קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בכל יום מחדש נשבר הלב. אני פוגשת משפחות שעולמן חרב עליהן. בכל יום מחדש אני שומעת סיפורים על אנשים מדהימים, הכי טובים, שאיבדו את חייהם מידם של מרצחים ארורים, אכזריים, חסרי צלם אנוש, כאלה שרק רוע ורשעות הדריכו את פעולתם השטנית. אני גאה על שפגשתי משפחות נפלאות, אוהבות ציונות, שבניגוד לאויבינו המרים, חינכו לאהבת הארץ, האדם, כל משפחה וייחודה. הלב מסרב לקבל את הבשורות הרעות הללו. חיבקתי את המשפחות הנפלאות הללו ודמעות זלגו מעיניי.
אמש פגשתי כמה משפחות, ובהן משפחת גלס. ההורים, ענת וליאור, היו ספונים בסלון ביתם, העצב והכאב ניכר על פניהם העייפות. הם סיפרו על ים המוכשרת, תצפיתנית מגדוד 414, שחייה נגדעו בחמ"ל נחל עוז. על מסך הטלוויזיה בסלון ביתם תמונות של ים מגילים שונים. כמו כן, נחשפתי לציורים שלה, וציור אחד שבר את ליבי. אביה סיפר שביום שני לפני הטבח ים ציירה לב שבור עם דמעות; בליבי חשבתי: נסתרות דרכי האל.
במלון דן פגשתי את רחל בן יעיש, מוותיקות העיר שדרות. רחל איבדה את בתה אתי, איתי הנכד וחתנה שגיא זק מכיסופים, שנרצחו באכזריות. רחל סיפרה: בכל פעם ביקשתי ממנה: בואי לשדרות. מה יש לך שם? והיא אמרה לי: המקום מקסים, יש מלא צבא. רק ביום שישי, ב-6 באוקטובר, הם אכלו אצלי ארוחת ערב, ואמרתי להם: תישארו לישון פה, והם לא רצו. הבכי קורע הלב לא מאפשר לך לומר שום מילת נחמה, כי אין.
המפגש האחרון שלי היה עם תמר, אימו של אביב קוץ. משפחת קוץ נרצחה בכפר עזה יחד עם לבנת וילדיהם רותם, יהונתן ויפתח. תמר סיפרה על המשפחה הנהדרת שנעלמה, שיתפה אותי בתמונות המשפחתיות מתוך הנייד שלה, הראתה לי את הכישרון של אביב ז"ל בפיסול. רק ביום רביעי לפני הטבח נפגשנו במסגרייה. הוא סיים את הכלב ממתכות, אמרה לי. אמרתי לו: קח אותו לבית, שלא יהרסו אותו, והוא לא לקח, והוא שם. על רותם סיפרה כמה הייתה פדנטית –אף אחד לא נגע לה בארון – הייתה מוכשרת ויפה, ואת זה היה אפשר לראות בתמונות.
אדוני היושב-ראש, מדינת ישראל חייבת לדאוג לכל המשפחות גם ברמה הביטחונית, כדי שיוכלו לשוב ליישוביהם, וגם ברמה החברתית והכלכלית. הם הקריבו את היקר מכול, ואנחנו צריכים להעניק להם הכול.
לסיום, אני פונה לממשלת ישראל ולבית הזה: תחזירו את החטופים. זו המשימה הלאומית שלנו. אנחנו חייבים את זה גם לחוסן. תודה.
363 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.