קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבין, אדוני היושב-ראש, למה הצגת את החוק הזה – למי ששומע אותנו וקורא, מדובר בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 137) – ולא יו"ר ועדת הפנים, שאמור היה להציג את החוק הזה, וגם ניהל את ועדת הפנים על כל החוק הזה. זה חוק – כל אזרח ערבי במדינה, במיוחד במשולש הצפוני, במיוחד בוואדי עארה, מתנגד לחוק הזה, אז אני מבין אותו.
עוד מעט חבריי ברע"מ גם יצביעו נגד החוק הזה, למרות שהם בקואליציה, אבל מאחר שבאגף הזה אף אחד לא נמצא, וכולם ברחו, כי הם למעשה תומכים והם רוצים שהחוק הזה יעבור בקולות של הקואליציה – אני שואל את חבריי ברע"מ, איך נותנים לחוק הזה לעבור? זה חוק שגם מבחינה משפטית, גם מבחינה חוקתית, זה חוק שאין לו מקום. בוודאי, אדוני היושב-ראש, אתה לא ציינת – חברי אחמד טיבי ועאידה תומא – שמדובר בהארכה הרביעית לוועדה מיוחדת ליישוב חריש. למה כל מכבסת המילים הזאת? צריך להגיד את זה במפורש: הצעת חוק התכנון והבנייה – ועדה מיוחדת לחריש, זה לא תיקון 137. הוועדה הזאת הוקמה לפי סעיף 32 לחוק התכנון והבנייה, שמדבר על הקמת ועדה מיוחדת, והכרזה על מרחב תכנון מיוחד, שנועדה לטפל – תשמעו מה הבסיס להקמת ועדה מיוחדת – בשטח המיוחד, כאשר עוד אין יישוב, והוא נועד להקמת יישוב חדש. בשביל זה הוקמה ועדה מיוחדת לחריש; כי רצו להקים עיר חדשה. אז החוק נותן חמש שנים על מנת להקים יישוב, כי אז אין רשות מקומית, אין ועדה מקומית, ואז מקימים ועדה מיוחדת. אבל במקרה הזה, לא רק חמש שנים. אמרו: לא הספקנו בחמש שנים, לקחו עוד חמש שנים. וגם חמש שנים נוספות לא הספיקו, ואז באו לוועדה – וחברי אחמד טיבי היה אז בוועדת הפנים – ואמרו: לא הספיקו עשר שנים, אנחנו מבקשים עוד שלוש שנים, אבל זו הארכה אחרונה. על פי בקשת החברים שאז השתתפו – במיוחד נציג הרשימה המשותפת אז – הכניסו נציגים של היישובים הסמוכים. היישובים הסמוכים זה אום אל-קוטוף, זה מייסר, זה ברטעה, ערערה, כפר קרע, אבל בדיוני הוועדה התגלה שהנציגים האלה לא מונו במשך כל התקופה, והוועדה המשיכה לפעול. היא קיבלה החלטות. זה היה צריך להיות בסיס לביטול כל ההחלטות של הוועדה, כי ברגע שיש חברים, צריך למנות חברים, ולא ממנים את החברים ולא מזמינים את החברים וחברים לא משתתפים בוועדה – הכיצד? אבל הוועדה המשיכה לפעול עוד שלוש שנים, וגם זה לא הספיק, לא חמש ולא עוד חמש שנים, ולא עוד שלוש.
אז לא הספיקו, לא חמש השנים הראשונות ולא חמש שנים שניות, ולא עוד שלוש שנים נוספות. ועכשיו באים ורוצים הארכה של עוד שנתיים, וגם אומרים: הארכה אחרונה. מי יבטיח שבעוד שנתיים לא יבואו, ויגידו: סליחה, לא סיימנו את העבודה, אנחנו צריכים עוד ועדה מיוחדת?
יש ועדה מיוחדת אחת במדינת ישראל. אחת ויחידה. זאת חריש. אה, לא, סליחה. עכשיו הממשלה הקימה עוד ועדה, עוד ועדה מיוחדת. איפה? בגולן הסורי, בשטח הכבוש. הממשלה הזאת הלכה והתכנסה לפני שבועיים והכריזה בחגיגיות שמקימים עוד יישובים. לכן, צריך עוד ועדה מיוחדת. זה אומר משהו על המדיניות של הממשלה הזאת. גם פה, בחריש, שרת הפנים שמה את כל כובד משקלה, ואמרה: אם חוק חריש לא יעבור, שום חוק לא יעבור, לרבות חוק החשמל. שמענו אותה היום גם פה – שרת הפנים הייתה פה – והתגאתה שהיא באה מהדרום והכריזה על הקמת עוד יישוב חדש. לפני שבועיים-שלושה היא הכריזה על עוד יישוב חדש – נווה בן-גוריון, על שם בן-גוריון. ואמרה: הממשלה בתקופת נתניהו לא הקימה יישובים חדשים, והממשלה הזאת מקימה יישובים חדשים. 12 יישובים בנגב, על מנת להוכיח את המשילות של מדינת ישראל בנגב.
