עובדות ועובדים סוציאליים במסגרת מלחמת חרבות ברזל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, בהתרגשות וביראת כבוד יש לי הזכות, לרגל ציון יום העובד הסוציאלי הבין-לאומי בכנסת ישראל, לומר כמה מילים לעובדות ולעובדים הסוציאליים שבחרו במקצוע שכולו לב, שליחות וחלוציות ציונית.

בחרתי לפתוח בציטוט של גב' ענבל חרמוני, יו"ר איגוד העו"סים, שהיטיבה לתאר במילותיה מהי עבודה סוציאלית: להיות שם לצידו של אדם במשבר; לעבוד עם משפחה במצוקה ולהצליח לתמוך בה. להשפיע על החיים של נער או נערה; להיות שם עבור אדם שבגלל מחלה מוצא את עצמו בבית חולים; להיות עו"ס משפחה, עו"ס קשישים, עו"ס פנימייה; לעזור לאנשים למצוא את הכוחות בתוכם, לשנות ולהשפיע על הקהילה שלהם – זו העבודה הסוציאלית. והיא מדהימה, קשה, מרגשת, לעיתים מתסכלת, אבל לא הייתי מחליפה את המקצוע שלנו בשום דבר אחר.

ב-7 באוקטובר, יום הטבח הנורא שנפל על מדינתנו, ראינו אותם ואותן במלוא הדרם – הראשונים להגיע לטפל במשפחות הנרצחים, ביתומים, באלמנות, בנפגעי איבה, במפונים, אזרחי מדינת ישראל. הם היו שם בהקרבה ואמפתיה, וחלקם אף היו מפונים ובני זוגם, או זוגתם, היו במילואים – הם לא ויתרו, ומילאו וממלאים את תפקידם נאמנה.

מקצוע העבודה הסוציאלית עבר לא מעט טלטלות. בשנת 1934 נפתח בירושלים בית הספר הראשון לעבודה סוציאלית, ביוזמתה וניהולה של סידי ורונסקי, ממייסדות ומעצבות העבודה הסוציאלית ביישוב היהודי. עשורים אחרי, לדאבוני אני חשה שאנשי המקצוע אינם זוכים להערכה שהם ראויים לה. מה גם שניתן לראות את הסטיגמות שחלקן אפילו מלוות אותם עד היום – חוטפי ילדים, ועוד שלל כינויים לא ראויים.

ניתן גם להבחין בנתונים בדבר עומס בכמות המטופלים. אני מודה לשר הרווחה מרגי ושר הרווחה לשעבר מאיר כהן, שמשרד זה, עובדים אלה, עומדים לנגד עיניהם, לרבות סוגיית שכרם.

בנימה אישית, טרם נבחרתי לכנסת העשרים-וחמש עבדתי כעורכת דין. ייצגתי הורים, ילדים, קטינים ומשפחות. נחשפתי לעבודתם היום-יומית והמקצועית של העובדים והעובדות הסוציאליים, ובהם ראיתי שותפים בחזית המאבק לצדק חברתי והגנה על זכויות אדם. עם זאת, לא אחת היו בינינו מחלוקות ואף אי-הסכמות בהחלטות שנתקבלו בוועדות, שבגינן קיימנו דיונים ויצרנו קשרים להשבת המצב לקדמותו כשהוא מיטיב יותר.

תמיד ראינו את טובת האדם שבמצוקה ובמצבי סיכון שונים, כמו נערים בסיכון, נשים, ילדים, נפגעי תקיפה מינית ועוד. כשנשאלה עו"ס לאנשים עם מוגבלויות, גב' יפה בר ניצן מהיישוב הר ברכה שבשומרון, מדוע בחרה בתפקיד הזה, כך ענתה: "אני מרגישה שהמפגש עם המחלקה לשירותים חברתיים בשירות הציבורי הוא מקום משמעותי מאוד עבור המשפחות שזקוקות לנו. אני רוצה להיות כאן, איפה שישנם חששות וקושי לפנות, לשמוע, לחבק במילים, לעשות סדר, להרגיע, לתת מקום. השאיפה שלי היא שהמשפחות שהגיעו לנקודה הזו יפגשו אדם שאכפת לו, שייתן מענה מקצועי וימשיך ללוות אותן ולהיות שם עבורן גם בהמשך. משפחה המטפלת באדם עם מוגבלות מתחילה מסע ארוך וזקוקה לליווי מתמיד והרבה ידע מקצועי". בזכות הנוכחות שלנו, אני מקווה שהמסע יהיה מעט יותר קל.

לסיום, אני מצדיעה לכם ולכן, העובדים והעובדות הסוציאליות, לרבות לבתי זיו, שהיא חלק מכם; מצדיעה לכל העובדים מבני ברק, שפרעם, קריית גת, באר שבע, שדרות, תל אביב ומכל רחבי הארץ, הפועלים והפועלות לשינוי המרכיב את הפסיפס של החברה הישראלית, ואשר פועלים במטרה להיטיב, לשנות ולהיות כאן רק לטובת החברה שלנו. תודה רבה וחג שמח, גם ביום כזה קשה.