אדוני היושב-ראש, כבוד השר, בעבודתי בכנסת כנבחר ציבור אני משתדל לשלב בין העשייה כאן בכנסת לבין השטח, ובפרט בתור יושב-ראש שותף בשדולת המילואים; אני נוהג להיפגש עם הלוחמים בשטח, שומע את הלך הרוח, את האתגרים. יחד עם חבריי לשדולת המילואים, שמורכבת כמעט מכל סיעות הבית, אנחנו נפגשים אחת לשבוע, ומנהלים גם קבוצת ווטסאפ מאוד פעילה, על מנת שאנחנו נוכל לדייק עד כמה שניתן את הצרכים, ומשתדלים לתת מענים. אבל בעיקר, אדוני היושב-ראש, אנו מתפעמים מהרוח החזקה והאיתנה של אנשי מערך המילואים שלנו, סד"כ המילואים שלנו, מלח הארץ, חוד החנית של החברה הישראלית, שעליו כולנו נשענים. קשה להאמין שמדובר בסך הכול בקצת, מעט פחות מ-2% מהחברה הישראלית, שדואגים לכולנו, לביטחון כל אזרחי מדינת ישראל.
זכיתי גם אני להיות לוחם מילואים במהלך השנים האחרונות, ואף הוקפצתי עם יחידתי ב-7 באוקטובר, ושירתי יחד עם חבריי במערך המילואים 80 יום ברציפות, עד שהתבקשתי לחזור לעבודתי בכנסת. דרך אגב, בימים אלה החבר'ה שלי מסיימים מעל 140 יום ברצף, מ-7 באוקטובר, וכבר קיבלו את הצו ליוני. זאת אומרת, אחרי מעל 140 יום, זה לא כולל את שירות ימי המילואים שהיה להם ב-2023 – כמה חודשים בודדים בבית, וכבר חוזרים לשרת את עם ישראל.
כן, גם זה היה חשוב. אנחנו עוד נדבר על זה בהזדמנויות אחרות, אבל נצטרך גם את העזרה שלך.
חיילי המילואים, שכולנו חייבים להם בראש ובראשונה תודה על תרומתם האדירה ללחימה ולנרמול החיים של כולנו בעורף, עד כמה שניתן, שאנחנו מסוגלים בכלל לנהל כאן איזה סוג של שגרת חיים, כשבחזית יש מלחמה, אותם אנשי מילואים משלמים מחיר כבד – מחיר של המשפחה, מחיר כלכלי, גם בנפש וגם בגוף, ולעיתים אף בחייהם ממש.
במערכה הכבדה הזו איבדנו את מיטב בנינו ובנותינו היקרים. כואב הלב והעיניים דומעות מדי יום עם הבשורות הקשות על אובדן חיילינו היקרים. גם כשאינני מכיר את הנופלים, בניחומי אבלים אצל המשפחות אני שומע את הסיפורים, לומד להכיר את הדמויות שמאחורי השמות, וליבי עם המשפחות היקרות. ככה זה כשאינני מכיר. אך במערכה הכואבת הזאת, לצערנו, אדוני היושב-ראש, מי מאיתנו לא מכיר לפחות נופל אחד, ואחד מהם היה חברי הטוב סא"ל נתי, נתנאל אלקובי, שלפני כמעט שלושה שבועות, תוך כדי עבודתי כאן בכנסת, קיבלתי את ההודעה בווטסאפ, ההודעה הכואבת על נפילתו בקרבות הגבורה ברצועת עזה. נתי נתנאל אלקובי היה מג"ד גדוד 630, ונהרג בהגנה על המולדת.
זכיתי להכיר אדם עז נפש, גיבור, אבל עם נפש עדינה, שרעות ואחוות אחים היו נר לרגליו. נתי היקר השאיר אחריו אישה, אלמנה עם חמישה יתומים. ליוויתי אותו בדרכו האחרונה, ניחמתי את משפחתו. הראש מסרב להאמין והלב נשבר.
נתי, חבר יקר עוד מתקופת הלימודים, כתב לי רק לאחרונה – ואני כבר מסיים. אני רק רוצה להקריא, כי מה שהוא כתב לי, אני לוקח את זה כמעין צוואה שלי, ואנסה להעביר את המסר גם כאן לכולם. כך הוא כתב: עבודה מדהימה בתחום ההטבות למילואימניקים. כמג"ד במילואים, מרגיש את ההבדל הגדול בשנה החולפת. תמשיך להדגיש את החשיבות ולתת תחושה טובה למשרתים, יחד עם קצין מילואים ראשי, בני בן ארי, שעושה עבודה מצוינת. לא לעצור. להמשיך ולהוביל רפורמות שיגרמו לחיילים שלנו להרגיש מובחרים באמת.
דברים אלו יהיו חרותים בליבי ובעבודתי, ואני אקח את זה כצוואה של חברי היקר, שמסר את נפשו בהגנה על כולנו. נתי, נוח על משכבך בשלום. ונסיים בתפילה לשלום חיילנו ולשובם של החטופים במהרה. תודה.
516 מילים של יצחק קרויזר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.