קריסת מערכת בריאות הנפש בישראל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, תראה, אדוני היושב-ראש, אני אגיד לך, אני כמעט רציתי לבטל את הצעת האי-אמון ולהציע לסיעה שלי לא להציע שום אי-אמון בנושא של יוקר המחיה, כי אני שמעתי בשורה משמחת: המס על אננס ירד. אז אמרתי: אנחנו מסודרים, לא צריך באמת יותר לדאוג, לא צריך שום דיונים על יוקר המחיה במדינת ישראל. הבעיה, אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר לך, שאני ושר האוצר באים מאותה תפוצה, כפי שאמרו הגששים. אני זוכר שלפני 100 שנה נכתב שם שיר כזה, מהפכני, שבין היתר היו בו השורות המפורסמות: תאכלו אננס ותלעסו שליו כי זה יומכם האחרון, הבורגנים. אז כנראה המשורר מאיאקובסקי ידע שאננס זה סוג של סימן של בורגנים; של אלה שיש להם שמפניה, אננס, וכן הלאה וכן הלאה. אנחנו, במדינה שלנו, קצת שכחנו שאולי בבית צריך מלפפון ועגבנייה. המחירים של המלפפון והעגבנייה מזנקים לשמיים; מזנקים לשמיים יחד עם עוד אלף ואחד דברים. מילא היינו מתרכזים עכשיו – הינה, אני רואה כאן גם את שר החקלאות – היינו מתרכזים רק בכמה דברים שצריך לטפל בהם, בתחום של חקלאות או בתחום של מכס, ובא לציון גואל, אבל זה רחוק מאוד מלהיות המצב האמיתי.

בנושא הזה אני אוסיף, אדוני היושב-ראש, שעד לא מזמן, כפי שאתה זוכר, הייתי שר הבריאות. ואני זוכר את הקמפיינים של משרד הבריאות: חייבים לאכול בריא. איך אנחנו יכולים היום להסתכל לאנשים בעיניים ולקרוא להם לאכול בריא? מלפפון, עגבנייה – אלה דברים שעולים הון תועפות. אני כבר לא מדבר על כל מיני דברים שמוגדרים כאוכל בריא, כאוכל מיוחד. שם המחירים בכלל כבר רק למיליונרים. כתוצאה מכך, אנחנו רואים אנשים – פעם היינו אומרים קשי יום, אבל זה לא נכון, אלה אנשים שעובדים, שני בני הזוג, לכאורה משפחה נורמטיבית לגמרי – שסל הקניות שלהם כולל אוכל מעובד, כולל כל מיני דברים שבאמת מזיקים לבריאות לטווח ארוך, אבל רק מסיבה אחת: לחסוך קצת כסף.

אפשר להמשיך ודאי עם תחומים רבים. אם אנחנו חושבים על הנושא שכבר דיברתי עליו בעבר והזהרתי כבר לפני כמה חודשים שזה מה שהולך להיות, הנושא של הדלק: ברור לגמרי שאני מכיר את כל הטיעונים. תכף יעלה לכאן השר חמד עמאר ויסביר לי שמדובר במשבר עולמי, ומחירי הדלק מזנקים בכל העולם. הכול נכון. אבל יש גם ממשלות שמתערבות. וברוך השם, שלא נטעה, יש כסף בקופה הציבורית במדינת ישראל. זה לא שאנחנו מרוששים ולא יכולים לעזור לציבור. הממשלה הייתה חייבת להתערב במחירי הדלק, ויש דרכים חוץ מאיזשהו סבסוד ישיר, לעשות את זה. בטיפול נכון במיסים, בטיפול נכון באמת במצב המשברי שנוצר, אפשר היה למנוע את המצב שאנשים חוזרים עוד פעם לימים של "אם הבנזין מתל אביב עד רמת גן עולה לך כמו סוף שבוע ביפן, אז אנחנו" – אני לא יודע כמה עולה סוף שבוע ביפן, אבל המחירים של הדלק מתל אביב לרמת גן מתחילים להזכיר נסיעה לחוץ לארץ. ואלה דברים שכן יש אפשרות למנוע אותם, וזאת כן אחריות ישירה של הממשלה למנוע אותם. אבל איך אנחנו אומרים? כלכלה זה 80% פסיכולוגיה.

אני רוצה להתייחס לעוד נושא. אנחנו דיברנו לא מעט על כך שאין דיור בר-השגה ושזוגות צעירים לא יכולים לקנות דירה. במשכנתאות, דרך אגב, מי שמתעניין, החזר המשכנתאות עלה בחודשים האחרונים – יש אומרים שכ-150 שקל נוספים משלמים מחזירי המשכנתה. אבל מה היינו אומרים בדרך כלל? בסדר, כשאנחנו התחלנו את החיים היינו אומרים, אנחנו הלא-צעירים: גם לנו לא הייתה מייד דירה, אז אפשר לשכור דירה בינתיים עד שמתייצבים, עד שמרוויחים, ועד שמחליטים פחות או יותר כמה ילדים יש במשפחה. אנחנו כבר לא שם. מחירי השכירות מזנקים בצורה שפשוט קשה לעקוב אחריה וקשה לתאר. עוד מעט אנחנו כבר לא במצב של זוג צעיר או משפחה צעירה שלא יכולה לקנות דירה, אלא משפחה צעירה שמתקשה גם לשכור דירה, שפשוטו כמשמעו אין לה איפה לגור, אין קורת גג. למה זה קורה?

