קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול בלילה, קצת לפני השעה הזו, עמדנו פה ודיברנו על חוק התכנון והבנייה, תיקון שכולנו מכירים אותו כחוק החשמל, ובעצם רק בבוקר הצבענו על אותו חוק. והלילה אנחנו עומדים פה כדי להתדיין בחוק שאמור להיות גם כן הצעה בעניין חוק התכנון והבנייה, כאשר כולנו מכירים את זה כחוק חריש. ואני עדיין זוכרת שבאותו דיון הפריע לי היושב-ראש של הישיבה חבר הכנסת מנסור עבאס, והתנגח ודיבר וניסה לשאול שאלות ולהתחכם. ואני מבינה אותו, כי באותו רגע כל מה שהיה לו בראש – הוא חיפש מקום איפה לשים את העמוד או איך אומרים?
איפה לשים את עמוד החשמל. הוא היה ממש בתוך זה וחיפש איפה לשים את זה, כי מקומות שאין בהם תכנון, אי-אפשר לשים שם עמודי חשמל. אז אני חשבתי לתומי, בגלל המופע של הבוקר, שלקח איזה שעה ומשהו, ההתדיינות בין מנסור עבאס לווליד טאהא בתוך רע"מ – שעה שלמה בבוקר עשו לנו הצגה שלמה כי הם היו כל כך שמחים על הניצחון הגדול, הם הביאו חשמל לבתים הבלתי-חוקיים, מה שנקרא.
כן. אבל אני חשבתי לספר לו – בגלל שראיתי שהוא מוטרד, מוטרד מאוד, מהעניין איפה לשים את עמוד החשמל, רציתי לספר לו שהיום קיבלתי הודעה דווקא ממישהו שחי בכפר בלתי מוכר בנגב, שאמר לי: תספרי להם על איך עמודי החשמל נטועים באדמות שלנו, בתוך הכפר הבלתי-מוכר, אבל לא כדי להעביר לנו חשמל, אנחנו לא מקבלים חשמל מאותו עמוד; החשמל מועבר ליישובים היהודיים שמסביב. אז מצאו איפה לשים את עמוד החשמל, אבל כמובן – – –
לא. אתה רואה, זה קורה. אבל העיקר, העיקר, סמי, בכל הסיפור הזה – אם אתם זוכרים, בתוך הדיון, לקראת סוף הדברים, חבר הכנסת מנסור עבאס הטיח בי ואמר: בואי לא נדבר פוליטיקה, בואי נדבר מקצועית. הוא לא רצה לדבר פוליטיקה. אתם מכירים תכנון שאין בו פוליטיקה במדינה הזו? לנסות להשלות את הציבור ולדבר כאילו על עניינים מקצועיים בלי להסתכל על הפוליטיקה, על המדיניות שמובילה את קווי התכנון האלה, זה בדיוק להוביל את האנשים שלך שולל, וזה לזרות חול בעיניים שלהם. ולא במקרה אנחנו יושבים בלילה הזה לבד פה עם חברי הכנסת מהקואליציה, ואנחנו לא רואים את יושב-ראש ועדת הפנים, שהכין את החוק הזה, לא רואים אותו חוגג את החוק הזה. למה הוא לא חוגג?
כי הוא יודע שקודם כול אין מה לחגוג, ושהמחיר שמשלמים עבור ההצגה של הבוקר הוא מחיר מאוד כבד, מנשוא, אפילו לאלה שמשלמים והסכימו לשלם את המחיר הזה, ואני מדברת על חברי הכנסת מרע"מ ועל חברי הכנסת ממרצ. לא צריכים להתבייש מאיתנו ולצאת מהאולם ולעזוב את הכנסת כדי לא להצביע כדי שאנחנו נבין; בלי שאתם עוזבים או שאחרי שאתם עוזבים אנחנו מבינים שהמחיר הוא כבד מאוד עבור האשליה הזו. אני הסברתי אתמול כמה זה יהיה קשה לעבור את כל משוכת החסמים שנבנים בתוך החוק, עד שמתאפשר למישהו לחשוב שאולי אולי אולי, אם יהיה רגע טוב לשרת הפנים, אולי היא תחתום בסוף ותיתן לו את החשמל. כן, זה כתוב בצורה מאוד ברורה במתווה, ולצערי הרב כתוב שהכלל יישאר וזה יהיה חריג, ואחריותה של שרת הפנים להשאיר את זה חריג, והיא תיתן אישורים במשורה. ככה כתוב.
אז ההצגה כולה, אנחנו משלמים מחיר מאוד כבד עליה, באדמות ובאפשרות של ההתפתחות של הכפרים שנמצאים בוואדי עארה. וזה כבד. למה? הכפרים האלה, שעכשיו באים ואומרים להם: אולי חלק מכם יתחבר לחשמל אם תיכנסו לתהליך של תכנון. הרי אמר ווליד: אני רוצה שזה יהיה במסגרת כיבוד חוקי התכנון. למה, מי לא כיבד את חוקי התכנון? החוק הבסיסי של התכנון הוא שהוא אמור לענות על הצרכים הבסיסיים של האנשים שעושים להם את התכנון, של האזרחים שקיימים במקום, החוק הזה הופר ונדרס על ידי המדיניות שהובילו ממשלות ישראל. והיום אתם ממשיכים את זה, ממשלת השינוי. אתם ממשיכים את הדריסה ברגל גסה של זכויות האזרחים הערבים כדי לקבל תכנון ולו שיש בו קצת צדק.
