הכישלון המוחלט של הממשלה בחזית הביטחונית, הכלכלית והמדינית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כמה זמן יש לי?

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אשתדל להתייחס לפי סדר הדברים, אבל אני אתחיל בכלכלה, כי זה באמת הדבר החשוב. תראו, יש מלחמה, מלחמה ארוכה, מלחמה יקרה, מלחמה שבהחלט משפיעה על הכלכלה. אני לא חושב שאפשר להתעלם מזה. זה אירוע מז'ורי, משמעותי מאוד, והוא דורש ניהול מאוד אחראי – אגב, כזה שצריך לאזן. אני רוצה להתייחס רגע ברצינות רבה מאוד לאחת הנקודות שהעלית.

רגע, חכה, תן לי. אתה יודע מה? זה לא בסדר, אני הפרעתי לך – אני אתן לך גם להפריע.

אני אסביר. בעזרת השם, אנחנו נסיים את השנה עם 6.6%, כפי שתכננו. אלה היו התחזיות של כולם כרגע, גם במשרד האוצר, גם בבנק ישראל – – –

תן לי רגע להסביר, רגע. ההתפלגות של הגירעון שאתה מסתכל – – –

חכה רגע. אבל אנחנו מנהלים את ההוצאות, לא מודי'ס.

ההתפלגות של הגירעון – הרי הגירעון תמיד נמדד 12 חודשים, ההתפלגות איננה שווה על פני כל השנה. למשל בשנת 2023 העברנו תקציב רק בסוף מאי, וזה אומר שבמשך חמישה חודשים התנהלנו בתקציב המשכי של אחד חלקי 12, שמאוד מרסן את ההוצאות. השנה יש תקציב מהיום הראשון, לכן באופן טבעי ההוצאות בתחילת השנה הרבה יותר גדולות מאשר בשנה שעברה. לכן, אתה לא יכול להשוות.

דבר שני, כשאתה מסתכל היום על 12 חודשים גירעון, בתוך 12 החודשים האלה יש את רבעון 4 של שנת 2023, שבו הוצאות המלחמה היו דרמטיות – מלחמה שעלתה בערך מיליארד שקל ביום – ולכן כשאתה חותך 12 חודשים ממאי למאי, אתה תראה 7.2%. אתה תראה – קח ספוילר, קח ספוילר – – –

אין. תן לי, אני אענה על הכול לפי הסדר. מוישה, תקשיב, קח ספוילר: בחודשיים, שלושה הקרובים הגירעון ילך ויגדל, אתה תראה עוד יותר מזה, בסדר? לקראת סוף השנה הוא יחזור להתכנס. אתה תראה שאנחנו נסיים סביב ה-6.6%. אתה יודע מה? פרומיל או שני פרומיל, בסדר? נקודה או שתי נקודות האחוז לכאן ולכאן – לא הולך איתך לרב, סביר לחלוטין. זה מה שיקרה. נדמה לי שאתה יודע שאני צודק. בסדר? מסתכלים 12 חודשים.

אגב, זה שאתה לא מבין את זה – ניחא, יש כל מיני ליצנים המתכנים "עיתונאים כלכליים" שיוצרים בהלה בציבור. יש אחד, איך קוראים לו, כותב ב-ynet – איך קוראים לו, נו? הכתב הכלכלי של ynet. מה, אתם לא זוכרים? גד ליאור, גד ליאור, הליצן. הוא כל פעם כותב דרמות. דחילק, אתה כתב כלכלי, אתה כתב כלכלי – – –

סוכנויות הדירוג לא מסתכלות על 7.2% ממאי למאי וצועקות: הגירעון יצא משליטה. הגירעון לא יצא משליטה – – –

אני מסביר לך. סוכנויות הדירוג יודעות את מה שהסברתי עכשיו, שכשאתה מסתכל 12 חודשים – הינה, אני אומר לך שאתה תראה שהגירעון יתאפס, כביכול, אבל אתה תראה שמאוגוסט, ספטמבר – – –

אנחנו ניפגש בדצמבר. אני מעריך – – –

אגב, אני כן רוצה לומר דבר אחד – תסתכלו גם על הנומרטור שהוצג, הנחנו אותו בממשלה בשבוע שעבר. בכל מה שנוגע להוצאות האזרחיות השוטפות של תקציב המדינה, אנחנו עומדים בתחזיות. אתה יודע, שוב, סטיות של אחוז לכאן, אחוז לשם – לא אחוז תוצר, אחוז בתקציב – זה בסדר גמור, זה כלום. אין תחזית מדויקת. כל הגידול הוא בהוצאות המלחמה. זה נעלם, אגב.

