קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
קודם כול, אני מברכת על היוזמה לקיים את היום הזה. אני חושבת שהעובדים והעובדות הסוציאליות – וירשו לי, כל הנאום שלי אני אתייחס לעובדות סוציאליות, וזה יכלול את העובדים הסוציאליים, כי המקצוע הזה הוא מקצוע שרובו נשים – יש לי הערכה מאוד מאוד גדולה לעבודה הסוציאלית ולעובדות הסוציאליות. כל החיים שלי הייתי מוקפת בהן, גם בארגון שעבדתי בו וגם אחר כך ועכשיו, בכנסת. אני חושבת שהם אנשים שלקחו על עצמם לטפל בבעיות הכי קשות בתוך החברה באופן כללי, והם אנשים שמגיעים, ונשים שמגיעות, עם הרבה חמלה, הבנה, תבונה ורצון באמת לשנות.
אני מברכת את יו"ר האיגוד, שנמצאת למעלה, ענבל חרמוני, והעובדות הסוציאליות המדהימות שאיתה. אני חייבת להגיד שענבל וחברותיה וחבריה למקצוע בעצם מטפלים בכל הדברים שאנחנו לא עושים טוב. הם מטפלים בתוצאות של העשייה שלנו – אנחנו כמחוקקים, אם זה בחוקים החדשים, שבהם אנחנו מטילים עליהם עוד אחריות, ואם זה במדיניות, שלצערנו הרב לא פותרת בעיות חברתיות והרבה פעמים אפילו מסבכת אותן, כמו נגיד במקרה של העוני. ואנחנו יודעים שהמדיניות הכלכלית שמחליטים עליה גם בממשלה וגם בכנסת ישראל היא זו שמייצרת בסופו של דבר מצבים של עוני שהם חייבים לטפל בהם והן חייבות לטפל בהם. וכל הכבוד על מה שהם עושים.
אני חושבת שהגיע הזמן לא רק להודות להם ולהגיד כמה אנחנו מעריכים את העבודה שלהם, אלא לתרגם את זה לתנאים מאוד ברורים, שיחזירו למקצוע הזה את הכבוד המגיע לו. אנשים פורשים מהמקצוע בגלל השכר הנמוך, בגלל הלחץ שמופעל עליהם והעומס הבלתי-רגיל, במיוחד בימים אלה, שכולנו מדברים – כמו שבקורונה כולנו דיברנו על העבודה הנהדרת של הרופאים, אבל התווכחנו על אם נשלם להם על ימי העבודה שלהם או לא. עכשיו הן נושאות בנטל והן עושות עבודה מדהימה והגיע הזמן לצ'פר אותן. אתם יודעים מה? לא לצ'פר, סליחה, אני מתנצלת, אלא לתת להם את הזכות הבסיסית – קודם כול, להקדים את הפעימה השנייה, ולחפש להם תקציבים וכלים ולשים אותם בידיים שלהם, כדי שיוכלו באמת לבצע את העבודה שלהם כמו שצריך.
אני רק רוצה להגיד: חייבות וחייבים להזכיר ביום הזה את העובדות הסוציאליות והעובדים הסוציאליים הערבים, שהעומס עליהם הוא פי שלושה מהעומס על כל עובד ועובד מבחינת מספר התיקים. הן עומדות איתנות גם מול גל הפשיעה, מטפלות בכל מי שנשאר מהמשפחות השכולות, מהפצועים, מהאנשים שנופלים קורבן לשוק השחור. הן מטפלות באלימות נגד נשים, בנשים שחייהן בסכנה, והן בעצמן הופכות למטרה הרבה פעמים – איומים וסכנת חיים. ואיך אנחנו מתגמלים אותן? מה אנחנו נותנים להן? מקצצים. הממשלה, בתקציב האחרון, קיצצה 14 מיליון שקל מתקציבי הרווחה של האוכלוסייה הערבית. איך הן יתפקדו? איך הן יוכלו באמת לשאת את העול הזה?
אני חושבת שהגיע הזמן – ואני מנצלת את ההזדמנות, כבוד השר, לפנות אליך – להקצות את המשאבים גם לאוכלוסייה הערבית, לסגור את הפער הזה. ואני מאוד מקווה שאתה גם תילחם איתנו להשיג את 15 התקנים שעדיין חסרים מהמדינה לביצוע החוק שלי – טיפול בגברים אלימים. אני מאוד מודה על זה שנלחמת והשגת 15 תקנים. החוק הזה במינימום צריך 30 תקנים. בוא נעשה את זה ונתחיל באמת לתת לעובדים והעובדות הסוציאליים לעבוד בלי הרבה עומס. תודה לכל היוזמים, ותודה לכבוד השר ולחברנו, חבר הכנסת ארז מלול. תודה.
492 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.