תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, לשר הכישלון הלאומי לקח זמן להשתלט על המשטרה. זה לא היה הליך כל כך מהיר, זה לקח כמה חודשים, אבל מהר מאוד הוא הבין איך משתלטים על המשטרה. בהתחלה היו קצת מרידות. עמי אשד, מפקד מחוז תל אביב, סירב להתיישר – או שמא נאמר להתקפל – והלך הביתה. היו עוד ניצבים שהלכו הביתה; לא שמענו על כולם. יש גם סגני ניצבים שהלכו הביתה. אולי יום אחד הם יגידו את מה שעל ליבם – אני מאוד מקווה שכן. הרבה מהאנשים הבכירים במשטרה הבינו שחבל על הזמן, עם אדם כזה אי-אפשר לעבוד, אי-אפשר לנהל, הוא לא מבין כלום בדברים האלה. ההתמחות של שר הכישלון היא בעיקר סיסמאות ריקות. בעצם יש מחלקה מסוימת של התמחות, זו ההתמחות שנקראת "כלאם פאדי" – כלום לא יוצא ממנו. דבר הרבה, עשה מעט, אבל הכי חשוב: אל תשכח להביא את הכול לפני המהדורה בתדרוך מסודר, כדי שידעו שאם כבר לא עשית, לפחות שידברו על זה. ניהול – לא, התנהלות – לא.
זה ממש מפריע לי מה שקורה שם, אדוני היושב בראש. אדוני, זה מפריע לי. אני לא יכולה. אני נלחמת – – –
לא, כל מה שקורה שם.
תעצור לי.
אני לא מצליחה.
זה נורא מפריע, ואני אומרת דברים שחשוב לי לומר לציבור. תודה, אדוני.
בן גביר למד מהר מאוד איך מחזיקים את המשטרה בצוואר, והלוא זה בשיטת המינויים. בסוף השר מחליט על המינויים. הוא יודע שמי שמתיישר – יקודם, ומי שלא – פשוט יישאר במקום. הדבר הדרמטי הזה של שר כישלון שמחליט על מינויים של ניצבים ותתי-ניצבים זה פשוט נורא, כי זה הופך את כל הארגון כך שיהיה בשליטה שלו. אם בחודשים הראשונים הוא התחנן להיות מפכ"ל-על וזה לא הצליח, הרי שמינויים של ניצבים זה בעצם היכולת שלו לנהל את המשטרה. לא רק שהוא מחזיק במינויים, הוא גם לימד את הניצבים שכל מה שקורה בחדרים הסגורים – זה אף פעם לא סגור. הכול יוצא, הכול מאורגן. מי שמעז להרים את הראש, יקבל את ההדלפה שלו במהדורה המרכזית.
הבעיה האמיתית היא שבתוך המשטרה יש גם כאלה שמתיישרים עם העמדות האלה. זה מה שהביא עלינו ביום שבת את האלימות המשטרתית החמורה כלפי המפגינים בקפלן. כל אלה שמצקצקים ואומרים: גם אצלכם הייתה אלימות – נכון, אלימות משטרתית לא קיימת מהיום, היא קיימת שנים. זה שמח"ש מורחת כל תביעה, לא מגיעה למסקנות ולא מנהלת הליכים – הינה, אני רואה שהרמת את הראש, סעדה. אנחנו יודעים שזה לא מהיום שיש אלימות משטרתית, אבל זה שיש לה גב בממשלה, וזה שיש כנסת שלא מפקחת, זה חמור, כי כשהרביצו לחרדים, בוועדה לביטחון לאומי היו דיונים על אלימות נגד חרדים. מתי היה כאן דיון בוועדה על אלימות נגד מפגינים? נו, אז מה אם הם מהמחנה שלי? לא מגיעה להם הגנה? הגלגל מסתובב – היום זה מפגין, ומחר זה מפגין. שוטר אלים לא צריך להיות במשטרה, וזה לא משנה מי מפגין.
אני רוצה להגיד, אדוני היושב-ראש, ואני מסכמת: אני ניהלתי הרבה דיונים על אלימות משטרתית, ועמדתי לצד המפגינים ולא בדקתי למי הם מצביעים. מה שקורה היום הוא שאף אחד מחברי הכנסת לא גינה את האלימות כשפרש מצליף באיש מבוגר. מה קרה לכם? מה קרה לכם? בסוף זה יכול לקרות לכל אחד. תתעוררו. תודה.
504 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.