קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת. בראשית דבריי אני מאחל לראש הממשלה בריאות. הוא יריב פוליטי שלי, לא יותר מזה, וכך צריך להסתכל על העניין הזה. הרבה בריאות, וחזרה לחיים היום-יומיים.
ברשותך, אדוני, אני מבקש לדבר פעם נוספת, הפעם המי-יודע-כמה, על הצורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית.
לא נראה לי גם שהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית, אדוני, תושג היום, לאור מה שאני קורא בתקשורת, אבל הינה ההתייחסות שלי לנושא הדיון, כדי שאני אוכל להמשיך אחר כך לנושאים נוספים שנמצאים באמתחתי. אבל בואו נראה בהמשך היום איך אנחנו מתקדמים עם זה, כי לאור מה שאני קורא, יש בעיות. לא כולם תמימי דעים במפלגות הקואליציה שהחוק הזה יובא לכדי מימוש, אם כי כסגן שר האוצר לשעבר וכאחד שגם עסק בנושאי מיסוי רווחים כלואים וחברות ארנק, אני חושב שאני מברך על זה. גם אני עשיתי את זה במידה כזאת או אחרת. אנחנו בתקופה קשה, והמדינה הזו זקוקה לכסף עבור התקציב ועבור היעדים שעומדים והאתגרים שעומדים בפני המדינה.
הצורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית ברור לכול. עמד ראש הממשלה גם כאן, מעל הדוכן הזה, וגם מעל גלי האתר, גם בתקשורת ברדיו וגם בטלוויזיה, בערוצים מסוימים, ואמר: 50% מהעם לא רוצה ועדת חקירה ממלכתית. אני רוצה לתקן אותך, אדוני ראש הממשלה: 79%, כמעט 80% מאזרחי מדינת ישראל – גם מקרב הבוחרים שלך יש כ-35% – תומכים בהקמת ועדת חקירה ממלכתית – ועדת חקירה ממלכתית שתוציא לאור את האמת; ועדת חקירה ממלכתית על האסון הכי קשה שקרה למדינת ישראל מאז שקמה, הטבח הנורא שנעשה באזרחי מדינת ישראל, יישובי העוטף, רצח של זקנים, נשים וטף, גברים, מעשים איומים, אדוני, אונס נשים. עכשיו, לאחרונה, כשיצא דוח הבריאות שנשלח לאו"ם, יש שם תיאורים זוועתיים של אלה ששבו מהתופת אחרי 53 יום, אם אינני טועה, וסיפרו מה עבר עליהם, אותם נערים, אותן נשים, נערות – אילו מעשים איומים נעשו בהם. לחשוב שאחרי כל כך הרבה זמן עוד נמצאים בשבי אזרחי מדינת ישראל, מה הם עוברים במנהרות עזה, בשבי מפלצות החמאס.
אמרתם "לחץ צבאי יביא פתרון" – חיכינו, המתנו, תמכנו, וזה לא עובד. אני לא אוהב את המילה "עסקה" אדוני. זו לא עסקה כלכלית, זו לא עסקת קנייה; מדובר באחים שלנו, באזרחי מדינת ישראל, יהודים ושאינם יהודים. ואני קורא להסדר. אני קורא להסדר כבר מחודש ינואר, כשאמרתי שצה"ל הוא מספיק חזק. עמדתי מול המצלמות בבית הזה ואמרתי להפסיק הכול, להחזיר אותם הביתה, כי מדינת ישראל בגדה בהם פעם אחת, ואינה יכולה לבגוד בהם פעם נוספת. השיבו אותם הביתה, גם במחירים כבדים של עצירת הלחימה. ואמרתי: צה"ל מספיק חזק כדי שאם טיל אחד יירה מכיוון עזה למדינת ישראל, או אפילו כדור אחד, צה"ל יהיה מוכן על הקווים כדי להיכנס פנימה לעזה ולהשמיד את חמאס. אבל לא עשו את זה, מכל מיני שיקולים. מה, אנחנו נישבר? אנחנו ניתן להם? ואני מעיד על עצמי, אני נץ ימני בנושאי ביטחון מדינת ישראל ועם ישראל, אבל בינואר היה צריך להחזיר אותם הביתה. אני כבר לא מדבר על הפספוסים במאי. פעם ציר פילדלפי, עוגן חיינו, נולד ובא לעולם הזה, פעם הכניסה לרפיח. הכניסה הצבאית – בלי כניסה לרפיח לא היה קורה כלום. הינה, אתמול התבשרנו שפלוגה שנייה – חיילינו הגיבורים לפני יומיים זיהו אותם יוצאים ממנהרות עזה ומבית החולים שנכבש, רדואן, וחיילינו האמיצים חיסלו 106 איש, מחבלים עם דם על הידיים. שלא יהיו אי-הבנות, מנסים להגיד שהם היו צוותים רפואיים ואזרחים – כולם, על פי הצילומים שהופצו, נשאו קלצ'ניקובים והיו עם מדי צבא, חלקם עם מדים של צה"ל, כדי לטשטש.