שים לב שהנגיד וגם עבדך הנאמן – בסוף אתה בא לכנסת, אתה צריך לשים יעד גירעון. אני מעולם לא דיברתי על מושגים של יעד גירעון, כי יש דבר אחד שיקבע את הגירעון – המלחמה. מי שמצפה ממני להגיד לצה"ל: אל תלחמו, אל תיכנסו לרפיח, אל תתקפו בצפון, אל תקנו פצצות, כי אני לא רוצה גירעון, הוא אדם חסר אחריות.

השארתי, בוא. השארתי כסף. תראו, אנחנו ניהלנו את הכלכלה מאז תחילת הקדנציה, לפני המלחמה, באחריות גדולה מאוד ובשמרנות פיסקלית. התקציב המקורי שאני העברתי כאן ל-2023-–2024 דיבר על יעד של כ-1% גירעון, אפילו פחות, מה שנתן לנו כרית ביטחון, מרווח משמעותי מאוד. נכנסנו למלחמה חזקים, עם גמישות פיסקלית. זה נכון, ככל שהמלחמה מתמשכת הגמישות הזאת נשחקת, לכן הבאנו תקציב מתוקן ל-2023 ואחר כך ל-2024.

נהגנו באחריות ויצרנו צעדי התכנסות פרמננטית של בערך 1%.

כל אנשי המקצוע, מסוכנויות הדירוג, הבנק העולמי, ה-OECD ובנק ישראל, שיבחו את התקציב שעבדכם הנאמן הביא ב-2024, כולל צעדי ההתכנסות שלו.

2025 תהיה מאתגרת מאוד, כיוון שהמלחמה נמשכת. לא רוצה כרגע להכריז הכרזות. אנחנו נכנסים עכשיו למרתון של דיונים. אתמול היה לנו דיון בממשלה והצגנו את הנומרטור. פתחנו את הדיון. ניכנס פה למרתון דיונים מקצועי מאוד, יסודי מאוד, מעמיק מאוד, בתוך משרד האוצר ועם בנק ישראל. אחר כך כמובן נרחיב את מעגל ההתייעצות ונציג את התוכנית עצמה, שקופה ביותר, מה התוכנית הכלכלית שלנו ל-2025, וכמובן אחר כך קדימה. היא תהיה אחראית, שמרנית ומרוסנת.

אבל פה – תן לי, משה, באמת להגיד לך נקודה חשובה מאוד. תראה, במובן מסוים, יש לי אחריות לאינפלציה של החודשים האחרונים. למה? כי קיבלתי החלטה בתחילת המלחמה, ואני שלם איתה במאה אחוז, שאני הולך על מדיניות אזרחית מרחיבה. המלחמה הזאת התחילה במשבר אמון ענק בין הציבור לבין המדינה. לא היינו שם – חומת הביצורים הראשונה במובן הפיזי של הקיום והחיים של האזרחים. אזרחים נשחטו ונטבחו, נאנסו ונשרפו, וצה"ל לא היה שם בשבילם בשביל להציל אותם. אני אמרתי, בשביל החוסן הלאומי שלנו אני בונה את חומת הביצורים השנייה, הכלכלית, של אזרחי ישראל.

רגע. אני עוטף את המפונים והניצולים והמילואימניקים.

רגע. גם את תושבי קריית שמונה. תן לי רגע. תראה איך אתה סותר את עצמך. הרי מה קורה איתכם באופוזיציה? אני בא לוועדת כספים: למה אין מתווה לתיירות? למה אין כסף פה? למה אין כסף פה? ואז שואלים: למה הגירעון 7.2%?

עכשיו צריך לייצר איזונים. מצד אחד, מדיניות אזרחיות מרחיבה. כן, שמתי מעטפת של 9 מיליארד שקלים למילואימניקים. הינה ספוילר: אני הולך להגדיל אותה ביולי-אוגוסט. למילואימניקים. יש לי שלושה אחים כאלה, כמו השכנים שלך שתיארת, אחים ביולוגיים ועוד כמה. שכנים אצלי זה כולם. אז המעטפת של המילואימניקים; המפונים בבתי המלון, בחלף, באתרים החלופיים; השיקום של חבל תקומה; הרשויות – גם בצפון וגם בדרום; הניצולים. כל העסקים – חילקנו למעלה מ-14 מיליארד שקלים סיוע לעסקים שהתקשו, במתווה שהוא פי שלושה רחב יותר מהקורונה. הדבר הזה יצר ביקושים והעלה מחירים.

