קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקשת לצטט קטע מדבריה המדויקים של העיתונאית אילנה דיין בנאום במכון ויצמן לפני כשבועיים, ואני מצטטת: "מותר, לגיטימי, אפילו רצוי לצעוק את עצמך לדעת בעד או נגד עסקה, כיבוש, סיפוח, גם הפסקת המלחמה, גם התיישבות בגוש קטיף, גם שתי מדינות לשני עמים – – – הוויכוח הזה הוא סם החיים של חברה דמוקרטית – – – לכן, כמעט תמיד כמעט הכול מותר. הכול, זולת הפגיעה במנגנונים שיבטיחו את השיח עצמו, בשומרי הסף שתפקידם לשמור על חירויות היסוד שלנו, כולל החירות לשאול. בלי שומרי הסף – גם בג"ץ, גם היועצת המשפטית, גם התקשורת, גם שר ביטחון שאיננו יס-מן – לא יהיה מי שיבלום עריצות של מנהיג חזק או שלטון תאב כוח. בלי זה, נישאר עם דמוקרטיה חלולה, אנורקטית בעצם, שיש בה (אולי) בחירות אבל אין בה חירות, ומהות, ואמת ואמון".
"ישראל ניצחה כבר שבע מלחמות; היא תנצח בסוף גם במלחמה הזאת. החלום הציוני הוגשם, במובן הבסיסי שלו, אלא שלכל חלום קורה משהו כשהוא מתגשם: הוא מפסיק להיות מושלם כמו שהיה בחלום".
"הציונות יכלה להציל אותנו מהפוגרומים ולהבטיח שנפסיק למות. היא לא יכולה להבטיח שנתחיל לחיות, חיים מלאים ושפויים ודמוקרטיים. זאת הקומה – – – שאמורה להיבנות על קומת המסד של החלום הציוני. זאת בעיניי משימת הדור שלנו ושל הילדים שלנו. ומעומק ליבי, מתוך אותה אהבה גדולה למקום הזה, אני יודעת שאסור לנו לוותר על הקומה הזאת – – – כי הקומה – – – הזאת מחייבת אותנו לשאול את השאלות הקשות. לשאול לאן בדיוק הולכת המלחמה הזאת, ואיך טורפדה עסקת חטופים, והאם יכול להיות שמישהו בשירות ראש הממשלה גנב והדליף מסמכים מסווגים כדי להוריד ממנו לחץ להחזרת חטופים".
"אנחנו צריכים לשאול כדי לדעת, לדעת כדי להבין ולהבין כדי לבחור. בטח במדינה שמצב החירום בה עלול לייצר אמתלת השתקה ותירוצי החלשה של כל מנגנוני הבירור ושומרי הסף".
"אני לא חותמת על זה" שהנכד שלי "יגדל במקום משעמם, אבל הלוואי שיגדל לתוך מדינה שפויה ומכילה ויהודית ודמוקרטית יותר. יכול להיות שיצטרך להילחם עליה, למרות הכול, ובלבד שלרגע אחד לא יפסיק לשאול".
324 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.