אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, הקבינט עכשיו מכונס בדיון לגבי הסכם הפסקת אש, הסכם מדיני, הסכם כזה, הסכם אחר, עם לבנון, שאמור להביא לסיום מה שקורה כרגע בלבנון, בצפון.
הקבינט לא התכנס לגבי מה שקורה בעזה. ההבדל בין לבנון לעזה, שתי חזיתות קשות שמתמודדים איתן, הוא שהחזית בעזה החלה ב-7 באוקטובר. הצבא נמצא בהתקפה תקופה ארוכה ששינתה פניה. יש עוד הבדל אחד גדול: 101 חטופים נמצאים בעזה, 417 יום במנהרות. זה לא דיון וזה לא נושא. זה כאילו דיון וכאילו נושא, אבל לא באמת. אנחנו כנראה בכנסת ובכלל בנאומים נדבר בימים הקרובים על לבנון, ובצדק, אבל חובה על כולנו לזכור כל הזמן שהממשלה הזאת הפקירה ומפקירה את החטופים בעזה. היא מפקירה אותם בכל קנה מידה – גם בתחום הרגשי, ההתנהגותי, של האמפתיה, ובעיקר בעיקר בקבלת החלטות. וקבלת ההחלטות שהייתה, נכון שהיא תתקבל בממשלה הזאת, מאחר שזו לא ממשלה של שליט יחיד, לפי דבריכם – אני לא מעלה על דעתי שאין אף אחד בקואליציה שחושב אחרת מראש הממשלה, אבל המציאות היא שיש כאן דום שתיקה.
וכשבאים משפחות חטופים לישיבות הוועדה – ודוגמה אחת הייתה היום – באים ושואלים את מי שיושב בראש הוועדה: מה אתה חושב? התשובה היא: פה לא ניתן את התשובה, תבואו ותפגשו אותי בחדר. מה זו התשובה הפחדנית הזאת? אם אתה חושב שצריך כרגע להגיד סיום המלחמה, להחזיר את החטופים – תגיד; אם אתה חושב אחרת, מבחינתך לגיטימי – תגיד. אבל אתה לא יכול לשבת שם ולהגיד: אני לא יכול להגיד. ואלה התשובות שמקבלים. יושבים כמו ספינקסים. עומדות המשפחות, אומרות את מה שהן מרגישות, ואתם אומרים: זה לא אנחנו.
זה אתם, זה על ראשכם, אלה החלטות שלכם. אתם צריכים, אתם צריכים לבוא ולהגיד את דעתכם. לא יכול להיות של-68 ח"כים יש דעת יחיד. לא יכול להיות. הרי פה בלבנון נשמע את דעת כולם – את אלה ואת אלה ואת אלה. יש הבדל אחד בין לבנון לעזה, הבדל אחד, ההבדל הכי גדול: הפקרתם 101 אנשים ב-7 באוקטובר. אתם מפקירים אותם כל הזמן. אתם ממשיכים להפקיר אותם רק בגלל שיקול פוליטי – – –
שנייה, אני רק אסיים, אחר כך אתן לך תשובות חבריות. התשובה היא לא לי – –
– – התשובה היא לחטופים. התשובה להם, לעמוד מולם ולהגיד להם את האמת. אמת אתם לא אומרים, פוליטיקה אתם עושים, ואז אומרים עלינו, שמדברים על החטופים בוועדות, שעושים פוליטיקה. בושה לכם, על ראשכם. אתם פשוט אנשים שלא ראויים לתפקיד שלכם כשליחי ציבור. תודה רבה.
385 מילים של יואב סגלוביץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.