שר ביטחון לאומי כושל שאינו מצליח לטפל בפשיעה הגואה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, את הנאום הזה אני מפנה לחבריי בקואליציה – ויש לי חברים רבים בקואליציה. בהצבעת אי-אמון אנחנו צריכים להסכים על ממשלה חלופית, אז אני מציע לכם, לחבריי בקואליציה, פשרה: בואו נקים ממשלה חדשה, בראשות בנימין נתניהו, אבל בתנאי אחד – שמחזירים את נתניהו מודל 1996; ביבי שבשיאה של מלחמה ישקיע ישיבת ממשלה שלמה במילואימניקים, במפונים בצפון, בתקומת הדרום, בפצועים הרבים שלנו, במשפחות השכולות, בבנינו ובנותינו החטופים והחטופות במנהרות בעזה, ולא נתניהו של שנת 2024, שישקיע שעתיים בישיבת ממשלה בבכיינות על ההסתה הקשה נגדו, על כמה שהוא מסכן וכמה שכולם תוקפים אותו וכולם מסיתים נגדו, בזמן שכל חברי הממשלה שלו עסוקים מבוקר עד ערב, גם בכנסת הזאת, בהסתה, בפילוג; נתניהו שלא מסתכל על עצמו כקורבן אלא כמנהיג. נתניהו מודל 1996.

נתניהו מודל 2024 הוא נמר מנייר – אומר שהוא חזק על איראן, על ביידן, על חמאס, על ארצות הברית, על בית הדין בהאג, אבל חלש, כמו שאמרתי; נמר מנייר מול היועצת המשפטית לממשלה. נתניהו של שנת 2024 הוא מנהיג שמחפש רק אשמים, שגונב קרדיט על כל הצלחה ובורח מכל כישלון, שבכל פעם מחפש תירוץ אחר לכישלון שלו. ואני אומר לכם, אנחנו שבועיים מהמשחקים האולימפיים בפריז, התחרות הספורטיבית הגדולה בעולם, ואם זריקת אחריות הייתה ספורט אולימפי, אז בנימין נתניהו היה אלוף אולימפי, כי בלזרוק אחריות הוא הטוב מכולם.

נתניהו שנת 1996, שידע מה זה אחריות תקציבית; נתניהו שלא היה נותן לדירוג האשראי לעשות צניחה חופשית; נתניהו שידע לעשות תיקונים לא נעימים, אבל הכרחיים; נתניהו שידע לקצץ איפה שכואב לטובת המדינה; נתניהו שלא היה מוכר את הכלכלה רק בשביל הבייס הפוליטי – נתניהו שנת 1996 היה אחר לחלוטין. נתניהו שנת 1996 לא היה נותן לגירעון לעלות ל-7% מהתוצר תוך שהוא מפזר 1.7 מיליארד שקלים על הישיבות החרדיות רק השנה.

חברים יקרים, הבוקר התקיים כנס של חבר הכנסת ולדימיר בליאק על העתיד הכלכלי של מדינת ישראל. הגיעו המומחים הגדולים בכלכלה הישראלית. הגיע גם ראש המועצה של מטה אשר, שיצא מהבית בשעה 04:30 כדי להגיע לפה. הגענו כדי לשמוע על היום שאחרי. הגענו כדי לשמוע מה עושים אחרי המשבר. כל אחד בתורו הציג את כל הסכנות הכלכליות האורבות למדינת ישראל. ונחשו מי לא הגיע? אפילו לא חבר ממשלה אחד, אפילו חבר ממשלה אחד של מדינת ישראל לא בא להקשיב. הגיעו שני חברי כנסת מהקואליציה, ינון אזולאי וקרויזר, ובזה נגמר הדיון. לא הגיעו אחרים.

נתניהו בשנת 1996 וגם ב-2003 דיבר על האיש השמן והרזה, שיבח את המגזר הפרטי שעל כתפיו נושא את המגזר הציבורי. נתניהו היה מתגאה בישראל כהייטק ניישן. היום ביבי שנת 2024 מייבש את ההייטק, מנוע הצמיחה החשוב של מדינת ישראל, שאחראי ל-20% מהתוצר ולכ-53% מהיצוא. נתניהו שנת 2024 קורא להם חבורת אליטיסטים אנרכיסטים שמנסים לגנוב את השלטון. נתניהו שנת 1996 ידע לקחת החלטות קשות – נתניהו שלא מחכה לדקה ה-91, עד שהאסון מתפוצץ לנו בפרצוף, כמו שקרה לנו ב-7 באוקטובר. נתניהו מודל 2024 הוא דחיין כרוני, דחיין, לא בכיין; גם בכיין, אבל דחיין כרוני: דוחה את מתווה הגיוס, דוחה את עסקת החטופים, דוחה את המינוי של הרב הראשי, דוחה את מינוי נשיא בית המשפט העליון, דוחה דיונים על התקציב הבא. ומה התוצאה? דחייה בהתאוששות של מדינת ישראל.