לעומת זאת, אנחנו מתגאים בשלושה יישובים חדשים, שהממשלה הזאת הכירה בהם. אחד היישובים האלה, לפי החלטת הממשלה – חשוב להזכיר, אדוני היושב-ראש, חבריי, ששלושת היישובים האלה סוכמו עוד בקדנציה הקודמת עם השר עמיר פרץ, בזמן שהיינו ברשימה המשותפת. חברנו המנוח, אללה ירחמו, סעיד אלחרומי, ניהל את המגעים. היינו בהרבה ישיבות משותפות עם השר עמיר פרץ, שאמר: הממשלה תכיר בשלושת היישובים האלה. אבל עכשיו קיבלנו את ההחלטה של מינהל התכנון על הקמת היישוב ח'שם זנה, ותראו מה ההחלטה. ההחלטה היא שמינהל התכנון, המועצה הארצית ממליצה לממשלה על הקמת היישוב ח'שם זנה בהתאם להחלטה 579 של הממשלה מיום 3 בנובמבר 2021, וכי המתווה המוצע יוצג לממשלה בטרם הבאת ההצעה לממשלה על החלטה סופית להקמת היישוב. ומה התנאי? התנאי הוא להבטיח את מעבר התושבים בפועל לתוך תחומי היישוב בהתאם לתנאים שנקבעו. מילת הקסם לתושבים שם, תושבי הפזורה, לאפשר את התכנסותם ליישוב החדש בהתאם למתווה ולמיקום המאושר. ומה אומר המתווה? הוא אומר שצריכים להתכנס לתוך 3,000 דונם מתוך 12,500 דונם. אני אומר לכם: אף אחד מהתושבים שם, מהאזרחים שם, לא יעקור מהאדמה שלו, מהבית שלו, ולא יעבור. שמענו אותם כשהיינו בנגב. התכנסות זאת מכבסת מילים לעקירה, לנישול מהבעלות על הקרקע. זה בנגב.
דיברנו על הגולן, אבל היום, 5 בינואר, היום – אני מקריא: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של עיריית הכיבוש בירושלים אישרה היום, יום רביעי, בנייה של 3,557 יחידות התנחלות בירושלים הכבושה. 3,557 יחידות. אחת מתוכניות הבנייה קשורה בבניית יחידות התנחלות חדשות בין שתי ההתנחלויות הר חומה – אבו ע'נים, וגבעת המטוס – בית צפאפה. התוכנית הזאת, אפילו בזמנה של ממשלת נתניהו, לא אושרה. והממשל האמריקאי לחץ בנושא על ממשלת נתניהו, והיא לא אושרה. ועכשיו, בזמן ממשלת השינוי – לימין – אושרה תוכנית ההתנחלות בשכונת בית צפאפה, שמטרתה – – –)
(בטוח. בטוח. התוכנית הזאת בבית צפאפה, התוכנית הזאת בבית צפאפה, מטרתה להפריד בין צפון הגדה ובין דרום הגדה ולהפריד את דרום גדת בית לחם וחברון ובית סאחור ובית ג'אלה מירושלים. בכך הם הורסים כל אפשרות להקמת מדינה פלסטינית עצמאית בעלת ריבונות רציפה, וזו המטרה. לכן כאשר אנחנו מדברים על הממשלה הזאת, שמעמיקה את ההתנחלויות באופן חסר תקדים – ואנחנו, המשותפת, ערכנו ביקור בביתא ובורקה. סמי, ביתא ובורקה, היינו בהן. יש מידע לא מאושר שבשבועות הקרובים תסתיים הלגליזציה של המאחז באביתר, בהר אבו סביח, שהיינו בו.)
ולכן אנחנו אומרים, אדוני היושב-ראש, כולנו רצינו בהפלת שלטון נתניהו, ואנחנו, במיוחד במשותפת, פעלנו גם בבחירות הראשונות והשניות והשלישיות והרביעיות, ואנחנו אלה שחסמנו, ומנענו מבנימין נתניהו להשיג רוב.
נכון, אבל לא רצינו להחליף את נתניהו כי זה נתניהו. זה חשוב, אבל רצינו קודם כול להחליף ולשנות את המדיניות. ותגיד לי, אדוני היושב-ראש חברי איתן גיזנבורג, מה אנחנו משנים? אם הממשלה הזאת תמשיך ליישב את רמת הגולן כי זה שטח בלתי נפרד ממדינת ישראל, ולהתנחל בירושלים המזרחית, וירושלים המזרחית היא חלק מירושלים המאוחדת, ונמשיך ליישב את הנגב על חשבון (אומר בערבית: בעלי הבית המקוריים, אנשינו בנגב,) אז איזה שינוי זה?