אתה רוצה – אדוני היושב-ראש, בוא תשמע דוגמה לעיוות של השוק. באנו ואמרנו שאנחנו נותנים חלף, נכון? 100 ש"ח או 200 ש"ח. מי שלא נמצא בבתי מלון – קחו 100 ש"ח לילד ו-200 ש"ח למבוגר. אנשים קיבלו 24,000 שקלים למשפחה עם ארבעה ילדים. באו משכירי דירות ואמרו: אני רוצה 15,000 שקלים על הדירה. למה? המדינה משלמת לך – תשלם לי. הקפצנו את המחירים. זה משפיע על האינפלציה. מצד שני, מה יכולתי להגיד לאנשים – אני לא נותן לך כסף? או שתקברו בבתי מלון בחדר של 15 מ"ר או שתחיו לבד? יכולתי לא לתת כסף לעסקים? זה איזון שצריך ליצור אותו. מצד אחד, אתה מייצר מדיניות מרחיבה, שבעיקר בונה מחדש את האמון של האזרחים במדינה: חבר'ה, תישענו אחורה – יש מדינה, היא עוזרת לעסקים, היא עוזרת לניצולים, היא עוזרת למפונים, היא עוזרת למשפחות, היא עוזרת למילואימניקים. מצד שני, באמת לא בהגזמה, כי אם נגזים – נעלה את האינפלציה; נעלה את האינפלציה – נשחק את ערך הכסף שלנו, ואז נפגע באזרחים. זאת מלאכת מחשבת גדולה שצריך למצוא בה הרבה איזונים.

אתה יודע, תמיד אומרים ששר האוצר זה התפקיד הכי גרוע. למה? כי כל מה שאתה עושה, את הקרדיט מקבלים המשרדים. תקצבת כביש? משרד התחבורה קיבל. תקצבת שכונה? משרד השיכון. כל מה שאין, תמיד אומרים: שר האוצר לא תקצב. אז אני תמיד צריך להיות האיש הרע, שהודף כל מיני הצעות, חלקן פופוליסטיות וחלקן נכונות, אבל באיזונים האלה, של לא להרחיב יותר מדי פיסקלית, כי אז אנחנו נקבל אינפלציה – אינפלציה זה ריבית וריבית מקשה מאוד גם על העסקים וגם על משקי הבית. בסדר, זאת מלאכת המחשבת של שר האוצר בכלכלה. אני חושב שאנחנו מנהלים את הכלכלה טוב.

עכשיו, תראו. אפשר תמיד לחזור – הרי דווקא הדוגמה שנתת על הרשויות החרדיות לא קשורה, כי אין שם כמעט תוספות תקציב. יש שם בעיות של פיקוח – – –

עוד רגע אני אדבר על זה. רק שנייה אחת.

רק שנייה אחת. עוד רגע אני אדבר על זה. זה מתוקצב בבסיס. כמו שאמרת, זאת בחקיקה משנות השמונים, לא אני קבעתי. אני לא הוספתי שם שקל.

רגע. גם אתם שילמתם את זה, גם יאיר לפיד כשהיה שר אוצר שילם את זה. אף אחד לא נגע בזה.

אגב, אני רוצה תכף לומר לך מילה על ה-100% הזה. אני מתפלא עליך. מילא אם אני הייתי אומר את זה – אני הרי מאלה שנלחם למען תלמודי התורה הציוניים דתיים, של המוכר שאינו רשמי. אתה מהחסידים הגדולים ביותר של החינוך הממלכתי, ולכן ממך לא ציפיתי. תכף אני אסביר את ההבדל. ההבדל ענק, כי אני חסיד גדול של החינוך הממלכתי.

אפשר תמיד ללכת עכשיו לכמה מאות מיליונים, קואליציוני פה, קואליציוני שם – מיליארד. אז יש מי שיגיד 800 מיליון שקלים בתאגיד, קצת להבימה, קצת ללהט"בים ויש גם קצת לחרדים. כל אחד רוצה שיקצצו לצד השני. אפשר עכשיו במלחמה להיכנס למלחמות יהודים. כל אחד ירצה – הרי אתה תטען שהתקציב של הישיבות הוא לא טוב לכלכלה, ומישהו יגיד שה-800 מיליון שקל לתאגיד זה בזבוז כסף שלא טוב לכלכלה בתקופת מלחמה ומייצר אינפלציה. אז אני קיבלתי החלטה כשר אוצר: אני במלחמה לא נכנס למלחמות היהודים. יצרנו צעדי התכנסות פרמננטיים שמחויבים מתוקף האחריות הפיסקלית שלנו. עשינו את זה, פיזרנו את זה על כולם. כולם תחת האלונקה ואף אחד לא מרגיש ששחטנו לו את הפרה הקדושה שלו וחרב עליו עולמו. אני עומד מאחורי כל דבר. לא קיצצתי לחרדים יותר מדי, קיצצתי כמו שקיצצתי לכולם. גם לא קיצצתי לחילונים בדברים החשובים להם. ככה זה להיות שר האוצר של כולם בתקופת מלחמה.

