אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרים, חברות הכנסת, השותפים ליוזמה, מרגי, חברת הכנסת אתי עטייה, החברים הנוספים, ומאיר, מאיר היקר, אנחנו אולי נמצאים אופוזיציה וקואליציה, אבל כל כך רב המשותף.
בטח. זו הזדמנות טובה להגיד גם ליאיר לפיד שהנושא הזה, בסוף בסוף הוא גם נושא אישי שלו, אבל הוא גם תחום שמייצג כל כך הרבה משפחות שלעיתים האירוע הזה שנופל עליהן, כמו הולדת ילד עם מוגבלות, יש לו השלכות מרחיקות לכת לגבי המשפחה, לגבי התא המשפחתי. פעמים רבות המשפחות נדרשות להתארגן מחדש, לשנות את חייהן לחלוטין, ולצערנו הן הגורם המרכזי הנושא בעול הכלכלי, הנפשי והפיזי הכרוך בטיפול באדם עם מוגבלות.
זו הזדמנות טובה להגיד גם לאפרת היקרה תודה רבה. עשית את זה בצורה מהירה ושאפו ענק, כי טוב מאוד שהספקנו. ובאופן הסימבולי הזה, להיות פה עשר שנים אחרי שהנחנו את החוק הזה לראשונה – הייתי בין היוזמות הראשונות, עוד לפני שהייתה הממשלה, והחתמתי את השר מאיר כהן ואת יאיר לפיד בנגזרת הראשונה של החוק הזה, וחברים נוספים וטובים. ומרגי, לפעמים אנחנו זורעים ומשקים ומשתדלים, אז לאורך השנים היו לנו כמה ניצנים, כי הצלחנו להביא תקציבים, אבל להביא את החוק לקריאה השנייה והשלישית בצורה כזאת שתהפוך להיות לא רק אות בספר החוקים שלנו אלא הלכה למעשה, לתת לאותן המשפחות את היכולת ואת הידיעה שלילד יש בית, קורת גג.
אני רוצה לספר על דרור זיגרמן. דרור זיגרמן היה גם קונסול. את דרור זיגרמן אני מכירה עוד מהיותי ילדה קטנה. הוא, נולדה לו בת, קוראים לה ערבה, וכאשר הם גילו על האוטיזם, על תפקוד נמוך, אני זוכרת שלאורך כל השנים הדיבור היה: מה ניתן לעשות ואיך לעשות, וזו משפחה חזקה, אבל לפני כעשר שנים הוא נכנס אליי ואמר לי: אורלי, תקשיבי, אחד האבסורדים הגדולים ביותר – אני ואשתי, שתיבדל לחיים ארוכים, כבר לא צעירים, ואנחנו רוצים לדאוג לה. הם הלכו ולקחו משכנתה נוספת כדי לדאוג לדיור בקהילה. אז הוא אמר: אני אולי יודע שלאחר מותי חס וחלילה עדיין יהיה לה גג מעל הראש, אבל תגידי לי, אורלי, מה קורה עם אותן משפחות שלא יכולות? חוסר המנוחה של מה יקרה יום אחרי, מה יקרה לאחר שההורים, חלילה, כבר לא יהיו איתנו.
אז מאיר, הצעת החוק הזו, אני חושבת, חוץ מזה שהיא מעידה עלינו שאנחנו יודעים לשים רגע בצד את כל המחלוקות – ונורית היקרה, ובאמת, משפחות שאני מלווה לאורך השנים היו בלחץ היסטרי, ואתמול גם ב-01:00 הסתמסתי איתם ואמרו: בבקשה בבקשה שהאופוזיציה לא תעשה פה מלחמה על החוק הזה, ואמרתי להם: אנחנו לא נעשה על החוק הזה. לא רק שאנחנו יוזמים בחוק הזה – זו אחת מהבשורות הטובות ביותר, ואם יש משהו סימבולי ונקודה של אור זה שברגעים הנכונים אנחנו יודעים לשתף פעולה. ואני כל כך שמחה, מאיר היקר, שאנחנו נמצאים פה, וגם אני וגם אתה, משני הצדדים של המתרס, אחד בקואליציה ואחד באופוזיציה – ראיתי את הדמעות שלך, חיבקת אותי חיבוק גדול, ואני כולי מתרגשת, ואני כבר לא צעירה, ואני לא ח"כית חדשה, אבל זה אחד הרגעים המרגשים ביותר שהיו לי בחיים הפוליטיים.
אני רוצה להגיד תודה לכולם, תודה ענקית לכל מי שלא התייאש לאורך השנים, וגם אם הצלחנו להביא תקציבים – אתה זוכר, בפעם שעברה הבאנו כמה מאות מיליונים כדי לטפל בחלק מזה, אבל לא הצלחנו להביא את החקיקה לסופה – עכשיו יהיה להם בית בקהילה, גם יהיו עצמאיים יותר, ונתפור את החליפה בהתאם לילד, בהתאם לבוגר, בהתאם לצרכים האישיים שלו, ולא חליפה אחת לכולם. זו לא מידת סדום.
היכולת שלנו להביא את גם העוסקים במלאכה, את כל העמותות, את כל האנשים הפעילים – –
– – לתמוך בדבר הזה זה כמו קריעת ים סוף. אז תודה לכל העוסקים במלאכה. ופינדרוס, אני רוצה להגיד לך שאתה מסמל בעיני את היהודי הטוב, זה שנמצא ולא רק יודע לומר דברים טובים אלא יודע גם לגשר בין עמדות ולהיות במקום הנכון ובזמן הנכון. הלוואי שנרבה לעשות טוב ובעזרת השם נעשה ונצליח. מרגי ואתי היקרים, אנחנו היום עשינו היסטוריה ביחד עם החברים שלנו, ובעזרת השם נעשה עוד דברים טובים ביחד. תודה רבה.
626 מילים של אורלי לוי אבקסיס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.