לרעה. וגם כאן בתוך – אז חלק מאיתנו אומרים: זה כבר לא חשוב, שיעשו מה שיעשו, אנחנו נתרכז פנימה. רק האזרחים הערבים מעניינים אותנו. אז בא חוק חריש. זה לא קשור? זה לא קשור אלינו? זה לא משפיע על חיינו? זה לא משפיע על אום אל-קוטוף וברטעה וערערה וכפר קרע? כששרת הפנים לפני שבועיים הרחיבה את שטח שיפוט חריש ב-2,300 דונם, (אומר בערבית: על חשבון מי? על חשבון מי?)
(אומר בערבית: חריש מההתחלה, במקור, אבל עכשיו, עכשיו, עכשיו, זו הרחבת השטחים של חריש: הקמת אזור תעשייה – 500,000 מטר רבוע, הקמת תחנת רכבת, הקמת מסוף תחבורה –) הם הקימו מסוף תחבורה ותחנת מעבר, (אומר בערבית: מזבלה, מזבלה בחריש. כמה היא רחוקה מאום אל-קוטוף, סמי? הם ניסו להסתיר את העניינים בוועדה – לא, לא בטוח. הגיעו נציגים מאל-קוטוף וסיפרו שהיא רחוקה 150 מטרים מהבתים באל-קוטוף. 150 מטר.)
(אומר בערבית: ביקשנו בוועדה שכל תוכנית, כל שינוי בכל תוכנית, כל מפה שתאושר, אם יש שם השפעה על היישובים השכנים, שהוועדה המחוזית בחיפה –) אתם שומעים, חברים? ביקשנו שאם תהיה תוכנית או שינוי של תוכנית שיש בהם השפעה של ממש על היישובים הסמוכים, אז שהוועדה המחוזית חיפה היא שתדון, כי לוועדה המחוזית חיפה יש ראייה כוללת, לא רק ועדה מיוחדת של חריש שאכפת לה ועיקר מעייניה הם בחריש, כי היא רואה רק את הטובה של חריש. אמרנו שהסמכות תעבור לא (אומר בערבית: לראש עיריית אום אל-פחם או לראש מועצת ערערה או לראש מועצת כפר קרע –) לוועדה המחוזית חיפה. לא הסכימו.
בסוף, בגלל שהגשנו, אנחנו ברשימה המשותפת, הסתייגויות ונושא חדש, ורצינו לתקוע את החוק הזה – (אומר בערבית: מה שהיה צריך לעשות ראש הוועדה – בסוף קיבלנו שאם יש שינוי במפות בתוך חריש, במיוחד במסוף התחבורה והמזבלה,) הוועדה המיוחדת תעשה מאמצים שזה יהיה בשיתוף פעולה ובהסכמת הרשויות הסמוכות. (אומר בערבית: ואנחנו באופוזיציה.)
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: זה מהאופוזיציה. ובהתבסס על הצעת ראש הוועדה, נכנס חבר אחר נוסף על החבר הראשון, גם החבר השני, מהיישובים השכנים, כלומר, כך יהיו שלושה חברים מתוך 14, אבל הם מיעוט. הכנסנו סעיף – ראש הוועדה – אנחנו מדברים על מה שלטובתנו ועל מה שנגדנו – הכניס סעיף שאם לא יתמנו החברים האלה, לא ייכנסו לתוקף החלטות הוועדה – בסדר, אבל במקור כל החוק הוא טעות – ואחרי 13 שנה, דינה של חריש יהיה כמו של כל עיר שכנה. למה לבאקה אין ועדה מיוחדת? למה לאום אל-פחם אין ועדה מיוחדת? למה לכפרים הסמוכים כולם אין ועדה מיוחדת? כולם הולכים לוועדה המחוזית, חיפה, חוץ מחריש, כולן, חוץ מחריש ספציפית, הכול למענה של חריש. וכל ההחלטות שמתקבלות לגבי חריש – בנייה, יחס בנייה, תחנות רכבת, אזורי תעשייה, שטחים פתוחים – משפיעות על כל היישובים שלנו, וזו ההתנגדות שלנו, כי הוועדה המיוחדת בחריש לא רואה דבר פרט לאינטרסים של חריש. הוועדה המחוזית בחיפה רואה את התמונה המלאה, המקיפה.