משנים חוק שלם כדי לתת לוועדה מיוחדת להמשיך להתקיים, למרות שסיבות קיומה פגו מזמן. ועדת התכנון של חריש איבדה את הלגיטימיות לקיום שלה ברגע שאוכלסה העיר ויש בה את המוסדות שצריך שיהיו. אבל – להמשיך את זה כדי לרכז את הכוח בידיים של חריש, כדי לחלוש על יותר ויותר אדמות ולמנוע מהכפרים הערביים להתפתח. מישהו מבין למה לא אושרו הרבה מהתוכניות המוגשות? יש מועצות מקומיות, כמה זמן הם מניחים את התוכניות שלהם? ולמה לא מאשרים להם? כי לא רוצים להרחיב להם את השטח המוניציפלי או השטח של התכנון. לא רוצים, כי בזה משאירים את הקרקע כרזרבה לדמוגרפיה שדיבר עליה חבר הכנסת סמי אבו שחאדה.
לצערי הרב, אנחנו אמרנו, ברגע הראשון שהצטרפה רע"מ – היא יצאה לכולם והסבירה לציבור שהמטרה של ההצטרפות לממשלה היא ההשפעה, (אומרת בערבית: החבר'ה רוצים להשפיע,) והאמת – – –
לא, הם רצו להשפיע. ואני חושבת שכל מפלגה, כולל הרשימה המשותפת, רוצה להגיע לאיזשהו שלב שהיא תוכל להשפיע על המדיניות הנהוגה באותה מדינה. לצערי הרב, מרוב שדיברו על השפעה איבדו את הדרך, והם לא יודעים על מה הם משפיעים. הם התחילו להיות מושפעים יותר מאשר משפיעים. הם התחילו לאמץ – אפילו, במקום לשנות את השיח שמשתמשים בו המדינה ומוסדותיה נגד האוכלוסייה הערבית, הם התחילו לאמץ את זה. מאמצים את השיח הזה, מאמצים את העקרונות, וחושבים שהתפקיד שלהם בהשפעה זה אולי לעשות שיפור פה או שיפור שם.
אני מבינה השפעה יותר מאשר זה. במצב הנוכחי, שקיימת בו האוכלוסייה הערבית, שסובלת כל כך מאפליה, שהיא כבר מאוד ממוסדת ואפילו נמצאת בתוך החוק באופן מובנה, בתוך הרבה מהחוקים במדינת ישראל, אני מבינה שהשפעה היא קודם כול לשנות את עקרונות האפליה, את בסיס האפליה; אני מבינה שהשפעה זה להדוף ניסיונות לכרסם בזכויות של האוכלוסייה. כך אני מבינה השפעה. להדוף.
וכאשר אנחנו רואים בידיים שלנו חוק שנותן את האפשרות לוועדה מיוחדת לתכנן בלי ראייה כללית לאזור – – –
מרחבית. הראייה באה לשרת באופן מאוד ספציפי את העיר חריש, והיא לא לוקחת בחשבון את הצרכים של כלל האזור שם. ובמיוחד כאשר אנחנו מדברים על משאב שהוגדר – ואהבתי את ההגדרה שעדאלה כתב במסמך שלו, מרכז עדאלה, שהקרקע היא מוצר מתכלה ומדיר, כבוד היושב-ראש.
הקרקע היא מוצר מתכלה ומדיר, כלומר, ברגע שאתה מנכס קרקע לצד אחד, אתה מסיר ומדיר את האוכלוסייה השנייה או את הצד השני. ברגע שאתה מעביר את זה ולא מאפשר לאוכלוסייה השנייה גישה או אפשרות להשתמש בקרקע הזו, אתה כבר גורם לעוול. וכאשר מרכזים כוח כזה בוועדה מיוחדת, המטרה היא ברורה. השאלה שנשאלת – ותראו, המדינה ראתה לנכון להקים עיר שמטרתה להיות יהודית בתוך ואדי עארה; האם חשבה המדינה, ב-73 שנותיה, לחשוב על הקמת יישוב ערבי אחד נוסף או עיר ערבית? כולנו מכירים את הצורך. האם חשבו על זה? האם רצו את זה? האם מישהו מדבר בממשלה על זה היום? כמובן שלא. אבל כן לקחת את הקרקע, כן להצר את האדמה ולשמוט את האדמה מתחת רגליה של האוכלוסייה הערבית – כן ממשיכים לעשות.
החוק הזה, אין לו שום קשר לתכנון ובנייה. החוק הזה נועד לתת לגיטימיות לגזל וחנק של כפרים ושל הערים הערביות שנמצאות בסמוך לחריש – גם באקה, וגם מייסר, וגם ברטעה וגם כפר קרע (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: מי שרוצה לדבר על התכנון והבנייה ללא מדיניות, כמו שאמר לי חבר הכנסת מנסור עבאס אתמול, המשמעות של זה היא שהוא לא יודע איפה הוא חי. המשמעות היא שהוא לא חושב בצורה נכונה, כי כל התכנון והבנייה במדינה הזאת נעשים באופן מדיני ונבנים לשרת צד אחד, שהוא האזרחים היהודים, על חשבון צד שני, שהם האזרחים הערבים. לכן חבל שמישהו יחשוב שהוא לא יצביע הלילה, הוא יצא מהכנסת כדי לא להצביע וכדי לא להיות נוכח – הוא חייב להיות כאן. כולם צריכים להיות כאן ולהתנגד לחוק הזה מתוך הקואליציה, ואנחנו מחוץ לקואליציה נעשה את הדבר החשוב הזה בלי שאף אחד יבקש מאיתנו, משום שעדיין לא איבדנו את המצפן שלנו.)
1,207 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.