הכישלון המוחלט של הממשלה בחזית הביטחונית, הכלכלית והמדינית

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, רציתי להתחיל בנושא הביטחוני, שהוא הנושא החשוב בשבילי, אבל אחרי ששמעתי את שר האוצר, אני חייב להתחיל בנושא הכלכלי. היום הגיע שר האוצר לוועדת הכספים. כמו שהוא ברח עכשיו, הוא ברח משם.

גם לא קיימנו דיון כלכלי בכלל. הוא היה צריך לתת לנו סקירה כלכלית.

כלום, לא קיבלנו סקירה כלכלית. אני לא מצליח להבין ממשלה – –

– – ממשלה שקיבלה תקציב עם יתרה של 12 מיליארד שקל, אחרי שקיבלנו את תקציב המדינה עם גירעון של 120 מיליארד שקל, אפילו יותר – השארנו לכם בקופה 12 מיליארד שקל יתרה; היום אנחנו עם 137.7 מיליארד שקל גירעון ב-12 החודשים האחרונים.

אתם לא מצליחים לקלוט – 137 מיליארד שקל גירעון. ההוצאות רק בחודש מאי – 54 מיליארד שקל, עם ההכנסות של 44 מיליארד שקל; גירעון של 7.2%, כאשר אנחנו חוקקנו כאן את מגבלת התקציב ל-545 מיליארד שקל. הממשלה – וזה תפקידך, היושב-ראש – מחויבת היום ב-600 מיליארד שקל, חריגה של 55 מיליארד שקל ממגבלת התקציב. לכן זה מחייב להביא את זה לכנסת ולחוקק את החוק.

דיברו על הריבית. רק אתמול יצא לי לשבת עם בחור צעיר שהתחתן רק בשנה שעברה ולקח משכנתה של 1.2 מיליון שקל – בחור מוכשר, מהנדס, עובד בהייטק. קודם כול, הורידו לו את המשכורת שם כמעט ב-12%: פעם ראשונה ב-5%, אחרי זה – 7%. הורידו לכולם, לכל העובדים שם. הוא אומר לי: הייתי מחזיר לפני שנה 6,000 שקל; עכשיו הוא מחזיר 9,000 שקל. הראה לי – 9,000 שקל הוא מחזיר, כי בשפרעם הבנקים לוקחים יותר ריבית מאשר ברעננה, לכן הוא מחזיר יותר. כמה הוא יכול לשרוד – מ-6,000 שקל ל-9,000 שקל שהוא מחזיר?

אני שומע את שר האוצר כאילו אין כלום, לא קרה כלום. שכח את המשרדים המיותרים שיש לנו, שכח את התקציבים הקואליציוניים של יותר מ-10 מיליארד שקל. ומדבר על ניהול כלכלי. מי מנהל את הכלכלה בכלל? בכלל, מישהו מרגיש את הממשלה הזאת?

אתם יודעים מה? אחרי מה שקרה ב-7 באוקטובר, שאנשים נרצחו בבתים שלהם, נשים נאנסו בבתים שלהן, הבתים נשרפו, אנשים נחטפו מהבתים שלהם, מהמדינה שלנו – אני לא מבין איך הממשלה הזאת לא מתביישת. אני לא מבין איך הממשלה הזאת לא לוקחת אחריות והולכת הביתה. אני לא מבין איך הם עדיין יושבים ועם כל החוצפה שלהם עולים לכאן לענות לנו, אחרי מה שקרה ב-7 באוקטובר. ועדיין מתנהלת מלחמה – שמונה חודשים אנחנו מנהלים מלחמה. אני לא מצליח להבין. כשקמה מדינת ישראל ב-1948, נגד צבאות – מעיראק הגיעו – היינו 600,000 כאן בלי נשק מתקדם, בלי כלום, ויכולנו לעמוד מול כל מדינות ערב במזרח התיכון ולהילחם ולנצח. היום, נגד שני ארגוני טרור הממשלה הזאת לא מצליחה לעמוד, לא מצליחה לנצח.

אני שמעתי את שר האוצר: ניצחון. תאמינו לי, מההצהרות שאני שומע מהשרים חשבתי שאנחנו לא רק ננצח את חמאס ואת חיזבאללה – אנחנו ננצח את כל המזרח התיכון, אנחנו ננצח את כל העולם. רק הצהרות ואיומים – בינואר שמעתי אותם: זה מתקרב בצפון, מתקרבים לקחת את המערכה לידיים ולנצח. בינואר. בפברואר – אותו דבר. במרץ שמענו את כולם מאיימים. שמונה חודשים, יותר מ-80,000 עקורים מבתיהם בצפון ובדרום, יותר מ-400 בתים הרוסים בצפון. אנשים לא יודעים מתי יחזרו. שמו תאריך יעד, 1 בספטמבר, בגלל בתי הספר. אני לא יודע איזה תאריך יעד ומתי יחזרו.

ועוד שרה בממשלת ישראל מתגאה: אנחנו מממנים בתי מלון. תאמינו לי, אף אזרח ואף מפונה לא רוצה להיות בבית מלון בתקופה כזאת. אף אחד לא רוצה לחיות ב-24 מטר, ב-18 מטר או ב-30 מטר. הוא רוצה להיות בבית שלו. זו בושה ששרה עומדת וגאה שמסבסדים בתי מלון ונותנים בתי מלון לאותם מפונים.

