קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, רק אציין שאתה נראית טוב בכל גרסה. אה? ככה פותחים נאום.
למה? מה אני צריכה להתחנף אליו? רואה? הם לא מסוגלים לפרגן אחד לשני ביש עתיד.
אדוני היושב-ראש הנכבד, כנסת נכבדה, כמדומני, חבר הכנסת דוידסון, הגישה את ההצעה הזאת הגב' בן ארי, נכון? ואתה השבת.
חתומה על זה הגב' בן ארי. רציתי לוודא.
קראתי את זה כדי לוודא את הדברים שנכתבו שם, וראיתי: על החתום: חברת הכנסת מירב בן ארי. אם זה לא נכון, אנא, אתם מוזמנים להגיד לי.
לא, תקרא. חברת הכנסת מירב בן ארי. אתם חלק מסיעתה, אז מה שהיא כתבה שם, היא מייצגת גם אתכם.
בכיף. לכן אני פה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להשיב על הצעת האי-אמון של סיעת יש עתיד שהגישה הגב' בן ארי והשיב עליה חבר הכנסת סימון דוידסון, כמובן בשם כלל מפלגתה, הלוא היא יש עתיד. בראשית דבריי, ולאור הצהרתו ברדיו, אני מבקשת קודם כול להכיר תודה על אישור חיסול הארכי-מחבל מוחמד דף, שהתבצע על ידי ראש הממשלה – – –
תקשיב, חבר הכנסת, אני אגיד עליכם דברים טובים. תקשיב. כדאי לך.
אז היא יו"ר הסיעה. אני עונה לה, לכם, לכולכם.
בראשית דבריי אני באמת רוצה להכיר תודה, לאור הצהרתו ברדיו על אישור חיסול הארכי-מחבל מוחמד דף, שהתבצע על ידי ראש הממשלה יאיר לפיד, ראש ממשלתכם, וכבר עכשיו אני מבקשת להודות מקרב לב לעתיד לבוא על חיסולו של סנוואר, בעזרת השם, וכמובן על ניצחון במלחמה ושיקום הכלכלה על ידי טלפתיה לפידית ייחודית, שהיא באמת ייחודית רק לראש מפלגתם.
ובכן, הגב' בן ארי, שחתמה בתור יו"ר הסיעה על הצעת האי-אמון הזאת, כמו ראש מפלגתה, קובעת מסמרות ועובדות כאילו בינם לבין המציאות קיים איזה דבר או חצי דבר; כמו למשל שבעוד שחיילינו הגיבורים נלחמים בעוז על גבול הצפון ובלב רצועת עזה, יש מי שקובעת, כן? כי לעולם לא ננצח. כך כתוב בהצעת האי-אמון שלכם.
חיילינו ברגעים אלו מחלצים משדה הקרב פצועים, נלחמים שכם אל שכם מעל הקרקע ובתת-הקרקע, משאירים מאחוריהם משפחות, הורים, ילדים ונשים מתוך אמונה שלמה בצדקת הדרך. מאות סרטונים מדי יום קוראים לממשלה ולעומד בראשה לא לעצור. אנחנו נלחמים עד הסוף.
להלן דוגמה אחת מהיום – אחת – שקיבלתי: שלום. אני מבקש בכל בקשה אם תוכל להעביר לשרה מאי גולן את הדברים הבאים, וכך נכתב: שלום, כבוד השרה. שמענו הבוקר את אחד הנאומים שלך. אני מבקש לומר לך שאני וכמה מחבריי לא הצבענו לכם בבחירות ודעותינו ככל הנראה שונות, אבל לשמוע את המילים שלך מול הדברים של האופוזיציה והמפלגה שאני הצבעתי לה, יש עתיד – אני מתמלא בבושה. אני וחבריי מגויסים לסירוגין מעל 200 ימי מילואים. אנחנו כרגע בעזה, בשכונת רימל, לוחמים מול פחדנים שבכל מפגש איתנו בורחים כמו עכברים, אבל אנחנו קורעים להם את הצורה. המוטיבציה של הלוחמים כאן בשמיים, ואנחנו דבקים במשימה להרוג אותם אחד-אחד, עד האחרון שבהם. אני מבקש להודות לך על הדברים שאמרת ועל המוטיבציה שנתת ללוחמים בדבריך. אני מבקש ממך להמשיך להשמיע את הדברים האלה מול אלה שמחלישים אותנו. דרך אגב – כך הוא כותב – אנחנו לא שומעים כאן דקה של חדשות. איך ששומעים את החדשות, ישר כל החבר'ה צועקים: לסגור מהר. אנחנו מבקשים: רק דברי חיזוק ואחדות עד לניצחון.
ועדיין, עדיין למשמע הדברים האלה – יושבים כאן פירורי אופוזיציה שאומרת להם: לעולם לא ננצח. ולנו? לנו הם קראו אופוזיציה מופקרת. זו הבדיחה. חבל שהיא יותר עצובה ממצחיקה. זו אותה ממשלה שפחדה להביא להצבעה בכנסת את מה שכינה ראש מפלגתה של הגב' בן ארי "הסכם היסטורי". חיזבאללה שיגר סך הכול שני כטב"מים לסיבוב ראווה לעבר מאגרי הגז, מתוך ידיעה שבראשות ממשלת ישראל יושב ראש ממשלה ללא ממשלה, וישר, ישר קיבל את מבוקשו, בדיוק כמו שאתם יודעים: בכל מחיר.
ממשלה שהגיעה לכמה דקות והוקמה על בסיס גנבה פוליטית מושחתת, נתנה מראש לארגון טרור שטח ריבוני של מדינת ישראל, וזאת לאחר שנים שישראל בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו סירבה, וניהלה משא ומתן כמו שרק, אבל רק נתניהו יודע, וזה למרות כל המאמצים והלחצים הבין-לאומיים מסביב שלא פוסקים לרגע. ומה מספר היום אותו ראש ממשלה? שזה היה בים. שם, רחוק, בים – כך הוא סיפר. בים.
עכשיו, צריך להבין: ממי שומעים את כל הפנינים? ממי שמצהירים מעל כל במה שמדינת ישראל חייבת לשלם כל מחיר. עוד הגדילה בהצעתה מגישת הצעת האי-אמון הבאמת-מאוד מאוד מאוד חשובה הזו, וכתבה פתרון על פי חזונה, וכנראה גם חזונכם: "בהיעדר תוכנית מדינית ליום שאחרי", ואף הגדילה והוסיפה: "מה שיציל את המדינה ויחזיר את החטופים זה החלפת הממשלה. ישראל צריכה שינוי, ישראל צריכה בחירות. עכשיו". נכון?
שלשום. אוה, "שינוי". כמה זמן לא שמענו את המילים שינוי וריפוי. באמת, לא התגעגעתי, אבל לא שמענו אותן הרבה זמן. ומי אמור, על פי הגב' בן ארי וסיעת יש עתיד, לרפא אותנו? כמובן, ראש מפלגתכם, הלוא הוא יאיר לפיד. איזה לפיד בדיוק? היא לא ציינה, זה של הבוקר, זה של הצוהריים – העיקר לפיד.
