קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפנות לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שלצערי היא עדיין חברת כנסת בישראל. בשבוע שעבר היא עמדה פה והאשימה אותנו, את צה"ל, שאנחנו מפציצים בתי חולים. כך היא צייצה: חדרי ניתוח מופצצים, ריח זרחן באוויר, ירי חי על עקורים, ועדיין מתעקשים פה שהצבא המוסרי בעולם – והיא שמה את זה במירכאות – לא פוגע בחפים מפשע ולא תוקף בתי חולים.
פשוט בושה וחרפה. גועל נפש. את שקרנית מתועבת. את עושה את זה בידיעה שלמה שאת משקרת, כי יש סרטון שמוכיח מי הפציץ בית חולים, ואין לי ספק שאת ראית את הסרטון הזה, ועדיין את בוחרת להכפיש את צה"ל. את משרתת את האויב. את משרתת את כל מי ששונא את מדינת ישראל, את השונאים הגדולים ביותר שלנו.
אגב, הצבא הזה שאת מכפישה אותו כל הזמן, צבא ההגנה לישראל, הוא שומר גם עלייך. ואני רוצה לגלות לך סוד קטן: אם חמאס היו מגיעים לעכו הם היו שוחטים גם אותך, גם את המשפחה שלך, את השכנים שלך, את כל הסביבה שלך הם היו שוחטים, כי הם לא מבדילים בין דם לדם. מי ששומר עלייך כדי שזה לא יקרה, שחמאס לא יגיע אלייך, זה צבא ההגנה לישראל, שאותו את מכפישה כל הזמן. תתביישי לך. לא ייאמן שהבחורה הזאת חברת כנסת בישראל, כשמה שהיא עושה זה לדבר רעה נגד צבא ההגנה לישראל. אויבים מבית. בטח לא יצא לך לראות גם מה עשו אותם חמאסניקים לערבים, לבדואים. כאילו הם הבדילו, כשהם שמעו ערבית, וואו, הם ממש ריחמו עליהם. את יודעת את זה טוב מאוד. אבל מהם את מפחדת, עליהם את לא מעבירה ביקורת.
מעניין שעל צילומי הווידיאו שרואים את אותם מחבלים שיורים על אזרחי עזה שמנסים לברוח לדרום, על זה שהם יורים בחפים מפשע שלהם, שגרים איתם, על זה אין לך מה להגיד, על זה את לא מעבירה ביקורת. על צה"ל את מעבירה ביקורת, צה"ל שמגן גם עלייך. האמת, אם היא הייתה חברת כנסת במקום אחר, בסוריה או באיראן, מעניין אם שם היא הייתה יכולה להפיץ שקרים על הצבא שלהם, מעניין מה היה קורה לה שם.
לסיום, אדוני היושב-ראש, אני אגיד משהו שאמר לי אבא של נעמה בוני, זיכרונה לברכה, שנרצחה ב-7 באוקטובר, מעפולה עירי. כשניחמתי אותם הוא אמר לי את הדבר הבא – שזה בעצם הברכה והקללה שלנו. אנחנו לא מוסריים בזה שאנחנו מוסריים מדי. אני מצפה ומייחל – אנחנו לא בסדר שלא דאגנו לזה עד עכשיו – ליום שמכפישי צה"ל ותומכי טרור לא ישבו יותר בכנסת ישראל.
391 מילים של אופיר כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.