בתחילת החודש דיברנו – כשהיו 325 התקפות על הצפון. נשברו כל השיאים, אתם יודעים כמה התקפות על הצפון היו מתחילת החודש? 17 טילים מדויקים, 130 טילים ירי תלול מסלול, 53 כטב"מים, 38 פצועים, הרוג. אז את השיא ששברנו במאי – חיזבאללה שבר לנו את השיא, והוא ישבור לנו אותו עכשיו, ביוני. אנחנו נצפה לעוד שבירות שיאים, כי הממשלה הזאת, חוץ מלתת הצהרות ולאיים, לא יודעת לעשות כלום.

אז היא נכשלה בכלכלה, היא נכשלה בביטחון כשלא הצליחה להגן על אזרחי מדינת ישראל, לא בצפון ולא בדרום. אפילו מתימן שולחים למדינת ישראל טילים וכטב"מים. איראן – איימנו כל הזמן, וראש הממשלה הגיע לכיסא שלו ושמר על הכיסא שלו וכל הזמן דיבר על איראן. הותקפנו על ידי איראן. הותקפנו על ידי איראן, עיראק, ומכל מקום אנחנו מותקפים. אז ביטחון אין, הכלכלה מתרסקת, ואפילו ביטחון אישי אין.

היום במדינת ישראל אין ביטחון אישי לאזרחים. יש שר לביטחון לאומי אבל אין ביטחון אישי לאזרחים. הפשיעה עלתה. הפשיעה עלתה לא רק במגזר הערבי, הפשיעה עלתה גם במגזר היהודי. הרציחות עלו גם במגזר הערבי וגם במגזר היהודי; הגנבות עלו גם במגזר הערבי וגם במגזר היהודי. אז אין ביטחון אישי, ואני לא רואה ולא שומע את השר מתייחס לכל נושא הרציחות והפשיעה שמשתוללת היום במדינת ישראל ולעלייה הדרסטית במספר הנרצחים. אז גם ביטחון אישי אין לאנשים כאן במדינת ישראל. איבדנו גם את הביטחון האישי.

אם נלך לנושא המדיני – המלחמה הזאת היא הכי צודקת שהייתה למדינת ישראל. לאן הבאתם אותנו? אנחנו מותקפים מכל העולם שאנחנו פושעים; משווים אותנו להורגי ילדים, כשב-7 באוקטובר אנשים נאנסו בתוך הבית שלהם, נהרגו בתוך הבית שלהם, נשרפו בתוך הבית שלהם. אפילו בעניין המדיני נכשלתם. אז ממשלה כזאת, אין לה זכות קיום. התפטרו כבר, נמאסתם.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עלתה לפני כמה דקות השרה לענות לי, ואמרה בתחילת דבריה: אני לא יודעת מה הקשר בין האי-אמון שהגשתם למה שאתה אמרת. אני דיברתי בדיוק על הנושא הביטחוני, הכלכלי, המדיני. אני לא יודע איך היא לא הבינה שזה קשור להצעת האי-אמון שלנו. אני אקריא לכם: הכישלון המוחלט של הממשלה בחזית הביטחונית, הכלכלית והמדינית. על זה אני דיברתי. זה מה שקשור, השרה, בין מה שאני אמרתי להצעת האי-אמון שלי.

אבל אני רוצה גם לנצל את ההזדמנות הזאת ולאחל חג שמח לכל עם ישראל מחר. שיהיה לכם חג שמח. אבל בשבוע הבא יש חג לעדה הדרוזית – – –

ולא יהיה, להרבה מהם לא יהיה שמח. אני רוצה לאחל גם להם חג שמח. גם למוסלמים יש חג, ואני רוצה לאחל גם להם חג שמח. לכולם, שיהיה חג שמח.

אבל אני רוצה להגיד לכם, לחלק גדול מעובדי המועצות המקומיות לא יהיה חג, כי הם לא יקבלו את המשכורות שלהם. הממשלה הבטיחה להעביר להם תוכנית חומש, ולא העבירה להם תוכנית חומש, שהסתיימה כבר ב-31 בדצמבר 2023. הבנתי מראשי הרשויות שהגיעו לסיכומים עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, עם שר האוצר, עם שר הפנים ועם ראש הממשלה, שיעבירו להם 300 מיליון שקל על חשבון 2024. ופתאום בדיון שקיימנו בוועדת הכספים, כשהגיע מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הוא אומר לי: יש לנו 250 מיליון שקל, אין לנו 300 מיליון שקל. אמרתי לו: מכל התקציב הגדול של מדינת ישראל לא מצאתם עוד 50 מיליון שקל לתת לעדה הדרוזית? אתם סיכמתם איתה על 300 מיליון שקל במקום 500 מיליון שקל שהיו צריכים לקבל תוספתי בשנת 2024. ואחרי שנקבע דיון, המנכ"ל מתקשר ליושב-ראש הפורום, ואומר לו: יש לי 280 מיליון שקל, אין לי 300, יש לי רק 280 מיליון שקל. לי הוא אומר: יש לי רק 250 מיליון שקל; ליושב-ראש הפורום הוא אומר: יש לי 200 מיליון שקל. בינתיים לא קיבלו אף שקל אחד.

ואני אומר לכם, הממשלה הזאת צריכה להתבייש, כי הממשלה הזאת הגיעה לכל היישובים הדרוזיים, וליוותה את העדה הדרוזית במלחמה הקשה הזאת, שגם העדה הדרוזית עברה, והבטיחו להם הבטחות מכאן ועד להודעה חדשה. אני אמרתי אז שמכל ההבטחות לא יהיה כלום, כי הממשלה הזאת היא הממשלה הכי כושלת שהייתה למדינת ישראל – –

– – וההבטחות שלה לא שוות כלום.

ממשלה שלא שווה כלום, וחבל על כל יום שבו הם יושבים כאן ומנהלים את המדינה, כי הם באמת לא מנהלים אותה.