ממשלה שמרסקת את מערכת החינוך ופוגעת בתלמידי ישראל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה. ברוכים הנמצאים. כנסת נכבדה, אני רק אתחיל בשאלה קצרה לשר אמסלם, שבאמת הלין על האופן שבו התנהל כל העסק עם הצוללות: מי היה ראש הממשלה אז ומי היה שר הביטחון, ומטעם איזו מפלגה?

כי אתה יודע שצריך להפנות אליהם, לא אל מי שיושב כאן, אבל אני משאירה את זה לך.

אני עליתי לכאן בהקשר של הצעת אי-אמון הנוגעת לתחום החינוך, שבעיניי הוא הנושא הכי חשוב במדינת ישראל. אמרתי לא פעם, ואני אומר גם בפתיחת דבריי – –

– – החינוך הוא העתיד של מדינת ישראל. נקודה. כשרוצים לדבר על הביטחון של מדינת ישראל – זה החינוך של היום. וכשרוצים לדבר על עתיד הכלכלה של מדינת ישראל – זה החינוך של היום. וכשרוצים לדבר על מערכת הבריאות בעתיד – זו מערכת החינוך היום. ומה שאנחנו נשקיע במערכת החינוך שלנו, כך תיראה החברה במדינת ישראל.

המערכת הזו נמצאת במשבר שהוא רב-שנים, משבר שהלך והעמיק בתקופת הקורונה כמעט בכל רובד אפשרי. אם זה הנושא של כוח אדם, ואם זה הנושא של הפדגוגיות השונות, שצף ועלה בעקבות הזום ובעקבות הצרכים המשתנים של עולם שהוא משתנה, הרלוונטיות של המערכת, וסוגיות רבות נוספות. ואנחנו, בשנה וחצי של ממשלת השינוי, כשאני הובלתי את המערכת, התחלנו לגעת בנושאים האלה. לקחנו כל אחד מהנושאים ופעלנו במקביל. אני אומר ביושר – באו ואמרו לי: תגידי, למה אתם עושים גם את זה וגם את זה וגם את זה וגם את זה? אמרתי: תקשיבו, אי-אפשר לטפל טלאי ועוד טלאי ועוד טלאי. חייבים ללכת לאיזשהו מערך כולל כדי להצליח להבריא את המערכת הזאת. אז טיפלנו בנושא של משבר כוח האדם. הספקנו, לצערי הרב, רק בגנים, ביסודי ובחטיבות הביניים.

הנושא של הסכם השכר – השר קיש, באמת, אני אומרת, כדאי שתהיה איתי רגע. הסיפור של הסכם השכר שאנחנו חתמנו עם הסתדרות המורים – זה הסכם היסטורי. אתה יכול לעשות את אותו דבר עם ארגון המורים. בוא אני אפתיע אותך: אני לא חושבת שצריך להביא הסכם שיוצר שוב הבחנה בין מורים ביסודי לבין מורים בעל-יסודי. אסור לנו שזה יקרה, כי כשהמורים, בסופו של דבר, בוחרים לעבור מהמערכת הזו למערכת העל-יסודית, התוצאה היא פשוטה: אין גננות, אין מורים ביסודי. חווינו את זה, ואנחנו נמצאים עכשיו בתהליך של שיקום. אבל לתת לאוצר למרוח אותם בצורה נבזית כל כך הרבה זמן במשך חודשים ארוכים, לפני בחירות, אחרי בחירות, בתקופת בחירות, ולהביא לזה שמחר אנחנו יוצאים לחופש הגדול – חברים, אין למורים שום כלי בחופש הגדול אל מול האוצר כדי שיהיה אפשר להגיע להסכם בשביל שלילדים שלנו יהיו מורים ב-1 בספטמבר וב-1 באוקטובר ובעוד שנה ובעוד שנתיים. המערכת הזו מדממת את המורים שלה החוצה, ואפשר לעצור את זה, אם אתה תילחם יחד עם המורים מול האוצר כדי לשמור על המערכת שאתה אמון עליה. הסיפור הוא לא רן ארז. באמת, במחילה מכבודו, הוא לא מעניין. מעניינים המורים שצריך להילחם עליהם, כי בלעדיהם אין מי שייכנס ויהיה עם הילדים שלנו.

