קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני. כנסת נכבדה, ראשית אני רוצה לפתוח ולשלוח חיזוקים לכוחות צה"ל שפעלו ביממה האחרונה.
הסתיימה הפעילות. החלמה מלאה לפצועים. כך או כך – – –
כך או כך, השם ישמור אותם, חיבוק גדול לכל אותם הגיבורים.
הכנתי נאום ארוך פה היום, ואני חושב לשנות את הכיוון שלו, כי אני פשוט לא מבין מה קורה. אני פשוט לא מבין מה קורה בממשלה הזאת, ואני שמח שנמצאים פה גם שר החינוך וגם השר המקשר, כי אני חושב שגם הם, יחד עם ראש הממשלה, לא שולטים באירוע. באמת לא שולטים באירוע, כי לא יכול להיות שראש הממשלה נתניהו הגיע למצב הזה בכלכלה, ביחסי החוץ, בחינוך, בכול פרמטר שהוא אמור לשלוט. משהו לא הגיוני.
משהו לא הגיוני בניהול היום-יומי של הממשלה הזו. היה אפשר לראות את זה בבירור ביום רביעי האחרון בוועדה לבחירת השופטים. התחלנו את היום בכך שראש הממשלה בעצמו אומר כמה חשוב לבחור נציג מהאופוזיציה. היום התקדם, והבנו שיש איזושהי בעיה פנימית בקואליציה, ופתאום מחפשים איזשהו סעיף דרקוני קטן בתקנון בשביל לדחות את הבחירות. וכשזה לא עבד, אז נבחרה נציגת אופוזיציה – ראויה, משפטנית, מי שאני חושב שכולנו בבית הזה נוכל לומר שהיא באמת מתאימה לתפקיד – אבל הפלא ופלא, דווקא נציג קואליציה לא נבחר. היינו מצפים שבמצב דברים כזה ראש הממשלה יפעל לבחור נציג מהקואליציה – לבחור נציג מהקואליציה, למנות את הוועדה ולהתקדם הלאה. אבל גם זה לא קרה. מה שקרה זה שהחליטו לא להחליט, ומי שעקב אחרי הגרפים באותו היום, של מדד השקל, של הבורסה, היה יכול לטעות ולחשוב שמדובר בחולה לב קשה. התנודתיות שהייתה באותו יום זה משהו שלא ראינו פה הרבה מאוד זמן.
וזה קורה אך ורק כי אין פה ניהול. אין פה ניהול בשום תחום בחיים של אזרחי מדינת ישראל, ואנחנו מדברים על אותו ראש ממשלה שרק לפני חצי שנה עמד בקמפיין בחירות בסופר וקרע חשבונית ואמר: זה לא יכול לקרות, אנחנו נוריד את המחירים בחצי – ומאז המחירים עלו פי שניים או שלושה. זה אותו ראש ממשלה שניגש לאימא צעירה בגינה, פגש את הבת הקטנה שלה בעגלה, שאל אותה כמה משלמים עבור מעון, והיא אמרה לו שמשלמים אלפי שקלים בישראל עבור מעון מגיל לידה; הוא הזדעזע, והוא אמר: לא יכול להיות. אצלי גיל לידה יהיה ללא עלות – ומאז מעונות היום העלו את המחירים שלהם, ורובם הורידו גם את ימי השישי, ואזרחי מדינת ישראל משלמים הרבה יותר גם עבור הגיל הרך. והייתה הבטחה נוספת, שמדברת על משכנתאות. ואז, כשהוא הבין שאולי לא כדאי לדבר על המשכנתאות – דיברו על הארנונה. ואז, גם שם היה איזשהו בלבול, אם מותר או אסור – התשובה היא שאסור – וגם הן עלו. המשכנתה הממוצעת של זוג במדינת ישראל עלתה בכמעט 10% בתקופה של שישה חודשים. הארנונה עולה, סל הקניות עולה, כל דבר במדינת ישראל עולה. עולה הרבה יותר מדי.
