אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה על עצם קיומנו, כמו מלחמת העצמאות השנייה שלנו – הם מפריעים לי.
אתם רוצים אז תצאו החוצה, זה מפריע לי. תודה.
הקרבות שחיילינו נלחמים בחזית הם קשים ומורכבים, אך לא פחות קשה המאבק היום-יומי של המשפחות של הגיבורים והגיבורות שנשארו בעורף, ובמיוחד, אדוני, משפחות נשות המילואים, משפחות אנשי הקבע, נשות הקבע, כל אלו שנותרו עם עול המשפחה מאחור – אלו שהפכו פתאום ביום אחד להיות אחראיות בלעדיות לתא המשפחתי; אלו שנאלצות להתמודד עם קשיים בעבודה, עם קשיים של הילדים, עם בייביסיטר, עם הסעות וכדומה; אלה שמתמודדות עם אתגרי היום-יום.
ואני רוצה לשאול את הממשלה ואת חברי הקואליציה אם הם באמת מכירים תודה לאנשי המילואים ולמשפחות שלהם שהם משאירים מאחור. האם הם מכירים תודה במעשים ולא רק במילים? לצערי הרב, היום, כשפורסמה הכתבה, הבנתי שלא. היום פורסם ששר התקשורת, שיושב איתנו כאן, שלמה קרעי, שאמור להיות דוגמה ומופת לציבור בישראל, בחר לפטר אישה בזמן הכי קריטי שלה.
ולמה אני אומרת שזה זמן קריטי?
זמן שהיא מנסה להחזיר את החיים שלה לשגרה נורמלית. היא לאחר לידה, היא בזמן שבעלה משרת במילואים, היא בדיוק באותו דפוס של הנשים שאני מדברת עליהן כרגע, והיא גם מנהלת הלשכה של השר קרעי. אז אני רוצה להגיד לך, השר קרעי: זאת פגיעה בציונות, זו פגיעה בסולידריות, זו פגיעה בחברות וזו פגיעה ברעות ובתמיכה בזולת.
ואני אגיד לך, השר קרעי, אני מתקשה לעבור על זה בשתיקה. אני מתקשה, כי זו פעולה שמשקפת בעיניי עיוורון מוחלט – עיוורון מוחלט להקרבה ולצורך המוסרי של כולנו לתמוך במשפחות של משרתי מילואים. ואנחנו רצים פה כמו עכברים בין הוועדות כדי לנסות להסדיר את זכויותיהם של אנשי המילואים, לנסות להסדיר מוגנות תעסוקתית לא רק לאיש מילואים אלא גם לבת זוגו, ופתאום אנחנו מתבשרים על דבר שכזה.
אני באמת באמת מתקשה לשאול את עצמי איך זה עובר למעשים. ואני אגיד לך עוד משהו, השר קרעי. אתה יודע מה, לא התפלאתי כשקראתי שזה דווקא אתה – אתה, שרק לא מזמן עמדת פה על הבמה וזלזלת גם במשרתי הסדיר, גם באנשי המילואים בצבא ההגנה לישראל. אתה, ששלחת את הטייסים לעזאזל, עכשיו אתה מעז לשלוח את נשות המילואים הביתה? המקרה הזה מעיד על כך שהממשלה, שהיא כל כך מנותקת – באמת, אני שואלת את עצמי, מי יש לו איש בלשכה, או אשת איש בלשכה שהיא אשת איש מילואים, ומעז לעשות דבר כזה? רק מי שלא מסוגל שליבו יהיה עם זהות מוחלטת למאמץ של מה שקורה עכשיו בשטח.
אני אומרת לך, אתה יכול לעשות מעשה. תחזיר את העובדת הזאת עוד היום לתפקידה. לא ייתכן שבן הזוג יתנדב למילואים להגן על מדינת ישראל, יחזור הביתה וימצא שאשתו פוטרה. אני אומרת לך, השר קרעי, זה קודם כול נזק רוחבי – זה נזק רוחבי שהנזק שלו הוא לא רק לאישה אחת אלא לכל המערכת שאמורה לתמוך במשפחות משרתי המילואים. אני מבקשת ממך קודם כול לקחת אחריות על המעשה הזה, ואתה יודע מה, בוא תעזור לנו בהצעת חוק שאנחנו מקדמים עכשיו, שנוגעת למוגנות תעסוקתית לכל נשות אנשי המילואים.
אנחנו מחויבים כולנו לראות במשרתי המילואים ובמשפחותיהם יחידה משפחתית אחת שאסור לפגוע בה. אנחנו מחויבים להבטיח שכל אחד מהם, כל אחד מהם, יוכל להמשיך בחייו – גם אם החיים שלו נהיו קצת יותר מורכבים – ביציבות ובביטחון, בלי חשש מההשלכות התעסוקתיות. אנחנו חייבים לעמוד מאחורי המשפחות של משרתי המילואים, להגן עליהן ולהבטיח את ביטחונן התעסוקתי. חובה זו היא קודם כול על מי שנמצא בתפקידי מפתח בממשלה ועל הממשלה ששלחה את אנשי המילואים להילחם בחזית.
אני מצפה מכולם, אגב, להצטרף אליי לגינוי הפיטורים האלה. ואני מצפה מכולם להצטרף אליי להצעת החוק שתומכת באופן מלא במשרתי המילואים ובבנות זוגם. תודה.
573 מילים של שרון ניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.