עכשיו תראו, יוקר מחיה זה האירוע, אבל בואו נגיד את האמת, זה לא התחיל אצלי, גם לא אצל קודמי ולא אצל קודם-קודמי. עשרות שנים של מבנה מעוות של השוק הישראלי, שמאופיין בריכוזיות. אגב, מפא"י בנתה את המדינה הזאת, והכול פה היה – צריך לזכור, אנחנו הסתדרות שהקימה מדינה, לא הפוך.

עכשיו צריך לפרק את הריכוזיות הזאת, וזה תהליך. מפרקים את הריכוזיות הזאת בבנקים, מפרקים אותה לאורך שנים ומגדילים תחרות בשוק הפיננסי. בעזרת השם, אנחנו מעבירים פה – ואני מקווה שכולכם תתמכו – את כל הרפורמה שניר ברקת ואני מובילים, שמה שטוב לאירופה טוב לישראל. כשנכנסתי לתפקיד אמרו לי: אין לך סיכוי, השר. אין לך סיכוי. אמרתי להם: מה אתם מנהלים פה קרבות נסיגה והשהיה בתוך השוחות מול משרד הבריאות? מה שטוב לאירופה טוב לישראל. הינה, זה עובר, ארבעה חוקים יעברו פה בכנסת עד סוף החודש ויצרו אוטוסטרדה של יבוא – –

– – במינימום רגולציה, במינימום ביורוקרטיה.

חבר'ה, אתם הייתם בממשלה. בשנת 2022 מחירי הנדל"ן עלו פה ב-20% בשנה. אתם לא מתביישים? הרי מהחמאה שיש לכם על הראש, אנחנו תכף כולנו נטבע פה, בסדר? אז בלי צביעות.

נכון, זה אתגר ענק, יוקר המחיה, אבל זה שינויים מבניים שצריך במשק הישראלי. אז אנחנו פותחים עכשיו אוטוסטרדת יבוא כדי ליצור תחרות ענקית. אין מה לעשות, תחרות מייצרת פריון ופריון מייצר ירידת מחירים.

הדבר השני – גם לפרק. כן, בואו נראה אתכם תומכים. שנים לא עשו את זה. למה? כי ערוץ 12, שאתם סוגדים לו, הוא בבעלות קוקה קולה. אף אחד לא העז להתעסק עם הטייקונים האלה. אני אביא לפה חוק לפירוק הקונגלומרטים הגדולים, אותם מונופולים ששולטים ב-40 או ב-50 מותגים ומרשים לעצמם בחוצפה להעלות מחירים. נראה איך תצביעו, נראה מה יקרה.

נראה. נראה כשיתחילו הלוביסטים והקמפיינרים ואלה שמחזיקים פה שלטון, עיתון והון. חבר'ה, אנחנו מכירים את זה לא מאתמול. אני אעמיד אתכם במבחן. אנחנו נייצר את אותם שינויי עומק במבנה המשק הישראלי. זאת הדרך להביא לירידת מחירים.

עכשיו תראו – אני ממשיך לחוק הגיוס.

אני גאה לייצג ולהנהיג היום תנועה מפוארת שמוכיחה עשרות שנים – וזה מוכח מאוד במלחמה הזאת, אי-אפשר שלא לראות את זה – שאפשר לשלב ספרא וסייפא, גם ללמוד תורה, לעבוד את השם, וגם להוביל בשדה הקרב, באמת באחוזים שאין להם אח ורע – –

– – ולצערנו הרב, גם למלא אחר כך את קירות ההנצחה.

אנחנו בהחלט חושבים שמדינת ישראל חייבת יותר חיילים. ביטחון מדינת ישראל זקוק ליותר חיילים. אנחנו רוצים את אחינו החרדים שותפים בזכות העצומה הזאת של שירות.

הינה, אני עונה לך, משה. אין חוק שיגייס חרדים; יש חוק שיהפוך אותם לעבריינים, שירעיב אותם, שידחק אותם לפינה.

רגע, רגע, חכה עוד רגע, אני אגיע אליך. תאמין לי, אני הולך לאמץ אותך. חכה רגע, אני עומד ללכת בדרך שלך, חבר הכנסת טור פז. תכף תראה, באמת, עוד רגע.

אפשר לשים את החרדים בפינה, לתקוף אותם, להילחם בהם, חלילה לייצר פה שנאה ומחלוקת. זה לא יגייס חרדי אחד, זה לא ישלב חרדי אחד בשוק התעסוקה; זה ייצור כאן פילוג ומחלוקת וציבור שאתה דוחק אותו לפינה.

פה אני מגיע אליכם. עד שהתחילה המלחמה הייתה פה קואליציה לגיטימית, 64 חברי כנסת, שרצתה לעשות קצת תיקונים במערכת המשפט. המוטו שלכם היה: לא בכפייה, לא חד-צדדי. דיאלוג.

