חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 67 והוראת שעה), התשפ"ה–2024

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם ולבקשכם לאשר בקריאה ראשונה את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 67 והוראת שעה), התשפ"ה–2024. עניינה של הצעת החוק שבפניכם הוא בשלושה: א. הארכת הוראת השעה בעניין השחרור המינהלי המורחב, הקבועה בחוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 57 והוראות שעה), התשפ"ב–2021, בכשנה נוספת, עד ליום 31 בדצמבר 2025; ב. לקבוע כי תקן הכליאה בכלל בתי הסוהר יוסיף לעמוד על 14,500 מקומות כליאה לתקופה של חצי שנה עד ליום 30 ביוני 2025; והכי חשוב – במסגרת הצעת החוק מוצע להפוך את הוראת השעה לעניין החרגת מחבלים מהסדר השחרור המינהלי להוראת קבע.

אני ארחיב בבקשה, ברשותכם, חבריי – כפי שהמסמך הוכן, ואני מקריא את זה בשם השר בן גביר: 1. הארכת הוראת השעה בעניין מנגנון השחרור המינהלי המורחב – עם פרוץ המלחמה חלה עלייה משמעותית בהיקפי הכלואים המוחזקים במתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר. על מנת לאפשר לשירות בתי הסוהר להמשיך ולקלוט עצורים נוספים מגורמי הביטחון, יש חשיבות בהמשך קידום פעולות וצעדים שיש בהם כדי לסייע בהתמודדות עם היקפי הכלואים המוחזקים במתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר. על כן, במסגרת הצעת החוק מוצע להאריך את הוראת השעה בעניין השחרור המינהלי המורחב בכשנה נוספת, עד ליום 31 בדצמבר 2025. 2. קביעת תקן כליאה – בהתאם להמלצת גורמי המקצוע של שירות בתי הסוהר, מוצע להותיר את תקן הכליאה על 14,500 מקומות כליאה לתקופה של כחצי שנה, עד ליום 30 ביוני 2025. 3. הבשורה הכי חשובה בהצעת החוק היא הפיכת הוראת השעה לעניין החרגת מחבלים שהורשעו בעבירות ביטחון מהסדר השחרור המינהלי להוראת קבע. מחבלים לא צריכים לקבל אף שחרור מוקדם, והדבר חייב להיות מוסדר בחוק קבע ולא בהוראות שעה מתחדשות. אנחנו מתקנים פה עוול גדול שמצטרף לרפורמה הגדולה – לא המשפטית, אני מתכוון, כנראה גם לא נתבקשתי לומר את זה – בתנאים של המחבלים בבתי הכלא: המינימום שנדרש על פי דין ותו לא. לאור האמור, אבקש מחברי הכנסת לאשר את החוק המוצע בקריאה ראשונה, ולהעבירו לוועדה לביטחון לאומי לשם הכנתו לקריאה שנייה ושלישית.

ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני מבקש להוסיף משפט לגבי חוק שהתקבל פה לפני כחצי שעה לגבי נער שעבר עבירת ביטחון – שהוריו לא יוכלו לקבל מהביטוח הלאומי את הזכויות שהוא היה מקבל כשהוא נמצא בבית. אני מבין שבשעתו, כאשר ניסו לחוקק חוק כזה, בית המשפט העליון גם טען שלא ראוי שדבר כזה יהיה. אני פשוט לא יודע באיזו מדינה אני נמצא ובאיזו שנה אני נמצא. אני נמצא בתשפ"ה, באותה מדינה שהייתה לפני שנתיים. עכשיו, במדינה של היום, אין כל בעיה – – –

במדינה של היום אני יודע שכאשר אחד לא התחייל, אשתו והילדים לא זכאים לקצבאות מהמעונות. למה? מכיוון שהאבא לא התחייל. אז אם על אחד שהוא לא התחייל – לא שהוא חלילה עשה איזושהי פעולת חבלה, הוא לא חבלן, הוא לא מחבל; הוא לא התגייס מכיוון שאולי הוא עוד לא התייצב שוב – –

– – מכיוון שהרבנים אמרו לו: אל תתייצב, חכה עד שיהיה הסדר – –

– – בהינף יד באה היועמ"שית וקובעת: לא יקבלו כסף. לא יקבלו כסף מהישיבות שמחזיקות תלמידים וכאלה, והאימהות לא יקבלו כסף עבור מעונות ילדים. ופה, לאחד שהוא מחבל היו צריכים להגיע לחוק, וכשהיה חוק בג"ץ מנע את זה. אז מה, אפשר לקבל הסבר?

תעזוב אותו, הוא צועק. גם כשהוא רביי רפורמי הוא צועק על דבר שאפשר לשמוע אותו. אני יכול לקבל הסבר מדוע אחד שיושב ולומד לא זכאי לתמיכה, בעוד מחבל – עד היום, עד הרגע, עד שיקבלו את החוק הזה – כן יקבל? מדוע אימא שיש לה ילד במעון לא תקבל סבסוד, בעוד מחבל עד לרגע זה קיבל? מה ההיגיון? באיזו מדינה אנחנו נמצאים? זו השנאה לחרדים שיש. אני לא רואה שום הסבר אחר. תודה רבה.