קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אדבר בקצרה, בגלל שיש לי את הסיכום בסוף. אתה יודע, רון, אני אענה לך בסוף. אני דווקא רוצה לדבר על ציוץ שראיתי ותגובה של מישהו שהגיב עליו. הציוץ שראיתי הבוקר הוא של כתב הארץ יוסי מלמן. האמת היא שזה אחד העיתונאים שאני מעריך את הכתיבה המקצועית שלהם. הוא אומר: תיק הצוללות והספינות צולל, עד התביעה הראשי לא אמין, קיבל יותר מ-100 מיליון שקלים. בכלל, שאלתי את עצמי, שר החינוך, איך מדינת ישראל משלמת למאכערים על צוללות, לא הצלחתי להבין; מדינה רוצה לקנות צוללות – הרי לא מדובר כרגע בלקנות שני עגלים – לכו למקום, תנהלו משא ומתן, ותביאו. תחליטו על העסקה ותביאו. אני לא נכנס כרגע למה צריך ומה לא צריך. לא הצלחתי להבין איך יש מאכער בדרך. עכשיו, המאכער הזה מתפרנס שנים על גבי שנים – דרך אגב, יש עוד הרבה מאכערים בעקבותיו, בדרך, אלה בדרך כלל אנשי צבא שפרשו והם הופכים להיות מאכערים. לכן בכלל תמוה בעיניי שמדינה מתנהלת ככה עשרות שנים, ואותו מאכער, שקוראים לו מר ברקת – מוזמן לקוקטיילים, הוא עוד נחשב, אני מניח, לאיש חשוב, איש ענייני.
אבל מה כותב מר דרוקר? דרך אגב, דרוקר, כשאתה מדבר על מלמן, אני מציע לך, של נעליך מעל רגליך. לרוב אתה רכלן, לא עיתונאי. אל תשווה אותך אליו בכלל – לא בוותק, לא בניסיון, לא בכתיבה ולא באמת. כותב לו: אני מקבל את התחושה שיש לך אינטרס לגמד את התיק, אולי בגלל הקשרים שלך בעבר בתעשיית הנשק. תראה מה כותב מר דרוקר – למה? בגלל שדרוקר חשב שהוא בעצם חשף את פרשת חייו. נסע לגרמניה, לקח את ברקת, יעני עשה איזה תחקיר חליאה ז'נטיל. קראו לזה גם תיק 3000, אתם זוכרים? לא הבנתי איך נגד ראש הממשלה יש 1000, 2000 ו-4000. איפה 3000 – לפי הסדר, הרי כבר תפרו לו גם את המספר.
ולכן, מר דרוקר, אתה בעצם מגן כרגע על התחקיר שעשית, גם אם אתה דובר כל הזמן דברי שקר ובלע. הרי מה אכפת למר מלמן? בוא תשמע את העד, תשמע את ברקת. הרי טיסנקרופ אומרים שהם שילמו לו פי שניים. אני גם שמעתי שהם פיטרו אותו. קראתי באחד המקומות, אני לא יודע אם זה נכון או לא, שהוא גם ניהל ונהיה מאכער של חברה אחרת. אז לא הבנתי. מר דרוקר, האמת אף פעם לא עניינה אותך, שום דבר. דרך אגב, גם כשאתה משקר, אתה תמיד מביא אותה באיזה סיום כזה, מייצר איזה מעטפת שקרית, תחושה של מוזיקה שקרית, אבל אתה אומר בסוף – אתה לא עיתונאי, אתה רכלן סוג ז'.
לכן, דרך אגב, אני מתפלא שמדינת ישראל – איך פתחתם? אחת הפרשיות הכי חמורות. בגלל שרציתם בעצם לתפור את ראש הממשלה נתניהו, הרי זה מה שעניין אתכם. לכן תתבייש לך, מר דרוקר, ואני מבקש, אל תקרא לעצמך עיתונאי.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, כפי שאמרת, אדוני היושב-ראש, חודש טוב ומבורך לכל עם ישראל.
