קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת היקרים והיקרות, לפני שבוע בדיוק קיימתי כאן בכנסת שדולה – – –
תראו איזה קהל נחמד נמצא בכנסת, רוצה לשמוע.
בדיוק קיימתי כאן בכנסת שדולה לקידום ושוויון החברה הדרוזית בישראל. אני חייב לציין שהופתעתי לראות את חברי הכנסת מכלל הסיעות, מימין ומשמאל, אופוזיציה וקואליציה, דתיים וחילונים, שהגיעו, דיברו והיללו את תרומתה של החברה הדרוזית. אמירות כמו "אחינו לנשק", "ברית חיים", "ברית דמים" נזרקו לאוויר. אני כבר שבע מהמושגים הללו, ולא רק אני אלא כלל החברה הדרוזית. חבר הכנסת ידידי וחברי ישראל כץ אמר, ואני מצטט: "בנושא החברה הדרוזית אין ימין, אין שמאל, אין קואליציה ואין אופוזיציה".
כשהייתי יחד איתו באוניברסיטה העברית בשנות השבעים – עכשיו, בשדולה. בשדולה, בשדולה. אנחנו למדנו יחד באוניברסיטה העברית.
כן, כן. הגיע הזמן למעשים. חבריי לאופוזיציה, שתדעו, הגשתי הצעת חוק לביטול חוק הלאום – אתם רוצים, נשנה את זה לשינוי חוק הלאום, אין בעיה – והקפאת חוק קמיניץ. חוק קמיניץ, חברים – –
– – צעיר דרוזי שרק פושט את המדים שלו ורוצה לבנות בית, ובונה את הבית שלו על האדמה שלו מטר אחד מתוכנית המתאר שעשו לדרוזים מלפני 50 שנה – מגיע אליו צו מינהלי על סך 300,000 ש"ח. מאיפה הוא יביא? אני לא יודע.
בנוסף, שמעתי מקרוב את הכאב העמוק של ראשי הרשויות הדרוזיות. מדוע משרד האוצר לא מעביר תקציבים לרשויות המקומיות? איפה הכסף? איפה הוא תקוע? נמאס לנו, חברים, להישאר מאחור.
פטין, פטין, תכף נדבר בפרסה, אני ואתה.
איזשהו שיר יפה שיש לי משנות השבעים של יהונתן גפן, שהוא מתאים גם היום: "נולד בן נאמן למדינת ישראל. / למד בבית הספר, בנים לחוד / שתי שעות יתרו, ושלוש שעות ציונות. / דהר קדימה, עם הרוח שנשבה,/ ובגיל שמונה עשרה התגייס לצבא, / דווקא לסיירת אחר כך קורס קצינים".
כן, כן. "מפקדיו התגאו בו וחילקו לו ציונים / ואמרו: נו עם הדובון ועם העוזי / מי יכול היה לראות שהוא דרוזי? // בקריית שמונה מול אש ורוצחים / הוא רץ ראשון ושלף אקדחים, / וראשון נפל במעלה המדרגות, / פצוע קשה ורגליו משותקות, / ואלה שפינו אותו כבר הודיעו בחדשות: / עם הדם שנשפך על הדובון והעוזי – / לא הכירו שהוא דרוזי // למוחרת, בהפגנה, / אחיו של הפצוע בוכה בפינה. / ולפתע, מבלי שקודם יחשוש, / הוא מתחיל לקבל אבנים בראש / משום שבלי הדובון והעוזי / כולם ראו עד כמה שהוא דרוזי".
388 מילים של עלי סלאלחה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.