ציון יום הסטודנט

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אנחנו עסוקים בציון יום הסטודנט. כמובן שיש לנו הערכה מלאה לכל אותם רבבות סטודנטים השוקדים ולומדים בכל המוסדות להשכלה גבוהה בכל רחבי הארץ ופועלים להביא הישגים לעולם הרפואה, למדע, לחינוך ועוד – שורה של הישגים והצלחות. אנחנו מאחלים להם תמיד הצלחה. חבל שהיום הייתה השדולה למען הסטודנט ולא ראינו שם ייצוג של אותו מגזר חרדי. זה קצת צרם, כי אני חושב שיש לנו היום יותר ויותר כאלה שהולכים לשם, והיה חשוב מאוד שגם הם יהיו שם. אבל אני באמת רוצה לדבר דווקא על הכיוון האחר – הגיע באמת הזמן, בנשימה אחת, לתת יום הערכה והערצה גם לכל אותם לומדי התורה, אותם אלה שמוסרים את נפשם למען לימוד התורה. קרי, אנחנו מדברים בצורה הברורה ביותר על אותם אברכים, אותם תלמידים בתלמודי התורה, אותם אלה שנמצאים בישיבות הקטנות, בישיבות הגדולות, שגם הם צריכים לקבל הערכה והערצה כאן, בתוך הבניין, בתוך מליאת הכנסת. כמו שיש יום ציון הסטודנט צריך להיות יום ציון לבן תורה בישיבה, שיושב ושוקד בתורה.

ואותם אלה, בני התורה, הם יושבים ושוקדים באוהלה של תורה יום ולילה, והם גם מקיימים את העולם כולו, כפי שחז"ל אומרים גם על הפסוק: "אם לא בריתי יומם ולילה, חקות שמים וארץ לא שמתי". השמיים והארץ והיקום כולו קיימים בזכות אותם אלה שלומדים את התורה, והאדם צריך לדעת ולהבין את זה. יש כאלה שחולקים על זה, אבל אנחנו מאמינים בזה, בתוך העם היהודי, שזו צריכה להיות הדרך. אני רק רוצה לומר שמעבר לזה, חז"ל היטיבו להגדיר שאין העולם קיים אלא בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן. אותם אלה שממיתים את עצמם באוהלה של תורה הם אותה העגלה המלאה שאליה התכוון החזון איש זצ"ל בפגישה שלו עם ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון.

אחרי אותו מפגש מרתק זה הבין בן-גוריון שיש פה משהו עוצמתי. עולם התורה הוא עוצמתי, זו עגלה מלאה של אלפי שנים, שהעולם היהודי מוביל אותה. ואז, באותה החלטה שהוא קיבל, הוא הבין שלומדי התורה צריכים לשבת וללמוד תורה ולתת את חלקם בלימוד התורה. כפי שאנחנו מציינים את חלקם הגדול של חיילינו היקרים, שנותנים את חלקם בהגנת העם והארץ, אז יש הגנה שהיא בצורה הצבאית ויש הגנה בצורה הרוחנית, וכל אחד צריך לקבל את זה ככה. ואת זה הבין החזון איש והסביר את זה גם לדוד בן-גוריון.

אגב, באותה תקופה הייתה אישה בגוש דן שכל הזמן הייתה אומרת – זה סיפור מאוד מעניין: אם יהיה לי בן, אני רוצה לקרוא לו דוד בן-גוריון, אני רוצה לקרוא לו דוד בן-גוריון, אני אקרא לו דוד בן-גוריון. אבל זה החזיק מעמד עד שהיא קראה למוחרת בעיתון איך שדוד בן-גוריון תיאר את הפגישה שלו עם החזון איש, שמדובר פה באדם חכם ועוצמתי ושהייתה ממש פגישה מרתקת, ואז היא החליטה שהיא רוצה לקרוא לבן שלה אברהם ישעיהו ולא דוד בן-גוריון, ובאמת כך היא קראה לו. לימים, אותו אברהם ישעיהו, שהיה בתל אביב, גר שם, חזר בתשובה. וזה אברהם ישעיהו שהשם שלו נולד מאותה פגישה. ללמדך, באמת, כמה משמעותי היה אותו מפגש בין החזון איש לבין כולם.

אני רוצה לומר שיש לנו, לצערנו, הרבה אנשים שלא מבינים את הנושא הזה. הם לא מבינים שהתורה הקדושה מכילה את הכול, יש בה את כל הליבה, "הפוך בה והפוך בה דכולה בה". מה שצריך זה רק לקחת יותר מהמקורות שלנו: אפשר ללמוד בתוך המקורות, גם במסכת עירובין, את כל הנושא של חישובים ומתמטיקה; בנושא של בבא בתרא יש את כל הנושא של שותפויות ועסקים משותפים וגדרות ואיך מונעים נזקים לאיכות הסביבה. כל הדברים נמצאים בתורה שלנו, אז אל תבואו ותטיפו לנו ותלמדו אותנו – זה ליבה, זה לא ליבה. מי אתם שתחליטו מה זה ליבה, אם התורה בתוכה כוללת את כולה, "הפוך בה והפוך בה דכולה בה"? אנחנו לא צריכים, כדי לקבל הכשר על מה שאמר אותו סיני עתיק, זקן – שאם הוא אמר את זה, אנחנו צריכים לשנן, ואת זה לא.

אני רוצה לסיים בדבר מאוד מעניין, שמדגיש את מה שהיה באותה פגישה שם עם החזון איש – מילים שאומרות הכול: "ואומנם האיש הזוכה לידיעת התורה, הוא הולך בין אנשים ונדמה כבן אדם, אבל הוא מלאך הדר עם בני תמותה וחי חיי אצילות ומרומם על כל תהילה".

הנאום שלי היום דווקא מוקדש למי שיושב על ארגז של דינרים – כפי שחז"ל אומרים את זה, מדמים את זה לעכבר שיושב על ארגז של דינרים – זה שאתמול השמיץ את עולם התורה. שיתבייש לו.