ולגבי התוכנית המדינית, גם כאן לא פירטה. את גמישות התוכנית היא השאירה לראש מפלגתה, כמובן – אתם אוהבים דברים גמישים – זה שקבע בין היתר בבוקר שרצועת עזה חייבת לעבור לרשות הפלסטינית, ובערב אמר שהרשות הפלסטינית כבר לא רלוונטית. ראש ממשלה בעיני עצמו, שיוצר מציאות שלא קיימת; זה שקבע שבעת מלחמה לא עוסקים בפוליטיקה, ובטח לא בחירות, ויום למוחרת – רק יום למוחרת, לא הרבה זמן – קבע שזו העת לבחירות, אם למישהו יש ספק. פעם אחת הוא אף קבע ששר אוצר חייב להיות כלכלן, ופתאום, כשהוא ישב על כיסא שר האוצר – כמובן שהקשר בינו לבין כלכלה הוא כמו הקשר הישיר שלו לממלכתיות – פתאום שר האוצר כבר לא חייב להיות כלכלן, הפלא ופלא. פעם הוא גם סיפר לפני בחירות שהוא יקים ממשלה בלי הרשימה המשותפת, ומייד אחרי – עם הרשימה המשותפת, ועוד ועוד ועוד.
גבירותיי ורבותיי הנכבדים והיקרים, אני באמת יכולה לעמוד כאן על הבמה שנים, שנים, ולתת דוגמאות למכביר, אבל בגלל שהזמן של כולנו באמת יקר, אני מעדיפה להפנות את כולכם לצפות בנחת בקטעים הרבים של הלפיד והיפוכו. ואגב, לאור כמות החומרים המיוצרים ברמה היומית, הבנתי שיש לא רק את הלפיד והיפוכו – בשבילך במיוחד, חבר הכנסת שירי – אלא גם את הלפיד היומי, הלפיד הלילי, הלפיד המצוי ולפיד השיסוי. במיוחד בשבילכם.
הרי בסוף מי לא יודע שפוליטיקה זה עניין של פשרות ואפשרויות – מה האלטרנטיבה או מה ההצבעה שתייצג את דעותיו של המצביע באופן הטוב ביותר? וכאן, תתפלאו, אני יודעת שגם כמה חברים במליאה ירימו גבה ויופתעו ממה שאני הולכת להגיד, אבל כאשר ישנם דברים שאני רואה עין בעין עם מי שכתבה את הצעת האי-אמון הבאמת-מאוד מאוד חשובה הזאת, הגב' בן ארי – זאת, כמובן, אני צריכה לציין, טרם כניסתה למפלגת יש עתיד, כשהיא התחברה לדנ"א המדהים שלכם, יש לציין, בכל הקשור לאמת ועובדות – אני רואה שאתה מחייך, חבר הכנסת שירי. זה היה במיוחד בשבילך.
אז תקשיב, תקשיב, יש לי עוד הרבה דברים טובים לומר לך. אז, בזמנו, טרום הזיגזוג, דווקא יכולנו לשמוע את האמת מייד – חבל, תשמע, אני אומרת דברי פלא, במיוחד בשבילך. באמת בזמנו, טרום הזיגזוג – – –
באמת, הפילוג – עכשיו, כששמעתי את סימון דוידסון, מרוב ששמעתי מילות שיסוי על נתניהו, אני הרגשתי – – –
נתניהו ככה ונתניהו ככה ונתניהו ככה – באמת אין אחדות כמו הנאומים האלה.
גם הצעת האי-אמון – באמת אני מציעה לך, חבר הכנסת רון כץ, לקרוא אותה – אחדות וקירוב לבבות מאין כמותם.
אה, באמת? אבוי לנו אם כך נראה פרגון. באמת אבוי.
אני עוד ממשיכה. אז, בזמנו, באמת טרום הזיגזוג, יכולנו לשמוע את כותבת הצעת האי-אמון הזו – את האמת כמו שראתה אותה, וענתה לשאלת המראיינת לגבי תפקודו של ראש הממשלה שלכם, לפיד. וכך היא ענתה: תשמעי, מבחינה מקצועית לא ראיתי אותו בוועדות, לא בכנסת, לא באיזו חקיקה מיוחדת, אני אומרת לך בכנות – כך אמרה. כאשר נשאלה הגב' בן ארי לגבי דעתה על התפקידים שמילא, כששאלה אותה המראיינת: את חושבת שהוא הביא הצלחות או הישגים? היא ענתה באמת בכנות לא אופיינית, יש לציין: כשר אוצר הוא היה גרוע מאוד, גרוע מאוד, אין ספק בכלל. שר האוצר הכושל ביותר. ואם חשבנו שזה היה במקרה – לפעמים קורות טעויות, אתם יודעים – היא חזרה על דברים דומים בריאיון אחר לשאלת המראיין, כשנשאלה: מה לדעתך אני צריך לעשות כדי להיכנס לפוליטיקה? היא אמרה לו: תעשה פעילות ציבורית. ענה לה המראיין: יאיר לפיד עשה פעילות ציבורית? והיא השיבה לו מייד: עזוב אותך, זו הדוגמה שלך? כאילו, בוא. בוא.
אז אם נתבונן טוב לתוך העובדות, נבין כי כלום לא השתנה – לא נוכחות, לא ועדות, לא חקיקה, לא כנסת. בעניין הספציפי הזה, אגב, אני בטוחה שיש הסכמה על דברי הגב' בן ארי מקיר לקיר בבית הזה. ככה זה, כשדוברים אמת יש הסכמה מקיר לקיר. הלפיד היומי טרח הרי לזעוק מעל כל במה שהוא ומפלגתו יילחמו לביטול הפגרה. יילחמו. הוא וחבריו – הרעשנים, יש לציין, ואני אומרת את זה באמת – –
– – בחיבה – לספסלי האופוזיציה, זעקו וצעקו: בושה – זו אחת המילים שלכם בטאבו, "בושה" – אך כהרגלכם, דיבורים לחוד ומעשים לחוד. בפועל אדון לפיד קישט את תחתית טבלת הנוכחות בקרב כלל חברי הכנסת. הוא בילה במהלכה בסך הכול עשר שעות בלבד בעבודה למען הציבור במשכן.
כמו תמיד, ממשיכים: אותן סיסמאות על מעמד הביניים, אותה שנאה, אותו פילוג לציבור האמוני, שהוא אבי-אבות המפלגים לאריות הנלחמים בעזה, למשפחתם ולמי שמייצג אותם בבית הזה. כל היום ראש האופוזיציה מרעיל את השיח על "משיחיים קיצוניים" – ככה הוא קורא להם, "משיחיים קיצוניים". שמעתי אותו אומר איך כל הכסף של התקציב הולך לחברים של השרה אורית סטרוק. אין גבול לרעל שיוצא לו מהפה.
אורית סטרוק, ששמונה מילדיה נמצאים עכשיו בשדה הקרב, חבר הכנסת רון כץ. חבל.
קשור מאוד. חבר הכנסת פורר, גם להצעת האי-אמון שלך נגיע, אל תדאג. כרגע זה יש עתיד. מה אפשר לצפות ממי שגדל בבית הגידול של חדשות 12? ואני אחזור ואומר: שרה ששלחה שמונה מילדיה לשדה הקרב – הם שווים פחות מהחברים של ראש הממשלה שלכם אולי מצפון תל אביב, יאיר לפיד, או מהחברים שלכם מנחלת יצחק? מאיפה?
