קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, השרה מאי גולן, כנסת נכבדה, הוועדה לביקורת המדינה קיימה דיון על הפערים בטיפול בפצועי צה"ל ובהלומי הקרב. אף חבר קואליציה אחד לא הגיע לדיון. אף חבר קואליציה לא ראה לנכון להגיע לדיון שבו מדברים על למה יש פערים בטיפול בפצועי צה"ל ובהלומי קרב. מאז תחילת המלחמה 13,000 נכי צה"ל חדשים התווספו; על כל רופא שיקום אחד יש 4,000 פצועים; על כל עובדת סוציאלית אחת יש 1,000 פצועי צה"ל. הלומי קרב מחכים שבועות כדי לראות טיפול רגשי או נפשי. אין שקל אחד שהולך לייעוץ משפטי. הבטיחו 100 מיליון, הבטיחו 40 מיליון – שקל לא עבר.
עכשיו, על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על המינימום שהמדינה הזאת צריכה לתת לאלו שיצאו לקרב, חירפו את הנפש שלהם וחזרו פצועים. למה אתם לא נמצאים? לשלוח לקרב את לוחמי צה"ל, את הלוחמים שלנו, אתם יודעים, אבל כשהם חוזרים פצועים, כשחסרה להם רגל או יד או כשהם חבולים בנפש – לזה אין לכם זמן? לזה אין לכם זמן? אני לא מבין מה עובר עליכם. אני לא יודע. אין לכם זמן לזה? כי זמן להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים יש לכם; זמן לסגור ערוצי תקשורת יש לכם, ולמנוע ועדת חקירה ממלכתית – יש לכם; זמן לפנטז על הפיכה משטרתית ועל סגירת בג"ץ יש לכם. אבל ללוחמי צה"ל – אין לכם.
מה אתם חושבים שיקרה ללוחמי צה"ל כשאין להם טיפול הולם, כשאין רופא שיראה אותם? כשהם צריכים להיאבק במערכת כדי לקבל את המינימום שאנחנו צריכים לתת להם כדי שהם ישוקמו ויחזרו לחיים? מה יקרה להם? מה אתם משערים?
אין פה הרבה חברי קואליציה, אני רואה מעט. אני רואה חברי ליכוד, אני יודע שמעניינים אתכם לוחמי צה"ל. מה אתם חושבים שיקרה ללוחמים האלה? כמה עוד צריכים להתאבד כדי שאתם תתעוררו, כדי שתפסיקו להתעלם מהם? מה זאת ההפקרות הזאת? מדובר בטובי אנשינו, באנשים שיצאו לקרב, שלא הסתכלו אחורה, שעשו את מה שהם עשו וממשיכים לעשות כדי שכולנו נמשיך להתקיים כאן. ההפקרות הזאת כלפיהם, כלפי החיים שלהם, כלפי היכולת שלהם לחזור למה שהם היו לפני הפציעה – מה זה הדבר הזה?
אנחנו חייבים לאותם אנשים לפחות את המינימום – את השיקום, את ההזדמנות לחזור לחיים שלהם, לרדוף אחרי החלומות שלהם, להקים משפחה, להתפרנס בכבוד. כשאתם מתעלמים, וזה כל כך כואב, כי – עזבו את מה שאתם לא נותנים. עצם העובדה שאתם לא רואים אותם, שאתם מתעלמים מהם – זה הדבר שהכי מבזה – –
– – אותם, את החיים שלהם, את המשפחות שלהם, את הסיכוי שלהם להשתקם ולחזור לחיים.
391 מילים של יוראי להב הרצנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.