הידברות. אסור בכפייה. הרוב לא יכול לדרוס את המיעוט. פתאום אתה בצד הצודק, לשיטתך, אז אפשר בכוח, בכפייה. אני קורא לכם: בואו ביחד לבית הנשיא. בואו ביחד לבית הנשיא.

בואו נייצר – בוא, בוא, מספיק עם הדמגוגיה. גם אני אתן תמריצים למערכת המשפט.

תעשה לי טובה, תעשה לי טובה. להרעיב אנשים, חביבי – – –

אני בעד דיאלוג, הידברות, הסכמות ופשרות.

אלה תהליכים חברתיים של עשרות שנים. אגב, יש בהם שילוב של השקפות עולם ותפיסות שנמצאות במחלוקת. מה, אין לי מחלוקת עם החרדים? כמו שיש לי מחלוקת עם החילונים. יש לי מחלוקת עם החילונים ועם החרדים על הרבה דברים, אבל אנחנו מגיעים לפשרות ולהסכמות ועושים דיאלוגים.

ויש פה משקעים של הרבה שנים, ויש פה חששות הדדיים, ויש פה המון המון דברים.

עכשיו, אני בעד להגיע להסכמות, לדיאלוג. הינה, יש דוח שקדי – האלוף שקדי, לא אני – אני מאמץ אותו במאה אחוז.

הוא לא קשור לחוק. דוח שקדי זה מעכשיו, זה אחרי המלחמה. מיקי, אל תחשוף בורות, באמת.

דוח שקדי הוא אחרי המלחמה, ודוח שקדי הוא דוח מצוין. שר הביטחון מאמץ אותו. אני מקווה שכולנו נאמץ אותו. הוא לא קשור לחקיקה. אנחנו מחוקקים – אתה יודע למה? מסיבה אחת פשוטה: בגלל פיל בחנות חרסינה שנמצא פה מעבר לגן הוורדים, שחושב שבחקיקה אפשר לנהל מדינה. אז מה לעשות? אי-אפשר להפוך את כל החרדים לעבריינים. צריך להסדיר מאמץ, צריך לחוקק.

אבל זה לא מגייס חרדים. מה שמגייס זה הסכמות; מה שמגייס זה תנאים מאפשרים – לאפשר להם, לכבד אותם ולפתוח להם מסגרות – – –

בוודאי שאנחנו עושים. בוא, בוא, חביבי, לא, לא, לא יושב-ראש המפלגה שלך עשה – אני, אני עוד הרבה לפני המלחמה – – –

היום זה חוק לא מעניין. זה חוק שאמור להסדיר מעמד, שהם לא יהיו עבריינים, כי בג"ץ אילץ אותי, כי אתם הלכתם לבג"ץ, מה זה למה? נו, באמת.

אין חוק – אני לא עושה כלום? נו, באמת, חבר'ה, מספיק עם זה.

באמת, אתם עשיתם? הייתם אתם בקואליציה לפני שנה וחצי, קואליציה בלי חרדים.

והקמתם קואליציה נוראה שמכרה את המדינה לתנועה אחות של חמאס, לתומכי טרור.

חוק גיוס לא הבאתם – –

– – לא נקפתם אצבע על גיוס חרדים. מי הפריע לכם? מי הפריע לכם?

אז עכשיו אנחנו מביאים את החוק שלכם, ואני אומר עוד פעם: הוא לא יגייס חרדים. הוא חוק שמייצר מסגרת, כן, שלא הופכת את החרדים לעבריינים בעל כורחם. ועכשיו בואו נשלב ידיים למאמץ משמעותי יחד עם הציבור החרדי, שרוצה, שרוצה. הינה, החבר'ה פה למעלה שעכשיו לא נמצאים בישיבה: בואו לבקו"ם. אתם רוצים. ניתן לכם מסגרות מאפשרות, אין על זה ויכוח.

יהיו גם תמריצים. אנחנו נביא לפה חוק-יסוד: מילואימניקים, וניתן תמריצים למי שמשרת. כבר נתנו, נתנו. אני הובלתי עכשיו 20% העדפה למשרתי מילואים במכרזי מחיר מטרה.