בנושא של הגמישות הניהולית והפדגוגית – הרי הסיפור הוא לא רק שכר בתוך מערכת החינוך – אנחנו צריכים לתת למורים ולמערכת בכלל תנאים וכלים כדי שהיא תהיה מתקדמת, שהיא תהיה רלוונטית, שהמורים ירגישו שהם מתפתחים בתוכה, שהם צומחים מבחינה מקצועית, שהם מסוגלים להביא את עצמם ואת החזון החינוכי שלהם, וזה מה שעשינו באמצעות הגמישות הניהולית. לצערי הרב, אדוני השר, אתה באת ובנושא הזה פגעת – בגלל קמפיין שקרי שהרצתם, והיית חייב פשוט להראות שאתה עושה משהו – פגעת בגמישות הניהולית של המורים בכל מה שקורה למקצוע התנ"ך. אף אחד לא ביטל את התנ"ך – אתה יודע את זה היום טוב יותר מכולם. אף אחד גם לא ביטל את הבגרות בתנ"ך אלא הפכנו אותה למתקדמת יותר, לרלוונטית יותר, לכזאת שתשרת את הילדים שלנו, לכזאת שמותאמת לכל מה שקורה בעולם ולא שייכת למה שהיה לפני 40, 50, 60, 80 ו-100 שנים. המערכת שלנו חייבת ללכת קדימה. אבל אתה היית חייב לספק משהו. שכחתם שהבחירות הסתיימו. אז אמרת למורים: אתם תלמדו שעה בכל שנה. למה? למה? מורים – הרי בסופו של דבר לא שינית את מספר השעות. זה לא שהוספת שעות בתנ"ך ועכשיו יהיה אפשר לשחק עם זה קצת יותר. לקחת את אותו פול שעות וכפית עליהם איך ללמד את זה. מי אמר ששעה שנתית יותר יעילה ויותר אפקטיבית מלחבר שעתיים ולעשות בצורה משמעותית במשך שנה מסוימת, שנתיים, שלוש, כל בית ספר איך שהוא מחלק את זה? איפה הגמישות הניהולית שדיברתם עליה? שום דבר מהדבר הזה לא השארתם. למה? כי צריך לשלם את המס הזה של אותו קמפיין ארור שאתם קידמתם.

אבל זה לא רק זה, זה לא רק הסיפור של שעות התנ"ך. באת ואמרת: אני מחזיר את התנ"ך, מכיתה ב'. השר קיש, יש לי חדשות בשבילך: כבר שנים, עוד מאז שהייתי ילדה – כל מי שיש לו ילדים יודע שמתחילים ללמוד תנ"ך בכיתה ב'. יש את אותה מסיבת ספר תורה מאוד מרגשת, מאוד חגיגית, אני לא יודעת אם הילדים שלך כבר בגיל הזה, כשמקבלים את הספר וצריך לרקום את העטיפה, כי הכול מאוד מאוד חגיגי לקראת האירוע הזה. אבל למה לתת לעובדות ולאמת לבלבל אתכם כשאתם, בשם השם, משקרים ומצליחים? הרי זו התפיסה שלכם.

ואז אנחנו מתקדמים הלאה ורואים גם את הנושא של הרפורמה בבגרויות, שהייתה אמורה לשנות את פני מערכת החינוך, להפוך את הלמידה עבור הילדים שלנו למשמעותית, לרלוונטית, לחדשנית, למתקדמת. אתה מדבר גבוהה-גבוהה על הבינה המלאכותית. איזו בינה מלאכותית, אם אתה מחזיר את הבגרויות למה שהן היו פעם? הרי מה הילדים שלנו צריכים? הילדים שלנו צריכים כלים, מיומנויות, שיעזרו להם להתמודד עם כל מה שקורה בעולם. כן, גם עם הבינה המלאכותית בעתיד – איך להשתמש בה נכון, איך לבדוק שהמידע שהם מקבלים הוא נכון או לא נכון, איך ללכת לבחון אותו בכלים שאנחנו ניתן להם, איך לדעת לארגן אותו כמו שצריך, איך לדעת לשאול שאלות, איך לדעת ללמוד. היום בכל העולם מלמדים ילדים ללמוד; לא לשנן ולהקיא, אלא ללמוד. ואתה באת וכהרף עין פשוט ביטלת את הכול. למה? כי זה אני, כי זה אנחנו, כי זו הממשלה הקודמת. ואני אומרת לך בכנות, השר קיש, אני קיוויתי, לאור ההיכרות שלי איתך, שאתה תיכנס למערכת החינוך ואתה תראה את הילדים. אתה לא תראה את הקמפיין השקרי, אתה לא תראה את חבורת השוטים שאתה יושב לידם בממשלה – אתה תראה את הילדים. ולצערי הרב, אתה לא ראית אותם, וגם את הדבר הזה אתם דרסתם.

