קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להגיש בפני הכנסת את הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה), התשפ"ד–2023. אני מבקש להתחיל בחלק הזה שלפני ימים לא קצרים הגיעה תוכנית לסיוע כלכלי שהממשלה הביאה, ומי שזוכר את הישיבה שהייתה בוועדת הכספים, זה היה פשוט בלתי נסבל – היו צעקות מקיר לקיר, צעקות שאין מענה ואין פתרון לנושאים שהיה צריך לעזור בתוכנית הכלכלית. ובאמת, הסיוע בתוכנית הכלכלית זה חלק מהמערכה כולה, כאשר אין עורף כלכלי, אין עורף במדינה שיכול להמשיך להתקיים ולהמשיך לעשות את הדברים שהוא צריך לעשות ולהחזיר את המשק לאיזושהי שגרה עד כמה שניתן. כל אחד מבין שזה אחד מהדברים המרכזיים שצריך לעשות, והצעקות בוועדת הכספים היו עד לב השמיים.
התוכנית שהביאו הייתה בסביבות 4 מיליארד שקל, הכול בכול מכול. חלקים גדולים במשק הישראלי היו מחוץ לתוכנית, והסכומים שהיו לעובדים ולמעסיקים היו סכומים מאוד מזעריים. עכשיו אני רוצה להגיד למליאת הכנסת, אני מבקש לומר מה קרה מאז. מה שקרה זה שאני קיימתי ישיבות, אבל עשיתי גם תוכניות, והתוכניות האלה באו לידי מימוש, ואנחנו מגיעים עד לקצה, מגיעים לעכשיו. היו חברים בוועדה, גם ראש האופוזיציה, ולדימיר בליאק, גם יושב-ראש הקואליציה, אליהו רביבו – –
מרכז הקואליציה. לא חשוב איך קוראים לזה.
לא חשוב, כולם מבינים למה אני מתכוון. אולי הניסוחים – – –
מאה אחוז. – – ינון אזולאי, כמובן, שהיה בתוך העניין, ואנחנו ישבנו על הבעיות מהחל ועד כלה. אגב, אמרתי שאז היו 4 מיליארד שקל – אנחנו מדברים עכשיו על תוכנית שעלותה היא 17 מיליארד שקל למשך חודשיים, וכולם נכנסים עכשיו.
במהלך הדיונים הכנסנו את הקבלנים, את הבנייה, שלא הייתה בכלל – אנחנו הכנסנו את זה וזה נמצא. הכנסנו את החקלאות – הנושא הזה בפנים, זה לא שמשאירים את זה וזה לא נמצא בתוך העניין; התיירות אפילו, שזה לא נמצא בחוק, אבל אני ביקשתי מדוד ביטן בוועדת הכלכלה. אנחנו קיימנו את הדיון הזה עם שר התיירות אצלנו בוועדה, ולאחר מכן ביקשתי ממנו שישב על הפרטים, הוא ישב על הפרטים וזה מוטמע. התיירות לא נמצאת בתוך החוק, אבל התיירות נמצאת עם פתרונות שיש את הנייר שסוכם איתם, והם יצאו בעניין הזה מרוצים.
אנחנו ישבנו עם שר האוצר, שיש לי איתו לפעמים חילוקי דעות, אבל הוא היה קשוב לעניין, והוא רצה שזה יהיה בהסכמה כללית. אגב, זו לא פעם ראשונה שאני מעביר בוועדת הכספים תוכניות מהסוג הזה בהסכמה כללית. הסכמה כללית עולה לי ביוקר רב, בגלל שלפעמים אני יכול לשבת שעתיים ושלוש בוועדה, ומירב, שאני מאוד מכבד אותה ומעריך אותה, היא צועקת עליי: די, תחתוך. אני הרבה פעמים צריך לנהוג בסבלנות עד אין קץ על מנת להגיע לעניין הזה.
אתם תכף תראו – ואת בוודאי יודעת – שיש סיכום לגבי העניין הזה. היה ויכוח עם פנינה תמנו על הנושא הזה של בן משפחה של מי שנמצא במילואים, אישה של מי שנמצא במילואים שאם רוצים לפטר אותה, שלא יוכלו לפטר אותה. היה דיון שלם. האוצר לא רצה, ומכיוון שהאוצר לא רצה, אנחנו רצינו – רצינו למצוא נוסחה, ושהנוסחה הזו תהיה מקובלת על האוצר ותהיה מקובלת על פנינה. היינו צריכים אישור ממשרד הביטחון ולא קיבלנו, אז לשבת ולחכות. איך אמרת לי? כל הכנסת מחכה עכשיו, וצדקת. אבל מיציתי את כל הסבלנות שלי כדי להגיע בסוף לפתרון, והגענו לפתרון, הפתרון מונח פה. הפתרון היה שאנחנו מחכים למשרד הביטחון שיחתמו, בגלל שמשרד האוצר חתם, ובינתיים אנחנו מגישים הסתייגות, וההסתייגות אומרת שהחוק שלה, אם אכן תגיע החתימה, החוק שלה יוצא מכל התוכנית הזאת. היא נמצאת עכשיו בפנים, אבל היות שמשרד הביטחון חתם, אנחנו נבקש להצביע בעד ההסתייגות כדי להוציא את הסעיף הזה החוצה, אחרת אין לנו חוק, בגלל שהאוצר יגיד: הבאתי את החתימות. וזה נכון. זה תהליך שצריך בשבילו הרבה סבלנות, אבל יש לי את כולם, כולם הצביעו פה אחד.