אני רוצה רק לענות ללפיד לפני שאני איכנס לעוד כמה סוגיות. הוא שאל, מר לפיד שאל: מה אתם עושים כל יום? לפיד, אנחנו כל יום הולכים לעיתון במחנה, כותבים כל יום איזה כתבה של איזה כמה שורות וחוזרים הביתה לאכול את השניצל שאימא שלך מטגנת. אתה לא מתבייש, מה אנחנו עושים? מה אתה עשית? גם כראש ממשלה, גם כשר אוצר. אתה לא מבין דבר ולא חצי דבר לא בכלכלה ולא בחינוך. בקושי סיימת 12 שנות לימוד ואתה מספר לנו מה אנחנו עושים. האמת היא – הוא אמר משפט: בימים ההם איש הישר בעיניו יעשה. הוא צודק. היום, כשאנחנו רואים איך השמאל מתנהל, זה באמת איש הישר בעיניו יעשה. אין שופטים בישראל.
נכון, לכן אמרתי – אין שופטים בבג"ץ בישראל. הם לא רואים. פתאום הם הפכו להיות עיוורי צבעים. הם לא רואים. הם לא שומעים והם לא רואים כלום. הם לא רואים את ההסתות, הם לא רואים את החסימות, הם לא רואים את ההפגנות הלא-חוקיות. הם לא רואים שום דבר. רק דבר אחד הם רואים. בזמנו, כשעבר רמקול ליד הבית של פילבר – חבר הכנסת עמית הלוי – הם שלחו מייד כמה חוקרים, עצרו את האנשים, לקחו להם את הטלפונים, כן, ללא צו שיפוטי. זה, כן, חמור מאוד. מדינת ישראל עומדת להתמוטט. אבל כשאנשים פורעים כמעט כל חוק, גורמים לאנרכיה – את זה אנחנו לא רואים. לא שומעים ולא רואים.
זה מה שאני רוצה לומר. אני רוצה לומר, להזכיר לך, מר מנדלבליט, ולגב' מיארה – דרך אגב, אני רוצה לומר לך, גב' מיארה, וגם לכם, חברים באופוזיציה, רק שתבינו למה צריך את חוק היועמ"שים דחוף. שלושה חודשים לא נותנים לי למנות מנכ"ל. למה? גב' מיארה עסוקה. למה היא עסוקה? שלחו לה את זה לחוות דעת. אתם מבינים? שלושה חודשים פקיד עוצר משרד שלם. למה? ככה בא לו. ככה בא לו.
הדוגמן המעופף. התגעגעו אליך במטוסים.
הדוגמן המעופף. המסיבות, המסיבות מחכות לך. הרבה זמן לא טסת לאחד מהיעדים על חשבון המדינה. שלושה חודשים.
שלושה חודשים. דרך אגב, אני רוצה לספר לך, הוא ולפיד – המטוס היה נוחת וישר טס. אפילו לא עומד. צ'יק וטס.
אבל אני רוצה לומר לך, רם בן ברק, שלושה חודשים אני לא יכול למנות מנכ"ל. למה? בגלל שגב' מיארה החליטה לסכל לי את העבודה.
