שר ביטחון לאומי כושל שאינו מצליח לטפל בפשיעה הגואה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

שלום ליושבת-ראש ושלום לחבריי ולחברותיי חברי הכנסת. השרה, אני רק רוצה לומר לשרה – –

– – שבסדר-היום מייד יהיה דיון על יום ז'בוטינסקי, ואני מניח שכולנו נדבר על הדר וכו'. אני יודע את האנרגיה, אנרגיית הנעורים השובבה, אבל באמת היה מעבר קצת חריף בדברים שלך כלפי – – –

אני בטוח. לפחות כלפי היושבת-ראש היה אפשר להימנע מקריאת הביטויים והכינויים.

ברשותך, היושבת-ראש, אני הייתי רוצה להתחיל – – –

כן – בהתחלה.

וההתחלה הייתה לפני תשעה חודשים כפול שניים; תשעה חודשים נאבקנו מול המהפכה המשפטית, ותשעה חודשים אנחנו, להבדיל, נמצאים במערכה משותפת מול אויבים. בראשית הדברים – אם אני לא טועה, זה היה ינואר 2023, וייתכן שזה היה כמה שבועות קודם – הציג ראש הממשלה את היעדים לממשלה, שאני מבקש – או בה אני מבקש מציבור הקדושים והקדושות כאן, אלו שכנראה יבואו בהמשך – להצביע כנגדה אי-אמון. אני אשתמש ביעדים שראש הממשלה הציב בפני עם ישראל.

ובכן, ראש הממשלה, כשהוא היה צריך לומר לנו אילו גדולות ונצורות תעשה הממשלה שהוא מקים או יקים, ציין הוא ארבעה נושאים: הנושא האחד, הנושא הקיומי, הוא עצירת ההתגרענות של איראן, עצירת התהליך של התגרענות הרפובליקה האסלאמית, אותו ראש ממשלה, שלטעמי אחד הכישלונות האדירים שלו בתחום השמירה על ביטחונה של מדינת ישראל היה לשכנע את נשיא ארצות הברית לצאת מהסכם הגרעין. יצאה ארצות הברית הגדולה מהסכם הגרעין, עוד שרשרת של מהלכים, ואיראן המשיכה בעקביות להתקרב יום-יום ולילה-לילה לקראת יכולות הגרעין בקבוצות השונות: יכולת ההעשרה והנשק והפצצה והמעוף. בכל הפרמטרים האלה האויבת המושבעת שלנו איראן הצליחה, התקדמה. בנושא הזה ראש הממשלה יכול לסמן מינוס גדול, וי הפוך של כישלון בעצירת איראן.

המהלך השני – ואני מצטט את ראש הממשלה, ראש הממשלה שלנו, ראש הממשלה שנבחר בבחירות דמוקרטיות ואמר מה הוא הולך לעשות – המשימה השנייה אחרי עצירת איראן, שלא קרתה, הייתה הסכם עם סעודיה, הסכם שלום אולי עם סעודיה, יצירת ציר משותף של מדינות מתונות במזרח התיכון אל מול ציר הרשע – יעד פנטסטי, אין כמוהו. בכך, או גם בכך, נכשלה הממשלה בראשותו של נתניהו, ולו רק בגלל זה צריך לסיים את תפקיד הממשלה הזו. אנחנו נמצאים במצב שבו אנחנו הדדית נותנים כתף קרה זה לזה. הסעודים והישראלים אינם נמצאים במסלול של שלום אלא במסלול של מלחמה קרה.

אני רוצה להפנות את תשומת ליבכם ליעד השלישי שהציג ראש הממשלה – הזנקת הכלכלה. גברתי היושבת-ראש עסקה, מכירה דבר או שניים בתחום, ואני מניח שגם את וגם כל היושבים כאן לא יכולים אלא לומר: כלכלת ישראל החזקה, הבוטחת – בכלכלה הזו מתגלים סדקים. היא בוודאי לא ממריאה. וזה לא רק, זה לא רק בגלל אירועי 7 באוקטובר. תשעת החודשים שקדמו ל-7 באוקטובר היו חודשים רעים ומרים, רעים ומרים ומבשרי אסון לכלכלה הישראלית, רק קדימונים לאותו אסון שיכול היה לבוא אלינו לו מקצת מחזיונות השווא של המהפכה המשפטית היו באים לידי ביטוי, היו מקריסים את הכלכלה שלנו. גם בכך – כישלון חרוץ.