אני רוצה להגיד לכם מילה אישית. האמת היא שאנחנו פה בארבע עיניים, אז אני יכול להגיד מילה אישית. אני הייתי אצל שר האוצר. ישב שם יושב-ראש ההסתדרות, דיברתי איתו באריכות. בקיצור, היינו כולם, הקואליציה, האופוזיציה והארגונים הכלכליים והכול, ואנחנו יושבים ושוברים את הראש ומחפשים פתרון לכל דבר, גם למעסיקים וגם לעוסקים, שיהיה פתרון. התקדמנו והיינו צריכים עוד ישיבות. אני יוצא החוצה, והעיתונים כותבים שאני לא עושה שום דבר, שאין תוכנית כלכלית, אין סיוע. מה אני אגיד לכם, זו לא הרגשה נעימה. אבל כשאני בא לפה בלילה הזה עם תוכנית אמיתית, עם זה שעושים ונותנים סיוע לכולם, אני מצפה שאיזה עיתונאי שכתב נגדי כל השלושה שבועות האלה יבקש סליחה.
הרי מה היה? למה עד עכשיו לא קרה כלום? לא קרה כלום בגלל שהיו דיונים – היו בוועדה, היו בכל מיני פגישות שהיו, היו אצלי בחדר, היו במשרדים, במשרד האוצר אצל שר האוצר. עשיתי את מה שנדרש לעשות, ואני רוצה לדבר בשבחם של חברי הכנסת, שהרבה פעמים גם הם מותקפים על ידי התקשורת הזו. מי יכול להעיד על זה שנכנסים לחבר הוועדה עם צרחות עד לב השמיים, עם צעקות מכאן ועד להודעה חדשה, ואחרי שבועיים מסיימים את הדיון עם ברכות האחד לשני, קואליציה ואופוזיציה. לא היה אחד מבין חברי הכנסת שלא שיבח את השני. מילה יכתבו על זה? הם יגידו: כן, בסדר, בוועדת החוקה קפצו על השולחן. אבל כשאנשים נכנסו בצעקות לוועדה – ואנשים צעקו בצדק; גם אני צעקתי – סקטורים שלמים שלא נמצאים בתוכנית. זה התפקיד שלנו, אנחנו צריכים לעשות. אורית, את יודעת את זה. שכחתי את החלק שלך בעניין.
פנינה תמנו. אז אמרתי עכשיו נכון. לא זכרתי שלא אמרתי נכון בפעם הקודמת, אבל לזה התכוונתי.
האם יש מישהו שיכול לבוא ולהגיד שנכנסו ככה לוועדה, בצעקות עד לב השמיים – הרי בפניי עמדו שתי ברירות: הייתי יכול להיות עצלן ולהגיד: מה זה מעניין אותי? זה מה שהביאה הממשלה – על זה אני מצביע. יש לנו רוב, נעביר את זה. לא התכוונתי לא בעבר ולא היום לעשות דבר כזה, וישבנו בסבלנות כולנו על עוד נושא ועוד נושא, ושהמחיר יהיה גבוה יותר ממה שמשלמים לעובדים, ולפצות את המעסיקים במה שצריך לפצות. עשינו את כל מה שאפשר, ובסוף אנחנו מסיימים את זה הערב כשהאחד מברך את השני. שיראה לי עוד מישהו, לא רק בכנסת – שכל הזמן מוציאים את דיבתנו רעה – במקומות אחרים, שיש כאלה ויכוחים ושהם מסיימים את זה בצורה כזאת.
זה החלק הפחות-חשוב. הוא חשוב בגלל שאי-אפשר לעשות כותרת ראשית שצריך שתהיה אחדות בעם ישראל, וכשאנחנו עושים את זה בפועל, בנושא הכי רגיש, של הסיוע – אנשים נמצאים במצוקה שלא תתואר, אנשים שחייהם נהרסים, חייהם הכלכליים, ואנחנו באים עם פתרונות. והאוצר בסוף משתף פעולה. הוא רואה שיהיה לו קשה איתנו, שאנחנו לא נוותר – ולא ויתרנו; עשינו פשרות, אבל לא ויתרנו בעקרונות. שמישהו יקום ויגיד: יש אחדות בכנסת. כולם התאחדו סביב העניין הזה.