בואו תספרו לי. מאיפה הם שווים יותר? רק להם כנראה מגיע תרבות, חינוך, מטרו, רכבת קלה. ואתם מדברים על אחדות. אין גבול להסתה ולבושה.
אני רוצה לספר – שלום לכם – כשהגעתי ליישוב עלי בשבעה של ללי דרעי, היקרה כל כך, לנחם אותה ואת משפחתה על נפילתו של בנה הקדוש סעדיה יעקב, השם ייקום דמו, שמסר את נפשו למען עם ישראל, היו שם מאות לוחמים על מדים, מאות, על מדים ועל אזרחי, עם נשק לגופם. מלח הארץ אחד-אחד. אחד-אחד. כולם היו עם ציצית על גופם. אני שואלת את אדון ראש הממשלה בעיני עצמו לפיד: אלו קיצוניים בעיניך? מה קיצוני בהם? אני שואלת. זה בדיוק מה שהוא אומר: קיצוני ומשיחי.
אני לא מדברת עליך. אתה יודע טוב מאוד על מה אני מדברת, חבר הכנסת דוידסון.
הלוחמים הגיבורים האלה ייזכרו בדברי הימים של עם ישראל, אדון לפיד. איך אתה לא מתבייש בכלל להעלות אותם על דל שפתיך המורעלות? אל דאגה, הם עוד יכבשו את שדרת הפיקוד העליון, הם יכבשו את 8200 ואת הטייסות, בדיוק כמו שהם כבשו את בה"ד 1, על אפכם ועל חמתכם.
בדיוק, אגב, כמו שנאת החרדים שלו. חוק הגיוס – באמת מעניין אותו חוק הגיוס. לא מעניין אותו שילוב חרדים מתוך אמונתם והתאמתם האמיתית למסגרות, שיוכלו לשמור על אורח חייהם. הוא הרי כמו עורך דין שממש מתפרנס מאותו תיק במשך 30 שנה, ולא רוצה לסיים אותו, ומתמקד רק בו. למה הוא מתמקד בזה? כדי שהוא לא יצטרך, חס ושלום, רחמנא ליצלן, לדבר על אידיאולוגיה. זה כבר טאבו.
אז רק שיהיה לכם ברור, אנחנו נדאג שיהיו חרדים לא רק בגדודי הלוחמים המסורים והיקרים, השם ישמור אותם, אלא גם בגלי צה"ל, גם בדובר צה"ל, גם במחנה, והכי חשוב – בפרקליטות הצבאית, קודש-הקודשים שלכם. ואז נראה כמה אתם, הליברלים והדמוקרטים, באמת בעד שילוב וגיוס של חרדים.
מעט מאוד. לא בדיוק באים לידי ביטוי. אתם לא בדיוק נותנים להם לבוא לידי ביטוי.
אתה רוצה לקרוא, אתה יכול לקרוא לה, בוא נראה אם אני אפסיק.
וכמובן, לקראת סיום הצעת האי-אמון כתבה ברוב חוצפתה הגב' בן ארי, בשם הסיעה שלכם, אין עתיד: נתניהו ושותפיו מפקירים את אזרחי ישראל ובוגדים בחיילי צה"ל ובלוחמי המילואים.
אני רוצה שתשמעו את המשפט: נתניהו – אח שכול, כן? ושותפיו מפקירים את אזרחי ישראל ובוגדים בחיילי צה"ל ובלוחמי המילואים. תתביישו לכם, כולכם, שאתם חתומים על החרפה הזאת. אתה יכול לחייך עד מחר, חבר הכנסת כץ.
תתביישו לכם, שבאמצע מלחמה אתם חתומים על החרפה הזאת.
איזו עזות מצח יש לך לכתוב שאנחנו בוגדים בחיילים ובמילואימניקים. אנחנו – –
– – שבכל הלוויה אנחנו שומעים את ההורים, הגיבורים והקדושים פוקדים עלינו: אל תעצרו, אל תעצרו. אנחנו, שכל יום מקבלים סרטונים מלוחמים, שמבקשים מאיתנו להמשיך עד לניצחון והשבת החטופים. אתם מעיזים לדבר על בגידה בלוחמים? תתביישו לכם.
עוד כחלק ממאמצי האנטי-הסברה של לפיד, הוא התראיין ברדיו באנגלית ואמר – הוא התראיין בשפה האנגלית, כהסברה לעולם, תקשיבו טוב, ואמר: אני מאשים את הממשלה הישראלית שלא עושה את המעשים הפשוטים, כמו להגיד: ליבנו נשבר על מותם של ילדים בעזה. כי ילדים לא אמורים למות במלחמות של מבוגרים.
עכשיו, באמת נראה לי שמערך ההסברה הלאומי צריך לקחת את לפיד לאיזו שיחה אישית ולהסביר להוד גאונותו – באמת, הוד גאונותו, לפיד – שלא מדובר כאן במלחמות של מבוגרים, כאילו יש כאן איזושהי סימטריה בין הצדדים. מה שיש כאן זאת מלחמה של אור וטוב מוחלט מול רוע מוחלט; מלחמה של חוד החנית מול מפלצות נאציות שמסתתרות מאחורי אוכלוסייה אזרחית, זה מה שיש כאן.
אתם ביש עתיד וחבריכם במחנה הממלכתי, שהצלתם מהדחה את הגיס החמישי עופר כסיף, אתם מדברים. כולנו – כולנו, כל חברי הכנסת כולל כולם – שמענו את כסיף מקלל את חיילי צה"ל וקורא להם קלגסים רצחניים ופושעי מלחמה. אתם, אתם הצלתם את זה. אתם. את, הגב' בן ארי, שחתומה ברוב גאון על האיוולת הזאת של הצעת האי-אמון, שהצביעה נגד הדחתו של כסיף – לא נמנעה, לא הרכינה ראש; הצביעה נגד. אתם וכל החברים שלכם כאן, שמבחינתכם הגיס החמישי הזה ראוי לכהן כחבר כנסת, אתם צריכים להתבייש.
אתה מדבר? אני לא אדבר על מה שדיברנו על עופר כסיף.
מספיק, חבר הכנסת כץ, אני לא אביך אותך. די.
אז באמת, בפעם הבאה שאת כותבת הצעת אי-אמון, הגב' בן ארי, על חברי הממשלה – ואני מצטטת שוב – – –
ממש לא, היא חתומה על זה. רוצה שאני אפנה אליך?
אתה רוצה שאני אפנה אליך במקום? אתה, שבאת ואמרת לי שצריך להדיח את עופר כסיף ואתה לא מבין איך זה קורה? לא הבנתי.
אז אני לא פונה אליך. אל תפריע לי.
אני לא יודעת איך אתה יכול ליישר קו עם הדבר הזה. אז באמת בפעם הבאה, ואני אחזור, כל פעם שתפריע לי אני אחזור. חבל.
אני חזקה, אבל יש לי גם חולשות.
אז בפעם הבאה, באמת, שיש פה חברת כנסת כמו חברת הכנסת בן ארי, שכותבת על חברי הממשלה – ואני שוב מצטטת, מצטטת טוב, למי שלא שמע: בוגדים בחיילי צה"ל ובלוחמי המילואים. אדוני יושב-ראש הכנסת, מתי נאמר דבר כזה בזמן מלחמה מאיזשהו גורם אופוזיציוני או קואליציוני? מתי, ריבון העולמים?