יכול להיות, יכול להיות, יכול להיות. אז אני רק מצפה שהיא תכתוב לי שהמשרד שבו אתם שמתם את עיסאווי פריג' הוא מיותר. דרך אגב, בזמנו הוא לא היה מיותר. אני מסכים איתך. כשאמסלם דוד מגיע, הכול מיותר. אתה צודק. אתה צודק שהוא מיותר. כן. אבל שתכתוב לי שהמשרד מיותר. לכן אי-אפשר למנות מנכ"ל. אבל כבר שלושה חודשים היא ומר לימון מעבירים את קורות החיים מכאן לכאן, משם לפה. זה מה שהם עסוקים בו, כשהם מקבלים, כל אחד שם, משכורת של שופט עליון כדי לסכל לשר את העבודה, והוא נבחר על ידי הציבור והממשלה החליטה שזה תפקידו. אבל כשגב' מיארה מחליטה שזה לא התפקיד שלי, אז מי זאת המשלה בכלל? מי זאת הממשלה? מר לימון היום הוא הבן אדם הכי חשוב ומחליט הכול. מי זאת בכלל הממשלה? אתם מבינים? עכשיו אני נתתי לכם מה שנקרא, הם אוהבים להגיד, בקליפת אגוז, מקרה קטן, של מה קורה איתי. אז צאו וחשבו. תעשו עכשיו את האקסטרפולציה, ותבינו איך המדינה מתנהלת עם – איך אמרתי – היועצת המשפטית, שאני לא הייתי ממנה אותה אפילו למחלקת החניה בעיריית ירושלים.
עכשיו אני רוצה לומר, היא לא ראויה לא ברמה המקצועית, לא ברמה הערכית. אבל אני רוצה לספר לך עוד משהו. בוא אני אספר לך: כשהייתה ההתנתקות – אני רוצה לספר לך למה היא צריכה ללכת הביתה, ואתמול, אם יש לה טיפה כבוד עצמי. דרך אגב, גם אני הייתי מצפה, אנחנו, מהממשלה שלנו, קודם כול, לפטר אותה, דוגרי. אני אסביר גם מדוע.
תראה, כשהיה הגירוש, הייתה תנועה, זו ארצנו. אתה יודע, כל אחד בזווית הראייה שלו. אתה יודע, כל אחד רואה את זה מזווית אחרת. הייתה התנועה זו ארצנו של פייגלין. הוא קרא, מר פייגלין, בעצם למרי אזרחי בלתי אלים. הוא ביקש לעשות הפגנות וקרא למרי בלתי אלים. מה עשו לו? קודם כול עצרו אותו, הגישו נגדו כתב אישום, והוא קיבל שישה חודשים על תנאי וקנס של 10,000 שקל. הוא הורשע באיזו עבירה? של המרדה. אתה רואה היום את נשיא בית המשפט לשעבר ממריד; אתה רואה את אהוד ברק כל יום ממריד.
כל יום. הוא אומר: חבר'ה, אנחנו – – –
אנחנו נעצור הכול – לא נשלם מיסים, נחסום את כל המדינה, נסגור את כל העסקים, ואני לא רוצה לספר לכם גם איזה עוד תוכניות יש לנו. הבן אדם הזה יושב בבית, שותה קפה אספרסו ומעשן סיגר ומצפצף על כל מדינת ישראל.
רק שנייה. אף יועץ משפטי לא שומע. הם לא שומעים באוזניים את התדר של ברק. אתה יודע, זה תדר שהם לא שומעים אותו באוזן. הם חושבים שהציבור טיפש. אתם מבינים למה צריכה להיות רפורמה, ודחוף, והאנשים האלה צריכים ללכת הביתה? בגלל שהם אנשים שעוברים על החוק כל יום. כל יום הם עוברים על הפרת אמונים. כל יום.
מר פייגלין לא עשה כלום. דיבר, מה שאמרתי. כאן, חלוץ – אתה שומע אותו אומר: המדינה זה אנחנו. דרך אגב, הוא קרא למרי בצבא; לזה פייגלין לא קרא. אבל אתם מבינים את הצביעות של מר לימון, שכל היום יושב ועוסק וכותב לנו חוות דעת רק כדי להפריע לממשלה בכל דבר ודבר, מחוק הגיוס ועד זה. הכול – הם עושים כל מיני מאמצים, קורעים את גבול המעטפת, כדי שאנחנו לא נוכל לעשות. לא כדי לעשות – שלא נוכל. יש קשיים משפטיים כל היום. רבאק, תשמע את חלוץ, תשמע את ברק – –
– – תשמע, תשמע את אהרן ברק, תשמע את אהוד ברק. שם אין קשיים משפטיים; שם יש עבירה על החוק פר אקסלנס, הכי חמורה כמעט בספר החוקים של מדינת ישראל. אבל על זה אתה עלית לכאן ואמרת מילה? מה פתאום. מה פתאום, למה שתגיד? למה שתגיד?
