קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כנסת נכבדה, אני רוצה לפתוח פה מעל בימת הכנסת בפינה חדשה, פינת החידה לאזרח. שימו לב: איזה חוק עבר לדעתכם אמש, בשעת לילה מאוחרת, במליאה בקריאה ראשונה שנוגע לרשויות מקומיות עם יותר מ-100,000 תושבים? להלן האפשרויות: א. חוק הקובע מימון של מרכזי יום לקשיש לכל בני ובנות ה-80 ומעלה, מרכזים מאוד מאוד חשובים לאנשים במצב סיעודי, שאגב, הם בגירעונות – –
– – ב. חוק הקובע פטור מארנונה למשפחות שבהן אחד מבני הזוג גויס השנה ליותר מ-100 ימי מילואים.
אתם אומרים שלא. לא. שימו לב, אולי חוק שמחייב מימון תקנים נוספים במערך בריאות הנפש והחוסן הקהילתי ברשות.
אוקיי, אז תקבלו את האפשרות הרביעית: חוק שמאפשר מינוי סגן ראש עיר נוסף.
אחרי שנתיים שבהן הממשלה הזו מכהנת, יש למישהו ספק בנוגע לכך שבזמן המלחמה, בעיצומו של משבר כלכלי, ערב העלאת מיסי מדינה ומיסי ארנונה, מה שהממשלה הזו, מה שהקואליציה הזו בחרה לקדם באישון ליל זה עוד תפקידים וכיבודים? כי זה מה שעם ישראל כרגע צריך, לסדר עוד טייטלים ולשכות לאנשי שלומם, בזמן שהציבור עמוק עמוק בתוך מלחמה קשה. יש אלף – אלף מטרות יותר ראויות להתעסק בהן בעת הזאת, אלף סיבות למה הדבר האחרון שחסר כרגע ברשויות זה טייטלים ותארים, שאליהם גם נלווים לא מעט בזבוזים ומשאבים.
אבל אם יש משהו שהממשלה הזאת הוכיחה זה שהשיקולים הקואליציוניים גוברים אצלה תמיד על הכול. שימור הקואליציה יותר חשוב מחיי החטופים, יותר חשוב מגיוס המשתמטים, יותר חשוב מהשקעה במנועי צמיחה, יותר חשוב מהכול. ואם זה מצליח להם ברמה הארצית, הם אמרו, אז למה לא לעשות את זה גם ברמה המוניציפלית? הרי מה כבר יכול לקרות מהתעסקות בטפל ביותר בעיצומה של שעת חירום ביטחונית ובזמן משבר כלכלי חריף? זה מזכיר לי את הסיפור על בן אדם שנופל מבניין גבוה של 30 קומות, ובדרך שואלים אותו: תגיד, מה שלומך? אז הוא אומר: בינתיים הכול בסדר. תודה, תודה לכם. תתביישו.
293 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.