קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, היום ציינו בכנסת את יום הילד הבין-לאומי, ואני חייבת להזכיר את בנה של ספאא קוט עואד, שנרצחה אתמול מנפילת טיל. בנה עבדאללה בן העשר נשאר יתום, בלי אם ועם אבא פצוע קשה. אתמול כשעלינו לכאן לדוכן, וגם היום, חברי הכנסת, התרענו על התגובות הקשות שהיו ברשתות. ואני מאוד מכבדת את חבריי, גם הח"כים שעלו לכאן וגינו את אותן תגובות. אבל כנראה שלא ממש הובנו טוב בדבר הזה. אנחנו התרענו על שני דברים: אחד זה התגובות הקשות מאנשים, ועדיין, כמה שזה קשה, אבל בסופו של יום אפשר להכיל – לא להכיל, כאילו להגיד: אלה אנשים, עשבים שוטים, לא יודעת מה.
אבל אנחנו רואים תגובה של מישהי במדים רשמיים של מד"א, שבלי שום בושה, בלי שום פחד להסתיר את הזהות שלה, כותבת דברים שאני מתביישת להגיד, והיא פוגעת בכבוד המחנכת אפילו כשהיא מתה. לכן היום אני פניתי במכתב רשמי למפכ"ל המשטרה להזכיר לו את התפקיד שלו. אנחנו רוצים לראות – ואני מצפה שגם אתם תהיו שותפים לפנייה הזאת – אם הוא יעשה את מה שצריך לעשות עם גזענית ומסיתה כמו נועה במדים הרשמיים שלה כמתנדבת במד"א.
האם אתם יכולים לתאר לעצמכם מה היה קורה, חס וחלילה, אם המקרה היה הפוך, ומישהו מהחברה הערבית, אזרח פשוט, אפילו ילד קטן או סטודנט, כפי שראינו בתחילת המלחמה, היה מגיב תגובה שבעיניי היא אפילו לא ערכית – אני מדברת על ערכים קודם כול, ולא מדברים על גזענות – מה היה נעשה? אנחנו ראינו מה נעשה. ראינו בפועל, במציאות, מה עשו לאותם סטודנטים, שלא עשו כלום יחסית למה שנעשה. ראינו שבסוף באמת הם היו חפים מפשע; וגם עובדות בבתי חולים, על פסוק קוראן שהיה כתוב בדף הפייסבוק שלהן מזמן, השעו אותן מהעבודה וטרטרו אותן. למה ללכת כל כך רחוק? נחזור לאותו יישוב, טמרה, לאנתסאר חג'אזי, שעושה הפעלות לילדים, דברים טובים, דברים חיוניים – ראינו איך השר בעצמו יצא והתגאה שנתן הוראה לעצור אותה באישון לילה עם פלנלית על העיניים שלה.
השאירו אותה – ברשותך, רק דקה – השאירו אותה כל הלילה ברכב (אומרת בערבית: בתחנת המשטרה בנצרת) כי לא היה איפה לשים אותה בלילה. שיהיה טיפול שווה כדי שיהיה אמון במערכת הזאת.
341 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.