אני מזמינה אותך לשמוע את הלוחמים הגיבורים והקדושים שלנו, לשאול אותם מה דעתם על השותף שלכם עופר כסיף. אני בטוחה, באמת בטוחה, שהם ישמחו לדבר עם מי שבזכות האצבע שלה, כשהצביעה נגד הדחתו, המשת"פ הרעיל הזה ממשיך לשבת כאן ולקבל משכורת ממשלם המיסים, כולל אלה שנלחמים עבור שהוא יחיה פה בביטחון.
ראש מפלגת אין עתיד, כשכיהן כשר החוץ של מדינת ישראל, עמד באוהל בנגב לעיני העולם כולו וקבע שאלחרומי נפל. עד היום, עד היום, אין אדם אחד במדינה שיודע על איזה קרב הוא דיבר. זה היה בדיוק כמו שקבעה בזמנו שרת הפנים בממשלתכם שלפיד כל שבוע עושה פיגוע מדיני. כמו למשל כשהוא קבע סטנדרטים חדשים לאנטישמיות וכל העולם כולו תמה איך שר החוץ של מדינת היהודים לא מבין את ההבדל בין אנטישמיות כלפי יהודים לבין מה שקרה לשבט ההוטו – או בכל סכסוך אחר, לצורך העניין.
בדיוק זה, לדעת הגב' בן ארי ומפלגתה, מה שמדינת ישראל צריכה כרגע – את האופוזיציה המופקרת שתמכור את ישראל בכל מחיר. אז למען הסר ספק – ולא שאני חושבת שישנו איזשהו ספק, כן? מה שצריכה ישראל כרגע בעיקר זה שקט ממכם, והרבה. תודה רבה.
שמעתי שהלכת לבקש שיקצרו אותי וזה לא עבד.
אני יודעת? אולי אתה חושב שאתה יכול לנסות. אולי. כל אחד והפנטזיות שלו.
נכון. אתה שיא הבגרות, אתה ומפלגתך. למה זה לא מסתדר לי?
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – הגעתי שוב – אני מתכבדת להשיב בשם – – –
אני מתכבדת להשיב בשם ממשלת ישראל על הצעת האי-אמון השנייה, והפעם הצעת חברי הכנסת זאב אלקין וחברו חבר הכנסת עודד פורר, חברי הכנסת פורר ואלקין. יש לציין שזו כבר פעם שנייה שאתם מגישים את אותה הצעה, כמעט זהה, ואני שואלת את עצמי אם הסיבה לאותם טיעונים היא פועל יוצא של הממשלה הקודמת, שבה הייתם חברים, אותה ממשלה שדאגה לשלוח את אחת המשלחות הגדולות בעולם למשבר האקלים, והרצון שלכם להיות ירוקים ולחסוך בדפים, או סתם שעמום. אז לפי הבנתי, בפעם הקודמת כבודם כנראה לא הבינו את תשובתי, שהייתה מאוד מפורטת, יש לציין, או שסתם – שוב משעמום – החלטתם לפתוח חוג מפלגתי להצעות אי-אמון בתחרות קלישאות במקום להצטרף למאמץ המלחמתי.
מהכתובים, אני ממש מבינה שקשה לכם בלי הגיבושים הקואליציוניים שבנט ולפיד היו מארגנים לכם, אני מבינה. אגב, אני, בניגוד אליכם, לא נושאת כאן מעל בימת הכנסת המכובדת את אותם דברים חוזרים אלא אני מקבלת על עצמי ביקורת אמיתית, שאולי לא הבנתם את הסבריי כהלכה, ולכן אני באמת אעשה מאמץ ואנסה לחדד אותם שוב בדרך אחרת. אולי, אולי, בעזרת השם יתברך, הפעם תבינו. אז ככה, אני אענה לכם ממש לפי פרקים. חבריי, פתחתם את הצעת האי-אמון בכותרת: ממשלה עם שתי ידיים שמאליות – תשמעו, כששמעתי את זה משניכם, אני חייבת להגיד ששפשפתי את העיניים שלי שוב ושוב, וחשבתי לעצמי שבוחן מציאות זה באמת מכם והלאה.
וכעת לגופם של דברים. חבריי, חבר הכנסת פורר וחבר הכנסת אלקין מוטרדים מכמה נושאים, אז אני באמת אנסה להשיב ולהסביר שוב ושוב, נושא אחר נושא. הנושא הראשון שמטריד את חברי הכנסת הוא נושא הכלכלה. ובכן, לצערי, המשק הישראלי באמת למוד מלחמות ומבצעים, מגפות, מגמות ומשברים עולמיים. בכל אלה עמדה כלכלת ישראל ביציאה צומחת הודות לאזרחי ישראל החרוצים ובזכות ההון האנושי מהגבוהים כמעט בכל פרמטר עולמי. זה מפריע לי.
אחרי זה אתם אומרים למה אני צועקת. דברו בחוץ. יש קפה, יש פרסה, יש הכול – בחוץ.
אין ספק שחוסר ודאות יוצר דאגה, ובמקרה שלנו גם כלכלית. אבל לצערנו הרב, זו מלחמה שנכפתה עלינו בכוח ובאכזריות, ומדינת ישראל מוכנה לשלם את המחירים הכלכליים מתוך הבנה שחיים קודמים לכול.
ביחס לדאגתכם באמת הגדולה והכנה למפונים מצפון הארץ – – –
אני לא שומעת את עצמי. אני לא צריכה לצעוק. השר ארבל, לא מתאים לך – להם כן, לך פחות.
ביחס לדאגתכם הכנה למפונים מצפון הארץ, אני באמת מבקשת לבשר לכם כי ממשלת ישראל רואה בהגנה על תושביה ערך עליון, ובכך מממנת ובצדק את עלות שהייתם בבתי מלון, למי שבוחר בכך. כמו כן השיקה ממשלת ישראל את התוכנית לסיוע עסקים, רחבה יותר מבמשבר הקורונה, וזאת לאחר למידה שהוכחה כאחראית וצודקת. גם שם הרי כולנו זוכרים את זעקות השבר של האופוזיציה, מומחי האולפנים מטעם עצמם, וקריאות המומחים למיניהם בליווי ניתוחי מחיר לנינים שלנו – כמה הם ישלמו, כמה הם ישלמו. ברוך השם, באמת ברוך השם, ישתבח שמו לעד, גם מזה המשק יצא בחוזקה ובצמיחה. כמו כן, ממשלת ישראל מסייעת למשפחות המילואימניקים, שהם עטרת ראשנו, אם למישהו יש ספק, וזאת מתוך כבוד אדיר והכרת תודה. הם ימשיכו להיות בראש סדר-יומנו למרות כל השקרים והתעמולה שנשמעים ללא הרף.