והדברים האלה צריכים להיבדק: הכיצד 100 מאחינו עדיין במנהרות עזה? כיצד לא השכלנו להחזיר אותם הביתה? איך מדינת ישראל, שבגדה בהם ב-7 באוקטובר, ממשיכה לבגוד בהם בכל מיני סיפורים? ואני לא קונה אף סיפור מהסיפורים האלה. אף סיפור. ואינני יודע כמה נותרו חיים מתוך ה-100. צריך להשיב אותם הביתה.
אני מניח שהבית הזה היה מתנהג אחרת אם מישהו מהמעגל הראשון של יושבי הבית היה נמצא בשבי מפלצות החמאס. אבל כשזה לא שלנו, נוח להגיד "זה הם"; נוח להגיד כל הזמן: כן, בוודאי, צריך להחזיר אותם – ולא לעשות פעולות אקטיביות כואבות, כואבות מאוד מבחינה צבאית, מבחינת מדינת ישראל. אבל אין ברירה. כבר בחודש ינואר, כשאמרתי לעצור הכול ולהחזיר אותם הביתה, ספגתי על זה קיתונות של בוז, קללות. אפילו פה, בבית הזה, כשעמדתי מעל הדוכן, חברי כנסת צעקו לי "בוגד". אני בוגד? אני, שבאתי מבית רביזיוניסטי של אצ"ל, שאבא שלי ישב שנתיים בלטרון ואימא שלי הבריחה מהעמדות פה בירושלים ומסליקים, על גבה, כנערה, נשק ממקום למקום עבור הלוחמים – אני בוגד.
אבל לא משנה. ככל שיקללו וככל שיפנו אצבע מאשימה, אני מתחזק יותר ויותר בתפיסת העולם שלי. ואם הכול בסדר, אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי כנסת נכבדים, אדוני ראש הממשלה – למרות שאינך נוכח פה, אני משוכנע שעושים לך תקצירים, או שאולי אתה צופה בנו – צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית. שום אפשרות אחרת מלבד ועדת חקירה ממלכתית. החברה הישראלית לא תתאושש שנים רבות אם חטופינו לא יחזרו הביתה, המתים – לקבורה במדינת ישראל, והחיים – חזרה לחיים, אם כי זה לא פשוט. החברה הישראלית לא תוכל להתאושש לעולם. אות הקין הזה על מצחנו. כל ה-120, אדוני יושב-ראש הכנסת, נושאים באחריות, מי יותר ומי פחות. ההיסטוריה תשפוט את כולנו, את כל אלה שהיו פה – תשפוט מי עשה די, מי לא עשה בכלל; מי לחץ, מי לא; את מי שקיבל החלטות ואת מי שלא.
ראש הממשלה נתניהו, בשבתו כראש האופוזיציה, עמד מעל הדוכן הזה יחד עם אחרים וזעק על נושא הרוגלות. לא שהרוגלות היו דבר של מה בכך; היה צריך לבדוק, לחקור – אין לי בכלל ספק בעניין הזה. על הרוגלות ראש הממשלה עמד על הדוכן וזעק: הקמת ועדת חקירה ממלכתית. כך אמר במדויק אדוני: אזרחי ישראל דורשים תשובות בלי טיוח, בלי מכבסת מילים, בלי כסת"ח. רק ועדת חקירה ממלכתית תבטיח שתשובות אלה יינתנו. ועל מה? על נושא הרוגלות. לא שאני מזלזל בבעייתיות בשימוש בכלי הזה שנקרא רוגלות. רק ועדת חקירה ממלכתית יכולה לגלות את האמת, ורק ועדת חקירה ממלכתית יכולה להבטיח שמעשים נפשעים – זו המילה שהוא אמר – כאלה לא יחזרו על עצמם לעולם. אני רוצה להגיד לך מה עוד זה יבטיח – זה יבטיח את הדמוקרטיה. כך אמר ראש הממשלה.
