יום חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה שהסכמת להחליף אותי בנושא כל כך חשוב.

נכון. כנסת נכבדה, יום החיזוק – קוראים לזה יום חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות – הוא יום שבעיניי צריך לציין כל חודש לפחות, לא פעם בשנה – כל חודש, אפילו כל שבוע, במיוחד אחרי 7 באוקטובר.

אנחנו בבית הזה ניהלנו ויכוחים קשים במיוחד. בשנה שקדמה למלחמה היו פה ויכוחים נוראיים סביב הרפורמה המשפטית, סביב נושא הכותל, נושא הגיור, מיהו יהודי, מי יכול לקבוע מי יהודי. אני עומד יחד עם חבריי חבר הכנסת דוד ביטן וחבר הכנסת מאיר כהן בראש שדולת העם היהודי. זאת השדולה הכי גדולה בכנסת, המאחדת למעלה מ-70 ח"כים, והשדולה הזאת, שנתמכת על ידי הסוכנות היהודית, באה לחזק את הקשר.

בשנה שקדמה למלחמה יצא לנו להיות בכמה מקומות בעולם ולפגוש את הקהילות היהודיות. שמענו טענות קשות, שמענו מהן טענות קשות כלפי המדינה וכלפי הבית הזה. אני זוכר, בניו יורק אמר לי מישהו: כשאתם יושבים בלילה באולם ריק במליאה ורבים אחד עם השני, קחו בחשבון שגם אנחנו בניו יורק עוקבים אחרי הדיון הזה, וכל ניצוץ קטן של ויכוח – אצלנו זה סערה ושרפה. ואז חזרתי מהביקורים האלה ודיברתי כאן והדגשתי ואמרתי: אנחנו צריכים להיות פי כמה וכמה זהירים כשאנחנו מנהלים את הוויכוחים, כי כל ויכוח שנראה לנו טריוויאלי ופשוט עלול לפגוע בקשר שלנו עם יהודי התפוצות. וכשאני אומר עלול לפגוע בקשר, הכוונה פחות עלייה פחות תמיכה, פחות עידוד וגם פחות תקווה.

ואז, אדוני היושב-ראש, הגיע 7 באוקטובר, היום הנוראי, מלחמה שנכפתה עלינו. כמה שעות מאז המלחמה – אני אומר את זה בלי זהירות, בדוק, מוחלט – כל יהודי התפוצות נעמדו לצידה של מדינת ישראל. זו הייתה תמיכה בלתי מסויגת. אחר כך גילינו את הנתון הזה: למעלה ממיליארד דולר נתרמו על ידי יהודי התפוצות רק בחודשים הראשונים של המלחמה. ראיתי את הסרטונים, ראיתי את הראיונות, ראיתי את המטוסים שבאו לישראל, איך אנשים בתפוצות שילמו כסף לחיילי צה"ל שקיבלו צו 8 וחיפשו כרטיס בשביל לחזור ולהילחם בעזה. זה היה מעשה פשוט של גבורה.

אני חושב שיהודי התפוצות, כל יהדות התפוצות הוכיחה באותם ימים נוראים שהקשר שלה למדינת ישראל הוא קשר שלא ניתן לסייג בשום דבר. זה קשר בלתי מסויג, אהבה, פשוט אהבה למדינת ישראל, וקוראים לזה במילה אחת, אדוני היושב-ראש, קוראים לזה ציונות. ולכן אני חושב שאנחנו, כשמדברים על החיזוק ומדברים על הקשר שלנו עם התפוצות, קודם כול צריכים לדעת שציונות זה שם המשחק. כולנו ציונים. אגב, ציונות – אפשר גם לחזק קהילה. לא כל ציוני חייב מייד לעלות. הוא יכול להיות ציוני, לחזק את הקהילה שם בחו"ל, ובכך לתרום גם לתודעת הציבור במדינת המוצא שלו. הרי אנחנו רוצים שהקהילות יהיו חזקות. למה אנחנו רוצים? כי אנחנו רוצים, א. שהם יוכלו להגן על עצמם; ב. שהמדינות שבהן הקהילות האלה מתקיימות ידעו מה כוחה של מדינת ישראל וכוחה של הקהילה היהודית. ולכן זה הדדי. כאשר מדינת ישראל חזקה, גם הקהילה חזקה; כאשר הקהילה חזקה, גם הקשר של מדינת ישראל למדינה שבה מתקיימת הקהילה הזאת הוא קשר חזק.

עוד דבר אחד חשוב לי לציין. כל עולה שמגיע לארץ – ואני זכיתי לעלות בגיל 17 – עובר את התהליך הזה. הוא יודע מה זה להיות בתפוצות, הוא יודע מה זה לסבול ממקרי אנטישמיות. אני לא יכול להגיד שאני סבלתי כל החיים מאנטישמיות, אבל היו מקרים שכן קראו לי יהודון ואמרו לי דברי נאצה. אבל יש אנשים שסובלים יותר. יש אנשים שממש חרדים לחיים שלהם, יש אנשים שמפחדים לשלוח את הילדים שלהם לבתי ספר יהודיים, שמנסים להצניע את הסימנים היהודיים שלהם. ואני תמיד אומר: אל תתערבו להם, הם יודעים הכי טוב להגן על הילדים שלהם. מדינת ישראל לא צריכה להגיד להם איך הם צריכים לחיות. מדינת ישראל צריכה לעשות הכול בשביל שהם ירגישו את הביטחון, וקודם כול לשמוע מהם מה הם חושבים, כיצד צריך להתנהג במדינה שהם קודם כול האזרחים של אותה מדינה, אחר כך הם יהודים, ציונים, ואולי גם פוטנציאל לעלייה.

אני חושב שהשר שקלי עוד מעט ישיב. אדוני השר, היו לי לא מעט שיחות איתך, גם בנושא השינויים, גם בנושא של שינוי חוק השבות. אמרתי לך את דעתי. אני חושב שמלחמה בהתבוללות לא באה דרך ביטול סעיף כזה או אחר בחוק השבות. להפך. אתה רוצה להילחם בהתבוללות? תביא אותם לפה, תביא את הנכדים לפה, תביא את הילדים שהם ממשפחות מעורבות, תביא אותם לפה, תקל עליהם את תהליכי הגיור, את כל תהליכי הקליטה פה – אתה תראה שהם יהיו יותר ישראלים, יותר ציונים מאלה שאולי יושבים שם רחוק רחוק ופעם בכמה שנים נזכרים שיש להם דרכון. וגם זה בסדר, אני לא נגד. אני בעד כולם, אני רוצה להכיל את כולם, אבל אני חושב שהדרך למלחמה בהתבוללות עוברת בקירוב ולא בפגיעה בחוק השבות. תודה רבה לך.