התנהלות הפרקליטות והמשטרה בחקירת הלוחמים בגין "רצח מחבל נוח'בה"

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני מבקש להשתתף בצערו של חברנו יושב-ראש תנועת ש"ס הרב אריה דרעי על פטירת אחיו. אני חושב שכולנו משתתפים בצערו. הרב יהודה היה באמת איש אשכולות, אדם שחיבר חיבורים משמעותיים וחשובים. נדמה לי שמעבר להכול, אנחנו גם יודעים עד כמה הוא היה חשוב וקרוב לרב אריה. אני יכול לומר שאני לפחות מקווה שמה שהרב יהודה השאיר אחריו, ובפרט כתביו החשובים, יהיה אולי סוג של נחמה על לכתו, שהוא באמת לכתו בטרם עת.

לגופו של עניין, ראשית, אני מבקש להודות לחברי הכנסת המציעים של ההצעה לסדר-היום. אני חושב שבצדק רב אתם מעלים את הנושא המאוד-מאוד-מאוד חשוב וכואב הזה. אגב, אני חייב לומר שהוא פותח הרבה מאוד שאלות שהן הרבה יותר רחבות רק מהמקרה הנקודתי הזה. אני יכול בהחלט לומר שבעיניי, לכנסת יש בעניין הזה תפקיד מאוד מאוד חשוב, מכיוון שכידוע, רשויות אכיפת החוק, ובפרט רשויות התביעה, הן באופן טבעי רשויות עצמאיות, ואינן כפופות לממשלה בהחלטות אם להעמיד לדין, איך לנהל תיקים וכו'. לכן, הביקורת הפרלמנטרית בהיבט הזה היא בעיניי בעלת חשיבות עליונה.

צריך גם לומר שאין כוח עוצמתי יותר מאשר היכולת לפתוח כנגד אדם בחקירה, ואחר כך להגיש נגדו כתב אישום, ובסופו של התהליך אולי לשלול את חירותו. ככל שהכוח הוא חזק יותר, כך חשוב שהוא יופעל באופן אחראי ושוויוני, וחשוב שיהיו עליו בקרה ופיקוח. במובן הזה, אני חושב שאי-אפשר שלא לחוש תחושות קשות בהרבה היבטים שנוגעים לאכיפה בררנית ולבעיות אחרות, ומן הראוי שנידרש להן ושהכנסת בהחלט תעסוק בהן. לכן אני חושב שההצעה הזאת בהחלט חשובה.

אני רוצה באותה נשימה לומר גם שצריך להיזהר מהכללות, במובן הזה שבימים הקשים והמורכבים האלה מוטל על הפרקליטות ועל הפרקליטים, באמת מוטל עליהם נטל עצום ולא פשוט בכלל. אני למשל פגשתי את הצוות הגדול של הפרקליטות שמלווה את כל תהליך החקירה של מחבלי הנוח'בה. אני יכול לומר שהאנשים האלה עושים עבודת קודש אמיתית, קשה ביותר, בצורה מקצועית, בצורה שכרוכה, צריך לומר, במעמסה נפשית אדירה. תחשבו שהם נחשפים יום-יום לרוצחים השפלים האלה מצד אחד, לעדויות ולצילומים ולדברים אחרים, ועומדים בעניין הזה, אני הייתי אומר, ממש בתעצומות נפש, וראויים להערכה גדולה. ובכלל, אני חושב שאנחנו צריכים תמיד לזכור שיש דברים שאסור להסכים להם ואסור לקבל אותם וצריך לעקור אותם מן השורש, אבל יש גם הרבה אנשים טובים שעושים עבודה מאוד מאוד מאוד חשובה, ובעניין הזה כאלה הם פני הדברים בפרקליטות.

תראו, מדינת ישראל מקפידה, ובצדק, על אמות מוסר גבוהות גם בשעת לחימה, ואני חושב שכולנו גם מסכימים על זה וגם גאים בזה. אבל יש קו שהוא לפעמים דק אבל בעיניי הוא מאוד ברור בין מה שאנחנו צריכים להקפיד עליו לבין מה שאסור לנו להגיע אליו. ויש מצבים שבהם המוסר הופך למוסר מעוות ולמצב שבו מרוב מוסריות כלפי רוצחים, אנחנו שוכחים את הלוחמים שלנו ואת האזרחים שלנו, והם נרמסים תחת מגפי המוסריות הזאת, שהיא בעיניי בהרבה מקרים מוסריות מזויפת לחלוטין.