אדוני ראש הממשלה, אם אתם כל כך בטוחים בעצמכם, כולל אותך, מה הפחד? ממה אתה מפחד? אתה רועד מפחד, אין לי הסבר אחר. אבל אנחנו נמשיך להתעקש ולהילחם: רק ועדת חקירה ממלכתית תוקם, ולא שום ועדה הזויה אחרת, כמו כל מיני פתרונות של הקמת ועדת חקירה עממית. עמד כאן שר והמציא את המושג "ועדת חקירה עממית". מה זה ועדת חקירה עממית? היא לא מופיעה בשום מקום, היא לא קיימת בחוק. לא נעשה בה שימוש ב-76 שנות קיומה של מדינת ישראל. "העם יחליט", כך אמר. אבל העם, 80%, 79%, רוצה ועדת חקירה ממלכתית. גם בוחרי הליכוד, חלק מהם, רוצים ועדת חקירה ממלכתית. רבע מהבוחרים של ראש הממשלה נתניהו, על פי סקר שנעשה, רוצים ועדת חקירה ממלכתית כדי שהאמת תצא לאור.
בפברואר 2022, הליכוד – זה בסדר, אנחנו עדיין מדינה דמוקרטית – מקיים הפגנה בהבימה בעד ועדת חקירה בנושא הרוגלות. אז חבר הכנסת מיקי זוהר, היום שר התרבות, אומר אל מול המצלמה: אנחנו לא נשתוק, ואנחנו נמשיך להתעקש על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. כך אמר שר במדינת ישראל של היום. חברת הכנסת מאי גולן אמרה כך – הכול מוקלט, הכול מצולם: "כל יום, כל שעה וכל רגע שעובר בלי ועדת חקירה הוא פשע למדינת ישראל". כך אמרה, אני מצטט בדיוק את הדברים שהיא אמרה.
חבר הכנסת אופיר אקוניס, שנמצא היום בניו יורק כנציג מדינת ישראל, אמר: "אנחנו, בניגוד לאחרים, לא מפחדים מוועדת חקירה ממלכתית. אנחנו דורשים אותה. אנחנו עומדים עליה", כך אמר חבר הכנסת אופיר אקוניס. חבר הכנסת ישראל כץ אמר: "איפה החמלה"? על מה חמלה, אדוני שר הביטחון של היום, אז חבר הכנסת? על מה חמלה? אולי החמלה היא בוועדת החקירה הזו שאמורה לקום על רצח מתועב, על טבח שנעשה בבני עמנו. אבל כך אמר ישראל כץ, שר הביטחון של היום: "איפה החמלה? איפה האנושיות והאחריות ההדדית?"
חברת הכנסת גלית דיסטל אמרה באותה הפגנה: "אנחנו רוצים לראות אתכם מאחורי סורג ובריח, כי מקומכם בכלא". כך אמרה בפברואר 2022. אבל לפני כמה שבועות, כשעמדה על הדוכן הזה, לא בהפגנה, הודיעה לעם ישראל כי לא תהיה ועדת חקירה ממלכתית. רק לפני שנה וחצי או שנה וכמה חודשים היא הייתה שרה בממשלת ישראל. שרת התקשורת עזבה כי ענייניה עימה. אני לא עוסק בהשמצות.
אני מתנצל. בוודאי, שרת ההסברה. היא עזבה. אני מכבד את הרצון שלה. אני לא יורד לעניינים האלה. אבל היא עמדה כאן, על הדוכן הזה, ואמרה: לא תהיה ועדת חקירה ממלכתית. זו תיאוריה הזויה, תיאוריה תלושה מהמציאות, תיאוריה ללא בסיס – תיאוריית משולש האשמים. וכך אמרה: זהו המשולש שנגדו אנחנו נלחמים – מצאה אויב חדש – צמרת צה"ל. הם לא נקיים, הם עשו טעות, הם עשו טעויות גם בהיערכות, גם בהערכת המצב. רובם לקחו אחריות, אחד התפטר. הם לא האויב שלנו – הם הגיבורים שלנו. בצמרת המשפט והתקשורת האחד מגן על השני – שיחלמו שניתן להם לעשות ועדת חקירה ממלכתית על אסון הטבח. אסון הטבח, הטבח הנורא שנעשה בבני עמנו וגם באזרחי מדינת ישראל הלא-יהודים. איזו תיאוריה הזויה, תלושה מהמציאות. תיאוריה אינפנטילית. אני מבקש להציע שדרוג לתיאוריה הזו: למה משולש, חברת הכנסת דיסטל? מרובע, תיאוריה מרובעת. פספסת אשמים נוספים לקונספציה שאת מציעה. צמרת צה"ל, כך אמרת; צמרת המשפט, כך אמרת; התקשורת. שכחת את השב"כ, ולכן אני מציע לך מרובע. שדרגי את התיאוריה ההזויה שלך.