והינה אנחנו מגיעים לנושא שלשמו התכנסנו. אמר ראש הממשלה, בצדק רב, כי זה היה חשוב מאוד, וזה גם היה בדיון מרכזי בבחירות, והשר לביטחון לאומי העמיד את הנושא על סדר-היום וגם זכה, ככה אני מבין, לאמון ציבורי – השבת המשילות והביטחון, ביטחון הפנים. ובכן, בנושא הזה אני נותן לכם את הקדימון גם כאן: כישלון, כישלון טוטלי. מאז מינויו של השר לביטחון לאומי, מאז כינונה של הממשלה – המשרד לביטחון פנים, המשרד לביטחון לאומי, לא עובד לבדו, הוא עובד עם הממשלה כולה, יש אחריות מיניסטריאלית לראש הממשלה ולכלל השרים – הפשיעה גואה; מספר הנרצחים בחברה הערבית הוכפל והתגבר, וזאת לאחר מציאות מבורכת של עיסוק נחוש, מקצועי, בממשלה הקודמת, שהראתה שאין קסם אבל אפשר לשפר, אפשר לדחוק את הפשיעה; חל זינוק במספר החיסולים על רקע פלילי בערים יהודיות, בפריצות לבתים, בגנבות רכב ובשימוש בסמים קשים. התופעות האלה מצויות במגמת עלייה מתמדת מאז כניסתו של השר לתפקיד. אני אומר את זה לצערי, משום שזו אחת המשימות הגדולות שעליהן צריך להתפלל שהממשלה תצליח, כל ממשלה.

נתונים אלה אמורים להתפרסם בכל רבעון. שימו לב לנקודה: יש החלטת ממשלה מלפני, נדמה לי, שבע או שמונה שנים – ממשלת נתניהו, מן הסתם – שהחליטה שבכל רבעון יש לפרסם את נתוני הפשיעה. לפני שנתיים וחצי, בממשלה הקודמת, פורסמו במאגרי המידע הממשלתיים כל תיקי הפשיעה, אבל בתקופת הכהונה הזו הנתונים הוסתרו; הם לא פורסמו עלי ידי המשטרה ולא הובאו לפרסום מאז אפריל 2023 אלא רק לאחר בקשות חוזרות ונשנות. כשבוחנים את הנתונים רואים שישנה עלייה בכל הפרמטרים מ-2022 ל-2023. רק לדוגמה, בעבירות סדר ציבורי חלה עלייה של 18%; בעבירות רכוש – 10%, וזה המספר הגבוה ביותר זה שנים; בעבירות נגד אדם – 53%, הריגה ניסיון לרצח וכו'. ועוד ועוד נתונים קשים.

על כך אני מבקש להוסיף את הנתון הבא: המחסור במקומות כליאה, שהוביל בין השאר לפארסה של שחרור האסירים, ובהם מנהל בית החולים שיפא – שאף אחד לא הסמיך אף אחד לשחרר אותו, ואם כן, כדאי לשמוע – זה נוצר כתוצאה מכך שהיה מחסור במקומות מגורים. זו בעיה שמ"פ מפקדה בכל גדוד יכול לעמוד בה, והינה, אנחנו לא הצלחנו. וגם לזה, אדוני השר, אתה אחראי.

אני מבקש לקבוע שפרסום הנתונים לא נתון להחלטת הממשלה. אני מבקש לקבוע שפרסום הנתונים הזה חשוב לתכנון מדיניות, לזירוז מועצות מקומיות לארגן את עצמן. בכל הנושאים האלה ראש הממשלה לא לוקח אחריות על כך שהשר – שיוכל לעשות אולי דברים אחרים; בתחום הזה, אדוני השר, אתה נכשלת.

אני מבקש לציין לסיום שהמאבק בפשיעה – האלימות אינה גזרת גורל. בעבודה רצינית ועקבית, כפי שהראינו בעבר, נגיע לתוצאות טובות. אני מבקש להצביע בעד הצעת האי-אמון, מכל הסיבות שמניתי. תודה.