקצרה מה עוללה למדינת ישראל היועמ"שית הזאת רק במהלך שנה פלוס, שנה וחצי. אתה יודע, כבר כמעט נגמרה לי המחברת.
יש לך – – – אני אסביר לך. כשאני מדבר, אני מדבר על ערכים, לא על נקודת המוצא. זה ערכים שונים. אם תסתכלי טוב, לא לחינם בני עדות המזרח מצביעים לפה, ולא לחינם הצפונבונים בתל אביב מצביעים לפה, והעשירים ואלה בפקולטות ואלה שבפרקליטות.
זה לא קורה סתם. זה לא. את יודעת, יש לך עקומה נורמלית כשאתה עושה איזושהי התפלגות, אז בדרך כלל אתה לוקח אוכלוסייה, מפלג אותה באופן נורמלי. כאן קורה משהו שהוא סופר-דופר לא נורמלי שנים על גבי שנים. אז לכן, אני לא צריך להסביר את זה, תסבירי את זה לעצמך.
לכן, חברת הכנסת גוטליב, ומשה, חבר הכנסת סעדה, תראה, היועמ"שית הזאת – נתחיל: היינו בבחירות – אישרה למנות את הרמטכ"ל בבחירות. אני אספר לך. בחירות לפני כן, חברת הכנסת גוטליב, אני הייתי צריך למנות יושבת-ראש רשות חברות. התחלנו בתהליך, פרסמנו מכרז, היו 70 אנשים שהגישו, הקמנו ועדת איתור, ונפלה לנו הממשלה כמה ימים אחרי. מנדלבליט ישר כתב מכתב: יש מניעה, לעצור הכול. נתן לנו ברקס כשנסענו 160, כאילו אני נופל לתהום. אבל רמטכ"ל במדינת ישראל – רמטכ"ל, כן? רמטכ"ל במדינת ישראל שרוצים למנות תוך כדי הבחירות, היא הרי צריכה מסמך. אני חשבתי שאגף המודיעין יכתוב לה איזה מסמך, משהו לגבות את זה. אין מסמך ואין בטיח. כתב איזה פקיד של גנץ איזה מכתב אליה והיא אישרה למנות רמטכ"ל בתוך הליך הבחירות. זו חוצפה שאין כדוגמתה.
נמשיך הלאה. חלפו להם כמה חודשים מאז – בעצם לא חודשים, ימים – שיאיר לפיד מונה, והם מדברים על הסכם עם החיזבאללה. חבר הכנסת ביטן, תקשיב. הם מדברים על הסכם עם החיזבאללה. מה אומר ההסכם? שהם נותנים להם גם שטח ימי, גם טריטוריה ימית וגם מים כלכליים. באה היועמ"שית, אומרת להם: חבר'ה, אולי תעבירו את זה בכנסת. הם אומרים: מה פתאום. הבריונים. אין כנסת, אין בטיח, אין חוק, אין שום דבר. וכמובן, הם עושים הסכם, עושים מסיבות עיתונאים, חותמים עלק עם החיזבאללה על הסכם שלום – – –
לא שומע. היו דגלים? בסדר. עשו הסכם, עשו מסיבות, חילקו פרסים אחד לשני, צ'פחות אחד לשני. מה זה שטחי מדינה? לא משנה שזה החוק. הרי יש חוק. הם אומרים, אדוני היושב-ראש, שהחוק זה רק מעל המים. אם המים מכסים את החוף, כבר לא צריך חוק, החוק לא תופס שם. לכן, כל החבורה הזאת זו חבורה אנטי-דמוקרטית, כפי שאני תמיד אומר. אנשים אלימים, בריונים, אנשים שבזים לחוק. היום גם הם עושים את זה מהמקפצה. לא אכפת להם דבר וחצי דבר.
אנחנו נמשיך. חבר הכנסת חנוך מלביצקי, איך אנחנו עכשיו ממנים רמטכ"ל? רוצים למנות אותו בבחירות, אבל אין לנו ועדה. אין לנו ועדה. אז היא ממליצה למנות את מזוז לשמונה שנים בבחירות. אין לנו ועדה. תבין, על זה נאמר "עבירה גוררת עבירה". אצלם, לא מעניין אותם, משאית של עבירות, סמיטריילר, פול-טריילר – שום דבר לא מעניין. הם בשלהם.
בועז ביסמוט, אני משתתף באבלך, באבל המשפחה. אני באמת מאחל לכם שלא תדעו לדאבה עוד ובבניין ירושלים תנוחמו.
מישל, חנוכה שמח. בינתיים אני אנצל את זה לברכות לחברים, כשהיא מקרקרת פה.
לול ההודים התעורר. מה קרה? שבו במקום. שבו.
אם אתם כבר רוצים, תבואו לרחבה, נו.
טוב, רבותיי, אדוני היושב-ראש, אני אאחל לנו שיהיה לנו חג אורים שמח.
חכה, סבלנות. אני רוצה לאחל לשבויים, לחטופים, שיחזרו במהרה, לחיילי צה"ל – –
7,675 מילים של דוד אמסלם. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.