אני חושב שהאתגר הגדול – ואני לא בטוח שמערכת המשפט שלנו ככלל מיטיבה לעמוד בו עד עכשיו מאז תחילת המלחמה הזאת – הוא לדעת לסרטט במקום הנכון את הקו הזה, ולשמור מצד אחד על מוסריות ומצד שני לא להיקלע למקום של מוסר מעוות, שבו הרוצחים מקבלים זכויות יתר, או למקום שבו הלוחמים שלנו והאזרחים שלנו לא מקבלים את ההגנה שהם צריכים לקבל.

בהקשר הזה אני מבקש לנצל את הבמה הזאת כדי לחזור על ההודעה שנתתי בהחלטה שקיבלתי כבר בתחילת המלחמה, שנראית בעיניי דבר מובן מאליו, שלפיה משרד המשפטים לא יממן והסנגוריה הציבורית לא תייצג את מחבלי הנוח'בה. כידוע, תמכתי בהצעת חוק של חבר הכנסת רוטמן שעוסקת בנושא הזה, שעברה כאן בקריאה הטרומית ונמצאת בהליכי חקיקה.

לא לא לא. הייתה החלטה של בית משפט שקבעה שצריך שיהיה להם סנגור, וכפועל יוצא, לכאורה, המדינה צריכה לממן. אני לא מממן את זה.

גם עבודת הסנגוריה הציבורית נעשית רובה ככולה על ידי עורכי דין פרטיים. הסנגורית הציבורית הראשית, ובצדק, הודיעה לי מייד עם פתיחת המלחמה שאנשיה וגם היא לא יכולים לעשות את הדבר הזה ולא מוכנים לעשות את הדבר הזה, חרף העובדה שהם גם כך נמצאים לא פעם במקום לא קל, כי הם מגינים בהרבה מקרים לא בדיוק על הצדיקים הכי גדולים, כפי שאומר חבר הכנסת אזולאי. אבל זה באמת מקרה שהוא כבר הרבה מעבר לזה. גיביתי את העמדה הזאת באופן מיידי, וגם הודעתי שכך יהיה, וגם הנחיתי שמימון של משרד המשפטים לעניין הזה לא יינתן, ואני חושב שכך צריך להיות. יש גבול לכל דבר, והגבול הזה, הגבול שתיארתי אותו קודם, עובר בדיוק כאן.

צריך גם לומר עוד דבר. החלטה – כפי שאמרתי קודם, כל ההחלטות שנוגעות לניהול חקירות, לפתיחת חקירות, הן כמובן, ובצדק, לא נתונות בידי השר ולא בידי הממשלה אלא בידי מערכת אכיפת החוק, וזה בהחלט מטיל על גורמי אכיפת החוק אחריות מיוחדת לעשות את הדברים בשום שכל, ובדיוק בהבנה של הקו הזה, כפי שתיארתי אותו קודם. צריך גם לומר שיש חשיבות לשמור על העצמאות הזאת שלהם, ולא רק מהסיבות שדיברתי בהן קודם, אלא גם כמובן בהסתכלות אל מול בתי דין בין-לאומיים, ניסיונות להעמיד לדין אנשים שלנו במדינות זרות. צריך גם את הדבר הזה להביא בחשבון. אנחנו לא רוצים להימצא במצב שמישהו יוכל לטעון שלא מאפשרים לקיים כאן חקירות ולכן צריך לקיים אותן במדינה אחרת או בבית דין אחר.

ולכן, באופן חד וברור המצב הוא שיש להם את העצמאות לפעול ויש יכולת מלאה, ואני מדגיש את זה, כלפי העולם כולו – יש יכולת מלאה לבדוק כל דבר ולחקור כל דבר, אבל יש גם אחריות של מי שבידיו הסמכות הזאת לנהוג בעניין הזה בשום שכל ובאחריות ולעשות את הדברים באופן נכון, ולנקוט גם אמצעים שהם ראויים והולמים, גם אם עושים איזו חקירה, ובוודאי פעולות של כניסה לבתים והריסת כל הנקרה בדרכו של מי שנכנס לבתים האלה ודברים מהסוג הזה, ככל שהם קורים, הם בוודאי דברים לא ראויים ושצריך להימנע מהם.

