יום חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין זה סוד, בטח לא ליושבי הבית הזה, שמאז מתקפת הטרור האסלאמו-נאצית של חמאס ב-7 באוקטובר, חל זינוק של מאות אחוזים בתקריות אנטישמיות חמורות כלפי יהודי התפוצות, כפי שצוין כאן גם בהרחבה קודם.

כבר למוחרת הטבח, שבועות לפני שצה"ל פתח במתקפת נגד, צעדו מאות אלפים ברחבי לונדון, פריז, ניו יורק, בקריאות המצדיקות את מעשי הטבח הברבריים של חמאס: לשחרר את פלסטין מהים עד הנהר או לסיים את הקולוניאליזם בכל האמצעים, שם קוד מסוכן להצדקת מעשי אונס, התעללות ורצח ילדים, נשים, חפים מפשע. אין להוציא, אגב, מכלל אפשרות שהמחאות הבלתי-ספונטניות בעליל האלה היו חלק אינטגרלי מתוכנית חמאס. שגרת חייהם של סטודנטים יהודים בקמפוסים בצפון אמריקה – ולא רק בצפון אמריקה – הפכה לסיוט: הטרדות, חרמות, השפלות, והכול כביכול בשם ההגנה על זכויות אדם.

ברשתות החברתיות אנו עדים להסתה גוברת ולרנסנס של ממש בתופעה של הכחשת שואה – הפעם לא משולי האקדמיה אלא בידי כל מיני משפיענים עם עשרות מיליוני עוקבים. חלקם מגיעים אומנם מהשוליים, מהמרים לשעבר, וחלקם ממש לא. חלקם אנשים רציניים מאוד, עם השפעה לא מבוטלת. מחוץ לקמפוסים, בתי כנסת ומוסדות קהילתיים מותקפים באופן תדיר, ולשגרת הוונדליזם, ההצתות, הגרפיטי, מצטרפים מקרי אלימות ורצח כלפי יהודים. ראינו זאת לאחרונה במתקפה החמורה על אוהדי מכבי תל אביב באמסטרדם, בתקיפות של עוברי אורח יהודים בברוקלין וכמובן ברצח שליח חב"ד צבי קוגן, השם ייקום דמו, באיחוד האמירויות.

בקנדה התרחשה השבוע תקרית ירי שלישית כנגד בית הספר "חיה מושקה" בטורונטו; במונטריאול הותקף בבקבוקי תבערה בית הכנסת של קהילת "בית תקווה" זו הפעם השנייה; באוסטרליה הוצת לפני כחודש בית הכנסת במלבורן, ולפני שבועיים הוצת רכב גנוב בשכונה יהודית ולצידו רוססו כתובות אנטישמיות.

גם הממשל בקנדה, ברשות ג'סטין טרודו – היחיד ממנהיגי ה-G7 שבחר שלא לבקר בארץ לאחר הטבח – וגם ממשלת הלייבור באוסטרליה בחרו שניהם לאמץ גישה אנטי-ישראלית מובהקת. הדבר מתבטא בהצהרות עוינות חוזרות ונשנות של בכירי הממשלים, באימוץ החלטת בית הדין הפלילי בהאג, שגוזרת גזרה שווה בין ארכי-טרוריסט, רוצח אסלאמו-נאצי ארור, למנהיגים דמוקרטים, לראש הממשלה ושר הביטחון. והשיא: שלילת ויזה משרת פנים לשעבר, כפי שראינו באוסטרליה. יש זיקה חדה וברורה בין ממשלות המאמצות רטוריקה אנטי-ישראלית ונוהגות ברפיון, תוך תשלום מס שפתיים מול אנטישמיות ואסלאם קיצוני, לבין היקף התקריות האנטישמיות וחומרתן באותן מדינות. זה לא מקרה שבקנדה, בבריטניה ובאוסטרליה קשה היום לחיות כיהודי. זה לא מקרה, זו לא גזרת גורל; זה מחדל.