ותראו מה קורה לנו בזירה הבין-לאומית: איראן דוהרת לעבר האטום, ארצות הברית מתרחקת מאיתנו, מדינות אירופה מתרחקות מאיתנו, כל העולם נושא עיניו לשולחן הזה ואומר: איך יכול להיות שזה קרה דווקא לבנימין נתניהו? איך יכול להיות שהקיצוניים ביותר, השוליים של החברה הישראלית, השתלטו על ממשלת ישראל? וזה לא פלא שאף אחד לא רוצה לעשות עסקים עם הממשלה הזאת. עזבו לעשות עסקים – אף אחד לא רוצה להיפגש עם הממשלה הזאת. שר האוצר של מדינת ישראל ניסה להגיע לכמה בירות ברחבי אירופה, והפקיד הכי בכיר שהוא פגש זה אותו פקיד שחותם על הדרכון. שרים אחרים אפילו לא מנסים. אין מקום ואין מדינה ואין יעד – כולל המדינות ההזויות והרחוקות ביותר שחשבנו ששרים ייסעו אליהן – שבהם יסכימו להיפגש איתם. מה שהממשלה הזאת הצליחה לעשות בשישה חודשים, האויבים הכי קשים שלנו לא הצליחו לעשות ב-75 שנה. הקרע הפנימי בחברה הישראלית הוא משהו שאי-אפשר להסתיר, הוא משהו שכולם רואים. כולם מבינים שמה שקורה פה בגלל ניסיון קידום ההפיכה המשטרית הזאת קורע את העם. וכשעם ישראל נקרע, האויבים שלנו קודם כול חוגגים על זה, ואחר כך מנסים אותנו מצפון, מדרום; יש פעולות שלא ניסו לעשות ולא העזו לעשות במשך עשרות שנים, והם מעיזים לעשות עכשיו רק בגלל אדם אחד – ראש הממשלה נתניהו, כי הם מבינים שהוא לא שולט באירוע, שהוא נמצא בממשלה הכי קיצונית שהייתה לו, שבכל יום מתעורר שר אחר ודוחף אותו לפינה אחרת, ואין מדיניות בשום תחום; אין מדיניות לא לביטחון, לא לכלכלה, ודאי לא ליחסי החוץ, שהולכים ונעלמים. אם זה לא מספיק, שמענו את ראש הממשלה אומר בקולו שהוא יקדם באופן חד-צדדי את ההפיכה המשטרית. כצפוי הבורסה צנחה, השקל יורד, הדולר עולה, הכול הופך להיות יקר בצורה בלתי נסבלת במדינת ישראל. אני לא יודע כמה מיושבי הבית הזה חשים את זה ברמה היום-יומית, אני יכול לומר לכם שהיום אנשים נכנסים לסופר ומתלבטים אם לקנות מטרנה או אם לקנות פירות; מתלבטים בין מוצרים, מוצרים באמת בסיסיים, לבין אוכל שבעבר הם היו קונים לבית שלהם. אובדן השליטה הזה וההשלכות הברורות של זה הולכים והופכים להיות דרמטיות יותר ויותר בחיי היום-יום של אזרחי מדינת ישראל.
אני באמת רוצה לנצל את הבמה המכובדת הזאת לפנות לראש הממשלה בשם אזרחי מדינת ישראל, שהוא שכח מזמן: תעצור את הטירוף הזה. תחזור להתעסק במה שחשוב – תתעסק ביוקר המחיה; תתעסק בלאחות את הקרע הנורא שפערת בעם ישראל; תתעסק בלהחזיר את החברים הכי טובים שלנו להיות החברים הכי טובים שלנו – את ארצות הברית, את אומות העולם; תתעסק במה שמעניין את רוב עם ישראל, ולא במה שמעניין את השוליים שבשוליים של עם ישראל, כי איכשהו 20% מהחברה הישראלית שולטת ב-100% מהחברה הישראלית, וזה קורה רק בגלל שלושה כתבי אישום וחולשה בלתי נסבלת. אני באמת מציע לראש הממשלה נתניהו: אל תיתן לביזוי הזה להיות המורשת; אל תיתן לדבר הזה – אדוני, ברשותך, משפט אחרון – אל תיתן לאירועים האלה להיות המורשת שלך. כשגוף לא מתפקד, לא שמים פלסטר, עושים ניתוח רציני. לממשלה הזאת אין יותר זכות קיום, תראה מה היא עשתה למדינת ישראל. תודה רבה, אדוני.
918 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.