תודה רבה, אדוני היושב בראש. עסקה בפתח, ואנחנו מברכים על כך, והלוואי שזה יתממש. מדינת ישראל מחויבת להחזרת אזרחיה לפני כל דבר. המדינה, הממשלה, בגדה בהם ב-7 באוקטובר, ולא יכול להיות כי תבגוד בהם פעם נוספת. אי-החזרת החטופים, או חלילה החזרתם בארונות מתים, יהיו כאבן ריחיים על צווארה של החברה הישראלית לעולמים.
השר סמוטריץ' אתמול – מזמן לא שמענו אותו: החטופים אינם המשימה הראשונה במלחמה. איזו אמירה אומללה. איזו בושה. החטופים אינם המשימה הראשונה במלחמה. ראש הממשלה נבהל אתמול מעמדתם של השר סמוטריץ' והשר בן גביר, ולאחר סיכום שליחת המשלחת להמשך המשא ומתן – ובירכנו על כך, ואנו מברכים על כל ניסיון להחזיר אותם הביתה – התעורר והכניס מקלות למשא ומתן: העברת הנהגת החמאס לקטאר. זאת, בלי לתאם, בלי להביא למשא ומתן, בלי לשאול את קטאר אם היא מוכנה לקלוט אותם. כך סתם כדי להכניס מקלות בגלגלי המשא ומתן.
אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, אתה מפחד מסמוטריץ' ובן גביר. הם אוחזים בגרונך. השר סמוטריץ' אומר: קודם כול ניצחון, אחר כך החזרת החטופים. זה קל להגיד כאשר אין חטוף מבני ביתך; כאשר הבת שלך אינה בשבי ואינה נאנסת מדי יום ביומו; כאשר נכדיך אינם בין החטופים; כאשר ההורים שלך אינם בין החטופים. זה קל להגיד, אבל זה קשה להגיד כשהשירות הצבאי שלך הצטמצם ל-14 חודש בגיל 28, כאשר מאחוריך סיום תואר במשפטים, כשהשאר התרוצצו על הגבעות. זה קל להגיד כאשר הבן שלך יושב בישיבה זו השנה השלישית. תודה רבה.
230 מילים של מיקי לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.