לעומת זאת, ראינו ממשלות שלקחו ברצינות את המאבק באנטישמיות: ממשלת גרמניה, שהוציאה אל מחוץ לחוק את השימוש בביטוי "מהנהר ועד הים" בהפגנות, מתוך הבנה שהכוונה היא קריאה לטיהור אתני של האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל; הממשל השמרני הנכנס בארצות הברית, שעוד לפני השבעתו מפרסם דוח מקיף על מצב האנטישמיות והדרכים להתמודדות עימה. בין הצעדים נמנים גירוש מהגרים שמשתתפים בפעילות אנטישמית; שלילת מימון פדרלי למוסדות שמחרימים את ישראל ומאפשרים התנהגות אנטישמית; הגברת שקיפות בנוגע למימון זר, כדוגמת המימון הקטרי המפורסם לקמפוסים.

בהקשר הזה, אי-אפשר שלא לציין את גבורתן של וירג'יניה פוקס, יושבת-ראש ועדת החינוך בקונגרס האמריקאי, ושל חברת הקונגרס אליס סטפאניק, שתיכנס בקרוב לתפקיד שגרירת ארצות הברית באו"ם. השתיים הצליחו – וזו אגב דוגמה מאלפת לפרלמנט מתפקד – להביא לפיטוריהן של נשיאות האוניברסיטאות של הרווארד, פן וקולומביה, שהפכו לחממות של שנאת יהודים קשה.

למתקפות הפיזיות והאלימות כנגד קהילות יהודיות מצטרפת גם המתקפה האנטישמית כנגד מדינת ישראל – מתקפה שאין עניינה להביע ביקורת לגיטימית אלא לערער את זכות קיומה של מדינת ישראל באמצעות עלילות דם מודרניות, דמוניזציה, דה-לגיטימציה וסטנדרטים כפולים כלפי מדינת ישראל.

מצער וכואב לראות את האפיפיור, העומד בראש אותו מוסד ששתק כאשר שישה מיליונים מבני עמנו נרצחו ונשרפו על אדמת אירופה, הופך לשחקן מוביל בקידום אותן עלילות דם מודרניות נגד מדינת היהודים. הוא טען רק עכשיו לרצח ילדים פלסטינים במכונות ירייה על ידי חיילי צה"ל – עלילה, לא היה ולא נברא – וקורא לבדוק טענות ארגוני זכויות אדם על רצח עם, תוך שהוא משתתף במצגים המציגים את ישו עטוף בכפייה משל היה מדובר באיזשהו פעיל אש"ף.

פניתי אליו השבוע והזכרתי לו את המסופר בפרק ב' של הבשורה על פי מתי: ויהי בימי הורדוס המלך, כאשר נולד ישוע בבית לחם יהודה. בית לחם – אותה העיר שבה נפטרה רחל אימנו בלידתה את בנימין, אותה העיר בצפונה של נחלת שבט יהודה שבה נולד דוד בן-ישי בית הלחמי, שהפך למלך ישראל, קבע את ירושלים כבירת ישראל הנצחית, בנה את המזבח בהר המוריה, שעליו הקים בנו את בית המקדש. ישו נולד לאם יהודייה, חי כיהודי, מת כיהודי. ידוע גם שהמונח יהודי מקורו ביהודה – בנה הרביעי של לאה, שממנו צמח שבט יהודה.

לאורך ההיסטוריה היו רבים שניסו למחוק את הקשר שבין העם היהודי ליהודה. בין הבולטים שבהם היה הקיסר הרומי אדריאנוס. 70 שנה לאחר המרד הגדול שבו החריב טיטוס בית המקדש השני, פרצה מרידה קשה עוד יותר בין השנים 132 ו-135 לספירה. אנחנו מכירים את המרד הזה כמרד בר כוכבא, מרד של אומה קטנה נגד אימפריה אדירה, אומה שהייתה נחושה שלא להשתחוות לפסלים, שלא לוותר על לימוד תורה, שלא לוותר על זהותה. תוצאות המרד היו הרסניות, כפי שכתב ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס: 985 מכפריהם החשובים ביותר נחרבו, 580,000 איש נהרגו בקרבות ובהתקפות ומספר המתים מרעב, ממגפה ומאש – אין להם מספר. מעטים בלבד שרדו.