ואני כבר מייד מצפה שמישהו יגיד: אהה, אז מה, גם אתה רוצה צעדים דרקוניים, שהממשלה עוד תנהל את הדיור להשכרה? שעוד תגיד לאזרח בכמה להשכיר את דירתו? לא, אני רחוק משם. אבל אני חושב שזה מעיד, דווקא התחום הזה מעיד על מה שאמרתי, שכלכלה היא ברובה פסיכולוגיה. כשהכול עולה, כשאין ודאות, כשהבלגן חוגג, תסלחו לי, אז ודאי שאנשים גם מנסים להרוויח מכל מה שהם יכולים. אם יש למישהו דירה להשכיר, והוא רואה שהדלק עולה לו כך וכך והקניות עולות לו כך וכך, אז הוא מנסה להלחיץ את הדיירים שישלמו לו עוד כמה מאות או עוד כמה אלפי שקלים – תלוי ודאי באיזו דירה מדובר. רק להרוויח עוד קצת, רק לתפוס עוד קצת ביטחון. זאת תוצאה ישירה של התחושה הזאת בציבור של אובדן שליטה.

אני באמת יכול להמשיך פה מתחום לתחום, אבל הדברים ידועים. למה הם ידועים? הם לצערי ידועים. הם ידועים לא מכיוון שכל אחד מתעניין בדיונים שלנו בכנסת; הם ידועים מכיוון שכל אחד חי כאן, בהתאם לרמת החיים שלו, הולך לסופר והולך לקנות דברים לילדים והולך לתיאטרון והולך – נוסע, ליתר דיוק – עם האוטו שלו ליעד כלשהו, ומשלם יותר ויותר ויותר.

אז הינה, אתה מרים לי להנחתה.

למה נתתי בין היתר את הדוגמה הזאת של שכירות? כי ברור שאם אני אגיד שלא יכולים לקנות דירה, אז מייד אתה תגיד: אז איפה הייתם 12 שנה? כשאני נותן דוגמאות כאלה שמעידות על הפניקה בציבור, בכלל על חוסר – הייתי אומר, על אובדן ביטחון במחר – אלה דוגמאות שקשורות לשנה האחרונה. ודרך אגב, אפרופו השאלה איפה הייתם 12 שנה, לא זכור לי שהדלק היה איפה שהוא היום ב-12 השנים האלה.

משנת 2012 עברו עשר שנים.

אני – – –

אני שמח מאוד שלקחו גם את הטון שלי. אמרתי, כשאנחנו היינו צעירים אז היה כך וכך. אז ב-2012 באמת היינו בעשר שנים יותר צעירים, אולי היו שם דברים. אבל תסכימו איתי שאם צריכים לקחת דוגמאות מ-2012, אז עשר שנים זה פרק זמן מספיק טוב בשלטון כדי להוכיח שאפשר גם אחרת.

ואני אסיים, אדוני היושב-ראש, בכך שאני זוכר טוב מאוד את ריקי כהן מחדרה, שרצו פעם לעזור לה. היא בינתיים התבגרה גם בכמה שנים. בינתיים, כפי שאמרתי, היא מתקשה לקנות בסופר ומתקשה לתדלק את הרכב, אותה ריקי כהן, לכן אני אעזוב אותה בצד. אני גם לא המצאתי אותה, המציאו אותה אחרים. ולכן אני כן רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שיש גם סיפורים אמיתיים. סיפור אמיתי מן השטח, לא ממוחו שלי איזה קמפיינר, הוא של לימור שעובדת בחברת ביטוח – שימו לב, לא לקחתי דוגמאות של אנשים שבאמת אין להם שום הכנסה והם מסכנים – ונוסעת ברכבת ובאוטובוס כדי לחסוך את הוצאות הדלק. אבי בעלה הוא נהג מונית – גם כן עובד בצורה מכובדת. היא מרוויחה 8,000 שקל ברוטו, והוא עצמאי. יש להם שלושה ילדים. לא מזמן העלו להם את השכירות מ-6,500 ל-8,000 שקל. כל המשכורת של לימור – ברוטו, כן – הולכת להוצאות הדיור, ארבעה קירות, הכי בסיסי. וזה לא רק זה: העליתם להם את מחירי החשמל והדלק והאוכל וסל הקניות, והכול עלה – חוץ מאננס, כמובן. מאוד מעניין את לימור, ועוד יותר את אבי נהג המונית, כמה הדלק עלה ב-2012, אבל הרבה יותר מעניין אותם עם מה הם יצאו מחר מן המכולת, ואם הם יוכלו לקנות גם צעצועים קטנים לילדים שלהם.

לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהממשלה הזאת כבר לא יכולה להתנחם במשפט הידוע: טוב, בתחום המדיני אנחנו לא מסכימים, אנחנו בעלי השקפות שונות, אבל עושים דברים נהדרים למען הציבור. הדברים הנהדרים למען הציבור כבר מזמן לא נעשים, ויפה שעה אחת קודם להחלפת הממשלה. תודה.