זה בוודאי נכון כאשר מסתכלים על המצב שהיינו בו בימי המלחמה הראשונים, מצב של התקפה נוראה של מחבלים שמסתובבים בתוך היישובים שלנו ובתוך הערים שלנו; מצב שבו לקח לכוחות הביטחון זמן להתארגן, שבו תמונת המודיעין כמעט לא קיימת, ושהרבה מאוד מהאנשים שלחמו שם בגבורה עילאית היו אנשים שפשוט קמו, לא חיכו לקריאה, נסעו למקום, לפעמים אפילו לא הגיעו עם נשק אלא איכשהו אלתרו איזה פתרון בשטח, והצילו חיים רבים מאוד מאוד מאוד. וברור שכאשר אתה נלחם בתנאים כאלה, התמונה שיש לך מול העיניים היא לא אותה תמונה שיש כאשר יושבים ומנתחים את הדברים בדיעבד במשרד הממוזג, ואפילו לא התמונה שיש כאשר אתה מבצע פעולה צבאית מסודרת של כוח מאורגן עם מודיעין ועם דברים אחרים. נדמה לי שכל הדברים האלה צריכים להיות לנגד העיניים.

לכן אני חושב שאנחנו לא צריכים להסתפק בדיון החשוב הזה שהתקיים כאן. אני בהחלט חושב שחייב להיות פיקוח פרלמנטרי, בכלל, בעיניי, הרבה יותר משמעותי והדוק בכל סוגיית האכיפה, ההעמדה לדין, האכיפה הבררנית. אני אזכיר כאן את החוק שמקדמת חברתנו חברת הכנסת צגה מלקו, שאליו הצטרפו חברי הכנסת סולומון ותמנו, שאנחנו מקווים שנוכל להשלים אותו עוד בכנסת הזה בקריאה השלישית, למתן חנינה רחבה ליוצאי אתיופיה שהשתתפו בהפגנות מחאה, כתוצאה מנתונים מטורפים על אכיפה בררנית מוחלטת בינם לבין מקרים אחרים. ולכן אני חושב שהעבודה של הכנסת, גם בפיקוח השוטף וגם בחקיקה, בהיבטים האלה היא הכרחית והיא חשובה מאוד, ואני בוודאי אסייע, וכפי שעשיתי עד היום, אעודד ואמשיך לעמוד לרשות כל אחד ואחד מכם בכל מהלך כזה, שהוא חשוב. לכן אני רוצה להצטרף להצעה שיתקיים בעניין הזה דיון מסודר בוועדת החוקה, חוק ומשפט.

אני חושב שזה מתאים. חברת הכנסת סון הר מלך, שוב, זה בסוף החלטה של הכנסת, אבל אני חושב שזה מתאים לוועדת החוקה, חוק ומשפט הרבה יותר מאשר לוועדה לביטחון לאומי, שאני מאוד מכבד אותה. הדבר הזה גם חשוב כי אני בהחלט חושב שנכון לשמוע את הדברים גם מהצד של הגורמים שעושים במלאכה הזאת ומתמודדים עם קשיים ועם מורכבויות, תאמינו לי, באמת באמת לא פשוטים. זה לא אומר שבפעולה נקודתית לא קרו דברים שלא היו צריכים לקרות, אבל עדיין, בהסתכלות הכוללת עושים עבודה מאוד חשובה, ואני חושב שגם הביקורת על הפעילות שלהם, ומצד שני גם ההבנה של מה שהם עושים ואיך שהם עושים, והאתגרים שהם צריכים להתמודד מולם – אני חשוב שהדבר הזה הוא בהחלט חשוב. ולכן הייתי מציע שיתקיים דיון כזה בוועדת החוקה. אפשר יהיה לזמן לשם גם את פרקליט המדינה, גם את הגורמים הרלוונטיים האחרים, וללבן את הדברים לעומק.

ואני רוצה בהזדמנות הזאת לשוב ולשלוח מכאן חיזוק וברכה נאמנה לחיילי צה"ל, אנשי כוחות הביטחון וההצלה, שעושים על הגנתנו מסביב לשעון ממש, לאחל לשיבתם המהירה של 120 החטופות והחטופים, לאחל החלמה מהירה לפצועים שלנו, וכמובן, להשתתף שוב בצערן באמת הבלתי-נגמר של המשפחות השכולות. תודה רבה.