אנגלית מגיל גן ולימודי הייטק אנחנו הכנסנו, כי אנחנו רוצים שהילדים באמת יתקדמו לתוך העולם החדשני שלנו. אפתיע אתכם – או אולי לא – בשנה הבאה אין קול קורא, אין הרחבה של התוכנית כפי שהיה בהתחלה, וגם את הדבר הטוב הזה עצרתם. לא ברור לי איך עצרתם את הדבר הטוב הזה, אם אתה נכנסת למשרד ואמרת שאתה רוצה לתגבר את לימודי האנגלית, האנגלית המדוברת – מבורך לחלוטין, זה הקו שאנחנו הובלנו – למה עצרתם את התוכנית? למה? למה הילדים עוד פעם צריכים לשלם בזה שהם יישארו במערכת מיושנת במקום לקבל את מה שהם צריכים? אז גם אנגלית מגיל גן והייטק, שקידמתי יחד עם חברתי אורית פרקש, שהייתה שרת החדשנות – גם הדבר הזה, אופס, לפח.

יצירת רצף חינוכי: העברת מעונות היום למשרד החינוך. אני שמחה שלפחות כאן אתם שומרים על הקו, משמרים את כל הנושא של ההסדרה, אבל חינוך חינם מגיל לידה, שהובטח במסיבת עיתונאים גרנדיוזית על ידי ראש הממשלה, על ידיך ועל ידי שר האוצר – שום דבר מהדבר הזה לא נשאר. ויותר חמור, ככל שאנחנו צוללים פנימה לפרטים שאתם הבאתם שם, אנחנו מגלים כמה אתם לא מכירים את המערכת, לא יודעים בכלל מה הצרכים שלה ואיך באמת לבנות אותה באופן כזה שיביא גם למערכת מוסדרת וגם למערכת שהיא חינם מגיל לידה, או לפחות מסובסדת באופן מלא.

החינוך המיוחד, חברים, סובל היום מהמשבר החמור ביותר בתוך מערכת החינוך.

היה חוק לפני שלוש שנים, חוק שנכשל כישלון חרוץ.

אני אענה לך על זה, אוקיי?

מערכת החינוך המיוחד נמצאת במשבר עצום, ואני אחדש לכם: זו המערכת שיש בה את התקציב הגדול ביותר – תקציב שבמשמרת שלי היה 12 מיליארד שקלים, עם גידול טבעי כל שנה של מיליארד שקל. וכמה עצוב שהתקציב כל כך גדול והילדים שלנו לא מקבלים את המענים שהם צריכים. אני ממש רק מסכמת את הנקודה הזו. הקמנו ועדה, הקמנו צוות שמורכב מאנשי מקצוע, מורים, פסיכולוגים, יועצים, כל מי שקשור למערך החינוך המיוחד, כולל הורים, כולל אנשי מטה, באמת צוות נרחב מאוד שישב כשנה שלמה כדי לגבש את השינוי שנדרש בתוך המערך הזה, כדי לא לעשות more of the same, אלא כדי באמת לשנות את השיטה.

ומה קרה – אני ממש מסיימת – מה קרה, אדוני יושב הראש? הגיע שר חדש, ובמקום לקחת את הדבר הזה ולסיים אותו – אנחנו כבר כמעט בסוף הדרך; זה שלך, זה היה שלך; תאמין לי, הייתי משאירה לך את כל הבמה – אז הוא הקים ועדה חדשה. כאילו, שיחכו הילדים של החינוך המיוחד, את מי זה מעניין? אנחנו עכשיו נשב ונתחיל להתבחבש מחדש, ועוד פעם נעשה את כל מה שעברנו במשך שנה שלמה. אני אומרת לך, לא תספיק לכם שנה כדי לסיים את הדבר הזה, אם אתם רוצים לעשות משהו משמעותי.

אז למה, למה הילדים שלנו צריכים לשלם מחיר? זה גם באוניברסיטה, שבאת וביטלת אותה כמו להכניס ילד חזרה לרחם של אימא שלו. האוניברסיטה הייתה גמורה – זהו זה, היה סגור וחתום – ואתה באת וביטלת אותה.

ואני יכולה, אדוני היושב-ראש – –

– – להמשיך עוד זמן רב לדון במה שקורה במערכת החינוך. אתה יודע שזה משהו שהוא באמת יקר לליבי.

גם בדיונים של היום אני אמשיך לתת נקודות נוספות. כל מה שאני מבקשת ממך, השר קיש – באמת, לאור ההיכרות האישית שלי איתך, ואני אמרתי לך גם בכניסה: אני שומרת לך חסד נעורים על הכנסת העשרים – שנה רגע את הכיוון באמת; תשתחרר מהעדר של הממשלה הזאת, שמחפשת כל הזמן איך להיות קיצונית ואיך לדרוס הכול, ותציל את מערכת החינוך שלנו. תעשה את מה שטוב לה, ולא את מה שטוב לקיצוניים בממשלך שלך.