הלאה, נמשיך. שוקי ההון – דיברתם על שוק ההון – גם כאן, תרשו לי לנסות להרגיע את דאגתכם הכנה. זה לא שלא שומעים את חברכם הכתב מתן חודורוב, הפרשן הכלכלי, שפותח כמו לפני איזה שנה את המהדורות בעת הרפורמה על זה ששער הדולר עלה פיפס, והיורו עשה איקס. זה לא בגלל שהוא חזר בתשובה או משהו כזה, שלא תתבלבלו, אלא כי תאמינו או לא, הפלא ופלא, יש בשורות טובות, ממש כך. ברגעים אלו ממש – אגב, כמו במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו ישנו עוצר דיווחים, עוצר דיווחים מדהים, אז אני אדווח לכם וארגיע אתכם במקומו. אני באמת שמחה מקרב לב לבשר לכם כי שנת 2024 מחייכת לשוק ההון הישראלי. בזמן שהמדינה כולה עדיין עסוקה במלחמה היסטורית, מדד הדגל תל אביב 35 עלה ל-10.96%, מתחילת השנה ועד היום, ואילו המדד השני בחשיבותו, תל אביב 90, עלה ב-4.84%, גם כן באותה תקופה – מהגבוהים בעולם המערבי. בה בעת הדולר בעלייה קלה של 0.5% מתחילת השנה, מה שהתרגלנו בשנה שעברה שמראה על אמון ואופטימיות של המשקיעים בשוק המקומי לגבי מצבנו הכלכלי מול העולם.
האמת – טוב, זה די מדהים לראות את מי שהגיש את הצעת האי-אמון הזאת, את כלל חברי הכנסת של סיעתו של ליברמן יוצאים. טוב, ככה זה כשאין מה לענות. האמת, אחרי שנה של כהונת שר האוצר ליברמן – הם יצאו בדיוק בחלק החשוב, הראל, ראית? חבל, באמת שבשבילם מעניין. חבל.
אחרי שנה של כהונת שר האוצר ליברמן והרפורמות האדירות שעשה למחירי הקוקה קולה והחד-פעמי, וכמובן, הרפורמה לחיסול החקלאות – נכון, חבר הכנסת פינדרוס היקר? הייתי באמת שמחה לעמוד כאן ולפרגן על הכסף הרב שפעולות אלה הביאו לאזרחי ישראל, אבל זהו, שלא, נכון? אי-אפשר, הלך.
לצערי, הכישלון ברפורמת החקלאות הביא את מחירי הפירות והירקות לעלות דווקא. ענפי חקלאות שלמים קרסו. איפה חבר הכנסת פורר שיגיב על זה? כך, לצערי, דוח של אגף סחר חוץ במשרד החקלאות חושף שלמרות הורדת המכסים והגידול בכמויות הירקות המיובאים, לא רק שלא נצפתה מגמת ירידה במחירים, אלא ישנה עלייה. וכמובן, כמו שהזהרנו, היבוא של הירקות בא על חשבון הייצור המקומי, שדווקא כעת נחוץ יותר מתמיד. וכך על הישגי הרפורמה הבאמת-אדירה של קוקה קולה – חבל, חבל להכביר במילים, אני סמוכה ובטוחה שאתם כבר מבינים לאן זה הולך.
עוד בהמשך הצעת האי-אמון שלכם בממשלה, כתבתם על הדשדוש הצבאי ועל זה שחמאס משקם את יכולותיו הצבאיות; וכמו שלפיד, ראש ממשלתכם – גם שלכם, הסיעה של ליברמן, בממשלה שבזכותכם הוא זכה להקים – גם אתם כמוהו קבעתם בנחרצות כי לאחר תשעה חודשים ניתן לקבוע בנחרצות כי מטרות המלחמה לא יושגו. לגבי הדשדוש הצבאי – חבר הכנסת אלקין, חבל שאתה לא כאן – לאור ניסיונך הרב והתפקיד המשמעותי באמת שמילאת בממשלה הקודמת לצד ראש הממשלה בנט, ראש הממשלה ההיסטורי בנט, כולנו זכינו לראות איך במבצע הירואי ממש, בעיצומה של שבת, שבת קודש, סיגלתם לעצמכם את תפקיד המגשרים בין רוסיה לאוקראינה – מזל שיש להם אתכם – ניסיון שלצערנו לא צלח, לא צלח, מה לעשות. אבל אני בטוחה שגם אתה, חבר הכנסת אלקין, שמעת בעיצומו של המבצע כמו כולם את הלשעברים למיניהם ואת מומחי האולפנים מטעם עצמם קובעים שתוך זמן קצר מאוד רוסיה תכבוש את אוקראינה. מה קרה בפועל? מה קרה בפועל, חבר הכנסת פינדרוס? אתה יודע מה קרה בפועל: רוסיה הגדולה כבר שנתיים עדיין בלחימה, והסוף לא נראה באופק. הדלקתי את המליאה עליך.
לצערנו הרב, כולנו מבינים כי בעולם של היום לא מכריעים מלחמות במהירות אלא באורך רוח ובנחישות, כמו דאעש, כמו אל-קאעידה. אין זה סוד כי אם זה היה תלוי רק בממשלה ובלוחמים בשטח, עזה הייתה נראית היום אחרת לגמרי. אבל בהחלט, אני לא אשקר ואומר שמבחינתי היה מקום לעוד, בהחלט היה מקום לעוד. וכמו שאמרתי באחד מנאומיי לא מזמן, מבחינתי, להשאיר חותם, שילד בעזה בעוד 80 שנה יספר לנכדיו מה עשו היהודים למי שרצח וטבח ואנס ושחט אותם – שיספרו.
אבל לצד זה, כמו שאתם מבינים, ואתם מבינים היטב, ממשלת ישראל לא מתמודדת רק בזירה אחת; ממשלת ישראל נאלצת בעל כורחה להתמודד עם מצב שלא היה כמותו מקום המדינה, הן בחזיתות השונות והן בחזית הבין-לאומית והפנימית שאתם – אתם, חבריי, מגישי הצעת האי-אמון המגוחכת הזו – חברי כבוד בה.
להזכירך, חבר הכנסת אלקין, יו"ר מפלגתך מר גדעון סער, כשכיהן כשר המשפטים, מינה את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה ואת פרקליט המדינה עמית איסמן, כשאתם בהצעת האי-אמון שהגשתם כאן מסבירים לנו מה משדר חולשה מול חמאס. ככה אתם מסבירים לנו. אולי כדאי שלרגע תפנו אצבע מאשימה לעצמכם ולמינויים שאתם ביצעתם – פרקליט המדינה שאתם מיניתם, אתם, על אף התנגדותם החריפה של ארגוני הנשים, שאתם טוענים שרק אתם מייצגים כאן, באופוזיציה הקדושה. הוא הודה בפה מלא שהוא זה שאישר את פתיחת החקירה השערורייתית נגד לוחמים גיבורים, בחשד למה? תשמעו טוב: בחשד לרצח מחבל נוח'בה ב-7 הארור באוקטובר, כשבמדינה מתוקנת, כל מדינה מתוקנת בעולם, הם היו אמורים לקבל פרסום הוקרה היום.
היועצת המשפטית לממשלה, שאתם מיניתם, אתם, על אף חוסר ניסיונה בתחום הפלילי והחוקתי, אמורה מתוקף תפקידה להשתמש בכל סט הכלים המשפטי הנתון בידיה כדי לעזור לממשלה ולהנהגה הישראלית לצלוח את המכשולים המשפטיים בדרך לחיסול האויבים – לא הממשלה, האויבים – ולא להחליף מקצוע איפשהו שם בדרך ולהיות התזונאית הראשית של הנוח'בות שאנסו, שחטו והרגו ורצחו ילדים, נשים וגברים. מדוע הם לא מקבלים פירות? מדוע? האוכל שלהם לא טרי, האוכל שלהם לא בריא – כך דואג משרדה.