שום ועדה אחרת לא תוקם. אנחנו לא נשתף פעולה עם שום הצעת חוק הזויה – שניים מהאופוזיציה, שניים מהקואליציה, כל אחד יבחר שופט, כל אחד יבחר נציגי ציבור. שמעתי עוד חבר כנסת, שאינני רוצה להזכיר את שמו, מתראיין בגלי צה"ל – יושב על הבמה שבה דרשו ועדת חקירה – אבל עכשיו הוא מגיש הצעת חוק נגד הקמת ועדת חקירה ממלכתית. גאון.
עדיין 100 מבני עמנו, אזרחי מדינת ישראל, יהודים ושאינם יהודים, נמצאים בשבי מפלצות חמאס בתעלות עזה. אמרתם "לחץ צבאי" – חיכינו. בינואר אמרתי: תעצרו הכול. עמדתי מול המצלמות – לא פחדתי: תעצרו את המלחמה, תשיבו אותם הביתה, ואחר כך, אם יהיה ירי מכיוון עזה, צה"ל מספיק חזק כדי לדרוס את חמאס. מדינת ישראל בגדה בתושבי העוטף. מדינת ישראל והממשלה הזו נושאות באחריות. אני אפילו לא אומר שאתם אשמים, אבל אתם נושאים באחריות למה שקרה. אתם נושאים באחריות להחזיר אותם, אבל אתם פחדנים, צבועים, בורחים מאחריות, כל פעם באיזה תירוץ אחר: פעם העוגן הקדוש ציר פילדלפי; פעם העוגן הקדוש מסדרון צאלים; פעם העוגן הקדוש כיבוש רפיח. כל פעם משהו אחר, כל פעם משהו אחר, אלוהים ישמור.
עוד מעט – ואני אומר את זה בצער ובכאב גדול – לא יהיה מה להחזיר. אמרתי בינואר: אם הם יחזרו בארונות מתים, אתם נושאים באחריות. והזמן שעבר – חלקם חוזרים בארונות מתים, חלקם מאש כוחותינו, חלקם, בארונות מתים, נרצחו על ידי מחבלים מתועבים בדם קר.
אוי, אוי, ממשלת ישראל, כמה אחריות שאתם לא עומדים בה יש עליכם. אין לכם אומץ. לראש הממשלה אין אומץ. רגליו רועדות מפחד מפירוק הממשלה הרעה הזו, מהלחצים ומהאיומים של סמוטריץ' ובן גביר, ועתה יש לנו את חוק ההשתמטות בפתח. המפלגות החרדיות מאיימות שאם לא יהיה תיקון לחוק ההשתמטות שפוטר אותן בצורה כזאת או אחרת מגיוס לצה"ל, אז היום הן לא יצביעו על חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (מיסוי רווחים לא מחולקים). זה האיום שמונח על שולחנה של הממשלה הבוקר. לא איום שאם לא יוחזרו החטופים נפרק את הממשלה – לא, לא, זה לא חשוב. איזו בושה.
ההיסטוריה תשפוט את כל ה-120. את כולנו – אותי, אתכם, את כל ה-119, כולל אותי – מי עשה, מי פעל, מי צעק, מי לחץ. נדמה לי – לא נדמה לי, אני בטוח שההיסטוריה תשפוט את אלה שלא עשו דבר, את אלה שאמורים לשאת באחריות – הממשלה הזו. אתה, אדוני ראש הממשלה, שלא קיבלת החלטות מתאימות להחזרת הבנים הביתה, אזרחי מדינת ישראל, יהודים ושאינם יהודים, אתה תישא באחריות. אתה אשם, וההיסטוריה תשפוט אותך. תודה רבה.
1,871 מילים של מיקי לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.