ואנחנו ניתן עדיפויות במכרזים. יש פה הזדמנות אדירה, חבר הכנסת טור פז, אדירה. הציבור החרדי רוצה, הוא רוצה. אגב, מי כמו הציבור החרדי אידיאליסט, מסור, מוסר את הנפש על הכלל – –

– – בזק"א, במד"א. הוא רוצה גם לצבא, הוא רק רוצה שנאפשר לו, הוא רוצה שנכבד אותו, הוא רוצה להתגייס חרדי ולצאת חרדי. הוא רוצה שניתן לו לשמור על אורחות החיים שלו בצבא בקדושת המחנה, בכשרות ובדברים אחרים. כן, לאט-לאט, נעשה את זה בתהליך, בתהליך. אני חוזר אליכם: אל תהיו צבועים, מי שעמד כאן במשך עשרה חודשים וצעק בגרון ניחר. לרוב אסור לכפות על המיעוט. לא בכוח, לא בכפייה; בדיאלוג ובהסכמות.

– – – בואו לבית הנשיא. בואו לבית הנשיא. עכשיו תראו – – –

אנחנו לא פיצלנו שום דבר. אנחנו קיבלנו מנדט מהעם, וקידמנו את מה שבשבילו קיבלנו מנדט. לצערי, היו מי שהסכימו לשרוף את המועדון, אבל זה מאחורינו. אני מקווה שאף אחד מאיתנו לא יחזור לזה.

אני מקווה שאף אחד מכם לא יחזור לסרבנות. לא לסרבנות. מקווה, מקווה שתעשו תשובה ותתנערו מסרבנות.

תתנערו ממי שקרא לפגוע בכלכלה. אף אחד לא סירב – ראש המפלגה שלך סירב – – –

ראש המפלגה שלך סירב לגנות כאן טייסים שאמרו שהם לא יטוסו. מספיק עם הדבר הזה.

אני מקווה שכולנו נחזור בתשובה.

טוב, בואו נתקדם. מה?

טוב, אני רק אומר – אני מציע שכולנו כרגע – אין סרבנות. אין פגיעה בכלכלה. כולנו רוצים את טובת המדינה. כולנו משלבים ידיים כדי שהמדינה הזאת תהיה טובה יותר, חזקה יותר, ערכית יותר, מוסרית יותר, משותפת יותר לכולנו. נתווכח על איך טוב. אני מקווה שאף אחד לא יקרא יותר להוציא כספים, אף אחד לא יקרא לפגוע בכלכלה, ואף אחד לא יעודד סרבנות מאף צד, למרות שאנחנו יודעים מצוין מאיזה צד זה היה בפעם הקודמת.

כן. לי מאוד נוח, חביבי, כן, כן. ציבור שעבר מה שאנחנו עברנו בגירוש, בגירוש קטיף, ולא העלה על דל שפתותיו.

עכשיו, בואו נדבר על הרשתות, ובזה אני אסיים, כבר הארכתי יותר מדי.

חבר הכנסת טור פז, הרשתות – אפשר לאהוב, אפשר שלא. זה כמו שאתה אמרת, נכון, זה משנות השמונים. אני הייתי בן שנתיים ב-1982. אחר כך זה עוגן בחוק-יסוד: התקציב, כמו שאתה יודע. שתי הרשתות הן המקבילה החרדית לחינוך הממלכתי.

רגע, משה, חכה. משה, חכה – רגע היסטורי. אל תגיד לי לא נכון. זה שאתה עושה ככה עם הידיים לא יהפוך אותך לצודק. תקשיב.

תקשיב, תקשיב. אתה תלמיד חכם, נכון? יש ביטוי בגמרא: "איידי דטריד למפלט לא בלע", זה בבליעה בכלים – כשאתה עסוק בלפלוט, אתה לא קולט. אז בוא, תקשיב רגע. בסדר, כן. יצרו אחר כך את הממ"חים – אגב, אנשים טובים מאוד, עושים עבודה יוצאת מן הכלל. ועדיין, היסטורית – הרי בחינוך החרדי יש מוכשר, שמקבל 75%; אגב, הוא נשחק לאורך השנים, זה פחות מ-35%, אם אתה לוקח הסעות, לוקח בינוי, לוקח הזנה, לוקח יום חינוך ארוך וכו'. לא משנה. כן, זה 75%, זה בתקן הבסיס. יש מוסדות הפטור, שמקבלים 55%, ובנו את הרשתות עוד לפני שהיה ממ"ח, ואמרו שזו המקבילה הממלכתית אצל החרדים לחינוך הממלכתי. לכן, אל תשווה את זה למוכר שאינו רשמי אצלנו בציונות הדתית, תשווה את זה לממ"ד. הממ"ד מקבל 100% ואפילו יותר מזה, וגם הרשתות אמורות לקבל את מה שמקבל החינוך הממלכתי; אגב, לכן הן מחויבות ללימודי ליבה.

רגע, הן מחויבות – – –

אתה רוצה שנדבר שנייה אחת – רגע, מה זה אתה אוכף? אני לא שר חינוך. ועם כל הכבוד, זה נורא נחמד להכניס הכול לשנה וחצי; אלו תהליכים של עשרות שנים. לא אתנגד לתקן את מה שצריך לתקן, אבל בלי ציניות.