פירות העונה, נכון, חבר הכנסת שקלים, פירות העונה. חס וחלילה, שלא נביא משהו שהוא לא בטרנד למחבלי נוח'בות. ממש עוד שנייה כל הצוות שלה ישב ויקלף תפוחי עץ ויגיש להם בצלחת, שחלילה הם לא ייחנקו מהקליפה.
תראו, בניגוד לראש ממשלתכם לפיד – ראש הממשלה של כל האופוזיציה, כן? שממנו אין לציבור המחנה הלאומי והציוני שום ציפייה, באמת שום ציפייה whatsoever, אתם הרבה יותר מסוכנים, הרבה יותר. עכשיו נשאלת השאלה למה – כי אתם מדברים ימין, מדברים, מדברים ימין, אולי אפילו באיזשהו back of your mind, בתת-מודע שלכם, אולי אתם אפילו חושבים ימין, אבל מה אתם בעצם? אתם בעצם הזרוע המבצעית לא רק של השמאל אלא של השמאל הקיצוני במדינת ישראל. הרי מה אתם מציעים? מה כל הסיסמאות האלה של משרדי היח"צ של קפלן? למה, ריבון העולמים, אתם לא עומדים מול הציבור ומציגים את מה שאתם באמת חושבים, מה שאתם באמת מציעים כתוכנית פעולה, והכי חשוב, הכי חשוב, איך אתה מתכוונים להשיגה? כי אני עד עכשיו לא הבנתי – אולי יש איזה ציבור חכם ממני שמבין – על איזה בחירות אתם מדברים בדיוק? על איזה בחירות? אתם באמת באמת מאמינים שאילו הייתה כאן עכשיו הממשלה המהוללת הקודמת הייתם מנהלים את המלחמה הזאת טוב יותר? עם מי, עם זועבי ומרצ? עם מי בדיוק?
הרי אתם אלה, אתם אלה שעשיתם את כל ההכנות לכניסת הרשימה המשותפת על ידי פיצול בל"ד. אתם. אתם הרי יודעים את האמת, אז מה אלה כל ההצגות והסיסמאות האלה שלכם? לא הבנתי מה אתם חושבים, שכל העם זה ערוץ 12 ו-13? מה עובר לכם בראש? אתם הרי אפילו לא הצלחתם להעביר חוק תקנות יו"ש, שהוא חוק ציוני בסיסי. גם אותו לא הצלחתם להעביר. אביגדור ליברמן תיפקד מחצית מהזמן כפסיכולוג של אילת שקד ושל מאזן גנאים, אז אני לא מבינה על מה אתם מדברים, למען השם.
הרי רק תראו, רק תראו ותיווכחו מי עומד לידכם ממש עכשיו בהפגנות, עכשיו ולאורך השנה האחרונה: שלום עכשיו, שוברים שתיקה, ארגון עדאלה, מרצ, שקמה ברסלר, אולמרט ואהוד ברק בכבודו ובעצמו. תראו לאן הידרדרתם. אז אתם מדברים על ניצחון? אלקין, אני פונה מפה אליך, למרות שאתה לא כאן. אתה שחקן שחמט ופוליטיקאי – האמת, את החלק של הפוליטיקאי, אין מה לומר, לקחת כמה צעדים קדימה, אז בוא פשוט תגיד לנו איך אפשר להקים ממשלה עם מריצות ובלי חרדים – פינדרוס, נכון? הוא רוצה מאוד, בוא נעזור לו – עם מריצות ובלי חרדים; בלי ליכוד, בלי בן גביר, בלי סמוטריץ'. בוא תסביר לי, חבר הכנסת אלקין, כי אולי יש משהו שכולם לא מבינים אבל אתה כן. זה ככה עם שחקני שחמט, אגב – הם מבינים הרבה לפני כולם, נכון.
בוא תגיד לנו איך לנהל קואליציה, איך בכלל ניתן לנהל קואליציה כשכל ראש מפלגה מועמד בפני עצמו להיות ראש ממשלה – שהרי גדעון סער רוצה להיות ראש ממשלה, בנט חושב שיש לו הערת אזהרה בטאבו על כיסא ראש הממשלה, ליברמן – מבחינתו זה ברור, גנץ מגובה בסקרים, ונכון, לפיד, מספיק לו להיות מועמד לראש ממשלה, ובתנאי שיהיה לו את כרטיס הנוסע המתמיד. אם תיקחו את זה ממנו זה לא יקרה. אני אישית לא אתן לזה לקרות. נורא כיף לי להסתכל עליכם, מה אני אעשה? נו, אלקין, אז איך מקימים ממשלה? מעניין אם מישהו שמע – או אתה, אלקין – את הרב דרעי על כוונתו להיות ראש ממשלה, את הרב גולדקנופ, את הרב גפני. מישהו שמע אותם? אצלכם כולם ראשי ממשלה. מה לעשות, כולם ראויים כנראה.
אתה יודע – וזה מופנה לכלל האופוזיציה – יש משפט מעניין ששמעתי בהרצאה על כלכלת ישראל לפני כמה שנים. מסתבר שזה משפט מוכר מאוד בחוג לחשבונאות, שלא ידעתי, שאומר את הדבר הבא: אמת ויציב – עדיף יציב. אז במקום לחרחר ריב ומדון, באמת – כי הרי זה לא הזמן להירפא מהביביפוביה הפוביומטית שאוחזת בכם ובמנהיגיכם כבר זמן רב. זה לא הזמן. אחרי המלחמה תלכו לטיפול, תנסו. הרי אלקין, הרי גם אתם הצטרפתם לטרנד הממלכתיות, אז לא תעשו מעשה מנחם בגין ותגידו "הינני"? "הינני". זה הזמן לפוליטיקה קטנה?
הרי אתם יודעים, ואתם יודעים היטב, שאין סיכוי ל-1% ממה שאתם מדברים עליו בממשלת שמאל, 1%, וזה לא משנה בכמה שמות מכובסים תקראו לה – "שינוי", "ריפוי". אז במקום באמת להיכנס לממשלה ולחזק אותה מימין, אתם מצטרפים – למי? ליש עתיד ולמרצ? דרך אגב, חבר הכנסת אלקין, ראיתי איך תקפת את לפיד, ראש הממשלה שאתם הכתרתם, על זה שהוא תמך בעופר כסיף לפני חודשיים, אז מה זו הצביעות הזאת? באמת מעניין אותי מה זו הצביעות הזאת. הרי אתה יודע שהוא עשה את זה גם למענכם, למען הגוש, ושהאצבע שלו עלולה להיות חשובה גם בפעם הבאה.
תראו, הייתם חלק מגוש המחנה הלאומי. מי כמוני יודעת כמה זה לא פשוט, ואפילו קשה. אבל לעולם, לעולם לא הייתי מדמיינת מהלך כמו שעשיתם. לעולם. נכון, זה קשה להיות ימני, זה קשה להיות מאמין – –
– – זה קשה להיות, חבר כנסת סובה, בעד ארץ ישראל השלמה, אני יודעת. זה קשה ללכת עם ולהיות בלי; זה קשה להיות נגד נסיגות; זה קשה להיות בעד תיקון מערכת המשפט החולה; זה קשה להילחם למען החזרת הפקידות לגודלה הטבעי ויישום משילות אמיתית – כל מה שאתם טוענים לכתר, אבל בעצם אין לכם אפילו איזשהו זר שהתייבש מהפרחים.