הרי אתה הרי צבוע. הרי אם היית איש אמת – איך אמר פעם סגלוביץ'? אני תומך בחוקים טובים.
רק שנייה. אני איש אמת. אני תמיד – – –
אני אסביר לך, מר רם בן ברק. אני אסביר לך.
נמאס לנו מההתנהלות שלכם. אתם – הכוונה אתם והמערכות שאתם שולטים – –
– – בהן, בראשות הגב' מיארה והגב' חיות. נמאס. אתם לוקחים מדינה שלמה בשבי. אתם קובעים כל דבר. גם היום, כשהפסדתם בבחירות, אתם עושים הכול. אני אומר, ניצחתם, אהלן וסהלן, תפעלו, מה שאתם מבינים. כן. אבל היום, כשאני רואה דבר כזה – האם אתה יודע להסביר לי למה פייגלין כן קיבל שישה חודשי מאסר, ואהרן ברק, דרך אגב, לא מקבל עשרה חודשי מאסר, בגלל שהוא כל יום עולה ומתסיס ומתסיס? המעמד שלו הוא שונה משל פייגלין. אז אתה מבין את הצביעות, אתה מבין שבאמת איש הישר בעיניו יעשה, כמו שאמר לפיד. אתה מבין שיש פה כאוס. אתה מבין שיש פה מערכת שדורסת את הממשלה, שזה התפקיד שלה, שקוראים לה פרקליטות המדינה, בראשות היועצת המשפטית לממשלה. אתה מבין את האמת.
כולכם יודעים את האמת. כולכם יודעים את האמת. והאמת, הדבר הראשון שהיינו צריכים לעשות ביום הראשון זה להעיף אותה. אני אומר לך את האמת. דבר ראשון, גם בגלל הרמה המוסרית שלה, וגם הרמה המקצועית; אותה ואת מר לימון, שהיה העוזר של מנדלבליט, שכידוע לך ויינשטיין כתב עליו לוועדה שהוא חושב שהוא לא מוסרי ושהוא לא אומר אמת ושהוא שיקר במשטרה. אבל מה זה משנה? אלה עוברים. זה לא משנה שפרקליט המדינה הטריד מינית – הכול בסדר. אבל המנכ"ל של דוד אמסלם – שלושה חודשים, למה? בגלל שקוראים לו משה סוויסה? זה מה שמפוצץ אותם? זה לא. תפסנו את אמסלם. לא ניתן לו לעבוד.
אנחנו לא ניתן לאמסלם לעבוד, ולא לממשלה הזאת.
למה? אנחנו קובעים פה. אנחנו קובעים מי יעבוד ומי לא יעבוד. אנחנו קובעים פה הכול. לכן אני אומר לך, אנחנו נביא את הרפורמה. לא יעזור לכם כלום. ואנחנו נתקן את המדינה, שתהיה מדינת חוק. חוק. היום המדינה נשלטת על ידי כנופיה אלימה.
אתה חושב. אמרתי לך, אנחנו קרטונים. אנחנו קרטונים. בוא אני אספר לך. יש פה אצטלה. זה היה 75 שנה, כולל היום. אז אני מודה בפניך, אנחנו לא שולטים. אלא מי שולט? כל היועצים המשפטיים, בתי המשפט וכו'. אנחנו לא יכולים להזיז דבר וחצי דבר. לכן אני אומר לך, אני כולה רוצה לעשות מינוי של מנכ"ל, מנכ"ל – שלושה חודשים. למה? מר לימון והגב' מיארה – –
– – לא בא להם עליי. הם אומרים: אנחנו לא סובלים את אמסלם; אנחנו לא – יושבת-ראש רשות החברות עושה מה שהיא רוצה. כן, אבל לא חשוב, אנחנו נגן עליה.