נתניהו שם בעדיפות עליונה את היחסים הדו-מפלגתיים של ישראל עם ארצות הברית, ולא מסכן אותם בשביל מסע יחסי ציבור. נתניהו האמין במערכת המשפט ואכיפת החוק. נתניהו אמר, ואני מצטט: אני מכיר את המערכת המשפטית שלנו ואני יודע שהיא פועלת על פי החוק. המערכת המשפטית הישראלית היא מערכת משפטית מובהקת, מתקדמת וצודקת. המערכת המשפטית של ישראל היא אחת מהטובות בעולם. את זה אמר נתניהו, אבל מודל 1996. נתניהו אמר, ואני מצטט: "ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל, כי קיים חשש אמיתי שהוא יכריע על בסיס האינטרס האישי שלו את ההישרדות הפוליטית שלו, ולא על בסיס האינטרס הלאומי".

נתניהו של שנת 1996 לא היה מקים ממשלה עם כהניסטים, לא היה נותן את המפתחות של המשרד לביטחון פנים לעבריין מורשע, לא היה ממציא משרד למשיחיסטים שחושבים שהתקופה הזאת היא נס. נתניהו לא היה מפקיר את הממשל התקין על ידי מינויים הזויים והקמת משרדים ממשלתיים מיותרים בשביל שוחד פוליטי: משרד ירושלים ומסורת ישראל של מאיר פרוש; המשרד לשיתוף פעולה אזורי של דודי אמסלם; משרד המורשת של עמיחי אליהו; משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות של אורית סטרוק; המשרד לעניינים אסטרטגיים של רון דרמר. כל אלה עולים לנו למעלה מ-700 מיליון שקלים בשנה. אתם יודעים מה יכולנו לעשות עם 700 מיליון שקלים?

נתניהו ידע להוביל ולא להיות מובל על ידי קומץ סהרורים; נתניהו אמר, ואני מצטט: ראש ממשלה לא יוכל לכהן יותר משתי קדנציות, אחרי זה הוא צריך ללכת. לא אני אמרתי, הוא אמר. מה שביבי לא הספיק בשמונה שנים, הוא ודאי לא יספיק ב-16 שנים. פוליטיקאי ממולח שכולכם מכירים אמר פעם, ואני מצטט: "יש להחליף פוליטיקאים וחיתולים בתדירות גבוהה, מאותה סיבה" – סיום ציטוט. מי שלא יודע, מדובר על טומי לפיד, טומי לפיד אמר את זה: "יש להחליף פוליטיקאים וחיתולים בתדירות גבוהה, מאותה סיבה". הוא ידע בדיוק על מה הוא מדבר ועל מי הוא מדבר.

ואני שואל את חבריי בקואליציה: איך יכול להראות ניצחון מוחלט? התנתקו מהפנטזיה ומהחלומות שלהם, התחברו למציאות בשטח. האם יכול להיות ניצחון מוחלט כשתושבי הצפון כבר כמעט שנה עקורים מבתיהם ולא יודעים מתי ולאן הם יחזרו? האם יוכל להיות ניצחון מוחלט כשבנינו ובנותינו נחנקים בעזה? ניצחון מוחלט כשכל יום מתחיל ונגמר ב"הותר לפרסום"? האם יכול להיות ניצחון מוחלט כשההורים לא יודעים לאיזה בית ספר ילדיהם יישלחו בשנה הבאה ללימודים? האם יכול להיות ניצחון מוחלט כשהעסקים נוטשים אח הצפון לעורף, והאחרים פשוט פושטים את הרגל ונסגרים? האם יכול להיות ניצחון מוחלט כשהמילואימניקים נמתחים עד קצה יכולתם, נקראים פעם שלישית לצו 8, ולא לקרוא לחרדים להתגייס, כאילו זה לא צו השעה?

הנגיד אמר היום שלהפלת נטל המילואים על המשרתים הקיימים בלבד יש מחיר כלכלי של 10 מיליארד שקלים בשנה. כל זה יהיה על חשבון הנכדים והנינים שלנו, אותם נכדים ונינים שיצטרכו לשלם את הריביות הגבוהות של הגירעון החסר. האחריות הזאת היא של הממשלה. האם יכול להיות ניצחון מוחלט כשכל החטופים עוד לא חזרו הביתה?

אז אני מוכן לחתום על עסקה: תחזירו את נתניהו של שנת 1996, ונקים ממשלה חדשה. אבל כולנו יודעים שנתניהו הזה כבר לא קיים. נעלם, התאדה; נשארנו עם הנמר מנייר. אם תצליחו למצוא אותו, אני חותם לכם עכשיו. עד אז, תשאירו את המפתחות ולכו הביתה. יש לנו מספיק מה לתקן. תודה.