אני בטוחה, אני בטוחה שעכשיו מאוד נוח לכם מיום ההמרה: האולפנים סופר-נוחים, אין כתבות תחקיר עליכם ועל חבריכם, אין זימונים לחקירות באזהרה, הפלא ופלא, ולראשונה, לראשונה, יש אפילו כתבות מפרגנות וממש מטרייה תקשורתית של הגנה על כל מהלך וכל אמירה שלכם. אבל יש רק בעיה אחת, ואת זה אתם כל הזמן שוכחים: עם ישראל לא מטומטם. העם לא מטומטם.
אני שוב אחזור ואדגיש, שמישהו לא יגיד שהוא לא שמע בטעות: לא בכדי העם הושיב אתכם כאן ואותנו כאן. לא בכדי. גם הסקרים שעושים לכם כל פעם כזה נעים בגב כל פעם מחדש, אתם הרי יודעים שזה לא באמת אמיתי. אתם יודעים את זה. רק תראו איך ראש הממשלה בנימין נתניהו התקבל השבוע בטקס סיום קורס קצינים בבה"ד 1, קורס קצינים קרביים. תשמעו, תשמעו את הלוחמים, את ההורים, את הגיבורים והקדושים מתוך הלוויות והשכול והכאב הבלתי-נתפסים. הם יודעים, הם יודעים שאנחנו נלחמים על הקיום שלנו, והחובה לייצר שינוי אמיתי לדורות הבאים עלינו לטובה, בעזרת השם, לעוטף, לכוח ההרתעה. הם יודעים שאנחנו נחושים.
גם אחרי שבכל האולפנים הסבירו לנו על משברים מול ארצות הברית והפסקת החימוש, הוא הגיע, למרות כל מה שאמרתם. גם כאשר הסבירו שהסתיימה המלחמה ולא ניכנס לפילדלפי, נכנסנו, ראס בין ענכ נכנסנו. גם כשפמפמו שכל העולם נגדנו ואנחנו מבודדים בגלל הממשלה, כולם ראו איך קואליציה בין-לאומית עמדה לצידנו בהגנה מול איראן.
אז כמו שאמרתי, אזרחי ישראל מצביעים בשלט. האולפנים, לשמחת כולם, כבר לא רלוונטיים. נכון, נכון מאוד אפילו – ראש הממשלה נתניהו חייב לתמרן בכל החזיתות וממש, אבל ממש, לא עושים לו חיים קלים, בשום תחום: לא המדיני, לא הצבאי, לא הקואליציוני ובטח לא אתם. אבל ברוך השם, אזרחי ישראל מתבוננים ואומרים לעצמם ואומרים לי – לי, בכל פינת רחוב: בוא'נה, ממה עשוי ראש הממשלה הזה? ממה? כמות השעות, קור הרוח, הנחישות, החשיבה והאסטרטגיה, שרבים מבינים – לא מעט, לא מעט ממה שקורה – רק בדיעבד, רק אחרי כמה חודשים לפעמים. אני תמיד שואלת את עצמי, וכמוני המונים: באיזה עולם אתם חיים? המנהיגים שלכם והממשלה שלכם יכלה לעשות יותר טוב? הרי תשמעו את חבריכם לממשלה הקודמת, שכבר חודשיים – כן, הוא יחזור.
למה את צוחקת? משהו מצחיק אותך?
לא, אני שואלת, על מה צחקת? גיחכת.
אבל גיחכת, את גיחכת. אני שואלת, מה מצחיק? אולי אני גם אצחק.
בוודאי שכן. אם את צוחקת עליי או על חשבוני, בוודאי שכן.
את חצופה. את צוחקת על שרה שעומדת ומדברת כי היא לא בדעתך?
בוודאי שמותר, אם היא צוחקת על שרה מכהנת. אתה רגיל לעכב את החוקים מהמפלגה שלך. אתה פשוט רגיל. גם אתה עושה אותו דבר. אם זה היה הפוך, היית עושה את זה.
ממש לא. אף אחד לא יצחק עליי בזמן שאני מדברת, בטח לא אתם.
אני שמחה שהתעוררת, חבר הכנסת סובה. איזה מקסים אתה.
עם הידיים, אני חוזרת עליך עם הידיים.
לא, את זה אתה עושה. זה אתם, חבורת הליצנים, לא אני. חבל שאתה לא עונה עניינית.
היא לא רצתה לתת לי הסבר. שקרן. למה אתה משקר?
הוא אומר שלא נתתי לך לתת לי הסבר.
אתה חצוף, חצוף, שקרן, מלעיז ולא מסוגל לענות על שום דבר. אני שמחה שמצאת על מה לדבר. תצא, תצא כמו אחרון השפנים, שלא יכול לענות על הדברים.
תצא החוצה. אתה יותר מחצוף. שקרן, חצוף. אני גאה במי שאני.
אתה בושה, אתה והחברים שלך, אתה והמפלגה המאפיונרית שלך.
אותי את קוראת לסדר? אותי את קוראת לסדר? תגידו, יש יותר צביעות מהדבר הזה? בואו נשאל את יושב-ראש הכנסת. אותי את קוראת לסדר? הוא צועק עליי ואת קוראת אותי לסדר?
אני לא קיללתי אפילו לא קללה אחת. עוד שקר.
אני תמיד שואלת את עצמי, וכמוני ההמונים: באיזה עולם אתם חיים? המנהיגים שלכם והממשלה שלכם יכלו לעשות יותר טוב? שמעו את חבריכם לממשלה הקודמת, שכבר חודשים לוחצים: בכל מחיר. מה בדיוק אתם הייתם עושים? הרי גב' זועבי רק השתעלה, וישר רצתם למנות אותה לקונסולית בשנחאי. אתם זוכרים מה אמר לפיד בשם ממשלתכם? אני בטוח שהיא תוביל את הקונסוליה להישגים חדשים וחשובים. אתם מבינים? אתם מבינים, אתם מדברים על כלכלה – ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו – כך הוא אמר: אני בטוח שהיא תוביל את הקונסוליה להישגים חדשים וחשובים. אתם מבינים? אתם מדברים על כלכלה. סין, אחת מהשותפות הכלכליות המשמעותיות של ישראל בעולם, ואתם רציתם למנות גברת שאמרה שהיא מסתייגת מערכי היסוד של מדינת ישראל. אתם בכלל מבינים מה היו הכותרות בעולם היום אם קונסולית כזאת הייתה מוציאה את דיבתה של ישראל בזמן מלחמת קיום? אז אתם מדברים על הפקרה?
לסיום, אני חייבת להתייחס לנושא החטופים, כי אני רואה את הקהל פה למעלה, שמטריד לא רק אתכם אלא את כולנו. אגב, גם אם לא הייתם למעלה הייתי מתייחסת לנושא. כולנו איתכם. אני רוצה לומר משהו: כולם יודעים שאני הצבעתי בעד עסקה. באמת זאת הייתה אחת ההחלטות הקשות ביותר שעשיתי, לא רק בחיי הפוליטיים אלא בחיי בכלל. אין דבר יותר חשוב היום מלהחזיר את החטופים, ביחד עם כלל מטרות הלחימה, כמובן.