ה-3.4 מיליארד שקל – לכן, קודם כול, אמרתי לך מילה קשה. אני לא רוצה לחזור עליה.

3.4 מיליארד לאיזה 180,000 ילדים, הרבה פחות מאשר נקבל למספר דומה של ילדים בחינוך הכללי, 3.4 שהולכים כרגע לרשתות שמתוקצבות 100%, כי זו המקבילה לחינוך הממלכתי. ועוד פעם, לומדים שם ליבה, עושים שם מיצ"ב, לפי דעתי, לפחות בחלק גדול במוסדות החינוך.

האם יש בעיית פיקוח? יש בעיית פיקוח גם בחינוך הכללי. אני אגיד לך שאני חותם על התוצרים של החינוך הממלכתי במדינת ישראל? נו, באמת, אפשר לחשוב שאנחנו מובילים בטבלאות ה-OECD בתוצרי החינוך שלנו; לא במיצ"ב ולא באף דבר אחר.

עכשיו – רגע, עכשיו התעוררה השאלה של פיקוח. בא החשב הכללי, בצדק, בשיח עם הרשתות, רוצה לממש טוב יותר את האחריות שהוטלה עליו מכוח החלטת ממשלה ב-2001 – אגב, לא אני, לא אתה, לא הוא; החלטת ממשלה. נדמה לי שאנחנו בדמוקרטיה. סוף-סוף אנחנו הולכים להכניס חשבים מסודרים, בעזרת השם, לבנות מערכת חשבות מסודרת של המדינה בתוך הרשתות באופן שבו תהיה מערכת שכר נורמלית. הכול יעבוד, הסטנדרטים שמקובלים בחשב הכללי, כמו בכל מקום אחר, ואז יהיה הרבה יותר פיקוח על הדברים האלה, ובוודאי על תנאי השכר. אנחנו באמת רוצים לעשות את זה. אנחנו רוצים לממש את חובתנו ואת אחריותנו.

מכיוון שבא מישהו והחליט על דעת עצמו שהוא מוציא את החשב כשיש החלטת ממשלה שקובעת אחרת. חבר'ה, בדמוקרטיה פקיד בכיר, טוב, מוצלח, מקצועי ככל שיהיה, לא מוסמך לבטל החלטת ממשלה על דעת עצמו. אין דבר כזה.

יש – ובוודאי שלהוציא את החשב זה לבטל החלטת ממשלה. תאמין לי שאני צודק משפטית. עזוב את זה. אתה, אם היית רוצה לתקן, היית מחזק אותי. היית אומר: שר האוצר, כל הכבוד שאתה מכניס עכשיו חשבים לשם, שאתה בונה שם מערכת ניהול שכר מסודרת, שאתה הולך ליצור מצב שבו הכול יהיה שם הרבה יותר מסודר ותחת בקרה ופיקוח. אגב, כן, לא חייבים לריב, הכול יהיה בהסכמה. זה מצוין. רק כדי שעם ישראל לא ידאג – אין שם גירעונות. יש גירעונות אקטואריים שמופיעים בספרים, כמו שקיים באין-ספור גופים אחרים. שום דבר הוא לא דרמה. אני אומר לך את זה מתוך שיח עם האנשים שלי בתוך המשרד.

עכשיו, יש הרבה דברים שצריך לסדר. צריך לסדר את תקציב ההתקשרויות של משרד הביטחון – אגב, פי אלף בכסף שלו שמתנהל. תראו את דוח מבקר מדינה. אני אמרתי את זה? לפני שלושה שבועות המבקר מפרסם דוח על חוסר היעילות של תקציבי הרכש במשרד הביטחון. זה מיליארדים על מיליארדים על מיליארדים, לא רבע פרומיל של כסף קואליציוני. עכשיו, אתה לא מתעסק בזה, כי זה לא פופולרי. לתקוף את החרדים. אתה ביש עתיד, זה מתכתב לך מצוין עם האג'נדה, בטח עכשיו.

זה מה שאתה עושה, מוישה. זה מה שאתה עושה. זה מה שאתה עושה.

זה מה שאתה עושה. זה מה שאתה עושה. ואתה רוצה שאני אגיד לך עוד משהו? אני אגיד לך עוד משהו: הסיפור הזה עכשיו של החוב למס הכנסה שנגרר – הרי זה ויכוח שהיה בין 2014 ל-2019, הם לא קיבלו עליו את התקצוב, נמשך מ-2019. איפה הייתם מ-2019?