היום יש תוכנית לאום אל-קוטוף. אום אל-קוטוף היא במועצה האזורית מנשה, ויש תכנון לאזור אום אל-קוטוף ובנייה של שכונות באום אל-קוטוף. כאשר ועדת חריש לוקחת אחוזי בנייה ולוקחת אדמות, זה משפיע על אום אל-קוטוף. טוב, תנו לוועדה המחוזית חיפה – מה שאמר להם ווליד טאהא בוועדה: אנחנו לא מבקשים שוועדה בפלסטין היא שתחליט; אנחנו מבקשים את הוועדה המחוזית חיפה, שהיא הוועדה המחוזית של כל אזור חיפה והצפון.)
(תנו לה להחליט, רק שכל המידע יהיה בנמצא, כל התמונה. היא תביא בחשבון את האינטרסים של כל היישובים.)
אמרנו, יא רם ואיתן – לא, איתן מבין, כי הוא היה – אמרנו: למה ועדה מיוחדת, שיש לה סמכות גם של ועדה מקומית? אתה היית ראש עיר, אדוני. גם ועדה מקומית, גם ועדה מחוזית. אמרנו שהסמכויות האלה, אחרי 13 שנים, יעברו לוועדה מחוזית בחיפה. ועדה מחוזית רואה את כל התמונה המלאה, הכוללת, ותביא בחשבון את כל השיקולים של כל התושבים, ערבים ויהודים כאחד. אבל לא – רק הטובה והאינטרסים של התושבים היהודים.
ולכן פה גם מימין, גם ממרכז, גם משמאל – מה שנקרא שמאל – גם מרצ, יצביעו והצביעו עם החוק הזה. וחברינו ברע"מ, (אומר בערבית: אם החוק יעבור,) אז הם יתנגדו עכשיו. אבל מה זה עוזר לאום אל-קוטוף ולברטעה (אומר בערבית: המכותרת) ולכפר קרע? (אומר בערבית: אילת שקד עצרה תוכניות לכפר קרע. הייתה ועדה בוועדה המחוזית שעצרה אותה אילת שקד, והיא לא רוצה שום תוכנית לכפר קרע, ובינתיים לחריש יש. ולכן צריך, כמו שאמר הדוקטור – אנחנו צריכים לתקוע את החוק הזה.) לא תקענו. (אומר בערבית: היום הוא אמור לעלות, ואחריו חוק החשמל. זה חוק שעוסק בכפרים הערביים שלנו באזור ואדי עארה. יש כאן מכתב מארגון עדאלה שמופנה לשרת המשפטים מהתאריך של היום, 5 בינואר – לא לאשר את החוק הזה, כי זה חוק מיוחד, ובדרך כלל בתי המשפט) לא רוצים חוקים מיוחדים.
תראו מה עוד – אדוני היושב-ראש, אתה ראש עיר, איפה שמעת שהתנגדות לתוכנית של ועדה מיוחדת תוגש – לאיפה? בדרך כלל כשמערערים על החלטה של ועדה, לאיפה מערערים? לגוף יותר גבוה, יותר עליון. אבל לא – לוועדה המיוחדת. התנגדות לתוכנית של ועדה מיוחדת תוגש לוועדה המיוחדת עצמה, והיא זו שתדון ותכריע בה. מה זה? הדא כלאם פאדי. אותה ועדה תשמע את ההתנגדויות ותכריע בהן? לכן, כל מה שאמרנו מקבל משנה חומרה על רקע האפליה החמורה הקיימת בין חריש ותושביה לבין היישובים הערביים שבסביבה. בעוד משאבים ממשלתיים רבים – מיליארדים על גבי מיליארדים – מושקעים בפרויקט של הקמת העיר חריש והייהוד של אזור ואדי עארה, היישובים הערבים באזור סובלים זה עשרות שנים בשל שטחי שיפוט מצומצמים ביותר; שנים של הזנחה תכנונית, אפליה בחלוקת הכנסות, היעדר משאבים ומצב סוציו-אקונומי נמוך.
אז במקום העדפה מתקנת, אדוני היושב-ראש, ליישובים האלה, מעמיקים את הפערים, מעמיקים את האפליה. לכן גם ראשי המועצות – ערערה – מודיר יונס הגיע לוועדה ואמר: אנחנו מתנגדים, די כבר, מספיק הארכה ראשונה, מספיק הארכה שנייה, מספיק הארכה שלישית. כבר עכשיו העיר חריש מונה יותר מ-50,000, למה צריך עוד ועדה מיוחדת לחריש? צריך אותו יחס לחריש כמו היחס לאום אל-פחם, כמו היחס לבאקה, כמו היחס לערערה וכפר קרע. אין שום סיבה להפלות לטובה את חריש. די – על חשבון האזרחים הערבים, על חשבון העתיד, (אומר בערבית: העתיד, הכפרים שלנו והאנשים שלנו בוואדי עארה. צריך להפיל את החוק הזה.)
1,991 מילים של אוסאמה סעדי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.