אבל אני רוצה להגיד משהו שמפריע לי ואני רוצה להגיד אותו כבר זמן רב. ראו, ניהול משא ומתן לא מלמדים בבית ספר, למרות ריבוי הקורסים. את הכישורים האלה גם לא מלמדים באולפנים ואפילו לא בצבא ובאקדמיה. משא ומתן נלמד לאורך החיים, דרך מצב הישרדותי או מקצועי. אני, כבר בתור ילדה בת שמונה הייתי יודעת איפה לקנות ירקות, איפה לקנות קופסאות שימורים ואיפה מוצרי חלב. גם ידעתי שבשר אני אקנה רק כשאפשר. לימים, כשיצאתי בעל כורחי לעבוד, בגיל צעיר מאוד, הייתי חייבת ללמוד לנהל משא ומתן, באפקטיביות אגרסיבית לפעמים, תחילה על השכר שלי, שתמיד זה אמור להיות נמוך, ובהמשך לתכנן מתי להעלות את נושא התנאים, כלומר, לחכות להצלחות או להישגים ולקבוע מועד דיון על השכר.
לימים, כשישבתי מול אנשי צבא בכירים שהערכתי והערצתי, באמת, הבנתי שישנם כלים בסיסיים במשא ומתן שלא מובנים להם, למרות שהם בעיניי גדולי הדור. כששאלתי קצין בכיר מאוד לשעבר: תגיד, זה דבר בסיסי, הרי, שלא להעלות את כל הנושאים כעת בבת אחת, לא? הרי קודם מדברים על המתווה, ישנים על זה לילה, קמים בבוקר יותר חכמים, וגם ככה מתקדמים להשיג תנאים משופרים יותר. מה גם שראיתי שדרך החשיבה היא בתוך גבולות מסוימים – וזה בסדר, זה שלהם. אותו קצין בכיר אמר לי: גברתי הצעירה, את יודעת שגם הרמטכ"ל לא היה מעולם בדיון שכר? לא רכשתי רכב, הוא אמר לי, ואפילו בסופר לא יצא לי להיות יותר מדי. גם כשהייתי פעמים בודדות, אז קניתי מתוך רשימה שקיבלתי. אני כל חיי בשדה הקרב, מתעסק בלוחמים, בנשק, במטוסים.
מאז התחדדה לי מאוד מאוד ההבנה שגם אם אדם הוא מוערך ומוכשר מאין כמותו בתחומו שלו, זה לא הדבר שמכשיר אותו להיות מוכשר בנושא אחר, שזר לו. כך גם אנחנו. להסכם שלום לא שולחים את יוסי ביילין, לא את כסיף ולא את לפיד; להסכם שלום שולחים את יריב לוין, את רמי לוי, את נתניהו. למה? כי מראש הממשלה נתניהו לעולם לא תשמעו את המשפט: בכל מחיר, כי אין דבר כזה בכל מחיר. אם תגידו לסנוואר בכל מחיר, הוא יגיד לכם: בעוד 24 שעות כולכם על חסקה בים, במקרה הטוב, ובמקרה הפחות-טוב, תכינו חבל תלייה על צווארכם.
והאופוזיציה המופקרת של היום תסביר לנו שנתניהו מתנגד לדרישות הללו כי הוא פועל מאינטרסים פוליטיים לסכל את העסקה. באמת רפואה שלמה שתהיה לכם על מה שאתם אומרים. לא בכדי אמר ראש המוסד השבוע: בלי עקרונות נתניהו לא נחזיר את החטופים, כי רק לחץ צבאי ועריפת ראשי המחבלים יביאו לשחרור החטופים. זאת, בניגוד למה שאמר לפיד באחד הראיונות הבאמת-מהוללים שלו, שצריך להגיד את האמת, לחץ צבאי לא באמת מביא לשחרור חטופים. עד היום החזרנו במבצע צבאי רק כמה חטופים.
עכשיו, חבר הכנסת אלקין, שהגיש את הצעת האי-אמון הזאת – אתה יודע לנהל משא ומתן, אני יודעת את זה. את זה אני באמת יודעת. ראינו מה השגתם בממשלת הריפוי, ועוד יותר ראינו בבחירות האחרונות מול המחנה הממלכתי. באמת, אין מה לדבר, שאפו. הרי בזכות זה אתם בכנסת, אתם והחברים שלכם. מהלך משא ומתן מבריק, אין מה לומר. עכשיו, רק תסביר לי, אתה באמת, בתור נושא מצוין – נותן פחות, כמו שראינו, אבל נושא מצוין – מה יש לך לומר על העניין הזה? הרי כל בר-דעת שמבין דבר אחד או שניים על משא ומתן מבין שלחץ צבאי לא בא לידי ביטוי רק בהיקף החזרת החטופים אלא גם בחיסולים משמעותיים, כמו המנהיגים, שגורמים לטלטלה בארגון, בשדרת הפיקוד; הנזקים המלחמתיים, למשל, הבתים, החורבות, הריגת מחבלים, השמדת תשתיות ומנהרות, השגת מידע מודיעיני, לחץ על אוכלוסיית הבלתי-מעורבים שתתקומם, ניסיון תמידי להגיע לראשי הנחש ועוד ועוד.
אז זו האלטרנטיבה? אלה השותפים שאתם מייחלים להם? זה מה שמדינת ישראל זקוקה לו בעת הזאת באמת? זה הריפוי שאתם מבקשים להיות חלק ממנו? האמת היא שאני יודעת שאני לא אקבל מענה. גם אין צורך במענה, כי התשובה כבר ידועה מראש. הרי אתם יודעים, ואתם יודעים היטב, שסנוואר בונה על לחץ בין-לאומי, על הפגנות ועל בחירות. ואיפה אתם נמצאים במפה הזאת?
ישראל נמצאת בתקופה תנ"כית. עם ישראל עומד על הרגליים ולא מוכן עוד להיות מובל כצאן לטבח. הוא יילחם על חייו וינצח. אז אני שואלת שוב: איפה אתם? איפה אתם? איפה אתם נמצאים במפה הזאת? אתם נמצאים עם כל העם והלוחמים, שמגויסים בכל מאודם לניצחון, או עם 2,000 איש מפקירים ומופקרים, שורפי נתיבים בצומת קפלן, ביחד עם האופוזיציה המופקרת?
לסיכום, אני חושבת שבעת הזו, במקום לשבת ביציע ולכתוב הצעות אי-אמון באמת פתטיות מאין כמותן ולתת ראיונות מנותקים, אזרחי ישראל כולם – רובם, רובם המוחלט, היו מצפים ממי שמגדיר עצמו כימין ורואה עצמו כמי שמאמין בחיזוק כוח העמידה של ישראל בעת הזו, לעשות מעשה, להתייצב ולומר: ליבי, ליבי במקום הנכון; לא בהפגנות, לא בתמיכה עקיפה בפעולות כאוס, בפילוג ובשיסוי אין-סופי בתמיכת האופוזיציה באמת הבלתי-מעורערת, אין ספק. הציבור יעריך זאת עשרות מונים, אני בטוחה בזאת – הציבור, ובמיוחד הלוחמים בשדה הקרב.
אמרו חכמים הרבה יותר מאיתנו, מכולנו פה, שמקום שבו בעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו, אין, כלומר מעלתם גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהם כובשים את יצרם הרבה יותר מהם. אשריכם, עם ישראל היקר ושבי ציון.
6,416 מילים של מאי גולן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.