פתאום עכשיו הממשלה, במשמרת שלי, ב-2024, כולם ידעו – – –

ידידי, אדוני סגן שר האוצר לשעבר, העסק הזה מתגלגל במשרד האוצר מ-2019. לכן, אין ויכוח, אגב, שאנחנו צריכים לשלם את זה כמשרד האוצר, אין על זה ויכוח, מכיוון שזה הולך שם מלמטה למעלה, גב לגב. זה אותו שכר, לא שילמנו את זה, אז צריך לשלם את זה עכשיו.

זה הולך לקופה הציבורית, מיקי, זה הולך למס הכנסה. אלה הפרשות שלא הופרשו. כיוון שלא הופרשו, המדינה לא שילמה עליהן. עכשיו אנחנו לוקחים רואה חשבון שבאמת יוודא שהם לא קיבלו על זה וזה. ברגע שהוא יוודא, נשלם ונגמור את הסיפור, זה הכול. עכשיו, עוד פעם, אם רוצים לריב ולהתכתש – תאמין לי, יש כל כך הרבה. אתה רוצה שאני אתן לך עוד דוגמאות לאי-סדרים?

שהם קיבלו על זה כסף? הם יצטרכו להביא את הכסף מהבית, מה השאלה בכלל? מה השאלה בכלל? אין דבר כזה. הם יביאו, ואם לא, ילכו לכלא. זה חוב למס הכנסה, זה פלילי. מה אתה רוצה? נו, באמת, מה אתה רוצה? לא מבין.

אנחנו מחפשים לפתור בעיות ביושרה, במקצועיות, בענייניות. לא מחפשים להתנגח באף אחד, לא מחפשים לפרק אף אחד. אמרת קודם שפירקת רשתות חינוך. מה אתה מתגאה בזה? תשקם, תתקן מה שצריך לתקן, על זה אין ויכוח. אתה רוצה לפרק? 180,000 ילדים לפרק ככה במחי יד, לפרק, רק עם חרדים – – –

אתה לא היית מעז, אתה לא היית מעז לומר את זה על ערבים, על רשתות חינוך ערביות. הרי לא היית מעז.

אתה לא היית מעז. באמת, חבר הכנסת טור פז, תהיה הגון.

אני מסכם, כי בסוף הרי אנחנו בהצבעת אי-אמון על סוגיה כלכלית. הכלכלה הישראלית היא חזקה.

הכלכלה הישראלית היא חזקה. היא יודעת לתמוך, בעזרת השם, במאמצי המלחמה עד הניצחון בחזית ובעורף ככל שיידרש. וכן, זה דורש מאיתנו אחריות ומנהיגות וליצור ודאות לשוק. כפי שנהגנו עד היום באחריות פיסקלית, נמשיך לנהוג באחריות, נמשיך לנווט את המשק ואת הכלכלה. ושוב, הדבר הכי חשוב לכלכלה הוא שננצח, כי בלי ביטחון לא תהיה כלכלה, ובלי ניצחון לא יהיה ביטחון, גם בדרום וגם בצפון. אנחנו נשמיד את חמאס ונחזיר את החטופים, בעזרת השם. אנחנו נכריע את חיזבאללה בצפון, נחזיר את התושבים בבטחה ונפתח מחדש. אתם תראו שמדינת ישראל תצא עם ריבאונד אדיר.

אגב, אני אומר לכם – תראו, לא אמרתי לכם – גמרנו למשל את רבעון א' של השנה הזאת ב-15 מיליארד גביית מיסים עודף מהתחזיות שצפינו. אני לא חושב שזה יהיה הלינארי, הלוואי, אבל זה ודאי יימשך. אנחנו נגמור עם עודף של גבייה, והמשק הישראלי יצא לריבאונד גדול מאוד של צמיחה, בעזרת השם. אנחנו נחזור לתוואי התכנסות וירידה ביחס חוב–תוצר, למרות שנצטרך להגדיל את תקציב הביטחון כדי לתת מענה לאיומים הגדולים, כי בסוף בלי ביטחון לא תהיה כלכלה. נעשה את הכול, בעזרת השם, באחריות, במקצועיות, בנחישות, ואני תמיד מקווה שבשיתוף פעולה, אם כי אני מוכרח לומר שמהניסיון של החודשים האחרונים קשה לצפות מכם לשיתוף פעולה אפילו במלחמה, ואני מצטער על זה. ככל שתרצו, חבריי באופוזיציה, אני תמיד נכון לשיתופי פעולה.

אתם מן הסתם תצביעו בעד הצעת האי-אמון הזאת, כדרככם, כי לא משנה כמה אני אענה, אתם לא תשתכנעו. אבל אני חושב שהממשלה הזאת עושה את מלאכתה נאמנה בתחום הכלכלי – עוד פעם, בתוך מציאות מורכבת וקשה של מלחמה. מהדבר הזה אי-אפשר להתעלם.

אדוני היושב-ראש, תודה, וסליחה על האריכות.