קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אז ככה: קודם כול, תודה. אני חושבת שמה שעשינו בוועדת הכספים, הרב גפני, הוא באמת סוג של דוגמה לאיך אחדות ושיתוף פעולה יכולים לעבוד בצורה נהדרת בין כל חלקי הבית הזה. אני חושבת שדווקא אחרי מתקפה כל כך קשה כמו שחווינו, הדבר הזה לא נחוץ רק לנו אלא הוא נחוץ לעם ישראל שצופה בנו, ולצערי לקח לנו קצת זמן להתעשת, והם איפשהו היוו את המודל הזה של האחדות שאנחנו נכנסנו בתוכו. אני רוצה להודות לך, לוועדת הכספים.
אומר בכנות, הייתי סקפטית בהתחלה. בדיונים הראשונים הגענו עם רשימות עם כל כך הרבה דברים שהיה צריך לתקן. כולנו הבנו שהמתווה הזה לא טוב, ואני הייתי סקפטית. לא האמנתי שכל הדברים האלה ישתנו, ואני חייבת להגיד שהחוק שמגיע כולל כמעט את כל מה שדיברנו עליו מההתחלה ועד לקראת הסוף: באמת פנינה הגיעה עם הנושאים של נשים; החקלאים; המילואימניקים; נשות המילואים; המגזר השלישי, שעוד אנחנו צריכים לעשות כמה תיקונים. אבל באמת, נגענו בהכול, וזאת הייתה עבודה משותפת של כולנו, מכל המגזרים, מכל המפלגות – מהכול.
זה אומנם נותן לי קצת תקווה שאולי גם אנחנו כאן, כנבחרי ציבור, באמת הפנמנו את גודל האסון, ונדע להתנהג אחרת אחד כלפי השני. אבל באותה נימה, אני חייבת להגיד שלי מאוד כאב חלק מהדברים שהתנהלו בוועדות אחרות בכנסת הזאת, ובגלל זה אני חייבת לגעת גם בהם. אני חושבת שהאשמות כאלה ואחרות על ידי ח"כים כאלה ואחרים, שמאשימות, בין שזה פורום קהלת או ארגונים אחרים, בנושא של הטבח בדם על הידיים – זה לא שונה מאמרות של מנהיגים אחרים שמנסים להאשים את אנשי המחאה או את הסרבנים באותו הטבח. אין הבדל. הניסיון הזה להפיל על אנשים מסוימים את הדם על הידיים הוא כואב, והוא מראה דבר אחד – שיש אנשים שפשוט לא למדו כלום. כלום.
אנחנו נמצאים במקום אחר. האנשים שלמעשה היוו את מטות המחאה, כולל אחים לנשק, באותו יום התגייסו, נכנסו לחזית כלוחמים, כולם. אנשי פורום קהלת כולם כמעט מגויסים למילואים גם כן. אנשים כרגע נלחמים בעזה כתף אל כתף, תומכי רפורמה ומסרבים לרפורמה, אנשים שהפגינו פה ואנשים שהפגינו שם, חרדים, חילונים, דתיים – כולם. כולם. לא יכול להיות שבבית הזה חברי כנסת יעזו לומר שלמישהו יש דם על הידיים. זה מה שהתחיל והביא אותנו לכל המצב הזה, ואם יש משהו שאנחנו חייבים ללמוד, זה האיפוק והסבלנות ולשמוע גם עמדות אחרות, כאלה שאנחנו לא אוהבים לשמוע, אבל לדעת להגיע ביחד לפתרון משותף, בעבודת צוות, כמו שעשינו בוועדת הכספים – פה אחד, פה אחד העברנו את זה בלי הסתייגות אחת מחבר כנסת אחד. ואם הצלחנו – – –
לא, עשינו הסתייגות על נושא שאם לא יביאו לנו פתרון, אז אנחנו כולנו יחד נצביע על ההסתייגות הזאת.
זה גם ביחד, זאת עבודה משותפת. זה לקח שאנחנו חייבים ללמוד, וזה חייב להדהד. העבודה המשותפת הזאת היא קריטית. היא גם נותנת את הכוח לאזרחי ישראל ובטח לחיילי צה"ל שנמצאים עכשיו בקו ההגנה, לתת להם את הכוח הזה של אחדות; שגם אנחנו נוכל להגיד שאנחנו מהווים להם מודל ודוגמה. תודה.
466 מילים של שרן מרים השכל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.