קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-בראש, כנסת נכבדה, בערבית יש פתגם שאומר: (אומרת בערבית: מי שגדל על משהו – יגדל איתו.)
הינה, השר מסתכל ויודע בדיוק למה הכוונה. (אומרת בערבית: הטבע גובר.) לא משנה מה יהיה, שר שגדל כעבריין כנראה גם יגמור את כל החיים שלו כעבריין; שר שבתחילת דרכו מעריץ ושותף לרוצח נתעב כמו ברוך גולדשטיין, אין תקווה ממנו למשהו אחר; שר שמתגנב בכל פעם למסג'ד אל-אקצא בליווי מאות שוטרים, תמיד יישאר פחדן ומפוחד. (אומרת בערבית: אל-אקצא ימשיך להיות בזכות הבלעדית של המוסלמים.) מה שלא יעשה העבריין הזה לא יעזור לאף אחד חוץ מלגרום נזק למדינה הזאת, ויבעיר את כל האזור.
אני חושבת שאי-אפשר יותר לשחק במשחק הזה. ראש הממשלה מוציא הודעה ואומר שהסטטוס קוו – מה שהיה, זה מה שיהיה, ואין שום שינוי. אחת משתיים, ואין יותר אופציה שלישית: או שהשר באמת קובע, ואז צריך פשוט להחליף את השם על הדלת בלשכת ראש הממשלה, או שזה משחק מתואם. אין משהו אחר. אין משהו אחר.
אתה יודע שהשר נכנס לאל-אקצא, ועל זה לא נתווכח. אני לא רוצה לקחת את הזמן לדבר הזה.
אני רוצה להגיד שהשר הזה, שעיקר עבודתו זה לשמור על ביטחון האזרחים – אני רוצה לשאול את כולם מה הוא עשה עם האנשים שניסו לעשות לינץ' במשפחה שלמה. אני אדבר יותר על המשפחה הזאת: ילדה בת שלוש בפוסט-טראומה, לא יכולה לדבר, כל הזמן בוכה. במה חטאו נשים שתעו בדרך ונכנסו בטעות למקום מסוים? הראו להם הכול – שהן אזרחיות עם תעודת זהות כחולה; אמרו: טעינו, אנחנו הולכות לטיפול. זרקו להן הכול. ברחו מהרכב, אמרו: נמות מקליע, עדיף לנו מאשר להישרף בתוך הרכב. מה עשו בשביל זה עד עכשיו? מה עשו? מה עשה השר הכושל?
263 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.