קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת בראש, מכובדי שר המשפטים, חברי הכנסת, אזרחי ישראל, "מצדיק רשע ומרשיע צדיק" – אמר שלמה המלך – "תועבת ה' גם שניהם".
הבוקר שמענו כאן משר הביטחון שאכן חלק מהרשעים שטבחו בנו מוגנים מחיסול. ההחלטה של הפצ"רית תומר-ירושלמי בעינה עומדת – החלטה שבעיניי, ובעיני כל אדם סביר, היא שיגעון מוחלט. זה במונחים של שלמה המלך להצדיק רשע, להלבין, לאזרח, להפוך אדם שחטף, שטבח, שאנס, לאזרח מוגן. פרח מוגן. זה נורא. זו פשיטת רגל מוסרית של הפצ"רית ושל כל מי שמעורב בהחלטה הזאת, שמצדיקה רשע ורשעים. אבל את הדיון הזה יזמתי לא על ההחלטה של הגב' ירושלמי, אלא על ההחלטה של פרקליט המדינה עו"ד איסמן, שהחליט לקיים את הסיפה של הפסוק ולהרשיע צדיק – יותר נכון, צדיקים.
סער, ישראל ורועי, שחירפו את נפשם עוד כשהמטכ"ל שלנו היה בהלם, שהבינו לפני כל מערכת הביטחון מה קורה, זינקו מייד לעיר ההריגה, ליישובים שלנו שהפכו לבתי מטבחיים; הם עברו בין חלקי גופות – הכול מצולם – בין העלמות שנאנסו והושחתו, בין חיילים שאיבריהם נכרתו, ונלחמו במסירות נפש שאין למעלה ממנה. הם סיכנו את חייהם, חבר הכנסת ביטון, באופן טוטלי; חתרו למגע, חיסלו חלק מהרוצחים הברברים הללו. ואת הצדיקים הללו, גברתי, את הצדיקים הללו הפרקליטות מעיזה להרשיע. ובאיזה סעיף, אדוני שר המשפטים? באיזה סעיף? קשה לי להאמין וקשה לי לומר בכלל את המילים האלו: באשמה של רצח פלסטיני. רצח. עו"ד איסמן, פרקליט המדינה. הם רצו בשדה קרב מול ברברים שרצחו, אנסו וערפו ראשים. אני שואל: אפשר לרצוח אנשים מהסוג הזה בעת קרב? באיזה עולם מושגים אפשר להגדיר את זה כרצח? מישהו יכול להיכנס בכלל לשיקול הדעת של אדם? תחשבי על אדם שעובר בין חלקי גופות, יורים עליו מימינו ומשמאלו – מה הוא היה צריך לעשות? מה, לקחת את הרוצחים והתומכים האלו על הכתפיים לאיזו תחנת משטרה? לאיזו תחנת משטרה בדיוק? לשדרות, אולי. אולי הוא היה צריך לדפוק בשדרות ולהיכנס.
הם לקחו איזה שניים לאיזה צומת – איזה מין דבר זה? מי יכול בכלל להיכנס לשיקול דעת של אדם בעת הזו, בגיהינום הזה? הרי הם נכנסו ליום שכולו גיהינום, כולו הפקר. עכשיו, לא סתם רצח – עוד דקה אחת, ברשותך – לא סתם רצח. כתבתם "רצח פלסטיני", פרקליט המדינה. והשופט המחוזי בתל אביב שאל אתכם למה החלפתם – היה כתוב "רצח מחבל נוח'בה", למה החלפתם ל"פלסטיני"? אז אני אומר לשופט למה החלפתם: כי אתם רוצים את התמונה הזאת, כאילו רצח של פלסטיני, סתם פלסטיני – מה, היה פלסטיני תמים ביום הזה? ב-7 באוקטובר היה דבר כזה בכלל במרחב הזה? אתם סנגורים שלנו? של המדינה?
או שאתם סנגורים של – אני אומר לך יותר מזה, זה יותר מהאנטישמים של האג. הם מפיצים עלילות דם עלינו ביחס לתושבים עזתים רגילים, שנמצאים בעזה. פה זו עלילה על העזתים שהשתתפו – הצטרפו לכוחות הלוחמים, פרצו את הגבול והשתתפו בפשעים נגד האנושות הכי חמורים, ואת כל זה, אגב, עשו בריצת אמוק.
אני אומר, האנטישמים מפיצי העלילות בהאג, אלה שאומרים שאנחנו עשינו רצח עם ועושים הרעבה – למרות שאין אף ילד רעב בעזה, כידוע.
הם עושים את זה על עזתים רגילים. פה עושים על מי? על האנשים שהשתתפו בטבח. את כל זה – אני רוצה לומר לך עוד דבר – הם עשו בריצת אמוק. הם עשו חיפושים משפילים לאימא – היא הייתה אצלי בבית. חיפושים משפילים, אני לא רוצה לתאר אותם כאן. חיפושים משפילים, ואחרי כל זה הם חזרו בהודעה רשמית שלשום – בהודעה רשמית – שאכן זה רצח פלסטיני. דרשו המשך מעצר כשאין להם בדל ראיה על רצח. בדל ראיה לא היה להם על רצח.
לא על סהר, לא על ישראל ולא על אחרים. יש דבר כזה להצדיק רשע, יש להרשיע צדיק, אבל לעשות את שניהם, אומר שלמה המלך, זה כבר תועבה. לכן אני מבקש שהדיון הזה יעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט. אסור לנו, אדוני שר המשפטים, שזה יעבור לסדר-היום. צריך לחקור מי בכלל החליט את ההחלטה הזאת, מי הגדיר הגדרות הזויות כאלה ומי גרם נזק כזה גדול למדינה, גם ברמה הבין-לאומית.
631 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.