ככה זה עובד. כל פקיד שם מנסה לקחת את הסמכויות אליו ולסרס את השר שלו, ולזה אנחנו לא נסכים אף פעם.
אף פעם. לכן, זה בעצם המאבק האמיתי שלנו היום. עליזה.
בוא אני אגיד לך משהו גם לגבי זה. אתה יודע שרצינו לעשות דיון גם על הביטחון. הרי יש מצב חירום במדינה בנושא של הפשע. הרי יש ארגוני פשיעה. בהגדרה, מה זה ארגון פשיעה? יש מה שנקרא פשיעה רגילה, ויש ארגוני פשיעה שבהם צריך לטפל בכלים אחרים לגמרי. אני טוען שזה יותר גרוע אפילו מהפיגועים באירועים הביטחוניים. מדוע? בגלל – – –
רק שנייה. בגלל ששם גם הם רוצחים אנשים, ודבר שני, הם גם מכרסמים והורסים את כל החברה פנימה. אתה מחר מקים עסק לפרנסתך, קם בבוקר, עמל, קשה, עובד, ובא מאן דהוא, נותן לך איזה כאפה על הכתף ואומר לך: הרצנו, אני שותף שלך. אתה אומר לו: מה זאת אומרת שותף? אני בניתי את העסק הזה בעשר אצבעות, 20 שנה אני כבר עובד. לא, לא, לא – אם לא, מחר נשרף לך העסק. אנחנו המלצנו – וראש הממשלה קיים דיון – להכניס את כל הכלים, אחרת החברה מתפוררת לגמרי. לגמרי. יש לך עוד מס הכנסה ששותף שלך, שהוא ארגון פשיעה עם אלפי חיילים, למה? בגלל שיש לו הרבה כסף. למה יש לו? זה רק מראה לך כמה אנשים נסחטים בכל מדינת ישראל. אבל היועצת המשפטית אומרת: שב"כ – חס ושלום, זה לא. אני אומר, רבותיי – – –
לא חשוב. השב"כ לא מחליט על דעת עצמו. דרך אגב, זה מה שקורה בכל הגופים. כל גוף מחליט מה הוא עושה ומה לא.
לכן, אני טוען – היא לא מאפשרת לשר לעשות מעצרים מינהליים של ראשי הארגונים. אין שום סיבה שהם יסתובבו בחוץ.
אתה טועה, בגלל שגם הם מחבלים – השר בן גביר הציע לעשות מעצרים מינהליים של ראשי ארגוני הפשיעה.
אבל מה? זה לא מריח טוב אצל גב' מיארה – זכויות אדם, זה ייפגע. זה מזכיר לי את הסיפור – הבית נשרף והסבתא מסתרקת. זה מה שקורה היום.
אתם עיוורים, לא מעניין אתכם כלום. דרך אגב, מעולם לא דאגתם לזכויות אדם במדינה הזאת.
אז לכן, רבותיי, אני רוצה לחדש לכם: אנחנו נמשיך.
אנחנו נטפל בכל המונופולים שלא טיפלתם בהם בגלל שהם גם קשורים אליכם עסקית. כל המצביעים שלכם, רובם, אלה שתורמים לכם בהפגנות, הם אנשים בעלי – –
– – מפעלים גדולים, אלה אנשים שיש להם מונופולים במדינה והם מתדלקים אתכם.
זה האינטרס שלהם. אנחנו נשבור את כל המונופולים ואנחנו נפתח משק, משק פתוח במדינת ישראל.
עכשיו עובדים על זה. הרי אתם הייתם שנתיים, לא עשיתם כלום.
אז עכשיו אנחנו פועלים. אמרתי, בסופו של עניין אנחנו פועלים ליצור פה משק חופשי ביבוא, בעיקר בכל הנושא של היבוא, להוריד רגולציה ולפרק את כל המונופולים הקיימים. תודה רבה.
2,251 מילים של דוד אמסלם. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.