אדוני היושב-ראש, אני יכול לדבר הרבה זמן בגלל שיש לי באמת הרבה. אני לא רוצה להאריך בעניין. אני חוזר ומודה: אני מודה ליועצת המשפטית שלומית ארליך, שעשתה ימים ולילות בעבודה הסיזיפית הזאת. אני רוצה להודות לשגית אפיק, שבזמן משבר היא באה, ומחוכמתה עזרה לנו בעניין הזה של המשברים האלה שהיה צריך לפתור אותם, ופתרנו אותם. אני רוצה להודות למנהל הוועדה טמיר כהן ולכל הצוות, שעשה באמת עבודה. ואנחנו לא סיימנו את העבודה, בגלל שאנחנו עכשיו הולכים לתקנות, ובתקנות יהיה קשה לא פחות ממה שהיה בחוק הזה.
אנחנו הגענו להסכמות שמגדילים את הטווח מ-7 ק"מ ל-20 ק"מ ול-40 ק"מ, בדברים מסוימים, ואנחנו הכנסנו את אופקים לתוך המתווה, והכנסנו את נתיבות והכנסנו, מה לעשות, גם את נהריה. התווכחו איתי בוועדה, אמרו: מה, נהריה לא, יש בעיות, עד שבאו ואמרו: כן, אנחנו מודים, פיקוד העורף הסכים על נהריה. וזה לא פשוט ולא קל – אנחנו צריכים להחליט בין יישוב ליישוב, בין מקום למקום, וזה דבר שהוא לא קל ולא פשוט.
יש רגעים שחבר כנסת, יש לו סיפוק בעבודה כאן. יש פעמים שזה פשוט מעצבן; אני רואה את הוויכוחים ואני רואה את הצעקות ואני רואה את הכול וזה מעצבן, אני פה הרבה שנים. אבל בערב הזה, כשאני יכול לשבת בוועדה ולראות, בסופו של דבר, איך שהאחד מברך את השני, זה שווה את המאמץ של כמה שבועות שעשינו יחד. ואני חוזר ומברך את ולדימיר בליאק ואת אליהו רביבו – – נכון, ינון?
– – ואת אליהו רביבו, רכז הקואליציה בוועדת הכספים, את רכז האופוזיציה בוועדת הכספים ואת כל החברים האחרים. מירב, אני מודה לך שעזרת מאוד בוויכוחים שהיו, ואת ראית, אלה ויכוחים קשים. והאמת היא שבוויכוח בינינו אם לחתוך או לנסות עוד למצות את זה, את הצודקת – היה צריך לחתוך, יש גבול למה שצריך לסבול. אבל אני כזה, את יודעת, עם סבלנות, בכל אופן להגיע לפתרון.
מאה אחוז. תודה רבה. על כל פנים, אדוני היושב-ראש, אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת בקריאה השנייה והשלישית, ואנחנו, בעזרת השם, נביא את התקנות, בגלל שהגיע הזמן גם להשלים את זה, ואנחנו נעשה את כל מה שנדרש, ואני מאוד מקווה שגם בזה אנחנו נעמוד, במשימה הזאת, שכולם יהיו יחד. כשאנחנו מדברים על אחדות, אנחנו לא רק מן השפה ולחוץ, אלא גם מגיעים לפתרון מעשי.
כאן הייתה יכולה להיות מחלוקת שמרעידה את אמות הסיפים. זה לא רפורמה משפטית, זה החיים של האנשים; זה המשקים במקומות מאוד מאוד סובלים, וזה היה יכול להיות צעקות ומחלוקות שאני לא יודע לאן זה היה מגיע, ובמקום זה אנחנו מברכים האחד את השני. אני מאוד מודה לך, אדוני היושב-ראש, על ההקשבה. תודה רבה.
להצביע עליה. להצביע, מכיוון שההסתייגות זה מה שהסברתי קודם. ההסתייגות הייתה בעקבות פשרה שהגענו אליה. בפשרה הזאת – שגית הציעה את זה – – –
– – – אני אמרתי, זה 17 מיליארד שקל. אמרתי.
הם באו עם תוכנית של 4 מיליארד; היום זה 17 מיליארד. על זה אנחנו מדברים. זה סכום לא מבוטל, וזה בכל הפרמטרים.
נכון. זה הוכפל ל-8 מיליארד לשנה, אבל זה 17 מיליארד שקל לשנתיים, מה שהם לא הביאו בפעם הקודמת.
טעיתי, נו. יש כמה דברים שטעיתי.
1,567 מילים של משה גפני. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.