קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אני רוצה לעשות לכם סדר בתיאטרון האבסורד בפסיקת בג"ץ במהלך המלחמה. יש לי שלוש דקות, אני אעשה את זה בבריף קצר. שימו לב מה עושים שופטי בג"ץ במהלך המלחמה. נתחיל בבג"ץ הראשון שמגישים עזתים. עזתים מגישים עתירה ראשונה כנגד תקיפת בית החולים אל-קודס, שהוא מפקדת טרור. הגישו בג"ץ.
בג"ץ פתח את הדלתיים לעזתים, לא דחה את העתירה על הסף. אחר כך עזתים הגישו עתירה לבג"ץ – איפה נמצאים 634 מחבלי נוח'בות. בג"ץ פתח את שעריו לעתירה הזו. לא סיימתי. בג"ץ פתח את שעריו בזמן המלחמה לבג"ץ של העזתים כנגד תנאי הכליאה שלהם, אם הם אוכלים בננות או תפוחים ומה תנאי הכליאה שלהם. מקיימים דיון, השופט יצחק עמית אומר: בואו, בואו, אני פותח את השערים עבורכם. לא סיימנו. הצלב האדום מגיש עתירה לבג"ץ כדי לבקר את מחבלי הנוח'בות, כן? בג"ץ פותח את הדלת למרות שהצלב האדום לא מבקר את חטופינו. לא סיימנו. יש עתירה כנגד חוק האזרחות, כנגד זכותנו לדאוג לדמוגרפיה במדינת ישראל. בית משפט בשבתו כבג"ץ מוציא לנו צו על תנאי. למה? כי אם הבן של חסן נסראללה מתחתן עם מישהי עם תעודת זהות כחולה, המדינה צריכה לתת תעודת זהות ואשרה גם לבן הזוג שלה. הזיית ההזיות. לא סיימנו. בג"ץ פותח את שעריו גם למשפחה של הארכי-מחבל וליד דקה – וליד דקה, יימח שמו וזכרו, שרצח את משה תמם, השם ייקום דמו, ברצח אכזרי. גופה של וליד דקה זה חלק ממשא ומתן בשחרור חטופים. מוגשת עתירה לשחרור הגופה, בג"ץ מקיים על זה דיון, כל זה במהלך המלחמה. לא סיימנו. לא סיימנו. הרשות הפלסטינית מגישה בג"ץ כנגד המדינה, כנגד החוק שלנו לנכות את כספי הפיצויים – אנחנו חוקקנו – לטובת משפחות פעולות איבה מהכספים של הרשות. הרשות הפלסטינית מגישה בעתירה לבג"ץ, ובג"ץ מקיים על זה דיון. הייתי בדיון ולא האמנתי למשמע אוזניי, כי כל מה שיצחק עמית דיבר עליו והשופט כבוב דיבר עליו עם נציגת הרשות הפלסטינית, זה על הקמת מדינה פלסטינית, כן? בשביל זה פתחו את השערים בבג"ץ.
אבל לא סיימנו, כי תפארת ההיחרדות בהקשר הזה זה רק מה שראינו בימים האחרונים. השופטת רונן נוסעת לבקר את הנוח'בות ודואגת שהיה להם נייר טואלט, ודף ועט להגיש עתירות לבג"ץ, זה היא עושה. השופטת דפנה ברק ארז כותבת שצריך לשקול את מחבלי הנוח'בות, לראות אם הם עלו במשקל, עד כדי כך שמחבלי הנוח'בות בזים להחלטה הזו והם מסרבים להישקל. כל זה קורה בזה מלחמה, וזה רק באמת קצה-הקצה.
ואני אקנח בסיפור קטן על בג"ץ שהגיש תומך הטרור הדגול, יועצו של גדול מרצחינו יאסר ערפאת, הלוא הוא אחמד טיבי. הוא הגיש עתירה לבג"ץ, תקשיב טוב – אם אפשר, תודה – הוא הגיש עתירה לבג"ץ: הוא רוצה לבקר את הארכי-מחבל מרואן ברגותי. עכשיו תבינו, מרואן ברגותי מקבל ביקורים, גם של חבר הכנסת – –
– – גם של חבר הכנסת אחמד טיבי, אבל בתחילת המלחמה יצאה הוראת ביטחון שבשל שיקולי ביטחון לא יפגשו את מרואן ברגותי. הוגש על זה בג"ץ, את יודעת מה – – –
אתם יודעים מה הייתה החלטת בג"ץ? בג"ץ ביקש בהחלטה שלו לומר לו אם האיסור – –
– – אם האיסור לפגוש את מרואן ברגותי הוא גם איסור לפגוש יהודים ביטחוניים שעצורים.
508 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.