יום חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

זה נכון. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, השנה החולפת, זה לא סוד, הייתה שנה מלאת תהפוכות, קשיים ואתגרים. המציאות המורכבת הזו לא דילגה גם על האחים והאחיות שלנו בקהילות היהודיות בתפוצות.

לפי הדוח האחרון של ההסתדרות הציונית העולמית, בשנה האחרונה חל זינוק של מאות אחוזים בתקריות האנטישמיות במספר רב של מדינות בעולם. בארצות הברית – עלייה של 360%; באוסטרליה – 433%; בהולנד – 450%; בקנדה – 733%; בשבדיה – 800%. מחצית מיהודי לונדון אמרו שהם שוקלים להגר מאנגליה. בגרמניה אחד מכל שלושה מוסדות יהודיים הותקף. כמו שאמרת אדוני, בנאומך קודם, בהרבה מדינות בעולם אנחנו רואים היום יהודים שמפרקים מזוזות ומסתירים את הזהות היהודית שלהם.

לא האמנו. ראינו בשנה האחרונה מחזות שבאמת לא דמיינו שאנחנו נראה, שהפעם האחרונה שפגשנו, ראינו אותם, הייתה לפני 100 שנה או לפני 80 שנה בגרמניה. ההתפרצות האנטישמית הזו, במקביל למלחמה כאן בארץ, מבליטה שוב את הקשר הבלתי-ניתן לפירוק בין מדינת ישראל לבין היהודים בתפוצות.

הגורל שלנו אחד כי הזהות שלנו אחת. היטיבה לתאר זאת הסופרת והמשוררת מיה טבת דיין. בחודשים שלפני 7 באוקטובר היא התגוררה בארצות הברית והרצתה שם באוניברסיטה. אני מביא פה דברים שהיא כתבה קצת פחות מחודש לאחר המתקפה. היא כותבת כך: מאז הטבח אני כל הזמן מזהה יהודים. קיבלתי בשבוע האחרון כמעט 200 הודעות ומכתבים מיהודים מכל רחבי ארצות הברית, דרום אפריקה וקנדה, כולם בעקבות המאמרים שכתבתי. בלילות, לפני השינה, אני יושבת במיטה ומנסה לחזור לכמה עשרות מהם בכל פעם. למרות שלכל אחד אני עונה דברים שונים, לכולם אני כותבת גם את המשפט הבא: יש בינינו קשר נשמה. אני מזהה אותך. אנחנו לא לבד.

פעם, כלומר עד לפני 26 ימים, לא היה לי עניין מיוחד ביהודים. גם כשחייתי בקנדה, לא הייתה לי חברה יהודייה קנדית אחת; לא הלכתי לאירועים יהודיים; לא השתייכתי לכלום. עכשיו אני יודעת שיש לנו את הדבר הזה שאני לא יודעת אם יש לעמים אחרים. הנשמות שלנו יודעות להיפגש.

אני חושב שהתיאור הזה של מיה הוא מדויק. הקשר בינינו לבין יהודי התפוצות הוא קשר של נשמות, ולכן הוא כל כך חזק. קשר הנשמות הזה הוא שיוצר את המחויבות ההדדית של מדינת ישראל כלפי יהודי התפוצות ושל יהודי התפוצות כלפי המדינה. הוא זה שמסביר את ההתגייסות של יהודי העולם עם תחילת המלחמה, הצעירים הרבים שראינו שהגיעו לארץ במיוחד כדי להתגייס. אגב, אדוני היושב-ראש, זה נראה לי אירוע חסר תקדים בהיסטוריה האנושית שמדינה שיש בה מלחמה, לא רק שאין ממנה הגירה גדולה של אנשים, כמו שאנחנו רואים בכל מקום אחר בעולם, אלא להפך. מאות אלפי ישראלים ויהודים מכל העולם באו בתחילת המלחמה לישראל. ואנחנו רואים את הפעילות של הקהילות היהודיות בעולם שנרתמות לעזור ולסייע לחיילים ובכל צורך שרק עולה. הדבר הזה מסביר גם את ההתגייסות של המדינה להגן על כל יהודי באשר הוא, בין שזה ברחובות הולנד, בית שזה בבתי הכנסת באוסטרליה או באוניברסיטאות בארצות הברית.

לצערנו, גם אחרי אלפי שנות היסטוריה יש קבוצות, עמים ותרבויות שמסרבים לקבל את עובדת קיומו של העם היהודי. אותה אנטישמיות ישנה פושטת צורה ולובשת צורה. פעם היא מתבטאת בגירוש יהודים בפקודת המלך, פעם בחוקי גזע, פעם בטבח המוני לקול קריאות "אד'בח אל-יהוד" ופעם בעצרות המוניות בקריאה "מהירדן ועד הים פלסטין תהיה חופשית" – חופשית, כמובן, הם מתכוונים חופשית מיהודים, מנוכחות יהודית.

אל מול שנאת ישראל ושנאת מדינת ישראל אנחנו עומדים איתן, איתנים בזהות היהודית שלנו, מאמינים בזכותנו לקיים מדינה ריבונית בארץ ישראל, בטוחים בשליחות שלנו להביא ברכה גדולה לאנושות כולה. תודה רבה, אדוני.