אדריאנוס לא הסתפק בהרס הפיזי של היישוב היהודי. הוא צפה לעתיד, אל היום שבו יבקשו היהודים לשוב ליהודה, ולכן שינה את שמה של פרובינציית יהודה לפרובינציית Syria Palaestina, על שמם של הפלישתים, אויבי ישראל המושבעים, אויביהם של דוד, של שאול, של שמואל. את שמה של ירושלים הוא שינה לאיליה קפיטולינה, ועל יהודים נאסר לבקר או להתיישב בעיר קודשם. קללת אדריאנוס, אנו מכנים את ההחלטה הזו מאז ועד היום.

כתבתי לאפיפיור: 13 דקות בלבד מהבזיליקה של סן פייטרו ברומא חקוק באבן על שער טיטוס מצעדם של לגיונות רומא הנושאים את כלי מקדש ירושלים, כולל המנורה, סמל מדינת ישראל כיום, סמל כנסת ישראל החקוק על הדוכן הזה. טיטוס גם טבע מטבע עם הכיתוב: יהודה שבויה – Judaea Capta – המתאר את יהודה כאישה שנפלה בשבי. חשתי מבוכה רבה, כתבתי לו, לראות אדם במעמדך משתף פעולה עם מיצג המבקש לטעון כאילו ישו היה פלסטיני תומך אש"ף. אני בטוח שכבודו מכיר את התנ"ך, את הבשורה על פי מתי ואת דברי ימיה של רומא.

לו הייתה זו מעידה חד-פעמית, לא הייתי מטריח את עצמי לכתוב לו, אולם שבועות ספורים לפני ההומאז' המשונה לאש"ף, אירע דבר חמור לא פחות: האפיפיור בחר להדהד את עלילת הדם החדשה כאילו מדינת ישראל מבצעת רצח עם בעזה. כאומה שאיבדה שישה מיליון מבניה בשואה ברצח עם מהאיומים שידעה האנושות, יש לנו רגישות גבוהה במיוחד לזילות השימוש במושג רצח עם, זילות שהמרחק בינה לבין הכחשת שואה קטן מאוד. ציינת בדבריך, כתבתי לו, את הצורך לבחון טענות שך ארגוני זכויות אדם לרצח עם. נזכיר כי אחד מראשי הארגונים וראשי החץ של עלילת הדם הזו הוא ארגון אמנסטי. אמנסטי, חבריי, פותח את הדוח שלו בטענה מדהימה שלפיה מדינת ישראל פתחה ב-7 באוקטובר במתקפה על עזה. איזה שקר מתועב.

כל אדם שהיה בהכרה מלאה ב-7 באוקטובר 2023 יודע שבאותה יממה ארורה ישראל לא פתחה בשום מתקפה; ההפך הוא הנכון, הייתה זו עזה שפתחה במתקפה. בראש החץ ארגון הטרור חמאס, ואחריו לא רק ארגון הטרור חמאס, כי אם גם קשישים עם קביים וילדים שבאו להשתתף במעשי ביזה, אונס ורצח, שלקחו חלק במתקפת שמד בעלת מוטיבציה ג'נוסיידית נגד יישובי הנגב המערבי וביצעו פשעי מלחמה מחרידים כנגד האנושות: טבח נפשע של משפחות שלמות שעשו את דרכן לטיול בבוקר שבת, טבח של משפחות בביתן, ביצוע מעשי אונס והתעללות סדיסטיים איומים בקורבנות, רצח ברברי של פועלים זרים. כל מי שהיה בשטח וראה את העדויות לא יכול היה שלא להיחרד מהמראות. טבח המוני במאות מבלות ומבלים צעירים במסיבת הנובה; חטיפה של ילדים, נשים וטף, קשישים, גברים, ש-100 מהם עדיין מוחזקים במנהרות חמאס. רבים מהם כבר אינם איתנו, ומי ששרד נתון גם ברגע זה לייסורים קשים, לרעב, לקור, לצמא.

זוהי זכות וחובה מוסרית להילחם ברוע, באסלאם הנאציזם החמאסי, ומדהים שצריך להסביר את זה בכלל, אך לעולם לא נתנצל על כך, כבוד האפיפיור. תם העידן שבו יהודים שותקים לנוכח עלילות דם. תם העידן שבו יהודים עומדים חסרי אונים לנוכח שפיכת דמם. יהודה איננה שבויה עוד. עם ישראל חי. חנוכה שמח ו-Merry Christmas לחוגגים.