קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, יש לפעמים בבית הזה רגעים שבהם אני חושב שקבל עם ועדה עולה הצביעות והשפל שהבית הזה מדי פעם מידרדר. לצערי, אחד מהרגעים האלה זה האירוע שאנחנו נמצאים בו הערב, של אישור תקנות יו"ש. מעט מאוד סיעות יצביעו כאן כפי שהצביעו בפעם הקודמת רק לפני חודשים ספורים. אין אידיאולוגיה. תקנות יו"ש והחיים של מתיישבי יהודה ושומרון הפכו לכלי משחק בידי פוליטיקה זולה. אנשים שנשבעו אמונים לטובת מפעל ההתיישבות הפילו את החוק הזה רק לפני חודשים ספורים ועכשיו מביאים אותו כדי להצביע בעדו. יותר מכך, אמרו לי: "רצינו להפיל את הממשלה ובשביל זה כל האמצעים כשרים, גם אם זה יפגע במתיישבים". אבל גם אחרי שהצבענו על הליכה לבחירות וכבר לא הייתה שום משמעות פוליטית לאישור של תקנות יו"ש, באנו לחלק הזה של האולם – הקואליציה של היום, האופוזיציה דאז – ואמרנו: "בואו לא ניקח את המתיישבים בני ערובה, בואו נאשר את זה עכשיו". מה התשובה שקיבלנו? "לא. כי אם נפסיד בחירות אנחנו נרצה שתהיה לכם עוד פעם בעיה". וכך מצאו את עצמם ציבור ענק של מאות אלפי מתיישבים ביהודה ושומרון כלי משחק, כצעצוע פוליטי. אוי לה לבושה, ולכן אנחנו עכשיו מתכנסים כאן לדיון הזה.
ואני גאה להיות חלק ממספר מאוד מאוד מצומצם של סיעות שדעתנו לא משתנה. הצבענו בעד לפני כמה חודשים, ואנחנו נצביע בעד גם עכשיו, כי אנחנו מאמינים בזה שמפעל ההתיישבות - - -
אנחנו מאמינים מאוד שמפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון הוא צורך לאומי והוא חשוב, ולכן אנחנו כאן, לכן קידמנו את החוק קודם ונצביע בעדו. ויהיו פה סיעות שהצביעו בעדו ועכשיו יצביעו נגדו או לא יצביעו; יש פה סיעות שהצביעו נגדו ועכשיו יצביעו בעדו, ומעט מאוד אנשים נשארו בעמדה עקבית לגבי ההצבעה העקרונית הזאת, וחבל שכך. חבל שבנושא כל כך חשוב מאות אלפי אזרחים ישראלים הופכים לבני ערובה של משחק פוליטי ציני.
ודבר אחרון, אז כשהצענו לאופוזיציה לתמוך בחוק הזה - - -
אז כשהצענו לתמוך בזה אמרו לנו: אנחנו, כשנביא את זה, נביא את זה לעשר שנים ולא חמש שנים - -
- - כדי שלא יצטרכו לאשר. אז הינה הבאתם. ומה קרה? לאן נעלמה ההבטחה הזאת של עשר שנים, השר קיש? הרי אפשר בפשטות, אמרתם. אתם אמרתם עשר שנים.
תבואו לוועדה, תתקנו את זה, נאריך את זה לעשר שנים.
תישארו נאמנים לפחות לאיזושהי הבטחה שהבטחתם לציבור. תודה רבה.
368 מילים של זאב אלקין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.