ציון יום ההוקרה לתוכנית נעל"ה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, לפני שאני אתחיל לדבר על נעל"ה, אני חייב להגיד תודה רבה לשרת העלייה והקליטה. האירוע שכולנו חווים עכשיו באוקראינה וברוסיה היה – אפילו לא הגיע לדמיון של האנשים, אנשים לא דמיינו שזה יכול לקרות, והיא הייתה אולי היחידה בממשלת ישראל שאמרה: אנחנו חייבים להתכונן. בזכות הפעולות שהיא עשתה – שכירת מלונות ועוד הכנות – אנחנו היום הרבה יותר מוכנים. פנינה, זה בכלל לא מובן מאליו. תודה רבה באמת מכל הלב.

באמת כל הכבוד לך, מכל הלב, בשם אלה שהגיעו – ויגיעו, בוודאי.

עכשיו לגבי תוכנית נעל"ה. אני חייב להגיד שאני עצמי לא עליתי בתוכנית נעל"ה, אבל התוכנית הזו מלווה אותי במשך כל חיי בישראל. אני התגייסתי לצה"ל ב-1998, לגבעתי. הפכתי להיות מפקד ופתאום קיבלתי חיילים, גם מברית המועצות לשעבר, אז רוב הנעל"ה היו משם. חיילים בודדים – לא ידעתי מה זה חייל בודד, לא ידעתי מה זה תוכנית נעל"ה. תוך כדי השירות המשותף איתם והפיקוד עליהם הבנתי שמדובר באנשים המובחרים ביותר, הטובים ביותר, כי כבר בגיל 13, 14, 15 הם צריכים לקבל החלטה אולי הכי לא הגיונית שאפשר לקבל: אני עוזב את ההורים שלי ואני נוסע למדינה אחרת שאני לא מכיר את השפה בה, אני הולך לגור בפנימייה עם אנשים שאני לא מכיר, אבל אני עושה את זה כי – החלום הציוני. אלה האנשים שמקבלים את ההחלטה הזאת, וכשהם מגיעים לצבא אתה רואה את הדנ"א של המנהיגות, של החלוציות, של היכולת להילחם בכל הקשיים שיש בחיים.

הנקודה השנייה שבה פגשתי את בוגרי נעל"ה – זה היה בהיכרות באינטרנט, בחורה שקראו לה אלונה, שלימים הפכה להיות אשתי. אז אני נשוי באושר לבוגרת תוכנית נעל"ה ואחר כך הפכתי להיות מנכ"ל משרד העלייה והקליטה, וכמובן סייעתי ככל שאני יכול לחניכי התוכנית ולבוגרי התוכנית.

התוכנית הזאת קיימת 30 שנה. במהלך 30 השנה האלה – 18,000 בוגרים, פנינה?

19,000 בוגרים, ובדיוק טטיאנה מזרסקי עשתה כנס על הנושא הזה. כל הכבוד לך על הכנס. חגואל דיבר ואמר משהו נכון. הוא אומר: חבר'ה, זה לא רק 19,000 בוגרים, זה גם האחים וגם ההורים שמגיעים אחר כך, ואנחנו מגיעים ל-80,000, 90,000 עולים חדשים שהגיעו בזכות התוכנית הזאת. אין תוכנית אחרת כזאת. היא הכי ציונית, היא הכי נכונה.

ההחלטה שקיבלו אז להקים את התוכנית הזאת בשנת 1992 – זה היה בכלל משהו לא הגיוני. איך אתה עכשיו נוסע מפה לברית המועצות לשעבר, שאף אחד שם עוד לא מכיר מה זה ישראל באמת? אתה משכנע את ההורים לשלוח את הילדים שלהם לתוך משהו שלא נודע. אבל עדיין היו פה אנשים שזה ממש בער בהם, והם עשו את זה. זה רק מוכיח שהשמיים הם הגבול, והחלום הציוני עדיין חי וקיים. החבר'ה האלה זה החלוצים האמיתיים של זמננו. והיום הם משתלבים בתוך החברה הישראלית, גם בצבא וגם במדע, גם ברפואה וגם בהוראה וגם כאן בכנסת, גם בממשלה, ובכל מקום הם משפיעים, משפיעים לטובה, והופכים את המדינה הזו לטובה יותר.

ואני רוצה לנצל את הבמה הזאת של הכנסת להגיד להם תודה רבה, להגיד להורים שלהם תודה רבה על ההחלטה האמיצה שהם קיבלו. ואני רק רוצה לייחל שיבואו עוד הרבה מאוד ילדים וילדות בתוכנית נעל"ה, יישארו בישראל ויהפכו להיות אזרחים ישראלים לכל דבר ועניין.

וכמובן בסוף אני לא יכול שלא להתייחס גם למה שקורה עכשיו במרחב הפוסט-סובייטי באוקראינה. כאחד שגדל באוקראינה, אני רואה את המראות האלה והלב נקרע לגזרים. ואנחנו כאן, בכנסת ובממשלה, קודם כול חייבים, חייבים לאותם 200,000 זכאי חוק השבות שנמצאים באזור הזה, חייבים לעשות הכול בשביל לקלוט אותם כאן בצורה הכי יעילה, הכי טובה. אבל זו גם הזדמנות עבורנו, זאת הזדמנות עבורנו להיזכר שמדינת ישראל היא הבית של העם היהודי. היא קמה, הוקמה על ידי עולים, התפתחה בזכות העולים – לא רק בזכות עולים אבל גם בזכות העולים. ואם כל אחד יסתכל – – –

כן, שלושה מיליון עולים. ואם כל אחד יסתכל הצידה, ימינה ושמאלה, אז הוא יראה שאנשים סביבו הם עצמם עולים או שהם ילדים לעולים או שבמקרה הכי גרוע הם נכדים לעולים. אז לכן זו מדינה של עולים חדשים, ואנחנו נעשה הכול, גם בכנסת וגם בממשלה, כדי שהעולים החדשים שיגיעו לכאן בעתיד יקבלו את המקסימום שאנחנו יכולים לתת להם, כדי שיוכלו לממש את הפוטנציאל שלהם, כדי שירגישו בבית. תודה רבה ומזל טוב, נעל"ה.